מבחינת ד"ר מרק רוסנובסקי האגדי, להמשיך להיות רופא נבחרת ישראל בכדורגל. נראה שגם שנתיים אחרי שהפסיק להיות הרופא של הנבחרת הלאומית, ד"ר רוסנובסקי לא מקבל את זה.
הוא חצה מזמן את גיל ה-80 (לא אוהב שכותבים את הגיל המדויק אז נכבד) אבל הוא נראה מעולה, הוא בכושר טוב. אגב עד היום הוא מקפיד להביא בכל יום שישי זר פרחים לאשתו מיכל.
בשבת בהתאחדות לכדורגל יתנו לד"ר רוסנובסקי את הכבוד שמגיע לו, כאשר יערכו לו טקס הוקרה מיוחד לפני המשחק מול קוסובו, שיפתח את שלב מוקדמות היורו 2024. ד"ר רוסנובסקי סגר 45 שנות עבודה בנבחרת ישראל, אין ספק שאולי היה אפשר לרשום זאת בג'ינס.
כשהיה נער, ד"ר רוסנובסקי הלך בעקבות הוריו באופן טבעי. אביו עבד בבית חרושת לאוניות צבאיות ברוסיה ואמו עבדה במספנות, שם הוא החל לעבוד, אבל אחרי שנה מרק חשב על החיים ושאל את עצמו שאלות קיומיות. כך לדוגמה, בגיל 18, הוא כבר תהה האם ניתן להאריך את חייו של האדם. זו הסיבה שבגללה הוא עזב את התחום בו עבדו הוריו והלך ללמוד רפואה.
"זה אולי היה נאיבי מצידי, אבל רציתי למצוא את הסיבה שמובילה להזדקנות ואיך לעצור אותה. למדתי על זה הרבה שנים, עשיתי ניסויים על חתולים, על כלבים ועל צפרדעים. אבל אם להגיד את האמת? עוד לא מצאתי חשובה. אולי עוד אגלה בעתיד", מספר רוסנובסקי בראיון מיוחד ל-ONE לקראת הטקס שהוא ראוי לו.
ד"ר רוסנובסקי טיפל במהלך עשרות השנים במסירות גדולה בשחקני הנבחרת, כולם אהבו אותו. לא פעם הוא הפתיע שהצליח להעמיד על הרגליים שחקנים כאשר מאמנים חשבו שאין להם סיכוי לשחק.
מרק, סיימת באוקטובר 2020, לפני שנתיים וחצי, עכשיו נפרדים ממך סוף סוף. איך ההרגשה?
”ביולוגית אני מרגיש אותו הדבר כמו בתחילת הדרך, אבל הגיע הזמן להגיד שמספיק. אולי צריך להתחיל לעשות דברים אחרים. גם אולי לקדם ענף אחר, לעסוק אולי יותר בתחזוקת גוף – דבר שתמיד עניין אותי. הכוונה היא להאריך את תהליך ההזדקנות ולתת לבן אדם לחיות עוד 60-70 שנה. אלה דברים מעניינים מאוד וצריך לדעת הרבה דברים, הניסיון שלי משחק כאן ליד שלי”.
אתה מתרגש לקראת הטקס שיהיה לך?
”כמובן שאני מתרגש, אני מרגיש כבוד גדול שיכולתי לתרום כל כך הרבה שנים בהן עבדתי לטובת הנבחרות השונות של מדינת ישראל. רכשתי את אמונם של השחקנים בנבחרות ישראל השונות לאורך השנים עד כדי כך שהם הזמינו אותי לטפל בהם במדינות בהן הם שיחקו. זה מביא לי הרבה מאוד גאווה וסיפוק”.
לפני שנתיים כשנפרדו ממך כעסת ורצית להמשיך, לא קיבלת את זה בצורה חלקה כשהפסיקו איתך.
”בהרבה מדינות אני יודע שיודעים לכבד את מקצוע הרופא, בייחוד אם הוא חזק ומתפקד ללא כל דופי או הגבלות. הרופא הוא לא שחקן כדורגל, הוא לא צריך להפסיק בגיל 36. דווקא הגיל משחק כאן לטובתו, זה הפוך ממקרה של שחקן הכדורגל בו הכושר הגופני קובע. כאן קובע הכוח המנטלי, הניסיון, הידע וההצלחה בריפוי שחקנים.
“הדרך שבה בחרו להפסיק לעבוד איתי הייתה לא לגמרי מכובדת, במיוחד מי שהיה אחראי אז. הוא עשה את זה בלי להכיר אותי ובלי שידע מי אני. אני ידעתי שהוא רוצה להיפרד ממני ומעוד כמה אנשים, כל זה הרגיז אותי. היו כמה חילוקי דעות והייתי תחת חוזה. עשיתי את עבודתי ללא דופי ולא היו שום תלונות. יכולתי להיות יועץ עם הידע וטונת הניסיון שלי. יכולתי גם להיות יועץ מקצועי בכל הנבחרות בגלל שאני בסופו של דבר היחידי במדינת ישראל עם תואר שלישי ברפואת ספורט – רופא ברפואה פרטית”.
התכוונת שווילי רוטנשטיינר לא ידע לכבד אותך?
“מי שאני מתכוון אליו יודע”.
אבל עד מתי ציפית שימשיכו לעבוד איתך?
“אני לא בא בטענות. שכל אחד יעשה מה שטוב בשבילו ומה שהוא רואה לנכון, אבל יש דרך ויש צורה של התנהגות כלפי בן אדם שעבר יותר מ-40 שנה בנבחרת. מגיע לי יחס מיוחד ושלא יגידו לי פשוט ‘לך הביתה’”.
אתה חושב שביום שבת יהיו לך דמעות בטקס? אתה תתרגש?
”לא יודע, יכול להיות שכן. אין לי שום טענות לאף אחד וגם לא להתאחדות לכדורגל שעבדתי איתה בשיתוף פעולה רוב החיים שלי. הייתי גם רופא התאחדות, גם רופא נבחרות וגם חבר בוועדות אופ”א ופיפ”א. עשיתי בדיקות רפואיות לשחקנים לפני תחילת העונה. כל הכדורגלנים שעברו דרכי בהתאחדות לא היו יכולים לשחק כדורגל בלי לעבור בדיקות”.
עכשיו כשאף אחד לא שומע, מה הסוד של ה’קוקטלים’ המיוחדים בהם השתמשת כל השנים? מה הכנסת בהם?
”קודם כל יש אבחנה. בכל מקרה בחנתי מה האבחנה המדויקת, בלי זה אין למרפא את האופציה לרפא את המטופל ולהבין מה יש לו. מתי שיש אבחנה יותר קל לרפא את השחקן. הרוב המוחלט של השחקנים שטיפלתי בהם הבריאו בזמן הקצר ביותר והמשיכו לשחק. זה כבר אומר הכל”.
יש מים ב’קוקטיל’ הזה? ממה הוא מורכב?
”בטח שיש חומרים מיוחדים. זה לא סתם צבע, אלה חומרים טבעיים וה’קוקטיל’ מורכב מחומרים ביולוגיים שמשנים את חילוף החומרים וגורמים לתהליך הבראה הרבה יותר מהיר”.
ד"ר אודי קופמן רופא הנבחרת כיום הוא היורש שלך?
”אני מקווה שכן ומאחל לו הצלחה. אני לא נמצא בנבחרת, אני בחרתי באודי והבאתי אותו. אני מקווה שהוא יצליח, ירכוש את אמונה של הנבחרת ויביא לתוצאה הטובה ביותר”.
מי השחקן הכי מפונק שטיפלת בו?
”לא היו מפונקים. הם עושים עבודה מאוד קשה, המאמץ הגופני שנדרש עכשיו במשחק הכדורגל הוא מאוד גבוה. אתה רואה את זה גם באליפויות עולם ואליפויות אירופה. אצלנו גם השתפר מאוד הכושר הגופני”.
אבל מי דרש יותר תשומת לב מכולם?
”לא היו כאלה. לכל השחקנים התייחסתי במלוא הרצינות ובמלוא תשומת הלב. כל שחקן וכל בן אדם טען שקיבל את מלוא תשומת הלב”.
מי שלושת השחקנים שהכי אהבת?
”את כל השחקנים אהבתי מאוד, אבל כמובן שנקשרתי יותר לשחקנים שהיו קשורים אליי וצלצלו בקשר לכל דבר, ורכשתי את האמון שלהם כשטסתי אליהם לחו”ל. לדוגמה חיים רביבו, אייל ברקוביץ’, אבי נמני, בוני גינצבורג, טל בנין ויוסי בניון. גם בשחקנים כמו יצחק שום, אורי מלמיליאן ומשה סיני טיפלתי ונקשרתי אליהם. גם לערן זהבי אני מאוד קשור ואני מאוד מצטער שהוא לא נמצא בנבחרת”.
מה אתה חושב על ערן זהבי וכל פרשת החדר? היה צריך לתת לו חדר לבד?
”זה לא עניין שאני צריך להתעסק בו, אבל מאוד רציתי שהוא יהיה בנבחרת. קודם כל זה עניין מקצועי כמו שיוסי (בניון) אומר והוא צודק, ואחר כך אני חושב שאפשר לפתור את כל הדברים האחרים”.
מה רגע השיא שלך בנבחרת?
”ההישגים היו כשהכשרתי שחקנים ממש לפני משחקים, לדוגמה כשהכשרתי את יוסי בניון כמה פעמים ממש לפני משחקים. גם טל בנין, גם חיים רביבו היה נפצע בקרסול לפני משחקים ואחרי שטיפלתי בו הוא שיחק”.
מה הרגע שהכי שמחת בו בנבחרת?
”המשחק מול אוסטרליה שעשינו תיקו ועלינו שלב”.
מה רגע השפל מבחינתך בנבחרת?
”ההפסד לגרמניה היה מאוד עצוב, כשהפסדנו 7:1 אחרי שהובלנו. היה איזשהו ‘בלקאאוט’ שלא ברור עד עכשיו”.
לסיום, תמיד מאחלים לכולם 120, כמה לך צריך לאחל?
”קודם כל שאהיה בריא כמו שאני מאחל לכולם. שארגיש טוב ולא אהיה חולה ושאנחנו נהיה בשלום עם עצמנו – זה הכי חשוב, שהעם שלנו יהיה אחד ולא יתפרק”.