הימים האחרונים במכבי תל אביב מזכירים היטב את הימים שהתרחשו במועדון רק בעונה שעברה וגם בזאת שלפניה. כישלון מקצועי שהולך ודופק על דלתות המשרדים בשארית ישראל ובימים שאחרי ההופעה המביכה מאוד נגד מכבי נתניה – שוב נתקלים כולם ב”שקט רשמי”. אף גורם שתפקידו לדבר ולנסות להסביר מה קורה, לא עושה את זה.
בתקופת גאורגיוס דוניס או פטריק ואן לוון כמאמן זה לא קרה וגם השחקנים עצמם שתקו. הפעם יש את ערן זהבי, שלוקח על עצמו את האחריות וכבר מכבה שתי סערות סביב המועדון. תחילה הוא היה השחקן היחיד שיצא ברשת באותה הודעה במקרה של טאלב טוואטחה, וגם אחרי המשחק מול מכבי נתניה הוא היחיד שדיבר והעביר מסר כלשהו, בדרכו, באינסטגרם. האם מישהו שמע את ג’ק אנגלידיס מאז או את ברק יצחקי? לא. ואת מיץ’ גולדהאר? כמובן שלא.
בעונה שעברה אחרי הכישלון שהוביל להחלפתו של פטריק ואן לוון במלאדן קרסטאיץ’, ועל רקע ההבנה שעוד עונה תסתיים בלי תואר, אנגלידיס ויצחקי התיישבו למסיבת עיתונאים די נדירה. הם הבינו שמישהו צריך לבוא ולדבר. הם הצהירו על כך שבקיץ ינסו להחזיר את הישראלים הכי בכירים שיש והם אכן עמדו במשימה במרביתה, אבל הכישלון לא איחר להגיע גם בעונה הנוכחית.
במרחק של שמונה נקודות ממכבי חיפה, גם אם הפער יישאר בדיוק אותו הדבר ביום שני הקרוב או אפילו יצטמק ויחזיר את הצהובים למאבק האליפות, אי אפשר כבר להישאר אדישים לתהליך המדאיג מאוד שקורה במועדון של מיץ’ גולדהאר בשלוש השנים האחרונות. לא לזה מיץ’ גולדהאר הרגיל את כולם מאז שרכש את המועדון, אבל באיזשהו מקום כולם התרגלו למה שקורה בימים אלה וזה רע.
זהו לא הסטנדרט הניהולי של המועדון, כפי שגולדהאר הצהיר שהוא רוצה לראות. המועדון שלו באופן עובדתי הביא הצלחה כאשר היו אנשי ניהול בכירים שנכחו פיזית בישראל וניהלו את ההצגה, כשהאיש היחיד שעבד בשלט רחוק הוא גולדהאר. אלו העובדות. הכישלונות? הם הגיעו כשזה לא קרה. זה התחיל בעונה שבה ג’ורדי קרויף איבד את אביו, יוהאן, ומכבי ת”א הייתה ללא מנכ”ל מאז עזיבתו של מרטין ביין.
זה המשיך אחרי עזיבתו של בן מנספורד את עמדת המנכ”ל והשינויים הארגוניים שגולדהאר הלך עליהם, ולמרות הרצון הבאמת גדול של הקנדי לראות את האנשים שצמחו במערכת מצליחים להטיס את המטוס המפואר והיוקרתי שלו, כנראה שלא כל טייס משנה יכול להפוך לראשי, בלי לפגוע בשרון תמם או בברק יצחקי, שאין ספק שהם אנשים מוכשרים מאוד בתחומים המרכזיים שלהם. אבל מקצועית – מכבי ת”א הולכת אחורה.
התירוצים שיוצאים בימים האחרונים מקריית שלום הם בלתי נסבלים והם העתק מושלם של המשבר בתקופת פטריק ואן לוון, כשכולם ידעו שיש לפטר את המאמן ההולנדי, אבל אף אחד לא היה יכול לקבל את ההחלטה הזאת בלי שגולדהאר מוריד את ההוראה. יכול להיות ש”משוגע” כמו בן מנספורד היה דוחף לשם הרבה לפני. אולי באיזשהו מקום זה גם היה מציק לגולדהאר ואנגלידיס, שאנשים כמו מנספורד וג’ורדי יושבים להם על הווריד, אבל זאת הדרך היחידה שבה מכבי ת”א הצליחה.
הימים האחרונים סביב אייטור קראנקה הם ממש אותו הדבר כמו בתקופת ואן לוון. כולם במועדון מבינים שאי אפשר לשחק כדורגל יוזם של קבוצה גדולה במערך של 4-4-2. בואו, אפשר להגיד הכל על תהליכים של בחירת זרים או החתמת שחקנים, אפשר לדבר על איטיות, או על זה שקשה לנהל מועדון כשכל דבר דורש תגובה במייל מג’ק אנגלידיס וכו’, ואלו אמירות שנשמעות מסביבת המועדון כל הזמן. אבל במכבי ת”א יודעים כדורגל. ברק יצחקי יודע כדורגל. כולם מבינים שאי אפשר לשחק כדורגל רציני בשיטה שבה קראנקה דוגל.
אז איך הוא המאמן שנבחר? זו שאלת השאלות. ועדיין, מאז ההפסד לנתניה ישנה מכבסה מאוד גדולה. גניבת דעת שמתחילה ולכו תדעו איפה תעצור. כאילו אותה גניבת דעת מחכה בקוצר רוח לניצחון על הפועל באר שבע כדי להגיד “אמרנו לכם שהעונה לא גמורה”, אבל המציאות היא פשוטה – בצורה בה קראנקה מאמן את מכבי ת”א, היא לא תגיע לשום מקום על הדשא וגם אם תהיה הצלחה רגעית, היא לא תכסה על הכישלונות שבדרך שמתחילים הרבה מעל קראנקה, בן אדם חביב בסך הכל שנמצא פה רק חודש והוא בטח לא האשם במצב הקבוצה.
כבר שלוש שנים שהמוניטין של מכבי ת”א נפגע. בלבולי המוח על כך שדיא סבע לא הגיע למועדון בגלל גזענות שמורים לגנבי דעת שמנסים לסכסך ולהכתים שם של קהל שלם. סבע, כמו גם עלי מוחמד או דין דוד בחרו במכבי חיפה כי הגלגל הסתובב והיום מכבי חיפה היא המועדון שהשחקנים רוצים להגיע אליו יותר, פשוט תשאלו אותם, הם יגידו לכם בעצמם. זאת המציאות. מה שקרה ב-2013 כשמכבי חיפה הייתה מציעה הצעות לא פחות גבוהות ממכבי ת”א והייתה רואה איך שחקנים בוחרים במכבי ת”א, קורה עכשיו לכיוון ההפוך.
מיץ’ גולדהאר הוא הבוס, מכבי ת”א בהרבה אירועים היא וואן מן שואו גם אם זה לא יוצא כך החוצה ולכן לא מעט אשמה מהתהליך שעבר המועדון היא עליו, אבל הוא גם הפתרון. הצהובים זקוקים לשינוי דרך מיידי. מכבי ת”א זקוקה שהאנשים הטובים שצמחו בתוך המערכת יעשו את מה שהם טובים בו, אך גם זקוקה לאיש מקצוע בכיר שמבין בניהול מועדון כדורגל בפן המקצועי יותר מהכל. לא סתם השם של בן מנספורד נשמע לא מעט מאז שהוא עזב. אין עוד ג’ורדי קרויף בחוץ, אולי גם אין עוד מנספורד בחוץ, אבל בוודאות יש מספיק אנשי מקצוע בכירים שניתן להביא לישראל כדי שיעשו את מה שצריך.
המבנה הניהולי הנוכחי שבו ג’ק אנגלידיס מגיע לגיחות קצרות של כמה פעמים בשנה ומיץ’ גולדהאר מופיע בזום בכל ינואר כי הוא שוב נאלץ להחליף מאמן, זה בטח לא מה שמכבי ת”א צריכה. לא כך מתנהל מועדון כדורגל שמתיימר להיות הבכיר ביותר בישראל. אפשר גם להבין שאחרי שלוש שנים שבהן ביקורות דומות כבר נכתבו, שהן לא נכתבות סתם. צאו רגע מהפוזיציה. מכבי ת”א נמצאת בתוך לולאה בלתי נגמרת של כישלון מקצועי. גם ניצחון על הפועל באר שבע ביום שני לא ישנה את זה.
הכתוב הינו טור דעה של רז אמיר אשר מסקר את מכבי תל אביב מאז יולי 2013.