“הוא שחקן היסטורי”, הצהיר השבוע מאמן דנבר, מייק מאלון, כשהוא מרעיף בפעם המי-יודע-כמה מחמאות כלפי ניקולה יוקיץ' - מי שאמור על פי כל התחזיות, לעשות היסטוריה ולראשונה מאז 1986 לזכות בתואר ה-MVP בפעם השלישית ברציפות. ובצדק. עם כמה שלא נוח לאמריקאים לתת את התואר לאותו שחקן שוב ושוב ובכך בעצם להשוות אותו לענקים כמו לארי בירד, ווילט צ'מברליין וביל ראסל, סביר להניח שלא תהיה להם ברירה בסופו של דבר.
יוקיץ' מספק העונה מספרים טובים עוד יותר משתי העונות הקודמות ונראה שיחד עם ג'ואל אמביד - מדובר בשניים שהפרידו את עצמם מיתר השחקנים בקרב על ה-MVP העונה. ובכל זאת יוקיץ', שלקח את תואר שחקן החודש פעמיים ברציפות, מצליח לשמור על יתרון בקרב בין הענקים ועושה את זה לא רק מבחינת המספרים - אלא בגלל איך שהוא משיג אותן.
הג'וקר מוביל את הליגה עם 23 טריפל דאבלים העונה (לוקה דונצ'יץ' הרחק מאחוריו עם 10 "בלבד"), בעוד דנבר ממשיכה לנצח ומובילה את המערב. המאזן שלה במשחקים בהם יוקיץ' רושם טריפל דאבל כבר עלה ל-0:23 וכך יוצא שהקבוצה הטובה ביותר, באזור הקשה ביותר, פשוט תלויה בו ובנויה סביבו יותר מאי פעם. הסרבי נחשב לאחד השחקנים החכמים ביותר בדור הנוכחי, עם אייקיו כדורסל גבוה שמסייע לו לשמור על דומיננטיות גבוהה יותר מעונה לעונה.
אז מה הסוד שלך ניקולה?
“נראה שהוא פיצח את הקוד”, הצהיר פרשן ESPN ושחקן העבר, ג'יי ג'יי רדיק. “עבורו הכול עניין של תזמון, והתזמון שלו מושלם. זה לא משהו מובן מאליו. זה משהו שעובדים עליו, גם כקבוצה. בין אם זה בעזרת חילופי מקומות, תנועה מתמדת, חסימות, פיק אנד רול - כל דבר שעובד באותו רגע”, הסביר רדיק, שלמרות ששיחק לצד אמביד, תמיד יוצא להגנת הסרבי דווקא. “הוא כל הזמן מחפש את המאצ'אפ שנוח עבורו”.
ואכן, מול הקליפרס השבוע, זה כבר ממש היה בולט. יוקיץ' חיפש לברוח בכל הזדמנות מהשומר הגבוה (בדר"כ מייסון פלאמלי) או מקוואי לנארד. כשזה קרה, אפשר היה למצוא אותו בדר"כ מניח עוד שתיים מ-40 הנקודות שלו, רובן קלות מתחת לסל. כשזה לא קרה, הוא מצא חבר פנוי וסיים עם 10 אסיסטים.
וזה אולי הסוד של יוקיץ'. היכולת לעבוד קשה כדי מצוא את המאצ'אפ הקל. על פי לא מעט פרשנים, זה בדיוק ההבדל בינו לבין יריבו העיקרי העונה ל-MVP, ג'ואל אמביד. שחקן העבר האגדי, האקים אולג'ואן, מסכים עם הקביעה. “קשה לדעת מתי הוא הולך לסל ומתי הוא מוסר והוא תמיד אפקטיבי”, קבע מי שעד לפני מספר שנים נחשב לסנטר החכם ביותר ששיחק את המשחק. “הוא לא נראה חזק במיוחד, אבל איכשהו תמיד מצליח להגיע עמוק בצבע. גם כששחקנים גבוהים עומדים מולו. הקליעה שלו, ההטעיות שלו. זה משהו שקשה לתזמן כשאתה מתמודד מולו בהגנה”.
העובדה שהוא זכה פעמיים לפני כן, לא אמורה להוות פקטור בדיון. “אסור לבחון את זה על פי מה שהוא זכה בעבר. אם מגיע לך להיות MVP במשך 10 שנים ברציפות, אז מגיע לך 10 זכיות”, טוען ה-MVP הקודם, יאניס אנטטוקומפו. גם לברון ג'יימס, שזכה בתואר 4 פעמים, מסכים עם הקביעה: “אני שומע את הדיבורים על עייפות מסוימת, אבל אם שיחקת כמו MVP ואתה ממשיך לתת עונה של MVP, אז מגיע לזכות שנה אחר שנה אחר שנה”.
האם מדובר בוויכוח גזעני?
ועדיין כאמור, יש כאלה שלא מסכימים ומעדיפים את אמביד. קנדריק פרקינס למשל, שטען כי יוקיץ' מנפח את מספריו כדי להגיע לדאבל פיגרס בכל פעם, כפי שעשה ועדיין עושה לעתים, אחד ראסל ווסטברוק. אלא שבניגוד לראס, שרשם אחוזי הצלחה נמוכים יחסית במשחקים בהם רשם טריפל דאבל (ניצח רק ב-73 אחוזים מהם), אצל הג'וקר הסיפור שונה. העונה כאמור הוא ניצח את כל המשחקים בהם הגיע לטריפל דאבל, כשהשבוע הוא ציין 100 כאלה במהלך הקריירה - מספר שמקרב אותו יותר ויותר ללברון ג'יימס בחמישיית כל הזמנים.
“100 טריפל דאבלים זה לא רע עבור שחקן שרודף אחרי הסטטיסטיקה שלו”, התלוצץ השבוע יוקיץ', כשהוא בעצם עוקץ את פרקינס. “כל ההישגים, התארים האישיים והסטטיסטיקות האלה - אני לא רוצה לומר שהן קורות באופן טבעי, אבל אני פשוט לא רודף אחריהן. נחמד להגיע ל-100 טריפל דאבלים, אבל זו לא המטרה. זה משהו שבסוף הקריירה יהיה נחמד להיזכר בו. לא יותר”. הבעיה שפרקינס לא סיים שם ולקח אחר כך את הדיון למחוזות אחרים.
“מעבר ליוקיץ', השחקנים היחידים שזכו ב-MVP מאז שנות ה-90 ולא היו בין המובילים בליגה בקליעה היו סטיב נאש ודירק נוביצקי. אנחנו יודעים מה המשותף ביניהם”, טען פרקינס כשהוא רומז לאפליה על רקע צבע עורם. על פי שחקן העבר, קובי בראיינט וכריס פול למשל, נתנו בזמנו עונות מרשימות יותר ואף על פי שהסרבי שווה דיון העונה - בשתי העונות הקודמות הוא לא היה מהמובילים וקבוצתו לא הייתה במקום הראשון במערב. “למה אנחנו מזיזים את הקריטריונים עבור אנשים מסוימים כדי שהם יזכו, ולא עבור אחרים?... למה הנושא הזה לא עולה?”.
"אם יש לך יתרון, למה להתפשר על שלשה?"
אז מה הקייס של אמביד בכל זאת? זה לא יכול להיות בשום נתון התקפי. “יש לו את כל היכולות שצריך עבור שחקן גבוה, אבל כשמדברים על ניצול היכולות שלו - זה כבר סיפור אחר”, טען אולג'ואן לפני שתהה: “למה הוא זורק שלשות? אם יש לך יתרונות, תנצל אותן ותעייף את היריבים שלך. למה להתפשר ולזרוק שלשה? אם אתה מחפש לנצח, בשביל מה לך להתפשר על זריקות כאלה כבר מהרבע הראשון?”.
המשפט האחרון אגב, עצבן רבים בסביבת הסיקרס. אדם הרמן, כתב NBC בפילדלפיה, אמר כי “האקים גורם לזה להישמע כאילו אמביד מחפש כל הזמן קליעות מבחוץ, בעוד יוקיץ' יושב מתחת לסל כמו שאקיל אוניל בשיאו. כשבוחנים את המספרים, הסיפור שונה לגמרי, במיוחד העונה”.
ג'ואל אמביד (רויטרס)ואכן, בעונה שעברה אמביד לקח 7.6 ניסיונות בתוך הצבע לעומת 11.4 של יוקיץ', כשהשנה המספרים קרובים הרבה יותר (9.3 לעומת 10.5). ומה לגבי השלשות? “האקים תוקף את ההחלטה של ג'ואל לזרוק שלשות, בעיקר ברבע הראשון, אבל גם זה לא מדויק”, קובל הרמן ושוב מביא את המספרים כהוכחה. בעונה שעברה, אמביד ויוקיץ' לקחו מספר דומה של זריקות לשלוש ברבע הפותח (0.9), וגם העונה ההבדל ביניהם (0.8 לעומת 0.5) זעום.
“אני לא חושב שאולג'ואן משקר או מטעה בכוונה”, מסכם הרמן. “אבל מה שהוא והרבה אנליסטים אחרים עושים, זה להישען על תובנות מושרשות, במקום על מה שקורה במציאות על הפרקט”. אגב, גם מבחינת הקליעה מחוץ לקשת באופן כללי, אין יותר מדי הבדלים. אבל אם יש כאלה - כמו כמעט בכל הפרמטרים ההתקפיים, הם לטובת הסרבי. אמביד קלע 50 מ-148 ניסיונות (33.8 אחוז) משלוש נכון לכתיבת שורות אלה, לעומת 45 מ-113 של יוקיץ' (39.8 אחוז). וזה לא נגמר כאן כמובן.
תמיד כמעט? "זה סיפור חיי"
הג'וקר גם מוסר הרבה יותר אסיסטים ומוריד יותר ריבאונדים - ככה זה כשאתה מעמיד ממוצעי טריפל דאבל לאורך העונה כולה. אז איפה בכל זאת נכנס אמביד לתמונה כשמדברים על מאבק אמיתי על זהות השחקן המצטיין בליגה? כנראה שבזכות היכולת שלו להתעלות בשני צידי המגרש - בדגש על הגנה. יוקיץ' הוא אמנם מגן נהדר שמשנה את זריקות היריב ויכול לשמור גם שחקנים בעמדות אחרות ולאו דווקא מתחת לסל. אבל אמביד עדיין מחזיק ביתרון קטן בכל הקשור להגנה ומחזיק בדיפנס רייטינג מהגבוהים בליגה. אבל האם זה מספיק כדי לאזן את הקרב? יש כאלה שחושבים שכן.
“הוא נמצא בכל מקום על המגרש”, טוען פרקינס. “מול ממפיס הוא רשם 6 חסימות, 4 מהן ברבע האחרון והקובע, כשאחת מהן ענקית על ג'ה מוראנט שרבים היו מפחדים לעמוד מולו ולהפוך לפוסטר. הוא שולט בשני צידי המגרש, אז אני לא מבין איך אפשר שלא לשים אותו כמועמד מוביל לתואר הכי חשוב של העונה”. אגב, אמביד עצמו לקח בדיוק את אותם דברים מאותו משחק שהתקיים השבוע. “מבחינתי הגנה היא הרבה יותר חשובה מהתקפה”, אמר בסיום הסנטר של פילדלפיה. “כשלא יכולתי להישען על זריקות שאני בדר"כ קולע, ידעתי שאני חייב להיות סוג של 'ביל ראסל' כדי לאזן את זה”.
אלא שהסיקסרס הפסידו 3 מארבעת המשחקים הבאים - כולם צמודים יחסית אגב - כשה-W הכואב ביותר הגיעו מול בוסטון, במשחק בו קלע הענק הניגרי סל אדיר מסוף המגרש. סל שיכול היה לשלוח את הקבוצות להארכה. אז מה הייתה הבעיה? הזריקה יצאה אחרי שהבאזר כבר נשמע. אז כשנזכרים בהפסדים והדחות כואבות של פילי בשנים האחרונות, מבינים שה'כמעט' הזה הופך אולי לדבר שנדבק בכוכב הקבוצה. “הלוואי שיכולתי לשחרר את הזריקה מוקדם יותר, אבל ישר כשהסתובבתי ראיתי מולי את דרק ווייט ולא ממש יכולתי לזרוק, אז הייתי צריך לחכות קצת והזמן נגמר. לצערי, זה סיפור חיי”.
דירוג העוצמה
יצאו מהעשירייה: לוס אנג'לס קליפרס
התקרבו לעשירייה: וושינגטון, דאלאס
10. קליבלנד (בדירוג הקודם 7, מאזן: 26:39)
הקאבס מתעקשים שהם יוכלו לתת פייט בפלייאוף, אבל למרות שהם שומרים את עצמם במשחק במפגשים מול הגדולות - הם פשוט לא מצליחים לנצח. בשבועיים האחרונים הם הפסידו 4 מ-5 מול בוסטון, דנבר, פילי ואפילו אטלנטה, כך שחובת ההוכחה עדיין עליהם ועל כוכב הקבוצה - דונובן מיטשל, שהובא בדיוק בשביל המשחקים האלה.
הוא מצידו, מצא זמן להתלוצץ השבוע, שהוא אגב השבוע בו נקבע לפני 61 שנה שיא 100 הנקודות של ווילט צ'מברליין. “אמא שלי התקשרה אלי ואמרה לי שעכשיו כשדמיאן לילארד קלע 71, אני חייב לקלוע יותר”, אמר מיטשל אחרי הערב ההיסטורי של כוכב פורטלנד. מי יודע, אולי זה עוד יקרה, וכשזה יקרה הרי ניזכר שוב בווילט…
9. גולדן סטייט (כניסה חדשה, מאזן: 30:33)
בשבוע שעבר הקליפרס היו כאן, אבל במפגש ביניהם הווריירס ניצחו ושוב הוכיחו שלפרויקט של קוואי לנארד ופול ג'ורג' יש עוד הרבה מה ללמוד (הפסידו 4 פעמים מאז החתמת ראסל ווסטברוק). אז כן, האלופה חוזרת לעשירייה הראשונה עם רצף חיובי של 4 ניצחונות, שהגיעו בזכות התעלות ברבע המכריע - פעם של קליי תומפסון, פעם של ג'ורדן פול. ועדיין לא הגענו לחדשות הטובות - סטף קרי אמור לחזור ביום ראשון.
8. ממפיס (כניסה מחודשת, מאזן: 23:38)
בשבוע שבו מואשם ג'ה מוראנט בהכאת נער בן 17 ואחזקת נשק במועדון, הגריזליס מתחילים להיראות כמו הקבוצה שראינו בתחילת העונה, עם כדורסל שמתאים למדורגת שנייה במערב. על המלאכה מנצח כרגיל מוראנט, שהכותרות סביבו אולי הוסיפו לו דלק אחרי חודש פברואר בינוני בסטנדרטים שלו. עם W על הלייקרס והנאגטס, אפשר לראות שהחברים של ג'ה מאמינים בו ועדיין רואים בו מנהיג. וכשזה קורה, ממפיס היא עדיין קונטנדרית, בטח כשדילון ברוקס מתלבש כמו סטון קולד סטיב אוסטין.
7. ניו יורק (בדירוג הקודם 9, מאזן: 27:37)
מסתבר שגם 7 ניצחונות רצופים, כולל אחד מרשים על בוסטון, לא מספיקים לסטיבן איי סמית', אחד מהאוהדים הכי מוחצנים של ניו יורק. “לחבר'ה בהנהלה מגיע קרדיט להצלחה הנוכחית, אבל אם הניקס לא מנצחים את דונובן מיטשל וקליבלנד בפלייאוף, העונה הזו היא כישלון”, הצהיר פרשן ESPN כשהוא מתכוון לסדרה המסתמנת בין המדורגות 4 ו-5 במזרח. “הוא היה שלהם והם פשוט אמרו 'לא תודה'. אסור להם להפסיד לו”. בגארדן בינתיים, מתאהבים בג'וש הארט.
6. סקרמנטו (בדירוג הקודם 6, מאזן: 25:36)
אחרי ה-175:176 המשוגע מול הקליפרס, מייק בראון חשב שהקבוצה שלו תגיע עייפה למשחקים הבאים. זה לא קרה והקינגס ניצחו השבוע 4 ברצף. אבל זה לא רק דיארון פוקס ודומנטאס סאבוניס. מאליק מונק חגג מחוץ לקשת והאריסון בארנס סיפק מהלכי וינטאג' השבוע, כך שזה לא ממש מפתיע לראות את סקרמנטו מוליכה את הליגה במספר הנקודות למשחק.
5. פיניקס (בדירוג הקודם 8, מאזן: 29:34)
הבכורה של קווין דוראנט במדים הסגולים הייתה לא פחות ממחשמלת. פיניקס הפכה לקבוצה שיהיה קשה לעצור כשהיא מתחממת. לנו כצופים, יהיה קשה להוריד את העיניים מהשילוב של KD עם כריס פול, דווין בוקר ודיאנדרה אייטון. אז הגנה תהיה החלק הפחות חזק של הקבוצה הזו, אבל ככה הרי תמיד אהבנו את הסאנס.
4. פילדלפיה (בדירוג הקודם 2, מאזן: 19:39)
ג'ואל אמביד אחראי לכל הכותרות בפילי בד"כ, אבל השבוע ג'יימס הארדן גנב אותן עם מחווה לא אופיינית בעולם ה-NBA של היום. אחרי ששמע שאחד מנפגעי פיגוע הירי ההמוני באוניברסיטת מישיגן היה אוהד שלו, הוא שלח כספי סיוע עבור הטיפולים שלו בביה"ח, הוסיף נעלי משחק חתומות וביקש מאותו אוהד להתקשר אליו למספר הפרטי שלו ברגע שיוכל, כדי להמשיך את הסיוע וההתקשרות. שאפו.
3. דנבר (בדירוג הקודם 3, מאזן: 19:44)
להוציא הפסד בודד בממפיס, דנבר היא עדיין אחת הקבוצות הכי חמות בליגה עם 6 ניצחונות מ-7 משחקים השבוע. אבל אם תשאלו את יוקיץ', הוא בטח יתלהב יותר מההעפלה של סרביה למונדובאסקט לפני מספר ימים. תסמכו עליו שהוא גם יגיע לשם.
2. בוסטון (בדירוג הקודם 4, מאזן: 18:45)
ג'ייסון טייטום חוגג 25 ולהוציא את ההרחקה שהביאה בסופו של דבר גם להפסד בניו יורק, נהנה מתקופה מצוינת עבורו. כשנשאל אם חשב שיהפוך להיות אחד מחמשת השחקנים הטובים בליגה בגיל הזה, הוא ניסה לשמור על צניעות. “אלה לא דברים שאני עוצר לרגע וחושב עליהם”, הוא הודה. “הזמן טס וזו כבר העונה השישית שלי. אני בסך הכל מנסה ליהנות מהרגע ולהישאר עם הרגליים על הקרקע”.
1. מילווקי (בדירוג הקודם 1. מאזן: 17:45)
בניצחון על אורלנדו, שהיה ה-16 ברציפות (!), הבאקס קלעו לא פחות מ-26 שלשות. “זה חלק מהמשחק שלנו, אבל לא החלק היחיד”, אמר יאניס אנטטוקומפו, שחזר מהפציעה שהטרידה אותו לפני האולסטאר. “כשהכדורים נכנסים זה בונוס, אבל אסור לנו להתאהב בזה ולסמוך על הקליעות לשלוש”. הבאקס, בינתיים, ממשיכים להתחזק בגזרת השחקנים המשלימים כדי לשמור על סגל בריא לפלייאוף ואחרי מאיירס לאונרד אמור השבוע לחתום גם גוראן דראגיץ' הוותיק, שייתן קצת דקות מנוחה לג'רו הולידיי.