אריה וולף, שמשנת 1976 שפט כדורגל בליגות הבכירות, היה במשך השנים מבקר שופטים ומשקיף בינלאומי של אופ”א ופיפ”א. הוא זכור בעיקר כשופט במשחק ה-0:10 המיתולוגי של מכבי חיפה נגד מכבי תל אביב
בגיל 75 וולף עדיין שופט כדורגל, הפעם בליגות הילדים. פגשנו אותו לשיחה מרתקת על עברו כשופט בליגת בעל והלאומית, וגם על המשך דרכו כשופט בליגות הילדים. המפגש אירע בדרבי תל אביבי בליגת טרום א’. האופטימיות הבלתי פוסקת גם בגילו מעוררת השראה.
אריה ניגש בפתיחת המשחק לילדים ואומר להם את הדגשים החשובים לו: "בוקר טוב, אפשר להגיד גם צהריים טובים, אני רואה שיש לנו פה דרבי, דרבי מעניין בטח יהיה. אני מבקש דבר אחד, תהיו ספורטאים, אם מישהו פגע במישהו בלי כוונה, לחיצות יד אחד לשני ובסוף המשחק ללא קשר לתוצאה אני רוצה לראות אותכם לוחצים ידיים ומתנהגים כמו ספורטאים עד הסוף".
עבור ילדי שנות ה70, אריה וולף הוא שם דבר. מהשופטים הבכירים בישראל, מי שהיה אחראי על המשחקים הנפיצים ביותר. אריה מספר: "היום אני בן 75, עוד מעט 76 ועוד כוחי במותני, מקווה להמשיך עוד כמה שנים, אולי עוד אשבור את שיא גינס".
במחצית הוא ניגש ומתלוצץ עם ההורים של השחקנים: "מה זה נבדל אבל?". לאחר מכן אריה התייחס לקריירת המשחק שלו: "רוב חיי התמקדו בכדורגל. התחלתי לשחק בלוד בצעירותי, אחרי זה עברתי לסקציה נס ציונה בליגה הלאומית. בסוף גם שיחקתי בבלו-סטאר בניו יורק וסיימתי בגיל 32”. וולף סיפר על התהליך שעבר עד שנהיה שופט: "אחרי שסיימתי לשחק אמרתי לעצמי ‘יאללה נתחיל להיות שופט’. עברתי קורס ותוך שנתיים כבר הייתי בליגת העל. שפטתי הרבה את בית”ר ירושלים, הפועל תל אביב, כל הקבוצות הגדולות ותמיד היה כיף לשפוט את המשחק האלו. אברהם קליין תמיד סמך עליי ואמר לי שמאוד כיף לשלוח אותי לכל משחק".
לגבי המשחק המיתולוגי של ה-0:10 שיתף: "וואו, זה משחק לפנתאון, אני לא יכול לשכוח אותו. בקושי דקה ראשונה כבר אהרוני שם את הגול הראשון, ואחרי זה ארבעה שערים של ארמלי, קלינגר ואיתי מרדכי. אנשים הגיעו מהים במחצית ומילאו את האצטדיון”.
מלבד המשחקים הסוערים והתוצאות ההיסטוריות, אריה חווה אירוע אותו הוא לא ישכח לעולם: "אתה מזכיר לי את המשחק הזה, משחק סוף עונה, מכבי יבנה נגד הפועל פתח תקווה, אז לא היה ליגת העל רק ליגה לאומית, מי שמפסידה יורדת ליגה. שרקתי לפנדל לזכות פתח תקווה בדקה ה-85, פנדל מוצדק. מיד עם השריקה לסיום מישהו קפץ מעל הגדר, רץ אליי למגרש ונגח בי, אבל זה עבר", סיפר אריה בשיא האופטימיות.
בגיל 52 אריה הפך למשקיף רשמי מטעם אופ”א ופיפ”א, כשפיקח על 269 משחקים מעבר לים. "כמעט כל שבוע הייתי טס למשחקים בינלאומיים, היו לי משחקים מאוד מעניינים, היה לי את נבחרת אנגליה ביורו, שחטאר דונייצק נגד דורטמונד, אינטר ועוד הרבה אחרים”.
חיידק השיפוט לא עזב את גופו של אריה. גם בגילו וממרום ניסיונו הוא ממשיך את קריירת השיפוט בליגות הילדים שבהן הוא מקפיד ללמד את הילדים הצעירים על הדברים החשובים באמת. "לי מאוד חשוב החינוך של הילדים וחשוב לי לתקשר איתם כשהם נפצעים למשל. אני בא ליהנות ולחנך את הילדים ויותר חשובה לי הבריאות של הילדים מאשר התוצאות”.