קשר בין ילדים להוריהם הוא קדוש ואין זה משנה באיזה גיל או שלב בחיים נמצא האדם, עבור אם, ילדה הקטן לעולם יהיה ילדה הקטן. אלכסנדר דז'יקיץ' איבד את אימו מוקדם בפתיחת השבוע, עת שהקבוצה שהתה כבר במלאגה. אימו של דז'ילה לא הייתה בקו הבריאות וגם אם הסוף הכואב היה קרוב או ידוע מראש הוא עדיין קשה ובטח שכואב ומאמן הפועל ירושלים, כשם שעשה לכל אורך העונה, ימשיך לשמור על "פני הפוקר" ולהראות את המקצוענות בה הוא דוגל ולה הוא מטיף מפתיחת העונה.
הסרבי הוא אדם מיוחד, כך יעידו אנשי הקבוצה, הוא אהוב במועדון מהבירה ולמרות החזות הקשוחה אותה הוא מציג כלפי חוץ אין ספק שמדובר באדם מאוד רגיש. אתמול (חמישי), הרגע שבו התיישב על כיסא בצד, לבדו, כאשר הוא נראה כמי שמנסה להתמודד עם אובדן כואב במיוחד באחד מרגעי השיא של הקריירה שלו, סיפר את כל הסיפור. בסביבת הקבוצה סיפרו כי הוא מנסה להתמודד וכי הוא בסדר למרות המצב שגם אם היה ידוע, הרי שזה כואב. הקשר בין דז'ילה למילקה היה קשר חזק במיוחד, אמו ראתה את כל משחקי קבוצתו ואפילו יותר מכך, עם כל שחקן שהוחתם, במידה ושיחק בטורניר כלשהו לפני שהעונה התחילה, היא גם דאגה לראות את אותו השחקן משחק.
ערב המשחק בין הפועל ירושלים לטנריפה היה אמור להיות ערב של חגיגה עבור המאסטרו הסרבי עם הווסט. למעשה, אחיו היה אמור לשבת ביציעי הפלאסאיו דה דיפורטס חוזה מריה מרטין קרפנה, או בקיצור מגרשה הביתי מלאגה, כדי לראות כיצד אחיו מנסה להוליך את קבוצתו לגמר מול אלופת המפעל המכהנת, קבוצה שנחשבת לפייבוריטית מול הפועל ירושלים, ולא סתם פייבוריטית כי יש שיאמרו מובהקת. הניסיון איתה, העומק, האורך והקליעה נמצאים עימה גם כן מה גם שזו קבוצה שרצה כמה שנים ביחד.
אלכסנדר דז'יקיץ' (ראובן שוורץ)הכישרון אולי נמצא בצד הירושלמי והאמת שקשה אפילו להתייחס לניתוחים מקצועיים כאלו ואחרים בטור מהסוג הזה, היות והסיפור הכאוב של ילד שאיבד את אימו, שליוותה אותו בקריירת האימון שלו, בין שעל ידי צפייה מרחוק ובין שכאשר נכחה בעבר במשחקים, אך בסביבתו של המאמן דיברו דווקא בגלל זה על המקצוענות שהתווה ושמאפיינת אותו, זו שבאה לידי ביטוי גם ברגעים כה קשים.
אחיו של דז'יקיץ' כמובן שלא יגיע לצפות במשחקי הפועל ירושלים בפיינל פור ליגת האלופות של פיב"א וביום שני הקרוב יטוס המאמן ללוויית אימו אותה אהב מאוד. לכל אורך העונה דז'יקיץ' שמר על פנים חתומות ואין ספק שהצליח להסתיר מכל מי שלא ידע דבר על מה שעובר עליו כמו גם על מה שעשה מתי שרק היה יכול, ומה שעשה היה לטוס לבקר את אימו בכל הזדמנות שרק הייתה לו, לשהות לצד אימו והעובדה שנשאר לאמן, להדריך ולהוביל את שחקניו בחצי הגמר מראה בדיוק את השבריריות של החיים. מצד אחד שלא משנה כמה הסוף היה ידוע הוא כואב וקשה במיוחד ומצד שני את המקצוענות והמקצועיות.
דז'ילה טס בין המשחקים לשהות לצד אימו ועדיין הצליח לחזור להתנתק מהמצב, 40 דקות בכל פעם כאשר הוא מוביל את הפועל ירושלים לעונה נהדרת. בתוך כל הכאב והקושי וכשהוא מכונס בתוך עצמו, הוא יהיה זה שיוביל הערב את קבוצתו, כשם שעשה כל העונה, מבלי לעשות לעצמו הנחות ובמקצועיות. באחד הערבים העצובים בחייו, שאמור היה להיות אחד השמחים, ערב שמביא עימו תזכורת על השבריריות של החיים, על דברים שהם חשובים הרבה יותר מכדורסל שמשמש מפלט. המאסטרו ינצח על התזמורת הירושלמית בלב כואב ועם מנגינה עצובה אך כאשר מילקה תצפה מלמעלה גאה.
קטש: ״גאה בשחקנים, נבנה פה משהו טוב״