במחזור ה-27 ארסנל הגיעה למשחק חוץ לא פשוט אצל פולהאם ומנור סולומון, אך היא לא נתנה לזה להיראות כמו משחק קשה. התותחנים שטפו את כר הדשא עם 0:3 נהדר כבר במחצית הראשונה כשלאנדרו טרוסאר כיכב עם שלושה בישולים. לרוב, במשחק מהסוג הזה, הדקה ה-75 כבר הופכת ל”גארבג’ טיים” – אלא שזה לא היה המצב הפעם. אני הייתי ביציע המרכזי של פולהאם כשהדקה הזו הגיעה, יחסית רחוק מיציע החוץ, אבל את ההתלהבות של אוהדי ארסנל אף אחד באצטדיון לא יכול היה לפספס.
פתאום המשחק פחות עניין את הקהל, הרעש החל להתגבר ולכולם היה ברור שמשהו גדול קורה. המשהו הגדול הזה אכן קרה שתי דקות מאוחר יותר כשכל היציע של מוליכת הטבלה נעמד על הרגליים, צעק, הריע וקיבל בברכה את גבריאל ז’זוס שעלה כמחליף וחזר לשחק במדי הקבוצה אחרי תקופה ארוכה של פציעה.
כל נגיעה שלו לוותה בהתלהבות, כל מסירה בקריאות “הולה” וכל פעולה חיובית הרעידה את האצטדיון. לכולם היה ברור דבר אחד – האיש שהפך לפנים של המועדון ושל ההצלחה שלו חזר.
הקיץ המכריע
בחלון ההעברות שלפני העונה הנוכחית, מנצ’סטר סיטי הגיעה לסיטואציה שיכולה לקרות לכל קבוצה עם סגל עמוס כמו שלה. חוסר שביעות רצון מהמעמד ליווה מספר שחקנים בסגל והביא לכך שגבריאל ז’זוס ואולכסנדר זינצ’נקו בני ה-25 החליטו לעזוב.
לרוב בסיטואציה כזו הקבוצה המוכרת תחפש יעד שלא אמור לאתגר אותה במאבקי הצמרת, ועל הנייר ארסנל הייתה נראית כמו מקום כזה – אחרי הכל היא לא סיימה אפילו בטופ 4 של הפרמייר ליג מאז שלסטר זכתה באליפות ב-2016.
בפועל הדברים עבדו קצת אחרת. התותחנים שילמו כ-85 מיליון אירו בעבור השניים וקיבלו – מעבר ליכולת הנהדרת – את המנהיגים שהם היו צריכים. ז’זוס וזינצ’נקו כל כך שונים זה מזה, אבל כל אחד בדרך שלו הביא “מנטליות מנצחת” שהדביקה את כולם בקבוצה ושינתה את ה-DNA של המועדון בדרך לאחת העונות הגדולות שלו ב-20 השנים האחרונות.
גבריאל ז’זוס – הפנים של הריצה לצמרת
אחרי הבלגן שנוצר סביב פייר אמריק אובמיאנג, ארסנל הייתה צריכה מישהו שהשחקנים והקהל יוכלו להתחבר אליו. באופן רעיוני לא פשוט למצוא חלוץ עם האישיות המתאימה, היכולת הגבוהה וסגנון משחק תואם, אבל האופציה שנפתחה לרכישה של ז’זוס ענתה על כל הרצונות. מהרגע הראשון ראו מה בארסנל ניסו לשדר בזכות סרטון ההצגה שלו שבו אמר: “אני רוצה לשחק במקום שבו אוכל להראות את היכולות שלי עם קבוצה שמחבקת את הכדורגל הברזילאי”.
הדינמיות של החלוץ ששיחק גם כשחקן כנף התאימה באופן מושלם לחלק הקדמי של מיקל ארטטה, כשהשילוב שלו בהתקפה עבד כבר מהרגע הראשון ועזר גם לגבריאל מרטינלי לפרוח מאגף שמאל בזכות התנועה והשטחים שנפתחו.
מעבר להשתלבות המקצועית, אדו גספאר, המנהל המקצועי של התותחנים, ידע בדיוק מה הוא מביא וסיפר: “אני מכיר את גבריאל הרבה זמן, אני יודע איך הוא מתנהג, איך הוא מתאמן. ידעתי שברגע שהוא יגיע אנשים יאהבו אותו בגלל שהוא צנוע, נחמד, עובד קשה וגם אוהב להיות עם אנשים. הוא עובד מאוד קשה באימונים וכשיש לך מישהו כמוהו בקבוצה זה גורם לכולם לעבוד יותר קשה ולהעלות את הרמה”.
ז’זוס הפך לפנים של העונה המוצלחת ובצדק כשהנתונים דיברו בעד עצמם. עד היציאה לפגרת המונדיאל שבה נפצע הקבוצה ניצחה 14 מתוך 16 משחקי ליגה, ובתור הרכש עם הפרופיל הגבוה ביותר, העיניים באופן מידי הופנו אליו. הבאז סביבו היה כל כך גדול שהקבוצה הוציאה סדרה של שלושה פרקים שתיעדו את תהליך החזרה שלו מפציעה.
החזרה מהפציעה הייתה טובה מבחינה אישית כשאחרי שני משחקים כמחליף הוא חזר להרכב וכבש ארבעה שערים בארבעת המשחקים הבאים, אך לצערו זה קרה דווקא בזמן הקריסה ההגנתית של הקבוצה ולכן השערים לוו באיבוד נקודות.
עכשיו הוא יגיע למשחק הקריטי ביותר כשקבוצתו צריכה שלוש נקודות מול סיטי, ובזמן שרבים מספידים את ארסנל, לז’זוס ברור שהכל פתוח ואחרי התיקו מול סאות’המפטון הוא אמר: “אם אנחנו רוצים להיות אלופים צריך להגיע לשם (לאצטדיון של סיטי) ולנצח במשחק. זה הכל”.
אולכסנדר זינצ’נקו – שינה את שיטת המשחק
האוקראיני היה הצד הפחות נוצץ של המעבר הכפול מסיטי, אבל כשמסתכלים על זה כיום עושה רושם שדווקא ההגעה שלו הייתה אפילו יותר קריטית לתותחנים. בזמן שהוא נחשב למגן מחליף ברוטציה אצל האלופה, מיקל ארטטה שהיה עוזרו של פפ גווארדיולה הכיר את סט היכולות המגוון של המגן והבין שהוא הדרך לעשות את השינוי הטקטי שתיכנן.
כשזינצ’נקו הגיע לא מעט אנשים הרימו גבה מאחר ודווקא קיראן טירני היה אחת מנקודות האור של ארסנל בעונה שעברה. למרות זאת, בעוד שהסקוטי הוא יותר מגן “קלאסי”, זינצ’נקו מחזיק בסט יכולות של קשר אמצע ועם הכניסות התכופות שלו לקישור הכתיב את הדרך שבה הקבוצה משחקת העונה.
התפקוד שלו במרכז השדה אפשר לארסנל להיות יותר דינמית ומשתנה על המגרש, ויותר מהכל שחרר את גרניט ג’אקה לשחק בעמדה גבוהה מאי פעם – במה שהתברר כהחלטה מבריקה של ארטטה שגרמה לשוויצרי לעשות קפיצת מדרגה משמעותית ביכולת שלו העונה.
זינצ’נקו יודע לנהל את המשחק מאחור, עומד במשימות שלו ואחראי בחלק האחורי ובמקביל גם מרווח את המשחק והכניס מימד נוסף של איום מול קבוצות שצופפו לאחור מול ארסנל ומולן היה צורך לפרוץ את ההגנה הצפופה.
בנוסף להכל, זינצ’נקו בניגוד לז’זוס היותר שקט הפך למנהיג הבולט אצל ארסנל על המגרש. מספר פעמים העונה היה אפשר לראות את התמונה שבה הקבוצה סופגת, רוב השחקנים מאוכזבים ואז המגן תופס את כולם בצעקות, תנועות ידיים מוגזמות וטירוף, אוסף את השחקנים למעגל ומעיר אותם.
כל הדבר הזה קרה דווקא כשזינצ’נקו חווה את השנה הכנראה קשה בחייו בגלל המלחמה שהובילה רוסיה בפלישה למולדתו, אוקראינה. למרות הקושי אותו הוא הביע בפומבי לא פעם, זינצ’נקו היה כל מה שארסנל יכלה לחלום העונה ויותר, כשחבריו גם ידעו לכבד את הסיטואציה.
במשחק מול לסטר בפברואר ציינו שנה לתחילת המלחמה ומרטין אודגור – הקפטן של הקבוצה – החליט לעשות מחווה. את אותו המשחק פתח זינצ’נקו כקפטן של ארסנל כשהוא עלה עם סרט בצבעים של אוקראינה ובכך הראה פעם נוספת את החיבור שלו למועדון ולשחקנים.
כעת, ז’זוס וזינצ’נקו עומדים לסיים עונה שהתעלתה על כל הציפיות ובה עדיין הכל פתוח. משחק העונה מול מנצ’סטר סיטי הערב (רביעי) ב-22:00 מגיע כשארסנל ביתרון של חמש נקודות, אך עם שני משחקים עודפים ששמים את היתרון הפוטנציאלי אצל האלופה בארבע מחמש השנים האחרונות.
אם התותחנים ירצו להצליח ולהשיג את שלוש הנקודות היקרות במשחק החוץ הקשה הם יהיו חייבים את השחקנים שהתפתחו בסיטי ויוכלו דווקא עכשיו, דווקא מול היריבה הגדולה והאקסית, להראות שהם שווים אליפות ולעצור את הדהירה לאליפויות פרמייר ליג של סיטי בעידן פפ גווארדיולה.