בעוד לואיס אנריקה יצא אתמול ללונדון כדי לנהל שיחות עם ראשי צ'לסי, פורסם בתקשורת פרט מסקרן מאוד – המאמן הספרדי הכין מצגת מדוקדקת ומקיפה, בה לא רק הגדיר את החזון שלו עבור הקבוצה, אלא גם ציין כיצד יקדם וישפר כל שחקן ושחקן בסגל. אם העובדה הזו נכונה, היא מרתקת מאוד משלושה היבטים לפחות.
ראשית, לואיס אנריקה סבור כי בהנהלת צ'לסי יושבים אנשים שמסוגלים להבין את הניתוחים שלו ומגלים בהם עניין – מה שלא בהכרח נכון. שנית, המאמן מפגין כאן בטחון עצמי רב מאוד, או שחצנות לא מבוטלת – תלוי איך מסתכלים על זה. כי הרי גם אם הקדיש שעות רבות לצפייה במשחקי הכחולים, קשה מאוד להסיק מכך מסקנות אישיות מרחיקות לכת לגבי דרכי פעולה עם כל שחקנים. צריך להכיר אותם על מנת לקבל החלטות ספציפיות לגבי כל אחד מהם, אבל לואיס אנריקה קפץ למסקנות כאן ועכשיו.
שלישית, הכנת מסמך מסוג זה לוקחת זמן רב – אלא אם מדובר במריחה לא מקצועית, וזה לא יכול להיות המקרה אצל לואיס אנריקה. גרהאם פוטר פוטר רק ביום ראשון בערב, המצגת נשלחה ביום רביעי בבוקר, ומשמעות הדבר היא כי הספרדי החל לעמול עליה מראש, כאשר המנג'ר הקודם עדיין היה בתפקידו, מתוך הנחה כי המשרה צפויה להתפנות בשלב מסוים. הוא רצה להיות מוכן, וזה אומר כי הוא ממש משתוקק לקבל את הג'וב בסטמפורד ברידג'.
וכאן עולה, באופן טבעי, השאלה – למה הוא נלהב כל כך להכניס את הראש למועדון כה מבולגן בעיתוי כה בעייתי? למה, חודשים ספורים אחרי שסיים קדנציה תובענית למדי כמאמן נבחרת ספרד, רוצה לואיס אנריקה לקפוץ למים העמוקים בצ'לסי, בידיעה ברורה כי ההצלחה רחוקה מאוד מלהיות מובטחת? כדי להבין זאת, כדאי לשים לב לאבחנה שסיפק הספרדי לגבי עצמו במהלך צ'אט פתוח עם האוהדים במהלך גביע העולם.
אגב, היה זה רעיון חדשני ומבריק – אם כי לא נטול סיכונים. לואיס אנריקה בחר לנהל שיח ישיר עם האומה הספרדית, ללא "המתווכים" בתקשורת, אשר בחלקם הוא מאס מזמן. הוא היה מוכן להסביר את השיקולים הטקטיים, לשפוך אור על המתרחש במחנה, אבל בעיקר להציג את עצמו כפי שהוא. לואיס אנריקה לא אהב במיוחד את התדמית שנוצרה לו, ורצה לשנות אותה עם תשובות קלילות ומלאות הומור על כל השאלות, ללא מגבלות. וכך, התברר למשל במהלך המונדיאל שהוא מעדיף לישון עירום. האם המאמן הלאומי אמור לעסוק בזה בזמן הטורניר החשוב? לא כל הפרשנים סברו כך, וזאת בלשון המעטה, אבל החומות באמת נשברו, והיו שם גם תשובות נהדרות לשאלות טובות.
אז כאשר נשאל לגבי המוטיבציה העיקרית שלו כמאמן, השיב לואיס אנריקה: "אני אדם תחרותי, וככל שהמצב קשה יותר, כך אני נהיה נחוש יותר. קל לי יותר לתפקד כאשר יש הרבה בעיות. אני עד כדי כך מטומטם". יש כאן מודעות עצמית גבוהה, והמסקנה ברורה – הספרדי נוטה לבחור במודע אתגרים גדולים יותר. כיום, צ'לסי היא האתגר הקשה ביותר, אבל יש כאן גם הזדמנות – סגל עמוס בכוכבים שמחכים למישהו שיהפוך אותם לתלכיד אמיתי. לואיס אנריקה העיד בצ'אט: "אני אמנם צנוע, אבל ברור שאני חושב שאני מאמן טוב מאוד. אחרת לא הייתי עוסק בזה". ואם הוא בטוח ביכולותיו, למה לא להעז? במקרה הכי גרוע, הוא פשוט ייכשל. כאדם מציאותי מאוד, הוא מוכן לכך.
הדחף לנסות את עצמו בפרמייר ליג היה אצלו כבר מזמן. במאי 2018 הוא כבר ניהל שיחות עם צ'לסי שחיפשה מחליף לאנטוניו קונטה, וגם הציע את עצמו לארסנל שניסתה להבין מי יכול להחליף את ארסן ונגר. התותחנים רצו ללכת על האופציה הספרדית, אבל בחרו באונאי אמרי. הכחולים בחנו ברצינות את אופציית לואיס אנריקה, אבל הוא נדחה לפי הדיווחים בגלל מה שהוגדר כ"שחצנות". הצוות שניהל אז את המועדון, בראשות אשת הברזל מרינה גרנובסקיה, התרשם כי מדובר באדם עקשן מדי שבטוח בצדקת דרכו.
אז צ'לסי הימרה על מאוריציו סארי, בהחלטה שהתברר בדיעבד כבעייתית, ולואיס אנריקה הלך לנבחרת ספרד שהודחה בשמינית גמר המונדיאל בפנדלים אחרי ששלטה במשך 120 דקות ולא הצליחה לסכן את השער של רוסיה. הוא הבטיח שינוי, אבל בחלוף ארבע שנים הודחה ספרד בשמינית גמר המונדיאל בפנדלים אחרי ששלטה במשך 120 דקות ולא הצליחה לסכן את השער של מרוקו. איכשהו, אחרי כל התהפוכות, הכל חזר בדיוק לאותה נקודה עם סגל שונה לגמרי, ולואיס אנריקה לקח את האחריות לפיאסקו. אחרי הכל, הוא קיבל גיבוי מוחלט מההתאחדות ועשה את הכל לפי ראות עיניו. אחרי ההפסד, הוא תמך ללא עוררין בשחקניו, והם תמכו בו.
"מה שחשוב הוא שעשינו את הדברים נכון", אמר לואיס אנריקה, והגישה הזו מלווה אותו תמיד. הוא סומך רק על אנשים שחולקים את השקפת עולמו ונוטה להתעלם מביקורת. לפעמים הוא הולך עם הראש בקיר, אבל יש לו שיטה מוגדרת מאוד, ובסיטואציה מסוימת זה עשוי להיות יתרון גדול. ייתכן כי צ'לסי הנוכחית עונה על ההגדרה הזו, כי בכאוס שנוצר מאז השתלט הבעלים טוד בולי על המועדון חסרה מאוד יד מכוונת. דרוש מישהו שייקח אחריות מלאה על המתרחש ויורה על הדרך.
תומאס טוכל לא היה מסוגל לעשות זאת, הן כי הוא מיצה את עצמו עם חלק ניכר משחקי הסגל, והן כי ההנהלה ראתה בעקשנותו ובשתלטנותו מכשול – הרי הוא הגיע בירושה מהבעלים הקודם. לואיס אנריקה יהיה המינוי של ההנהלה החדשה, ולכן היחס כלפיו יהיה שונה. אם יקבל בולי את תנאיו ויסכים להעניק לו סמכויות נרחבות, ייתכן שהספרדי מסוגל להשליט סדר.
מבחינה זו, הוא עדיף בבירור על יוליאן נגלסמן שמוגדר כמתחרה המרכזי שלו על המשרה, לפחות בעיני מנהלי צ'לסי עצמם. ללואיס אנריקה יש רזומה טוב יותר בהתמודדות עם כוכבים בחדר ההלבשה – הוא אמנם רב עם חלק נכבד מהם, ואפילו נלחם בפרנצ’סקו טוטי ברומא, אבל ידו היתה בדרך כלל על העליונה. נגלסמן צעיר מדי בכדי לזכות באופן אוטומטי בכבוד מצד שחקנים ותיקים, ועדיין אין לו קבלות ברמה הגבוהה ביותר. לואיס אנריקה מנוסה מאוד, הוביל את ברצלונה בתקופת ליאו מסי, ניימאר ולואיס סוארס, זכה ב-3 אליפויות ספרד ובליגת האלופות, ונקודת הפתיחה שלו בסטמפורד ברידג' תהיה טובה יותר.
מעבר לכך, הוא התכונן לתפקיד הזה מראש ושקד על המצגת, ויש לו רעיונות מגובשים – גם אם לא בטוח שאפשר ליישם את כולם. נגלסמן ממש לא התכוון לעזוב את באיירן מינכן ממנה פוטר לפני שבועיים, ולכן ההכנה שלו אפסית. המוטיבציה של לואיס אנריקה לקבל עבודה חדשה מרגישה גבוהה הרבה יותר, וכל זה ביחד אמור להעניק לו נקודות זכות כאשר בולי בוחר את המנג'ר הבא. איך שלא תסתכלו על זה, עצם נכונותו של לואיס אנריקה לסכן את המוניטין שלו בתנאים אלה שווה לא מעט.
כי הבלגן בצ'לסי לא יודע גבול בימים אלה. אתמול בבוקר התייחסו בביטול לאפשרות החתמתו של פרנק למפארד כמאמן זמני עד תום העונה, אבל בערב זו כבר הייתה עובדה כמעט מוגמרת. היעדר תכנון ואסטרטגיה כלשהי אפיין גם את הצעדים של צ'לסי בשוק ההעברות, וכך התקבל סגל מנופח ולא מאוזן. למפארד סבור כנראה כי התדמית שלו לא יכולה להינזק בנסיבות אלה, אבל הוא לא בהכרח צודק. הוא אוהב את המועדון, והאפשרות לפגוש את ריאל מדריד ברבע גמר ליגת האלופות מפתה מאוד, אבל היא גם עלולה להיות מסוכנת.
ואולי הוא אפילו חולם על אפשרות לקבל את המשרה באופן קבוע אם המגעים עם מועמדים נוספים ייכשלו, אבל צ'לסי זקוקה לדמות חזקה עם אסטרטגיה ברורה בטווח הארוך. יש יסוד סביר להניח כי סיכויי ההצלחה של לואיס אנריקה גבוהים יותר בהשוואה לכל היתר.