טומי פול הפך בחודשים האחרונים לאחד משחקני הטניס הטובים בעולם. הוא אמנם לא ניחן בעוצמות יוצאות דופן או בחבטה שלא ראינו עוד, אבל הכוכב האמריקאי מביא עמו את הדבר הכי חשוב כדי להיות בטופ של הסבב העולמי – יציבות. מאז שנת 2020 הוא תמיד שם, אבל לא ממש שם. כלומר, כן בטופ 50, אבל לא שחקן כזה שלוקחים בחשבון בהקשר של אחד מהאיכותיים בעולם.
אולם בשנה האחרונה פול בן ה-25 עשה את קפיצת המדרגה המיוחלת. האמריקאי נכנס סוף סוף לטופ 20 (כרגע נמצא במקום ה-19 בעולם), הגיע לחצי הגמר באליפות אוסטרליה האחרונה במלבורן (האמריקאי הראשון שעושה זאת מאז אנדי רודיק ב-2009) וגם נעצר רק בגמר אקופולקו במקסיקו.
יש לו תואר אחד בלבד בסבב ה-ATP, זה קרה בשטוקהולם 2021, אולם לאור כושרו הנוכחי זה בהחלט נראה עניין של זמן עד שיניף גביע נוסף. כנראה לא גראנד סלאם כי זה באמת ליחידי סגולה, שאפילו סטפנוס ציציפאס מלא הכישרון לא הצליח להניף, אבל עבור טורנירי ה-500 או אפילו המאסטרס הוא לגמרי שם, יכול ואפילו צריך לסיים כמנצח.
הדרך של האמריקאי היא איך לומר לא שגרתית, כמה שחקני טניס אתם מכירים שכדי להירגע מהטניס הולכים לטפל בתרנגולות וכבשים? כנראה שאף אחד. אבל פול הוא כזה, הוא מגיע לבמה הגדולה של הסבב העולמי מהמקום הכי רגוע ופסטורלי שיכול להיות – מהחווה בו מתגוררת אמו ואביו החורג בניו ג’רזי, לצד 100 תרנגולות, 6 כבשים, סוס, שני כלבים וחתול אחד.
“כשהתחלתי להיות שחקן מקצועי אמא שלי כבר עברה לניו ג’רזי, כשהיא לא עובדת היא בחווה הגדולה שיש להם שם. “כשאני שם אני לא סתם יושב ומתבטל, אני מנסה לעזור בחווה, זה שינוי מרענן מהטניס”, סיפר בפתיחות פול, שגדל בדור היותר איכותי של הטניס האמריקאי לצד פרנסס טיאפו, ריילי אופלקה וחברו הטוב טיילור פריץ.
חייו של טניסאי ברחבי העולם יכולים להיות בודדים, אפילו מאוד. לא כולם ניחנים בצוות מסייע עצום כמו של נובאק ג’וקוביץ’, וזה המון שעות של להיות לבד, מקסימום עם המאמן האישי. לפול יש כאן יתרון, הוא מאוד חברותי והקשר עם שלושת האמריקאים האחרים הופך את הטיולים ברחבי העולם לנוחים הרבה יותר עבורו, עד כמה שאפשר.
בצורה ממש לא מובנת מאליה, פול גם יודע לפרגן לחבריו על ההצלחות, גם אם לפעמים זה בא על חשבונו: “אני מאוד שמח בשבילם, באמת שכן”, שיתף לאחרונה. אמא שלו תומכת בו מאוד, בין אם בקרוב במשחקים עצמם ובין אם מרחוק, אבל בשלב זה מי שהכי קרובה אליו היא חברתו כוכבת הרשת – פייג’ לורנז, לה יותר מ-400 אלף עוקבים באינסטגרם ושם היא מתפארת בזוגיות הנוצצת של השניים.
כמו שהזכרנו מקודם, הוא היה האמריקאי הראשון מאז רודיק בחצי הגמר באוסטרליה והוא גם המודל לחיקוי שלו. דמיון בין סגנונות המשחק של שניהם אין, פול אגב באופן ממש לא שגרתי גדל על משטחי החימר, וזה בערך כמו ששחקן ספרדי יגדל על משטח הדשא. השוני הזה כבר בגיל צעיר היווה לפול את הייחודיות שלו – רוב האמריקאים מתבססים על סרבים חזקים, הרבה עוצמות ופחות נעים היטב על המשטח.
בניגוד אליהם, פול ממש נמצא בכל מקום על המשטח. האמריקאי זריז ביותר ויש לו סבלנות גדולה בראלים, הוא בניגוד לביג-סרברים ממש לא מנסה לקצר נקודות, ממש להפך. סוג של שחקן חימר על משטח קשה, אפילו הייתי קורא לו דייגו שוורצמן האמריקאי, אבל משודרג ועוצמתי יותר. מאמנו הוא בראד סטין, שאימן בעברו את הענק הדרום אפריקאי, קווין אנדרסון, ואמון על השדרוג שלו.
את הדרך עם המחבט הוא החל בגיל 7, כשאמו הייתה למאמנת הראשונה שלו ומאז הוא עבר כברת דרך ארוכה עד שב-2015 נכנס לראשונה לסבב המקצועני. בכל זאת, מה שם אותו בשורה אחת עם הטניסאים הטובים בעולם? מהיר מאוד כמו שהזכרנו, זריז, פייטר אמיתי ואולי הבונוס הכי גדול שלו – קורא את המשחק בצורה נהדרת. לא במקרה בכ”כ הרבה ראלים שהוא מוצא את עצמו ואת יריבו מול הרשת, הוא יוצא עם הנקודה.
לגראנד סלאם ראשון בגברים מאז 2003 בארה”ב עדיין ממשיכים לחכות בסבלנות גדולה (רודיק בפלאשיג מדו), אבל אין ספק שאלו שנים כלל לא רעות של הטניס האמריקאי. ארבעה נציגים ב-30 הראשונים, כשגם מקסים קרסי (עזב את צרפת לטובת ארה”ב) ובן שלטון הצעיר ומלא הכישרון שגם נכנס בחודשים האחרונים לעניינים. הבשורה הגדולה עבור ארה”ב עוד לא הגיעה, אבל כמו ההתפתחות של פול, נראה שהיא גם בהחלט בדרך לשם.