צ'אבי עזב את ברצלונה ב-2015 כשהוא בן 35. אנדרס אינייסטה עזב ב-2018, כשהוא בן 34. כעת הגיעו תורו של סרחיו בוסקטס לעזוב, כשהוא בן 34, אוטוטו 35. הכל מתוקתק שם בקישור המיתולוגי בקאמפ נואו – הם אפילו פורשים באותו גיל. כאשר העונה הזו תסתיים, ובוסקטס יגיד שלום בפעם האחרונה למעריציו בקטלוניה, לא יישאר מהחולייה האגדית הזו כלום. היא שייכת מעכשיו רק להיסטוריה, ולעולם לא תשוחזר. מותר להרגיש צביטה בלב. בוסקטס היה השריד האחרון של הקבוצה המופלאה, ועכשיו הוא מכבה את האור כאשר הקבוצה החדשה, עם צ'אבי על הקווים, עומדת אולי להדליק אותו מחדש, בגוונים קצת אחרים.
העניין הוא שההתחלה של בוסקטס הייתה שונה בהשוואה לשני השותפים שלו. צ'אבי הצטרף ללה מאסיה בגיל 11, וערך את הופעת הבכורה בקבוצה הבוגרת של בארסה בגיל 18. אינייסטה הצטרף ללה מאסיה בגיל 12, תוך שמשפחתו מוותרת על ההצעה של ריאל מדריד כי האקדמיה שלה הייתה קרובה מדי לרובע האורות האדומים, וערך את הופעת הבכורה בקבוצה הבוגרת בגיל 18 אף הוא. לעומתם, בוסקטס עבר ללה מאסיה רק בגיל 17, ואת הבכורה בסגל הראשון קיים רק בגיל 20. במובן הזה, הוא "הכי פחות מחונך" לכאורה, ולא עבר הדרכות בכל הקשור לסגנון של בלאוגרנה כאשר היה נער.
וזה דווקא מפתיע, כי מדובר בבנו של שחקן ברצלונה. אמנם קרלס בוסקטס היה שוער, וגם שימש בעיקר גיבוי לאנדוני סוביסארטה ויורשיו, אבל עדיין מדובר בבשר מבשרה של בארסה, שצמח בעצמו בלה מאסיה והשתייך לסגל הראשון במשך עשור שלם בשנות ה-90, עם 79 משחקי ליגה ברזומה. בעונת 1994/95, הוא היה השוער הראשון של יוהאן קרויף, וסיפק מספר הצגות נהדרות, אבל הופעתו הידועה ביותר הייתה, לצערו, בתבוסה 5:0 בקלאסיקו בסנטיאגו ברנבאו, בו כבש איבן סמוראנו שלושער במחצית הראשונה – שנה בדיוק אחרי שבארסה רמסה את הלבנים בקאמפ נואו עם שלושער של רומאריו.
סרחיו בוסקטס (רויטרס)פפ גווארדיולה היה אז שותף למפלה והוחלף במחצית. לימים, הוא הספיק לשחק עם צ'אבי ואינייסטה, אבל ממשפחת בוסקטס היה על הדשא ביחד רק עם האב. לעומת זאת, הבן הפך לשחקן הכי מזוהה איתו ועם המהפכה שחולל כאשר חזר למועדון כמאמן. צ'אבי ואינייסטה כבר היו אז, כמובן, במערכת – גם אם בתפקידים שוליים הרבה יותר. גם לא היה צריך להיות גאון גדול כדי להפוך את דני אלבס לרכש הראשון של בארסה בקיץ 2008. בוסקטס, שבכלל הגיע למועדון על תקן חלוץ ולא נחשב להבטחה כלל באקדמיה, היה הברקה אישית של פפ, וזה התחיל כבר בקבוצת המילואים ב-2007.
הנער הגבוה והרזה הוסט אז למרכז המגרש והפך לשחקן דומיננטי בליגה הרביעית, אבל זה היה רחוק מאוד מתשומת הלב הציבורית, אפילו אם מדובר באוהדי ברצלונה. לכן, כאשר פורסם ההרכב מול ראסינג סנטאנדר ב-13 בספטמבר 2008, רבים תהו במי בכלל מדובר. שם המשפחה הסגיר קשר לשוער העבר, אבל מעבר לכך הוא היה תעלומה מוחלטת, וגם מאמן היריבה חואן מוניס הודה כי לא היה לו מושג אודותיו. ההתייחסות להופעתו, עם מספר 28 על הגב, נבלעה בגל ביקורת אחרי תיקו 1:1. אחרי הפסד לנומאנסיה במחזור הראשון, היו שתפסו את תחילת הקדנציה של פפ כפיאסקו, אבל המאמן הצעיר עצמו התלהב מאוד מהיכולת מול סנטאנדר וקבע: "אם נמשיך לשחק כך, הכל יהיה מצוין". והוא צדק בדרך לטרבל, כפי שצדק עם בוסקטס.
ברצלונה 2009. בוסקטס השריד האחרון (רויטרס)בדרך להכרה היה צריך בוסקטס להתגבר על מספר סימני שאלה. בברצלונה הוא הדיח בהדרגה מההרכב את יאיא טורה, שהוא שחקן אדיר בכל קנה מידה, עם יתרונות מובהקים על פניו. הכוכב מחוף השנהב שרף שטחים במרכז המגרש, הצטרף להתקפות, ידע לסיים אותן, ולא במקרה הוא הפך לשחקן מפתח כה חשוב במערך של מנצ'סטר סיטי אחרי המעבר ב-2010. בוסקטס בסך הכל חילק מסירות פשוטות ליד עיגול האמצע, וממבט ראשון כלל לא ניתן היה להשוות את תרומתם. עבור אלה שהבינו את יסודות הסגנון של גווארדיולה ההחלטה נראתה הגיונית יותר, אבל בקאמפ נואו עדיין הצטערו על עזיבתו של טורה. "אי אפשר היה להתחרות עם בוסקטס", אמר יאיא, תוך שהוא מדגיש כי היה מעדיף לשחק בבארסה עד סוף הקריירה.
בנבחרת ספרד הייתה הביקורת כלפי בוסקטס קצת שונה. אצל לואיס אראגונייס שיחקו האדומים במערך 1-4-1-4, עם קשר אחורי אחד בדמותו של מרקוס סנה ו-4 קשרים יצירתיים בעלי אופי התקפי מובהק – וכך זכו ביורו 2008. עם ויסנטה דל בוסקה על הקווים, היא ויתרה על אחד הקשרים הקדמיים לטובת שני קשרים מרכזיים אחוריים – צ'אבי אלונסו ובוסקטס, כך שהמערך השתנה ל-1-3-2-4 והיה באופן טבעי הרפתקני פחות ומשעמם יותר. שילובו של צ'אבי אלונסו היה טבעי לחלוטין, אבל אוהדים ופרשנים רבים זעמו על הבחירה בבוסקטס. דל בוסקה נותר איתן בדעתו, וספרד זכתה במונדיאל 2010. כך השתדרג בוסקטס משחקן בליגה הרביעית לאלוף עולם תוך שנתיים.
סרחיו בוסקטס עם גביע העולם (רויטרס)לבסוף, היו גם הסגות לגבי אופיו על המגרש – וגישתו נתפסה לעתים כלא ספורטיבית. הדיון הגיע לשיאו כאשר בוסקטס עשה הצגה בחצי גמר ליגת האלופות מול אינטר ב-2010, גרם להרחקתו של טיאגו מוטה, והציץ במבט שובב בעודו שוכב על הדשא כדי לוודא שהשופט שולף את הכרטיס בצבע הנכון. היו שסלדו מההתנהלות הזו, אבל מבחינת גווארדיולה גם היא הייתה מבורכת. תרגילים מסוג זה, בתוספת דיבורים אינסופיים עם השופטים, הם חלק אינטגרלי מתוכנית המשחק בכל קבוצותיו, ובוסקטס השתלב בכך באופן מושלם. אפילו את העבודה המלוכלכת הזו הוא תמיד ידע לעשות באלגנטיות ובחוכמה – בדומה לנגיעותיו בכדור.
השפעתו על המשחק נעלמה בדרך כלל מהעין, כי בוסקטס לא עשה שום דבר יוצא דופן, אלא רק שלט בקצב ועזר להניע את הכדור. ילדים שצפו בבארסה הגדולה חלמו לחקות את ליאו מסי, את אינייסטה ואת צ'אבי, אבל לא את בוסקטס. אבל אם שואלים את המאמנים, מתקבלת תמונה הפוכה. "הייתי רוצה לדעת לשחק כמוהו. הוא תמיד משחק כשהוא חושב על האחרים. הוא מבין את צרכי הקבוצה ומתאים את עצמו אליהם. הוא משחק בפשטות ובבהירות". גם דל בוסקה קבע בפשטות: "לו הייתי יכול להיות שחקן עכשיו, הייתי רוצה להיות בוסקטס". לואיס אנריקה הגדיר אותו כ"קשר כמעט מושלם", וניסה לשכנעו לא לפרוש מהנבחרת בתום המונדיאל האחרון, למרות שהוא עצמו כבר ידע על עזיבתו. הוא רצה שבוסקטס יעזור גם ליורשו.
ג'רארד פיקה וסרחיו בוסקטס (רויטרס)הכוכבים ידעו את ערכו היטב. צ'אבי ואינייסטה אמרו שבוסקטס עזר להם להיות טובים יותר, בעוד ג'רארד פיקה קבע: "אין מישהו שמשחק בנגיעה אחת טוב ממנו". כי אצל בוסקטס, נגיעה אחת בדרך כלל הספיקה. נגיעה אחת, ועוד אחת, ועוד אחת, ועוד אחת. בסך הכל, זה הסתכם ליותר מ-100 נגיעות בכל משחק, אבל מספר זניח של שערים ובישולים בקריירה. זה מדהים במיוחד כי יש לו בעיטה מצוינת, והוא היה סקורר לא רע בנוער, אבל בוסקטס פשוט ידע שיש שחקנים שעושים זאת טוב ממנו. הוא התרכז בהיבטים בהם תרומתו הייתה מקסימלית, ותשומת הלב התקשורתית מעולם לא עניינה אותו. הוא בעיקר קינא ב"אנשים הפשוטים שיכולים לצאת לרחוב בלי שיזהו אותם".
סרחיו בוסקטס (אינסטגרם)כמאמן, מעריך צ'אבי את בוסקטס לא פחות מאשר בהיותו שחקן, וגם הוא ניסה לשכנע אותו להאריך את החוזה, אבל הוא עצמו קבע את הכלל לפיו צריכים הקשרים של בארסה לעזוב בגיל 35. צ'אבי אמר שלום כאלוף ספרד, וכך גם אינייסטה. כעת הזדמן לבוסקטס לעשות כמוהם – והרי היה חשש שזה לא יעלה בידו כאשר הקטלונים היו במשבר עמוק ומתמשך. כעת, ניצחון על אספניול דרבי ביום ראשון יבטיח לה את הכתר, ובוסקטס יוכל לחגוג את האליפות מספר 9 שלו. תוסיפו לכך 3 זכיות בליגת האלופות, 7 זכיות בגביע הספרדי, וגם תואר אלוף עולם ואלוף אירופה. איך שלא תסתכלו על זה, מדובר בקריירה מזהירה ויוצאת דופן.
אומרים שבוסקטס הגדיר מחדש את תפקיד הקשר האחורי, אבל זה כנראה לא לגמרי מדויק, כי משמעות הדבר היא שאחרים ילכו בעקבותיו – וכלל לא בטוח שזה אפשרי. בארסה עדיין מחפשת את צ'אבי החדש ואת אינייסטה החדש, וגם אם יש לה צמד מרהיב בדמותם של פדרי וגאבי – הם עדיין שחקנים שונים באופן מהותי מאוד. כעת יתחיל גם החיפוש אחרי בוסקטס החדש, וגם הוא צפוי להסתיים בלא כלום. לא יהיה עוד כמוהו, והוא משאיר אחריו רק געגועים.