"הגיהנום ריק. כל השדים כאן" – זה היה השלט היפה ביותר שנתלה אתמול (רביעי) בסן סירו לקראת הדרבי הלוהט, במלוא מובן המילה, בין מילאן לאינטר בחצי גמר ליגת האלופות. השדים אירחו את המפגש הראשון, ועל כן היה להם יתרון מספרי ביציעים, אותו הם התכוונו לנצל עד תום.
עיתונאים שהגיעו לסקר את ההצגה דיווחו כי מעולם לא היו עדים לאווירה רועשת יותר. היה זה קרב בין שני מועדונים עצומים עם מסורת אדירה, אשר חווים תקופה לא פשוטה – מה שהפך את האירוע למכונן והיסטורי. הן האדומים-שחורים והן השחורים-כחולים יודעים שלא כדאי לצפות להזדמנות נוספת כזו להעפיל לגמר ליגת האלופות בעתיד הנראה לעין. זה קורה כאן ועכשיו. חייבים להכות בברזל כשהוא חם.
ואולם, לא כל השדים היו שם. לפחות אחד היה חסר בדמותו של רפאל ליאאו. פציעתו של הפורטוגלי במשחק הליגה האחרון מול לאציו הגיעה בעיתוי אומלל ביותר, והיוותה לא רק בעיה מקצועית חמורה, אלא גם מכה מוראלית. זה היה השד ששיפד את נאפולי. זה היה השד שחגג על אינטר עם צמד ובישול במשחק הליגה בתחילת העונה. זה היה השד בו היו תלויות רבות מהתקוות בצד האדום-שחור, ובלעדיו הם נראו חיוורים למדי, קל וחומר בהשוואה לאוהדים שלהם ביציעים.
אווירה יוצאת דופן (רויטרס)זה היה המקרה הכי קלאסי, הכי מובהק והכי דרמטי בו יתרון הביתיות הפך דווקא לחסרון. אלכסיס סלמאקרס הוא שחקן חיובי וטוב, אבל הוא לא מתקרב לפורטוגלי שבלט בהיעדרו, ועדיין לא בדיוק הגיע לרמה של חצי גמר ליגת האלופות. כאשר הוא דרך על כר הדשא, ראה את התפאורה המדהימה, שמע את השירה העוצמתית והפנים את גודל האירוע, הוא בוודאי שאל את עצמו: "אני? זה באמת קורה לי? אני אשכרה פותח במשחק הזה?".
ולא רק הוא. ההרכב של מילאן היה מלא בשחקנים שהתקשו להסתגל למעמד הכביר הזה ולקחת על כתפיהם את האחריות אל מול מחצית מתושבי העיר ומול כל העולם שבהה בהם. ועד שהם התאוששו, התאפסו על עצמם והתחילו להציג משהו שמזכיר את היכולת הרגילה שלהם, המשחק כמעט נגמר.
כי בצד של אינטר היו הרבה יותר כוכבים מנוסים שהתמודדו עם הלחץ טוב פי כמה. לא במקרה ממוצע הגילאים של הנראזורים היה גבוה בכשלוש שנים – אפשר היה לראות את ההבדל הזה בדקות הפתיחה.
הנה אדין דז'קו בן ה-37, ששיחק בליגת האלופות עוד ב-2009 במדי וולפסבורג, עבר לא מעט בשורות מנצ'סטר סיטי, והיה שותף בכיר לקאמבק המיתולוגי של רומא מול ברצלונה ברבע הגמר ב-2018, אז גם כבש במה שלא היה רחוק להיות קאמבק נוסף נגד ליברפול בחצי הגמר. הבוסני לא פחד ממילאן ומכל השדים שעזבו את הגיהנום כדי לתמוך בה. הוא פשוט התמקם ברחבה, שם את הגוף נכון, עשה צחוק מדוידה קלאבריה שניסה לשמור עליו, והטיס את הכדור פנימה עוד לפני שכל שחקני המארחת הבינו מה קרה.
הנה הקאן צ'להאנולו הפליימייקר שהיה במילאן כאשר אינטר לקחה אליפות ב-2021, ואז היה באינטר כאשר מילאן לקחה את האליפות ב-2022. רק העובדה הזו לבדה הספיקה כדי להחדיר בו מוטיבציה שטנית ממש. איך ייתכן שהוא יהיה בצד הלא נכון גם בכל הקשור למעפילה לגמר ליגת האלופות?
הוא שיחק בצ'מפיונס-ליג עוד ב-2014 בשורות באייר לברקוזן. הוא ראה הרבה בחיים, כולל אקדחים שעפו לו מול הפרצוף בתקרית הידועה לשמצה שחווה בנבחרת טורקיה בצעירותו. אוהדי האקסית שנהנים לשרוק לו בוז לא הרתיעו אותו. הוא הגביה את כדור הקרן לדז'קו ורץ לחבק אותו. זמן קצר לאחר מכן הוא גם הדביק כדור מטריף לעמוד, במה שהיה אמור להיות 0:3.
הניסיון עשה את שלו (רויטרס)הנה הנריך מחיטריאן, כבר בן 34, עד כמה שזה נשמע לא הגיוני. הוא עבר לשחטאר דונייצק עוד ב-2009, בדיוק אחרי שהאוקראינים זכן בגביע אופ"א. הוא עבר לבורוסיה דורטמונד ב-2013, בדיוק אחרי שהצהובים-שחורים העפילו לגמר ליגת האלופות. אחר כך הגורל סידר לו סוף כל סוף העפלה לגמר הליגה האירופית בעונתו הראשונה במנצ'סטר יונייטד, והארמני הבקיע ב-0:2 של השדים האדומים על אייאקס כאשר הכניע את אנדרה אונאנה.
בחלוף שנתיים, הוא העפיל לגמר הליגה האירופית גם עם ארסנל, אבל לא נסע לבאקו שאירחה אותו בצל איומים פוליטיים על חייו. את הפיצוי החלקי הוא קיבל בעונה שעברה כאשר עלה לגמר הקונפרנס ליג עם רומא ופתח, אבל נפצע והוחלף בדקה ה-17. בקיצור, הנסיון פשוט דולף ממנו, אבל עדיין חסרה לו הצלחה מהותית בצ'מפיונס-ליג. העונה זה יכול לקרות, גם אם הגמר יהיה באיסטנבול – בירת המדינה שביצעה את רצח העם הארמני, ומסרבת להכיר בו. אז הוא פרץ לרחבה כדי להשתלט על כדור הרוחב השגרתי של פדריקו דימארקו, שמח לראות שהגנת היריבה פותחת לו מסלול ללא הפרעה.
מחיטריאן שקיבל את תואר איש המשחק בסיום, היה צריך להשלים גם צמד, אבל מייק מנאן הצליח איכשהו לעצור, וניקולו בארלה הפעלתן בעט את הריבאנוד לשמיים. היה זה במסגרת הפתיחה שהתקיימה במעמד צד אחד, ואיש באדום-שחור לא היה בא בטענות לו התצאה הייתה 0:5 בדקה ה-20. לפחות את השלישי אינטר כבר ראתה מקרוב כאשר לאוטרו מרטינס בילבל את צמד הבלמים של היריבה ונפל ברחבה. השופט הצביע על פנדל, אבל שינה את ההחלטה בעצת VAR, וההתערבות הזו שינתה את המומנטום – אולי לא ב-180 מעלות, אבל במשהו כמו 120.
כי מילאן הבינה סוף כל סוף שלא הכל הולך נגדה. נהפוך הוא – המזל דווקא האיר לה פנים ולא נתן לה להיות מובסת ללא תנאי לפי כל כללי הצדק. היא לא ספגה עשירייה, ופיגרה רק 2:0. זו תוצאה הפיכה, ואפשר לצאת מבור עמוק עוד יותר בסיכום שני המשחקים, כפי שדיבוק אוריגי ישמח לספר לחבריו. אז כל השחקנים שהתקשו להבין מה הם עושים בחצי הגמר החליפו את הדיסקט, ומאז התנהל משחק שקול יחסית. ברהים דיאס היה אמור לעשות יותר, במיוחד לו היה מקבל הגנה טובה יותר מהשופט שאיפשר לשחקני אינטר לכסח אותו ללא רחמים. סנדרו טונאלי היה ראוי לכבוש שער מצמק, אבל פגע בעמוד. זה היה משחק שווה כוחות.
וכך, העסק עדיין נותר פתוח לקראת הגומלין ביום שלישי הקרוב. היתרון ביציעים יהיה הפעם של אינטר, אבל הגיהנום יתרוקן שוב בכל זאת, וכל השדים יעשו שוב המון רעש ברחבי מילאנו. הפעם גם רפאל ליאאו צפוי להיות שם, וזה יהיה הצ'אנס שלו לחגוג את חתימת החוזה החדש לחמש שנים עם הישג ענק שייזכר לדורות. מצד שני, זה גם יהיה הצ'אנס של הנראזורי לתרגם שוב את היתרון האיכותי שלהם לשערים ולהשלים דאבל על היריבה העירונית. שתי הקבוצות האלה רחוקות מלהיות מושלמות, אבל הן מסוגלות לתת שואו נהדר גם לקהל הנייטרלי, כי דרבי מילאנזי בחצי גמר ליגת האלופות לא יכול להיות משעמם בהגדרה.
מה יהיה בגומלין? ליאאו (רויטרס)