“אני כישלון בליגת האלופות, גם אם אזכה בתואר שלוש פעמים ברציפות, עדיין אהיה כישלון בסיטי”. את המילים האלו אמר פפ גווארדיולה לאחר ה-0:7 המוחץ של מנצ’סטר סיטי על ר.ב לייפציג בשמינית הגמר. ההסבר למשפט, תאמינו או לא, קשור לג’וליה רוברטס. “יש לי שלושה אלילים בחיים שלי: מייקל ג’ורדן, טייגר וודס וג’וליה רוברטס”, מיהר המאמן להבהיר.
“לפני כמה שנים ג’וליה רוברטס הגיעה למנצ’סטר - לא בשנות ה-90 כשסר אלכס (פרגוסון) זכה בתארים עם יונייטד. היא ביקרה בזמן שהיינו טובים יותר מיונייטד והיא הלכה לראות אותם. היא לא באה לראות אותנו. בגלל זה גם אם אני אזכה בליגת האלופות זה לא ישתווה לכך שג’וליה רוברטס ביקרה במנצ’סטר ולא באה לראות אותנו. זה לא ישתווה לאכזבה הזו”.
אז נכון, המאמן מיהר להסביר מה ה”כישלון” האמיתי בעיניו, אבל האם המשפט כל כך רחוק מהמציאות? מאז שנות הזוהר עם ברצלונה, אז הניף את הגביע בעל האוזניים הגדולות פעמיים בשלוש שנים, פפ לא מצליח להוביל את הקבוצות שלו אל הארץ המובטחת. שנה אחר שנה הוא מעמיד קבוצה שפייבוריטית לזכות במפעל על פי אתרי ההימורים ובכל פעם הוא מוצא דרך להפסיד.
“כמו ברצלונה של פפ”
את התקופה בברצלונה אפשר וצריך להוציא מהמשוואה. אצל הקטלונים פפ המציא מחדש את הטיקי-טאקה, המשפט “כמו ברצלונה של פפ” הפך לקלישאה שמוצמדת לכל קבוצה שמספקת מהלך כדורגל גאוני. בארבע עונות הוא הניף 14 תארים, בנה את אחת הקבוצות הגדולות בהיסטוריה וביסס את עצמו כאחד המאמנים הגדולים של המשחק. הבעיות הגיעו אחר כך.
במהלך עונת 2012/13 הכריזה באיירן מינכן כי גווארדיולה יחליף את יופ היינקס בקיץ. הספרדי הגיע לגרמניה אחרי שנת שבתון וקיבל קבוצה שרק לפני רגע השלימה טרבל, הוא היה נחוש לבנות פרויקט בצלמו. “היינקס פרש ופפ נתן הכול כדי להצליח”, סיפר לימים תומאס מולר על ההגעה של גווארדיולה. “לא יכולנו לנוח על הניצחונות שהשגנו, הוא טרטר אותנו בכל אימון בלי סוף, הוא רצה להראות לכולם שגם בליגה החדשה הוא יכול לנצח”.
ואכן, התוצאות בזירה המקומית היו קטלניות. הוא הוביל את באיירן לשלוש אליפויות כשהראשונה הייתה המהירה בתולדות הבונדסליגה (7 מחזורים לסיום העונה) ואף קבע שיא משחקים ללא הפסד מתחילת העונה (28), הוסיף שני גביעים וזכה פעם אחת בסופר קאפ. הקבוצה, שגם כך נחשבה למכונה משומנת, הייתה בלתי עצירה ודרסה כל מה שזז. אבל זה לא הספיק.
בבוואריה ההצלחה המקומית עומדת לפני הכול, יעיד על כך יוליאן נגלסמן שאיבד את מקומו למרות הצלחה מסחררת בליגת האלופות. ובכל זאת, פפ לא אהוד במיוחד על ידי הקהל המקומי. בשלוש עונותיו באליאנץ ארנה המאמן הודח על ידי יריבות ספרדיות בחצי גמר ליגת האלופות. בעונה הראשונה הובס 4:0 בבית על ידי ריאל מדריד, בעונה השנייה ליאו מסי השפיל את ג’רום בואטנג בדרך ל-0:3 בקאמפ נואו ובעונה השלישית אתלטיקו מדריד הדהימה בדרך לגמר.
כשפפ חתם בקיץ 2013 כולם במינכן היו באופוריה שהם בדרך להיות המועדון הגדול בעולם. אבל הכישלונות בזירה הגדולה גרמו לכך שהמאמן ספג קריאות בוז בתחילת העונה השלישית שלו וכשהנשיא, קרל היינץ רומיניגה, נשאל על עתיד המאמן, ענה: “אם הוא לא ירצה להאריך את החוזה, זה לא יהיה סוף העולם”. יחד עם השמועות שהמאמן מנהל מו”מ עם מנצ’סטר סיטי, האוהדים איבדו סבלנות ובקיץ אף אחד לא ממש הצטער כשהרומן הסתיים.
באיירן המשיכה ללופ של מאמנים בשבע שנים שהתחיל עם קרלו אנצ’לוטי ונמשך עם יופ היינקס, ניקו קובאץ’, האנזי פליק, יוליאן נגלסמן וכעת תומאס טוכל. פפ עצמו החליף את מנואל פלגריני בסיטי וחתם על חוזה לחמש שנים, קיבל אשראי פתוח מאיחוד האמירויות והחל לבנות את פרויקט חלומותיו באתיחאד. והכישלונות בזירה האירופית? הם נותרו כמו שהם.
כמו בגרמניה, גם בממלכה ההצלחה של פפ בזירה המקומית הייתה מסחררת. סיטי השתלטה על הפרמייר ליג ללא עוררין ולמעט שתי עונות בהן איבד את התואר לצ’לסי וליברפול, קבוצתו זכתה בארבע אליפויות בשש שנים. דומיננטיות מוחלטת שלא הייתה מלבד ימי סר אלכס בצד האדום של העיר. עם זאת, בליגת האלופות המאמן שוב כשל ולמעט עונה אחת אפילו לא הגיע לגמר.
בעונה הראשונה הודח בשמינית הגמר לסינדרלה ממונאקו, בעונה שלאחר מכן הובס מול ליברפול ובעונת 2018/19 סיפק לנו רגע אייקוני כשמערכת ה-VAR הטרייה ניפצה את חלומותיו בדו קרב המשוגע מול טוטנהאם. בעונה שלאחר מכן, אחרי פגרת הקורונה וחידוש המפעל במסגרת מקוצרת בליסבון, סיטי הפסידה לליון ברבע הגמר ופפ סגר ארבע עונות בהן לא העפיל לחצי הגמר.
האוהדים של סיטי סבלניים יותר ותובעניים פחות מאלה של באיירן. גם הבוסים, שכמובן דורשים לראות זכייה באליפות אירופה כחותמת לשגשוג הפרויקט, לא לוחצים מדי. כבכל קיץ גווארדיולה חיזק את הסגל בסכומים בלתי מוגבלים וכך, אחרי שהדיח את פאריס סן ז’רמן, העפיל לגמר מול צ’לסי. הבלוז פתחו את העונה רע מאוד תחת פרנק למפארד, אבל הביאו את תומאס טוכל בזמן כדי שהוא שוב ישבור לפפ את הלב וקאי האברץ שלח את הגביע ללונדון.
אם פפ חשב שמכאן אין עוד לאן לרדת, הגיעה ריאל מדריד בעונה שעברה. סיטי הובילה 0:2 בדקה ה-90 בברנבאו, אך אז רודריגו המחליף נעץ פעמיים בשתי דקות וקארים בנזמה סובב את הסכין עם פנדל בהארכה. בקיץ, גווארדיולה הביא את ארלינג הולאנד, החלוץ הלוהט ביותר באירופה, בתקווה שאולי הנורבגי יהיה המושיע שלו. כמו בכל עונה זה עובד נהדר בשלבים המוקדמים והולאנד הבקיע 10 שערים בשישה משחקים, כולל חמישייה מהדהדת על לייפציג.
הקללה של יאיא טורה
גאוני כדורגל ניסו לפענח את ההתרסקויות החוזרות ונשנות של פפ. רבים תולים זאת בהרכבים התמוהים לפעמים, בניסיונות להתחכם איפה שלא צריך, להוכיח לכולם שמוח הכדורגל יודע יותר טוב מכולם. יש כאלו שבכלל יתלו את הכישלון ביאיא טורה, הקשר האגדי מחוף השנהב ששיחק במנצ’סטר סיטי בין 2010 ל-2018. טורה הגיע לסיטי אחרי שפפ העדיף את סרחיו בוסקטס על פניו בברצלונה, כשהספרדי חתם בסיטי דרכם הצטלבה שוב.
כמו בקטלוניה, גם בסיטי זה נגמר פחות טוב וסוכנו של טורה הצהיר אחרי הפרידה ב-2018: “פפ גרם לכך שכל אפריקה תהיה נגדו. אני בטוח שהרבה שאמאנים אפריקאים לא יאפשרו לגווארדיולה לזכות בליגת האלופות. זאת תהיה הקללה האפריקאית שלו. בעתיד נראה אם צדקתי או לא”. ואכן, תאמינו בקללה או לא, אבל היא רודפת את פפ בלי להרפות ובחמש שנים שחלפו מאותו רגע הוא הפך ללוזר הגדול של ליגת האלופות.
אבל האם הקללה הוסרה? בקיץ הקודם כיבדה אופ”א את טורה להגריל את משחקי שלב הבתים. הוא הוציא את קבוצתו לשעבר בבית אחד עם בורוסיה דורטמונד, סביליה וקופנהגן ואיחל לתכולים “בהצלחה”. האוהדים משוכנעים שזו החותמת ל”סליחתו” של הקשר והדרך של פפ לתואר נסללה מחדש. עם ארלינג הולאנד בחוד זה כבר נראה הרבה יותר מציאותי.
והנה, פפ שוב מגיע לנקודת אל חזור. ההגרלה האכזרית סיפקה לו את באיירן מינכן, מה שעל פי יכולת הקבוצות היה צריך להיות מפגש הגמר, אבל רק אחת תגיע לחצי. ואם המאמן צריך עוד סיבות לחשוש, טוכל, שעמד בינו ובין זכייה בפעם היחידה בה העפיל לגמר, החליף את נגלסמן במהלך פגרת הנבחרות ושוב ינסה להרוס. דבר אחד בטוח, לפני טוכל ובאיירן, פפ צריך לחשוש קודם כל מעצמו. הערב ב-22:00 הוא ינסה לנפץ את הקללה מול האקסית.