זיכרונות ממסי: פפ יצחק על באיירן בדרך לגביע?

פפ גווארדיולה יתמודד מחר (שלישי, 22:00) מול באיירן מינכן לראשונה מאז 2009. זה נשמע די אבסורדי, אבל רק פעם אחת הוגרל המאמן הקטלוני נגד ספינת הדגל הגרמנית, וזה קרה בעונתו הראשונה על ספסל ברצלונה. למעשה, המפגש הראשון ברבע הגמר הגדיר את העונה הזו יותר מכל, כי בארסה אמנם פתחה את העונה בצורה מצוינת והציגה סגנון מרהיב, אבל סימני שאלה עדיין ריחפו מעל המאמן חסר הניסיון כאשר הוא הגיע למבחן משמעותי לכאורה בזירה האירופית.

ובכן, התברר שהמבחן היה קל מדי. באיירן הייתה נתונה אז במשבר עמוק בקדנציה הקצרה והמבולגנת של יורגן קלינסמן, ולא היוותה יריב שקול כלל כאשר הגיעה לקאמפ נואו. ברצלונה פשוט פירקה אותה לחתיכות. ליאו מסי כבש צמד והוסיף בישול לסמואל אטו, וגם תיירי הנרי הצטיין עם שער ואסיסט. התוצאה הסופית עמדה על 0:4, אבל היא יכולה הייתה להיות גבוהה אף יותר. ולמרות ההסתייגויות בגלל מצבם הקשה של הבווארים, שהובסו ימים ספורים קודם לכן 5:1 בוולפסבורג שגם זכתה על חשבונה באליפות בסופו של דבר, זה היה הערב בו הוכח כי ברצלונה של פפ היא הדבר האמיתי. היא המשיכה, כמובן, להנפת הגביע.

כאשר זכה בליגת האלופות בפעם השנייה ב-2011, אחרי ניצחון נוסף על מנצ'סטר יונייטד בגמר, כבר הוגדר גווארדיולה כמאמן הטוב בעולם ועל כן היה דמות נחשקת מאוד בקרב מועדוני הצמרת. הנטיה שלו לחתום על חוזה לעונה אחת בלבד בבארסה רמזה כי לא יהיה מסוגל להתמיד בקאמפ נואו במשך כל חייו, כפי שרבים בקטלוניה ייחלו ובאיירן סימנה את המטרה היטב. המגעים מאחורי הקלעים החלו עוד לפני שפפ יצא לשנת שבתון ב-2012 והסתיימו בהכרזה בינואר 2013 על כך שגווארדיולה יגיע למינכן באותו קיץ. ובניגוד לתקופתו בבארסה, הוא סיכם על חוזה לשלוש שנים. "אני מתכוון להישאר כאן לשנים ארוכות", הוא הצהיר.

פפ גווארדיולה בתחילת הדרך בבאיירן (רויטרס)

בנקודת זמן זו, המחשבה על כך שפפ לא יצליח לזכות שוב בליגת האלופות הרגישה מופרכת למדי, ומבחינת ראשי באיירן היוותה ההצלחה באירופה יעד מרכזי מאחורי החתמתו. אחרי הכל, נכון לרגע חתימת החוזה לא זכתה באיירן בצ'מפיונס-ליג מאז 2001 והייתה מתוסכלת במיוחד להפסיד לצ'לסי בגמר הביתי ב-2012. אלא שבין החתימה לבין תחילת העבודה חלפו מספר חודשים, ובחודשים האלה השלים יופ היינקס טרבל היסטורי. במקום להגיע על תקן מושיע, בא גווארדיולה לאליאנץ ארנה עם אתגר קשה הרבה יותר – לשחזר עונה מושלמת. ובכל הקשור לאתגר הספציפי הזה, הוא נכשל.

יש, כמובן, אירוניה מרה לא מבוטלת בכך שכל ההדחות של באיירן היו מול שלוש יריבות ספרדיות שונות בשלב חצי הגמר. זה התחיל ב-2014 עם פיאסקו מול ריאל מדריד שהביסה את אלופת גרמניה 0:4 במינכן במשחק הגדול של סרחיו ראמוס, בדיוק כאשר פפ התאבל על מותו של טיטו וילאנובה. זה נמשך בדייט עם האקסית, בו החליט משום מה פפ להמר על הרכב ניסיוני עם שלושה שחקני הגנה מול הטריו האימתני בחוד של בארסה והובס 3:0 בקאמפ נואו בהצגה של ליאו מסי שהשכיב את ג'רום בואטנג על ישבנו ברחבה. לבסוף, ב-2016 היה זה תורו של דייגו סימאונה להעיף את פפ עם אתלטיקו מדריד ולחתום את הקדנציה שלו במינכן בטונים צורמים למדי.

מובן כי יהיה מגוחך להגדיר את התקופה כפיאסקו מקצועי, כי באיירן של גווארדיולה זכתה ללא בעיות בשלוש אליפויות רצופות והציגה לפרקים כדורגל ברמה הגבוהה ביותר. פפ ביצע מהפכה תודעתית במינכן, הנחיל לבאיירן את הסגנון שלו, ביצע התאמות מרתקות בעמדות השחקנים כגון שימוש בפיליפ לאם כקשר מרכזי והשיג מספר ניצחונות יוצא דופן – 82 מתוך 102 המשחקים בבונדסליגה בניהולו הניבו שלוש נקודות. 

פיאסקו? רחוק מכך (רויטרס)

במהלך התקופה, דיבר המנכ"ל קארל-היינץ רומניגה על רצונו להאריך את החוזה של גווארדיולה בשלוש שנים נוספות וביטל את השמועות על עזיבה אפשרית למנצ'סטר סיטי באומרו: "אני לא מאמין שהוא יחתום במועדון מסוג זה". לכן, כאשר גם ההודעה על פרידה שפורסמה באמצע עונתו האחרונה, התלוותה לביקורת עליו גם אכזבה מהחלטתו לנטוש, אבל במובן מסוים היא הייתה הדדית – ורוב האוהדים במינכן לא הצטערו עליה.

פפ לא רק איכזב בזירה האירופית, אלא נתפס תמיד כנטע זר, ולא יצר קשר הדוק עם הקהל. הוא היה מאוהב בכדורגל שלו וברעיונותיו, אבל לא במועדון. איש לא הזיל דמעה עליו כפי שבכו על הפרישה של היינקס.

באשר לשחקניו, הוא הותיר אותם מאומנים יותר, אך גם מותשים למדי מנטלית. וכאן, לדעת גורמים מסוימים, הייתה טמונה הבעיה המרכזית. מתיאס זאמר, שעבד כמנהל הספורטיבי של באיירן במהלך הקדנציה של גווארדיולה, גרס: "פפ הוא גאון בכל הקשור להחזקת כדור וחילופי מקומות תוך כדי משחק. הוא תמיד צדק בניתוחים שלו, והתחזיות שלו בדרך כלל היו נכונות, אבל האחוזים האחרונים כדי להגיע להצלחה מושלמת היו חסרים, כי השחקנים מילאו בסופו של דבר את ההוראות באופן אוטומטי, ולפעמים הפסיקו לחשוב בעצמם.

“החופש והיצירתיות לא תמיד היו שם. את הצעדים האחרונים השחקנים צריכים לדעת לעשות בעצמם, אבל פפ לא שיחרר אותם מספיק כדי שיוכלו לעשות זאת". האם זה נכון? זו קביעה הוליסטית בכל מקרה, ולכל אחד יכולות להיות דעות משלו.

היו תארים, אבל לא הכל היה מושלם. מתיאס זאמר עם גווארדיולה (רויטרס)

גווארדיולה הותיר, אם כך, זיכרונות מעורבים במינכן – כולם העריכו את מוסר העבודה שלו ואת יכולותיו, אבל ההערכה הזו לא תורגמה לאהבה. גם כאשר נשמעו קולות מסוימים להחזירו, בעיקר בעקבות פיטוריו של ניקו קובאץ' ב-2019, הם לא קיבלו תמיכה – וגם לא היה סיכוי שזה יקרה. את קובאץ' ירש אז האנזי פליק שהצעיד את באיירן לזכייה המיוחלת בליגת האלופות, בעוד גווארדיולה עדיין מחפש את התואר הזה, והמעידות הקבועות על ספסל מנצ'סטר סיטי במפעל – מכל הסיבות האפשריות – הפכו למעמסה כבדה למדי. "אני יודע שמודדים אותי לפי זה", אמר הקטלוני והדחף לשבור את הבצורת רק הולך ומתעצם.

הייתכן שזה יקרה העונה? לפחות סימן אחד לאופטימיות יכול גווארדיולה לשאוב מההגרלה. כמו בעונתו הראשונה ב-2008/09, הוא פוגש את באיירן – וגם הפעם זה קורה ברבע הגמר. אז זה נגמר בחגיגה גדולה, העפלה קלילה וזכייה בתואר. האם התסריט הזה ישוחזר בחלוף 14 שנה, כאשר באיירן כבר הספיקה להפוך לאקסית שלו? זו יכולה להיות סגירת מעגל מעניינת ביותר ממובן אחד.