בעוד שלושה שבועות נבחרת ישראל תפתח את קמפיין מוקדמות יורו 2024 עם משחק בית באצטדיון בלומפילד מול קוסובו, כאשר שלושה ימים לאחר מכן תתארח אצל שווייץ. בינתיים, בנבחרת יכולים להיות מעודדים מהכושר הנהדר של הכוכב הגדול שלה, מנור סולומון, שכבש ארבעה שערים בארבעת המשחקים האחרונים שלו במדי פולהאם מהפרמייר ליג. לקראת התכנסות הנבחרת, שחקן הכנף העניק ראיון מיוחד להתאחדות לכדורגל.
מנור, אם היו אומרים לך לפני שנה בדיוק, כשניסית לצאת מאוקראינה שהייתה בשיא המלחמה, שתהיה בפרמייר ליג עם שלושה שערי ליגה, מה היית אומר?
”דבר ראשון קודם כל הייתי מאוד שמח. דבר שני הייתי מאמין, כי אחרי שעזבתי את אוקראינה כשהתחילה המלחמה ידעתי שיש סיכוי מאוד גבוה שאגיע לפולהאם, אבל אם היית שואל אותי כשנפצעתי לפני כמה חודשים את השאלה הזאת אז הייתי קצת פחות מאמין לך”.
משום מקום הגיעה הפציעה הזאת.
”הגעתי לפולהאם בקיץ והכל הלך קצת קשה בהתחלה עם העניין של ההשאלה וההעברה, מתי אני אוכל לשחק. ואז קיבלתי את האישור לשחק לפני המשחק מול ליברפול ובאמת החלום התחיל. שיחקתי, עשינו תוצאה טובה, נכנסתי טוב ואמרתי איזה כיף, מצפה עונה כיפית. ואז, יום אחרי היה לנו משחק אימון מול צ’לסי, נפצעתי, הרגשתי משהו בברך שלא הרגשתי אף פעם וכל החלום נמחק בבת אחת כשאמרו לי שאני צריך לעבור ניתוח וכמה חודשי החלמה. רציתי לקבור את עצמי באותו הרגע. בת הזוג שלי דנה, המשפחה והחברים עזרו לי לעבור את התקופה הזאת. כולם באו לכאן לבקר כל הזמן, תמכו ועזרו, אני ודנה לא היינו לשנייה לבד. אני שמח שזה מאחוריי ועכשיו הפנים קדימה”.
למאמן הכושר של הנבחרת ערן שדו ולאדר רוזנברג האנליסט יש חלק לא קטן בשיקום שלך. יש לך לא מעט חובות לנבחרת ישראל.
”כן, זה נכון. אני עובד ממש צמוד עם ערן ואדר שהם אנשי המקצוע הכי טובים בתחום שלהם, אז אני חייב להם הרבה. הם עזרו לי הרבה בזמן שהייתי פצוע, ואני מקווה להחזיר להם כבר בחודש מרץ”.
עבור לא מעט ישראלים ביקור באצטדיון של פולהאם הפך כבר לחובה במהלך השהות בלונדון. אתה מצליח לשמוע את קריאות העידוד בעברית? מרגישים את הקהל הזה?
”בהחלט מרגישים. גם כשאני עולה לחימום אני שומע המון עברית, כשאני עולה למשחק אני רואה הרבה דגלי ישראל, שומע קריאות של ‘יאללה מנור’ ורואה הרבה אנשים שמחכים לי אחרי המשחק כדי להצטלם. זה מחמם את הלב שאני נמצא במדינה זרה ועדיין חלק מהזמן זה מרגיש לי כאילו אני משחק בבלומפילד. כל השחקנים בקבוצה מפרגנים לי על זה ושואלים איך זה יכול להיות שיש כל כך הרבה ישראלים ושקוראים לי מכל מקום. אני אומר להם שככה זה הישראלים, הם משוגעים, מגיעים לכל מקום”.
בהרבה מובנים הפכת למדד מצב הרוח של הכדורגל שלנו. כשנפצעת זה כואב לכולם, כשאתה מבקיע יש כאן אושר אדיר ועכשיו, חודש לפני משחק הבית מול קוסובו יש המון אנשים שמחכים שתעלה לדשא. אתה מרגיש את האהבה הגדולה הזאת? את התקוות שתולים בך?
”מרגיש את האהבה והפרגון, שהיו מאוד עצובים כשנפצעתי ועכשיו מאוד שמחים כשאני מצליח. זה משהו מדהים שאין אותו בכל מדינה ואני חושב שכל הקהל מחכה לנבחרת ישראל ולא רק למנור ושחקן אחר. מחכים לנבחרת ישראל כי יש הרבה שחקנים מוכשרים, הרבה צעירים טובים, הרבה שחקנים שכבר הוכיחו את עצמם בנבחרת. יש קמפיין חדש ותחושה טובה באוויר ומרגישים את זה גם מחו”ל ומקווים שנתחיל ברגל ימין ונשמח את הקהל כי הרבה תקוות מאיתנו”.
את המשחק המכריע בליגת האומות מול אלבניה ראית מהיציע בבלומפילד ואחר כך ירדת לחגוג עם הנבחרת בחדר ההלבשה.
”זה היה בדיוק כמה ימים אחרי שהורדתי את הקביים. עוד הלכתי צולע, הייתי עם מכשיר כזה, אבל היה לי חשוב לבוא לראות את כולם, כל כך רציתי שננצח ונעלה כי באמת הרגשתי שמגיע לנו. עשינו קמפיין ליגת אומות גדול, סיימנו מקום ראשון, עלינו דרג ועכשיו זה הדבר האמיתי. זה החלום הגדול של כולנו. כולנו מחכים כבר למרץ וגם אני כמובן”.
איך זה מרגיש להיות באצטדיון מלא במשחק נבחרת כשאתה יכול רק לעודד מהיציע?
”קשה מאוד. אני זוכר שהגעתי לאצטדיון אמרתי ‘איזה כיף, רואים את המשחק’, הגעתי עם דנה חברה שלי ואז נכנסתי לאצטדיון, שמעתי את התקווה ופתאום בא לי למות כי אני מת לשחק ולא יכול. רציתי כל כך שהנבחרת תצליח והפכתי להיות אוהד. הם עשו את העבודה גם בלעדיי ועשו מה שצריך”.
איך זה מרגיש להיות באצטדיון מלא במשחק נבחרת ואתה בהרכב הפותח?
”זה כבר יותר כיף. אני חושב שבמשחקים האחרונים יש יותר קהל, יותר רענון. יש משהו חדש באוויר, אנחנו רואים הרבה יותר תמיכה. במשחק האחרון ששיחקתי בארץ לא היה אצטדיון מלא, במיוחד לא בסמי עופר אבל במשחק האחרון שראיתי בארץ מהיציע מול אלבניה בלומפילד היה מלא ואני והשחקנים מקווים שיהיה מלא גם במשחק הקרוב מול קוסובו. אנחנו צריכים את התמיכה הזו, בלעדיהם זה יהיה הרבה יותר קשה ואיתם זה יהפוך להרבה יותר קל”.
עושה רושם שהכדורגל שלנו בתקופה טובה, גם ברמת הקבוצות וגם הנבחרות. הנבחרת הבוגרת עלתה לדרג א’ בליגת האומות, הנבחרת הצעירה עלתה לאליפות אירופה ונבחרת הנוער סגנית אלופת אירופה ועלתה למונדיאליטו. מה לדעתך הביא לתקופה הזו ואיך סוגרים אותה עם העפלה ליורו 2024?
“הכדורגל הישראלי בתקופה טובה. ראינו את זה בנבחרות הצעירות כשהם עשו דבר מדהים, אנחנו רואים את זה עם מה שמכבי חיפה עשתה בליגת האלופות, עם שחקנים צעירים שיוצאים לחו”ל. תמיד דיברו על זה שהכדורגל הישראלי נעצר במקום וכל שאר הנבחרות מתפתחות אבל עכשיו אפשר להגיד שגם הכדורגל הישראלי מתפתח ומתקדם וצריך להגיד את זה ולא לפחד מזה. יש לזה כמה סיבות. מאמנים טובים יותר במחלקות הנוער, משקיעים יותר, יש דור חדש של שחקנים טובים שמגיע ואנחנו רואים את זה. יותר שחקנים יוצאים לחו”ל שזה גם משפר אותנו כמה שיותר ועוד הרבה שחקנים ייצאו בשנים הקרובות, אני בטוח. אנחנו צריכים לנצל את המומנטום הזה ולהמשיך בהתפתחות, להראות כדורגל טוב ונקווה לעשות היסטוריה. זה יהיה קשה אבל אנחנו מאמינים בעצמנו, הכי קרוב זה לפתוח טוב בשני המשחקים הראשונים”.
בניון, חזן וחרזי בנו סגל עם שילוב אופטימלי של ותיקים, שחקנים עם ניסיון ושחקנים צעירים. איפה צריך למקם אותך בסקאלה הזו ועד כמה התמהיל הזה מבטיח?
”בנו תלכיד טוב של שחקנים מבוגרים ושחקנים צעירים שמקבלים הזדמנות. אני עדיין נחשב שחקן צעיר אבל מצד שני אני הרבה זמן בנבחרת אז אפשר למקם אותי עם השחקנים בביניים כמו דור פרץ, דן גלזר ונטע לביא. אני כבר לא השחקן הכי צעיר בנבחרת ויש לי עמדה קצת אחרת ואנסה להביא קצת יותר את האיכות, את מה שיש לי אבל גם ניסיון והנהגה ולעזור כמה שיותר לשחקנים הצעירים וגם למבוגרים יותר”.
אלון חזן שוקל לאמץ את השיטה של המאמן שלך מרקו סילבה ולפתוח איתך על הספסל כדי להבטיח שער עם הכניסה שלך מהספסל. זה מקובל?
אם הוא יגיד לי שזה מה שהוא רוצה אני אתווכח איתו על זה קצת ומקווה שאני אפתח ויעזור לנבחרת מההתחלה ולא רק מהמחצית השנייה”.
מנור סולומון בשמאל, ליאל עבדה בימין וכנראה תאי בריבו בחוד. יש מצב שאת המשחק הזה היינו צריכים לקיים במושבה?
”אם זאת תהיה השלישייה אבי לוזון יהיה ביציע והוא יהיה מאוד גאה והוא ישוויץ בזה ובצדק, כי הוא קידם אותנו בסופו של דבר ומכר אותנו ומגיע לו הקרדיט ולמכבי פתח תקווה”.
תמיד דיברו עליך ככישרון ענק שיש לו את כל החבילה אבל הייתה תקופה שהיו חסרים לך השערים. בעיקר בנבחרת, לקח זמן עד שהצ’אקרה הזאת נפתחה אבל כשהיא נפתחה זה קרה ואנחנו רואים את זה גם בפולהאם.
”מאז שעליתי לבוגרים דיברו על זה שיש המון דריבל וכישרון אבל חסר הרגל המסיימת, הגולים האלה, כי אלה הדברים הכי חשובים. אני חושב שזה לקח לי זמן גם בנבחרת אבל זה הגיע גם בנבחרת וגם בשחטאר הפכתי למלך השערים של הקבוצה. אני שמח הצלחתי לשפר את הדבר הזה ואני עדיין רוצה לשפר את זה כמה שיותר. אני עובד על זה באופן קבוע בקבוצה ועם אדר רוזנברג האנליסט של הנבחרת. אני מקווה שזה ימשיך לבוא לידי ביטוי בפולהאם ובנבחרת”.
אני מניח שאתה קורא ושומע מה קורה בישראל. איך הופכים את הנבחרת לדבר שמצליח לאחד סביבו את כולם?
”אני יודע שהמצב בארץ לא פשוט ויש מן קרע כזה בעם אבל אני חושב שכדורגל זה דבר אחר לגמרי, זה לא פוליטי ולא צריך לערב בו פוליטיקה בכלל. זה לא קשור אם אתה ימין או שמאל, בעד הרפורמה המשפטית או נגדה, כל מי שאוהב כדורגל ותומך בנבחרת צריך להגיע, לבוא לראות, להינות מהנבחרת הזאת בלי קשר לבמה הוא תומך או לא תומך. הנבחרת יכולה לאחד אנשים ואני מאמין שמי שיבוא לראות את המשחק לא באמת יעניין אותו פוליטיקה ויהיו אנשים מכל המקומות. צפון, דרום ומרכז, ימניים או שמאלנים, יהודים או ערבים”.
מה עובר לשחקן מול אצטדיון מלא ומול קהל שתומך בו?
”זה שמיים וארץ. בתקופה הקורונה המשחקים היו יותר איטיים, עם הרבה פחות קצב. כשיש אצטדיונים מלאים, ואני רואה את זה פה באנגליה, זה מטריף אותך, במיוחד כשזה בבית שלך עם הקהל שלך. בכל פעם שיש התקפה או נגיעה טובה אתה רואה את הרחש וההתלהבות בקהל ואותו דבר בארץ, כשיש הרבה קהל והאצטדיון מלא יש דחיפה ענקית, זה נותן לך בתור שחקן עוד אקסטרה וזה נותן לקבוצות היריבות ללכת קצת יותר אחורה ולפחד יותר, לנו זה יגרום יותר לשלוט בכדור, לתקוף ולהעז. כל שחקן כדורגל יעיד שיש הרבה קהל שתומך בך זה הדבר שהכי עוזר לו בעולם”.