נשים ששוברות תקרת זכוכית בדרך כלל נכנסות לספרי ההיסטוריה, אליס מילר הייתה זו שבזכותה קורס טייס נפתח לנשים, גולדה מאיר הייתה לראשת הממשלה הראשונה בישראל, יעל רום, הטייסת הראשונה בחיל האוויר הישראלי, בקי האמון הפכה לעוזרת המאמנת הראשונה בליגה הטובה בעולם ואיריס אנטמן הייתה לעוזרת המאמן הראשונה בליגה הלאומית.
את השם מורן צור לוק כנראה לא שמעתם. אבל היא נכנסה ביד רמה לרשימת הנשים שפורצות דרך, כשהפכה השנה למאמנת הראשונה בראש קבוצת גברים בליגת העל בכדורעף כשמונתה למאמנת מכבי אשדוד.
צור לוק, בת ה-37 היא אחת משחקניות הכדורעף הבולטות בישראל, כשרק לאחרונה זכתה בגביע המדינה עם קבוצת הנשים של מכבי אשדוד, שם היא משחקת. בעברה הייתה קפטן נבחרת ישראל, ובעונה שעברה כיהנה כעוזרת המאמן של אריה זלינגר בקבוצה מעיר הנמל שאת קפיצת המדרגה לקדמת הבמה עשתה בתחילת העונה. בראיון ל-ONE סיפרה מאמנת מכבי אשדוד על הדרך שעשתה, על העתיד של הכדורעף הישראלי ואיך זה לאמן שחקן לו היא נשואה.
איך הגעת לאמן גברים?
״תמיד רציתי. מאז שעשיתי קורס מאמנים ידעתי שאני רוצה לאמן גברים. עבר מאז כמעט עשור וידעתי שזה יקרה. ידעתי שאשים בצד את הקריירה האישית שלי כשחקנית ואתמקד יותר באימון אז זה יהיה בצד של כדורעף הגברים. בתחילת השנה הציעו לי להיות המאמנת הראשית אחרי שבשנה שעברה עבדתי תחת אריה זלינגר כעוזרת והשנה לקחתי את המושכות״.
מה ההבדל בין אימון נשים לגברים?
״זה אותו ענף ספורט אבל זה כל כך שונה. נשים הרבה יותר טכניקה, הטיפול בכדור הוא אחר וזה יותר מורגש. בגברים יש יותר עוצמה, מהירות. הסרבים זה משהו אחר. יש חשיבות מאוד גדולה גם בנשים וגם בגברים למכת פתיחה וקבלה אבל בגברים העוצמות אחרות. בכללי כדורעף הגברים בנוי יותר התקפי מכדורעף נשים וזה משהו שאני מאוד אוהבת״.
מה היתרונות שאת מביאה לתפקיד בתור אישה?
״שאלה טובה. אני לא יודעת לומר בדיוק איזה יתרונות דווקא כאישה יש לי. אני יכולה להגיד מה היתרונות שלי בתור דברים שחוויתי. אומנם חוויתי כדורעף ברמה בינלאומית בספורט הנשים אבל הדרך שעברתי והדברים שחוויתי אני יכולה להביא , זה לוו דווקא בגלל שאני אישה אלא בגלל דברים שאני עברתי ולמדתי. דווקא היתרון שאני יכולה להביא זה שאני גם שחקנית אז אני יכולה הרבה מאוד פעמים להבין מה עובר על השחקנים במגרש״.
איך השחקנים הגיבו שיש להם מאמנת ולא מאמן? זה הרי חריג בנוף פה.
״האמת שאחלה. רוב השחקנים פה היו איתי שנה שעברה בעמדה של עוזרת המאמן. הזרים שהגיעו בהתחלה לא נתקלו בזה בעבר אבל לא הייתה איזו בעיה, להפך. לפעמים אני מרגישה שנותנים עוד יותר כבוד כי באים ממקום של לכבד אישה וזה יפה מאוד. דווקא מהזרים הרגשתי אפילו טיפה יותר כבוד״.
נתקלת באיזו הערה לא במקום מאז המעבר בין ענף הנשים לגברים?
״לא, האמת שלא. מה שכן הייתי רוצה זה שאיגוד הכדורעף יעשה התאמה מבחינת הלבוש. יש דרישה שכל אנשי הצוות יתלבשו אותו הדבר וזה מובן, אז אני לובשת חולצת פולו כמו כל הצוות אבל הייתי רוצה להתלבש בצורה ייצוגית כמו בכדורסל למשל בלי קשר למשהו מגדרי. אני לא יכולה לבוא למישהו בטענות כי זה פעם ראשונה שנתקלים בדבר כזה אני מאמינה בדרך אז לאט לאט״.
לאחרונה יש כל מיני קולות שאומרים שלא צריך לציין את יום האישה. מסכימה? או שזה חשוב?
״אני דיי חלוקה בדעותיי. ברגע שאומרים יום האישה אז זה שם דגש על החרגה של נשים וזה שם זרקור שאומר ׳יש פה הבדל׳. אם אנחנו שואפים לשוויון מגדרי, אז למה צריך יום כדי לציין את זה? זה משהו שצריך להיות בנורמה. למה נגיד אין יום הגבר? בכללי אני לא מתה על הימים האלו. יום האהבה? תאהבו כל יום. אפשר לציין גם יום גבר״.
כמה מה שקורה במדינה מלמעלה בהיעדר מספיק נשים בעמדות מפתח, משפיע גם על הספורט?
״ברור, תמיד. מאוד משפיע. אין שוויון, לא בספורט, לא תקציבית, עמדות ייצוג חסרות. אני לא מאמינה שזה משהו שיכול להשתנות עם כל הרצון הטוב, זאת המציאות ועם זה צריך להתמודד. יש מקומות ספציפית בארץ לדוגמה אשדוד שכן שמים את הנשים יותר מקדימה, העיר אשדוד תומכת בספורט, לא משנה נשים או גברים. דווקא בכדורעף גברים מי שיש לו יותר כסף שולט, בנשים קל יותר להפתיע כי זה ספורט אחר״.
שברת תקרת זכוכית, את רואה את זה קורה עם עוד שחקנית/מאמנות?
״אין סיבה שלא. עצם זה שיש מאמנת אם היא טובה היא יכולה לאמן הכל. מה שהיא רוצה. צריך לתת את ההזדמנות, בטוח יש פה מאמנות טובות שלא חשבו על זה , אם זה יהיה יותר במודעות אז זה יעודד עוד מאמנות שיגידו יאללה אני יכולה״.
איך לדעתך ספורט יכול להעצים ולקדם שוויון מגדרי?
״יש ענפי ספורט שכביכול נחשבים ליותר גבריים או נשים, ככה הם מקוטלגים אבל דווקא דרך הספורט שכל ילדה, נערה, אישה שעושה ספורט היא מנצחת. דווקא ההצלחה הפיזית של מישהו שעושה ספורט ומצליחה זה כבר יכול להעצים אותה. ברמת הביטחון, הגוף שלה. ואם זה ספורט קבוצתי אז העבודה כקבוצה שחווים יחד, זה דברים שמאוד יכולים לחזק את הביטחון העצמי ושם זה משהו שיכול להביא ליותר שוויון מבחינת האני מאמין של אותה ספורטאית. להבין שהיא יכולה בדיוק אותו הדבר כמו בן״.
את מאמנת את בעלך, איך מסתדרים בבית?
״האמת שאחלה. הוא אימן אותי בשנה שעברה, וגם השנה כשהצטרפתי אחרי שילדתי אז הוא גם המאמן שלי. זאת חוויה. היה לי ממש כיף כל עוד הוא היה בקבוצה, עכשיו הוא מחלים מפציעה, זה מישהו שמבין כדורעף כמוני, נמצא בתוך המגרש וכמו מאמן על המגרש שמאחד את הקבוצה מבפנים. זה לא משהו שאנחנו לוקחים איתנו הביתה אחרי. ברגע שנכנסים למגרש הוא המאמן אני השחקנית והפוך, יוצאים מהאימון, נגמר. בבית הכל רגיל. אנחנו דיי מוזרים בקטע הזה. אנשים מסתכלים ואומרים ׳מה היא מאמנת את בעלה והוא אותה׳ ספורט, מאמנת. יודעים לעשות את ההפרדה ומבינים שזה מה יש. מה לא הורדתי אותו לספסל? הורדתי. והפוך- גם. הכל טוב״.
איך מסתדרים בבית עם הילדים וזה ששניכם במגרש?
״בדרך כלל עם הקטן יש בייביסיטר, המון כסף יוצא על זה. הילדות בדרך כלל חלק, האולם זה כמו הבית שלהן הן גדלות לתוך זה וחלק מרכזי מהחיים שלהם זה הכדורעף וספורט בכללי״.
דיברת על הבנות שלך, תרצי שאחת מהן בעתיד תעסוק בספורט תחרותי?
״אני רוצה שכל אחת תעשה מה שהיא רוצה. היא יכולה לבחור כדורעף חופים או באולם (צוחקת). אני כן ארצה שיעשו ספורט, לא משנה באיזו רמה. יכולות פיזיות יש להגיע מאוד רחוק אני כן מאמינה שאם הן ירצו הן יגיעו הכי רחוק שאפשר, אני רוצה את זה כי הספורט מקנה ערכים. החברה מקדשת את ההצלחה של הפרט והספורט הקבוצתי גורם לך כן להבין את הכוח של הקבוצה. כן לדעת לוותר לאחר, סבלנות, עבודה קשה שאני רוצה שיגדלו לה ויהיה להן. זה בסדר שמחנכים בבית לערכים האלו אבל אם הן יחוו את זה כקבוצה בכל ספורט שיבחרו אני מאוד אשמח שילכו לשם״.
מסר אופטימי לסיום?
״אני חושבת שאין דבר שאישה לא יכולה לעשות. הכל מתחיל באמונה עצמית כי יכול להיות שכל הסביבה תגיד לך את יכולה ואת יכולה ואת לא תאמיני שאת יכולה אז זה לא שווה כלום. קודם כל דיבור עצמי חיובי ומשם לא לעצור״.