המצב המתוח במדינה בתקופה האחרונה לא השאיר גם את הספורטאים אדישים. הערב (שני) הצטרף דני אבדיה וקרא בסטורי באינסטגרם להרגעת הרוחות, כשעוד קודם לכן הג’ודאי פיטר פלצ’יק פרסם פוסט נוקב וגם יו”ר הוועד האולימפי יעל ארד פנתה בדברים משלה.
דני אבדיה כתב: “דווקא כשאני כאן, רחוק מהמדינה שלי, מרגישים את מה שקורה בעוצמות גדולות יותר. קשה וכואב לראות מה קורה ברחובות, הפגנות, שנאה, שההדים שלה מגיעים עד כאן. כאחד שמרגיש זכות אדירה לייצג את מדינת ישראל בכל משחק, בכל זריקה לסל, אני מקווה שהמדינה הזו שאני כל כך אוהב, תדע ימים טובים יותר. האחדות שלנו זה הכוח הכי חזק שלנו, אסור לנו לשכוח את זה”.
“חברות וחברים שלי, הספקתם להכיר אותי ולדעת שפוליטיקאי אני לא וגם לא נכנס לעולם לפוליטיקה עצמה”, כתב פלצ’יק, “אך הפעם אני אאלץ לחרוג ממנהגי. מדינתנו האהובה גועשת והמים סוערים, אני חש שסביבי כולם על הקצה. מימין ומשמאל, משמאל ומימין, כולם טעונים!
“כאחד שגאה לייצג את מדינתנו בכל זירה בינלאומית או במה אולימפית, אני תמיד עולה עם דגל ישראל על החזה ובתיקי דגל גדול להתעטף בו. גאוותי במדינתנו היא לא יודעת גבולות, אך בימים אלה אני חרד. הגבולות שלנו כעם מאוחד נחצו, השיח מתלהם, הכבוד ההדדי נשחק, המילה ‘אחי’ נמחקת כאילו אויבים אנחנו זה לזה”.
עוד הוסיף פלצ’יק וכתב: “הדבר הזה כואב לאוזניי ורובץ על ליבי. אני לא יכול לחשוב על כניסה לזירה מבלי להרגיש שכל אחיי ואחיותיי מאחוריי. התחושה שכל העם איתי היא זו שנותנת לי את הכוח להלחם ולנצח. דווקא בהעדר ה’מבוגר האחראי’ שיעצור את מחול השדים הזה, אני קורא לכם לקחת צעד קדימה ולהגיד ‘די, לא עוד!’ אנחנו מסרבים לקבל את צמד המילים ‘מלחמת אחים’. זה יהיה אסון לכולנו”.
הג’ודאי סיים את דבריו לקראת התחרות הקרובה: “כשהגלים מתחזקים, החזקים מתגלים. זה הרגע שבו אני נושא תפילתי לבורא עולם שיאיר את הדרך לאותם חזקים שיבואו לשקם את ההריסות ולאחות את הקרעים. משאלת ליבי היא אחת, שבשבוע הבא כשאעלה למזרן בגראנד סלאם הקרוב שייערך באנטליה, ארגיש שוב שכולכם איתי והעם שלי חזק כתמיד. שנדע ימים טובים יותר”.
גם יושבת ראש הוועד האולימפי, יעל ארד, לא נשארה אדישה וכתבה: “ישראל לפני הכל - ציונית דמוקרטית, ליברלית, יהודית, מתעדכנת, אוהבת אדם, חזקה כלכלית, חזקה מול אויבינו מבחוץ, מובילת יזמות, חדשנות, מצוינות ולא נותנת לאף אחד הזדמנות לחבל במפעל הציוני הענק הזה. בואו נחבק את הכחול לבן הזה על דוכן המנצחות והמנצחים, בתרבות, באקדמיה, באוויר בים וביבשה, בואו נחבק את המשפחות השכולות שאיבדו את היקר מכל ונמצא את הדרך לשלב ידיים בחוזה הנכון בין כל חלקי העם המיוחד הזה”.