אחרי חלק א’ המרתק של הראיון עם ווייד בולדווין, בחלק ב’ הנוכחי גארד מכבי תל אביב משתף על התקופה הקשה באולימפיאקוס, על לידת בנו ועל האירוע שערער אותו יותר מכל ביוון. כמו כן, הוא מספר על המאמנים השונים ששיחק תחתיהם וההבדלים ביניהם, וגם על השאיפות להמשך העונה, כשהוא מתחשב בצד התחרותי העז שלו.
במכבי סיפרו לנו רבות על הצד התחרותי שלך. האם תמיד היית כך והאם זו הסיבה שבגינה אתה מבקר את עצמך באופן נחרץ?
"התחרותיות שלי היא הברכה שלי וגם הקללה שלי, יצא לי לראות מכמה דיווחים שהתחרותיות שלי והגישה שלי מאחוריה הביאה לי צרות. היא עקב האכילס שלי, אבל תמיד נשארתי נאמן לעצמי לפני ששמעתי דעה כלשהי בנוגע לתחרותיות שלי. לרוב, ב-99.9 אחוז מהזמן, השחקנים ששיחקתי עימם העריכו את מה שאני עושה. הם מעריכים את המנטליות שיש לי ורוצים לתמוך במישהו שהוא כזה, אבל זה משהו שהתחיל מזמן. יש לי בני דודים שגדולים ממני והם נהגו להפליץ לי בפנים, לזלזל בי, לזרוק אותי לבריכה, נכנסו בי בחוזקה ותמיד הרגשתי שאני צריך שיהיה לי את הקצה הזה, תמיד ביקרו את המשחק שלי – ההורים שלי והמשפחה שלי.
“אני זוכר ששיחקתי בחטיבת הביניים ובמחצית המשחק הייתה תחרות שבה מראים את היכולות והכישרונות ושלך. זרקתי זריקה גרועה ובמקום שהמשפחה תהיה מנחמת ומתוקה אמרו לי: 'אתה גרוע, זה היה מביך, אל תעשה את זה יותר אף פעם'. זה סוג החינוך שהיה לי כשגדלתי כשחקן וזה פשוט הכעיס אותי. אני פשוט רוצה להיות הגרסה הכי טובה שאני יכול להיות עבורי ואז עבור הקבוצה שלי. כשאני לא עושה את זה אני יודע זאת, אני מרגיש את זה ואני יודע שאני אשמע את זה גם מהאנשים שרואים אותי משחק – מבני הדודים שלי וההורים שלי, כך שאני תמיד מנסה לגרום לעצמי לתחושת גאווה.
“ספציפית אחרי המשחק מול ולנסיה, חשבתי לעצמי: 'אתה חתיכת טיפש, מצאת דרך להרוס הופעה נהדרת על ידי כך שעשית משהו כזה שיכול היה לעלות לקבוצה שלך בניצחון’. זה המסר שרץ לי בראש לגבי סוף המשחק. הייתה לי שליטה טובה ברבע הרביעי וקלעתי סל שדי סגר את המשחק עבורנו ואני מבין את זה ולא אבטל את זה, אבל אני כבר מצפה מעצמי לעשות את זה ולעומת זאת לא מצפה לתת הזדמנות ליריבה לנצח משחק בגלל טעות שלי. זה בלתי מקובל ואני חושב שעבור המנטליות שיש לי, שגם לנצח ולזכות בתארים זה מה שמתקבל – אז אי אפשר לקבל דבר כזה”.
יצא לך לשחק עבור שני טקטיקנים טמפרמנטים וכעת אתה משחק עבור מאמן שנראה רגוע מאוד. מה אתה מעדיף יותר?
"למען האמת, מאמן תלוי בשחקנים שאותם הוא מאמן. הייתי עם אנדראה טרינקיירי, שתמיד אטען לגביו שהוא היה המאמן הכי טוב שהיה לי אי פעם, ממספר רב של סיבות, אבל הסיבה הראשונה היא שהוא נתן לי הזדמנות להישאר ביורוליג. לקבוצה הזו היה אופי שונה מהקבוצה שיש לנו כאן, כך שהדרך שבה הוא אימן הייתה אולי שונה.
“אני חושב שהדרך שעודד קטש מאמן היא שהוא מנסה לוודא שכולם ביחד ולהוריד את הלחץ מכולם. הוא מנסה לשמור שהכל יהיה רגוע וטוב, משדר לנו: ‘בואו נמשיך לעשות את מה שאנחנו עושים, בואו נתאמן על ההרגלים שלנו בכל יום, נגיע עם המנטליות הנכונה ונהיה חיוביים, בואו נהנה מהדברים’. צריך להעריך את הדברים האלו ממאמן כי הייתי בצד השני של הספקטרום, שם זה לא כך וזה קצת מאמלל לפעמים. אני חושב שקטש עושה עבודה טובה עבור הקבוצה. הוא שומר את כולנו שמחים אך עדיין רעבים, רוצים לעבוד ולדעת שאנחנו צריכים להיות טובים יותר. מגיע לו כל הקרדיט”.
“בכיתי מאושר לראשונה בחיי כשבני נולד”
בוא נדבר על מאמנים, אני חייב לשאול אותך על דושקו איבאנוביץ'. ראינו את הציוצים ואת התגובות של השחקנים ששברו את קוד השתיקה וסיפרו מה קורה שם. האם זו הייתה החוויה הכי מאתגרת שלך או שהייתה לך חוויה מאתגרת יותר?
"איתו או בקריירה שלי?".
גם וגם.
"מבחינת הקריירה שלי לא, האתגר הכי גדול שלי היה בשנה הראשונה שלי כשנבחרתי בדראפט על ידי ממפיס, זה היה קשה אולימפיאקוס הייתה מאוד קשה גם כן אבל זו הייתה שונה כי זה היה ברמה אישית יותר. לאחר שהבן שלי נולד בבאסקוניה היו דיווחים שהם לא רצו שאהיה יותר בקבוצה כי החמצתי את משחק היורוליג הראשון מול אולימפיאקוס והחמצתי את המשחק השני או השלישי בליגה הספרדית, והם רצו שאנהג למשחק שהיה במרחק שמונה שעות נסיעה, אשחק ואז אנהג בחזרה עוד באותו הלילה – וכל זאת היה בחלון הזמנים שבו הוא אמור היה להיוולד ולא יודעים מתי. לרוב ישנה הבנה, ובחוזה שלי היה סעיף שאמר שיש לי את האופציה לבחור בין לחזור לאמריקה ושייוולד שם או שייוולד בספרד, ובחרתי בספרד”.
“זה מאוד קל ותודה לארוסה שלי שהייתה נהדרת והייתה מוכנה ואמיצה מספיק ללדת את הבן הראשון שלנו במדינה אחרת, דבר שאנשים לא מבינים במלואו כל הזמן, זה לא הדבר שהכי קל לעשותו, וכששמעתי על הדיווחים האלו שלא רצו אותי בקבוצה ושלא רציתי לשחק במשחק הליגה הספרדית כי הדבר הזה קרה לי בחיי האישיים, זה היה מתסכל מאוד ומלחיץ בתקופה שבה בני אמור להיוולד. הוא נולד בחמש בבוקר והאימון היה ב-11 בבוקר, נדרש ממני להגיע לאימון או שאני אקנס”.
“עבורי זה מאוד קשה להסתכל לך בעיניים כגבר, ובלי קשר לכדורסל, קשה לי להסתכל לך בעיניים כגבר ולומר מה עובר עליך? זה בבירור זמן מאוד מיוחד עבורי ועבורה כאן במדינה אחרת ואני לא רוצה לצטט, אבל 'אנחנו מדברים על אימון כרגע?' (התכוון לאלן אייברסון, מ.ב). אחרי זה היה מאוד קשה עבורי להתגבר על זה. השחקנים בקבוצה הבינו, אנחנו מבינים את רמת הציפיות שלו ואת המקצוענות שלו, אני לעולם לא אקח את זה ממנו אני חושב שהוא מאמן מאוד טוב ומאוד מדויק וכך הוא עושה את הדברים וזה הסגנון שלו. האספקט הזה מאוד הרגיז אותי".
שאראס אמר שלהפוך להורה זו החוויה הכי עילאית שיש ואין שנייה לה. אז איך ווייד בולדווין כאבא ובאילו דרכים ההורות שינתה אותך?
"בכיתי מאושר לראשונה בחיי כשבני נולד. לאחר שנבחרתי בדראפט ולאחר כל ההצלחה שהרגשתי שהייתה לי, זו הייתה הפעם הראשונה שבכיתי מאושר. זה הרגיש כמו הדרך שבה גן עדן מתואר. אני מאוד שמח לראות כעת את שני הילדים שלי גדלים, אני חושב שזה שינה ועזר המון לסבלנות שלי. אני לא רוצה לבלבל ולומר שזה לא קשה, זה מאוד קשה רק בגלל שאתה צריך לשנות את הדרך שבה אתה חי. הייתי רגיל לבוא הבייתה, להיות עם ארוסתי ולעשות את הדברים שלנו. תמיד היה לי את הזמן שלי עם עצמי ואת הזמן שלנו יחדיו וכעת הזמן שלי לעצמי פוחת לאט לאט. זה פוחת עם כל יום וזה משהו שקשה להתמודד איתו, אבל זה דבר ששווה להתמודד איתו כי צריך לגדל את הילדים שלך כמו שצריך, להיות שם עבורם ולעשות את כל מה שצריך כדי לנסות ולהעלות חיוך על פניהם. אני מנסה את לעשות את הכי טוב שלי".
בהתחשב בכך שלהתארס ולהפוך לאב הם בין חמשת הרגעים הכי שמחים שלך, מהם השלושה האחרים?
"שמחתי מאוד תחילה ללכת לאוניברסיטת וונדרבילט. כשביקרתי שם והתחייבתי לבית הספר הזה זה היה רגע מאוד שמח, בטח כשפגשתי את הארוסה שלי בתוך כל התהליך הזה, זו הייתה תקופה מאוד שמחה. כשהחתימו אותי על חוזה חדש בפורטלנד אחרי ליגת הקיץ והזכייה באליפות זו גם הייתה תקופה שמחה. אני לא יכול לנקוב בתקופה ספציפית, אבל כל פעם שאני מסוגל לחזור ולראות את בני הדודים שלי ולחזור לניו ג'רזי ולהיות עם המשפחה שלי, אלה רגעים מדהימים ונוסטלגיים, זה כמעט חזרה לילדות שלי, ואני תמיד רוצה לחוות את זה, את החוויה הזו".
“להם יש את הצד שלהם, לי יש את הצד של מה שקרה בפועל”
שיחקת ביוון, ספרד ובגרמניה. שמענו עליך דברים טובים בספרד ובגרמניה וגם כאן בישראל. אז בוא נדבר לרגע על יוון ועל מה שהיה עם אולימפיאקוס וצ'רי.
"אני לעולם לא אכנס לתיאור מלא של מה שקרה שם. הדבר היחיד שאני יכול לומר הוא שזו הייתה סביבה שהובילה להמון דברים לא טובים, אני חושב שזה היה קשה מאוד להרבה שחקנים בחדר ההלבשה שהרבה שחקנים הגיעו לקבוצה כדי לשחק משחק אחד בשבוע וכשהאימונים הם ההזדמנות היחידה שלך להראות את פוטנציאל הדקות שלך על הפרקט. זה הוביל לתחרותיות גבוהה, מצב מלא בלחץ שהוביל לתקרית שהתרחשה שם וזה היה מאוד קשה. היו שם ארבעה או חמישה רכזים שהיו בקבוצה, היו קלעים – היו את ספאנוליס ופרינטזיס כאשר וזנקוב היה מאחוריו. פשוט היה תסכול בכל מקום כל הזמן מבחינת דקות המשחק. זו הייתה שנה מאוד קשה ותחרותית בין השחקנים בחדר ההלבשה וזה הוביל להחלטות לא טובות באימונים".
אתה מרגיש אולי שעשו לך עוול עם מה שקרה ברשתות החברתיות, כי יש איזשהו קוד שלא מוציאים דברים שקרו?
"לא. להם יש את הצד שלהם והם מאמינים במה שהם מאמינים, לי יש את הצד שלי של מה קרה בפועל ואז יש את האמצע. אין יותר מדי דברים שאני יכול לומר, זה לא יהיה יאה מבחינתי להגיב. מה שיש לי לומר יהיה פשוט בלי סיבה ברורה, אני אתן להם את הרגע הזה ושיאמרו את מה שהם צריכים לומר".
בסוף העונה, אילו תארים קבוצתיים ואישיים יהיו לווייד בולדווין?
"אלו שאלות קשות. עונת היורוליג הזו דומה מאוד לעונת הקורונה, היא אחת התחרותיות ביותר וזה קשה. היא יכולה להיות מוכרעת במשחק האחרון, אבל יש לי ביטחון במקום שלנו לאחר 25 מחזורים במרכז הטבלה. מקום שביעי, שמיני, תשיעי או עשירי, אנחנו תמיד שם ואני לא חושב שמשהו ישתנה שם, כך שאני מלא בגאווה ותקווה שנהיה בטופ 8 של היורוליג. ברגע שזה יקרה, מתחילה עונה חדשה וכל מה שקרה ב-34 המחזורים הקודמים הופך ללא חשוב, כי צריך להתמקד ביריבה.
“גם הליגה הישראלית קשה מאוד, יש את הפועל תל אביב שניצחנו והם ניצחו אותנו, יש את הפועל ירושלים שהפסדנו לה פעמיים ואנחנו צריכים להשיג נקמה גדולה נגדם, יש את הפועל חולון אותה ניצחנו פעמיים אבל עדין לא שיחקנו במגרש שלה. כמעט הפסדנו להפועל חיפה במשחק של הארכה כפולה, הפסדנו להרצליה וניצחנו אותה פעמיים לאחר מכן, כך שהעונה תתקדם ואנחנו נמשיך בשלנו. במאי-יוני נקווה שכולם יהיו בכושר הכי טוב שלהם ויהיו מסוגלים לעשות צעד קדימה, תהיה הקבוצה הכי טובה אשר תהיה ואני חושב שנהיה מוכנים בחודש יוני עם כל מה שעברנו השנה לעשות צעד חזק קדימה".
“כולם מכירים את מכבי ברחבי העולם, מרגש לשחק כאן”
חווית את התזמורת של באסקוניה וכמובן את האוהדים של באיירן שהם שונים, אבל מאוד רועשים. בהשוואה לכל אוהדי היורוליג, איך חווית את אלו של מכבי תל אביב?
"האוהדים של מכבי הם הכי טובים בפער. יש את הריגוש שמרגישים את התשוקה והאהבה לה זוכים מהאנשים שתומכים במכבי. ממה שלמדתי משחקני עבר ושגרירים של מכבי, זה גדול יותר מכדורסל ונראה שמדובר במועדון עולמי שהוא גדול יותר מהכדורסל. מרגישים את זה בישראל, באירופה ובכל מקום. יש לי חברים שפוגשים ביהודים בניו יורק שיודעים על מכבי ואומרים להם שהם מכירים את ווייד בולדווין ואת מכבי והם אוהדים גדולים של מכבי. זה לא משהו שיצא לי לשמוע על באסקוניה, באיירן או אולימפיאקוס לדוגמה. כולם מכירים את מכבי ברחבי העולם, כך שמרגש לשחק עבור המועדון ואני אוהב את זה".
בגלל שאמרת שאתה אוהב את המועדון, האם אתה רואה אותך יחד עם לורנזו בראון, בונזי קולסון, ג'רל מרטין ואלכס פוית'רס נשארים במכבי שנים קדימה?
"לחלוטין. אני חושב שצריך לקחת בחשבון שגם מדובר בביזנס. יש את העסק של מועדון הכדורסל מכבי תל אביב ויש את העסק של ווייד בולדווין ומה שיהיה הכי טוב לכל צד הוא מה שיהיה. כבר היו שיחות עד כה לגבי המשך דרכי כאן ונמשיך את השיחות האלו ככל שימשכו ונקווה שנגיע להסכם”.
היה ותעפילו לפלייאוף היורוליג, עם איך שהדברים נראים זה לא נראה כאילו יתרון הביתיות בהישג יד. אולי תפגשו את אולימפיאקוס.
"זה יהיה נהדר לפגוש אותם. ניצחנו אותם כאן בהיכל והם ניצחו אותנו ביוון כשחסרו לנו שני שחקנים, אני חושב שיש מצ'אפ שקול לשתי הקבוצות. זה תמיד קשה לשחק נגד אולימפיאקוס. הייתה להם סדרה נהדרת בת חמישה משחקים נגד מונאקו בשנה שעברה והיה להם פיינל פור פנטסטי שם הם הפסידו על הבאזר. ברור שהם הקבוצה הכי עקבית העונה והם במקום הראשון, אבל אני לא רוצה לקבוע שהם הקבוצה הכי טובה ביורוליג כרגע. יש קבוצות טובות בשני הצדדים וזו תהיה חתיכת סדרת פלייאוף".