אחד הליגיונרים הישראלים הבכירים כיום, עומרי אלטמן, נמצא הרחק מאור הזרקורים. אחרי שעזב את ישראל בקיץ 2021, הוא עבר תקופה לא פשוטה בארוקה הפורטוגלית, אבל מצא אתגר חדש בא.א.ק. לרנקה הקפריסאית, ואחרי שנתן טעימה לאנשי המועדון מיכולתו, אלטמן מוכיח שהיה שווה להגמר עליו.
הקשר הישראלי שיחגוג בחודש הבא 29 אביבים עושה חיל בליגה הקפריסאית. אלטמן הוא מלך השערים של לרנקה עם שמונה שערים בליגה ו-11 בכל המסגרות, כשהוא מוביל ביחד עם חבריו לקבוצה את הליגה הקפריסאית בפער של שתי נקודות מאפואל ניקוסיה, אולי בדרך לעונה היסטורית.
בנוסף לפן המקצועי, אלטמן הוא לא שחקן רגיל. הוא דעתן ואוהב להביא את עצמו כדי לנסות ולהשפיע על אחרים בכל מיני תחומים. רק לאחרונה הקשר התבטא לגבי חוסר שיתוף הפעולה של מספר שחקנים בפעילות המנהלת עם "איגי" וגם בנוגע להפגנה הגדולה שהייתה בירושלים נגד הרפורמה המשפטית.
העונה הזו של אלטמן היא ללא ספק הטובה בקריירה שלו וגם הוא אומר את זה. בראיון מיוחד ל-ONE, הוא סיפר על העונה שעוברת עליו בקפריסין, התלכיד שיש בקבוצה, המצב הפוליטי בישראל, זוגיות, משפחה ושלל נושאים נוספים.
תיכף אתה סוגר שנה שלמה במדי לרנקה בליגה הקפריסאית, איך אתה מסכם את התקופה עד כה?
"הכל באמת פנטסטי. גם החיים, גם הפן המקצועי, גם הקרבה לארץ שההורים והחברים באים. קל לאשתי גם לחזור מדי פעם, מה שעושה את זה הרבה יותר נוח. מבחינת החיים, הכל באמת מדהים. זה מאוד דומה לישראל וגם במנטליות של האנשים.
“מאוד הופתעתי לטובה מהחיים פה, אני תל אביבי במקור אז לרנקה הרבה יותר שקטה. זה משהו יותר שונה ורצינו דבר כזה, כל מקום שהיינו בו – בפורטוגל, ביוון, באנגליה – אף פעם לא לקחנו דירה במרכז העיר, רצינו את האיזור היותר שקט, לא להיות רחוק אבל גם לא להיות בפנים מדי".
מבחינה מקצועית אתה ולרנקה בעונת שיא עד עכשיו. אתה בורג מרכזי והקבוצה במקום הראשון. מה הסוד?
"מבחינה מקצועית אין לי הרבה מה להגיד חוץ מזה שאנחנו נהנים מכל רגע. מעבר לזה שיש שחקנים טובים וקבוצה נהדרת, יש פה חומר אנושי שונה לגמרי ממה שהייתי רגיל או הכרתי. אנחנו כקבוצה הרבה ביחד. כולנו נפגשים במפגשים גדולים, מוצאים את עצמנו פעם בשבוע 12-13 שחקנים עם הנשים, יוצאים ביחד, נטולי אגו. אין מישהו שחושב שהוא הכוכב של הקבוצה, כולם מפרגנים אחד לשני.
“אני לא מתכוון לצייר פה איזו תמונה ורודה, ברור שיש כאלה שפחות משחקים ורוצים לשחק אבל לא יבואו ויעשו פרצופים, מה שקורה ברוב הקבוצות ששיחקתי. הכל באמת הולך כמו שרציתי ואפילו מעבר".
זאת העונה הכי טובה בקריירה שלך?
"לגמרי. אני באמת רוצה לפרגן לקבוצה, לצוות המקצועי שלנו, שנותנים לא רק לי, אלא לנו, להצליח. תשאל הרבה שחקנים בלרנקה והם יגידו לך שזאת העונה הכי מרגשת בקריירה שלהם ויש לנו בקבוצה שחקנים ששיחקו בלה ליגה ובקבוצות גדולות".
חדר ההלבשה זה הגורם המרכזי לעונה הטובה שלכם?
"אין ספק, אמרתי את זה למנהל הספורטיבי שלנו שהאווירה שיש בקבוצה זה הדבר המרכזי בהצלחה. כולם נותנים מעצמם, יש התפלגות מאוד מאוזנת של הגולים, מעל שישה שחקנים כבשו ארבעה שערים ומעלה - זה מראה כמה הקבוצה מאוזנת".
להיות הקבוצה שמובילה את הטבלה, זו בטוח תקופה מיוחדת עבורך ועבור המועדון. איך אתה מרגיש את זה בא לידי ביטוי?
"משהו מיוחד מיוחד קורה השנה. הקבוצה הזאת לא לקחה אליפות מעולם. נשארו עוד שלושה משחקים לסיום העונה הסדירה, הכל טוב ויפה עד עכשיו, אבל יש תיכף פלייאוף. ההפרש מאפואל ניקוסיה שבמקום השני הוא שתי נקודות וחמש מפאפוס השלישית. הכל בסדר עד עכשיו, אבל עוד לא עשינו כלום".
מבחינה אישית, מה השינוי שאתה עובר בתור שחקן העונה?
"אני הרבה יותר בוגר, בשל, עברתי הרבה יעדים בחו”ל וזאת לא פעם ראשונה שלי מחוץ לישראל. ידעתי מה אני רוצה מעצמי ואני עובד קשה הרבה עם אח שלי, אני מנתח איתו כל פעולה, עוברים ביחד על סטטיסטיקה, חילוצים, איבודים, תיקולים, מסירות, איפה הייתי יותר טוב ואיפה פחות, תנועה ללא כדור. אני באמת חושב שהקבוצה הזו היא משהו מיוחד, יש חיבור כמו דבק וזה נותן לעצמך להוציא את המקסימום".
יש לחץ בגלל מאבק האליפות? מרגישים את האוהדים?
"יש אוהדים, אבל זה לא כמו האוהדים בארץ שאתה חי אותם. יש לך את השקט שלך והיכולת להתפקס כמו שצריך, אני מאמין שחלק מזה בגלל שאני זר ולא מבין את השפה. זה לא שאני נכנס ומחפש לראות מה כותבים עליי, אני מנותק לגמרי מהתקשורת פה, אבל יש לחץ כמו בכל מקום עם ציפיות. בעונה שעברה עפנו בחצי גמר גביע מול קבוצה קטנה ובאו אחרי המשחק 200-300 איש למחות בנימוס על ההפסד".
לרנקה זה לא מועדון גדול שרץ לאליפות בכל עונה. מעולם הוא לא זכה באליפות, אז איך יש ציפיות?
"דווקא היו פה ציפיות מהרגע הראשון. סיימנו את העונה שעברה במקום השני והיינו במוקדמות ליגת האלופות, אז כל היו ציפיות לעשות את השדרוג המקצועי. בעונה שעברה היינו מאוד קרובים לזכות באליפות וזה גרם ללחץ במועדון. אני בתור זר פחות מרגיש את זה".
סיפרת שמשחקים איתך בקבוצה שחקנים שעשו כמה דברים באירופה, איך החוויה לשחק עם שחקנים שמגיעים מליגות בכירות יחסית?
"לא יודע אם יכירו את השמות של השחקנים בארץ, אבל יש שחקנים ששיחקו בקלאב ברוז’, בליגת ה-MLS, פיורנטינה, לגיה ורשה, ריאל סוסיאדד ועוד, שחקנים שלקחו תארים במדינות אחרות, כאלה שיש מה ללמוד מהם. יש כמה זקני שבט בני 35-36 וזה תענוג לעיניים. לראות איך הם מתאמנים, איזה עצות הם נותנים לי ולאחרים, לקפריסאים הצעירים, זה כיף וחשוב מאוד.
“הרמה מאוד גבוהה. מי שראה את המשחקים שלנו בליגה האירופית בשלב הבתים, ואני לא מאמין שהרבה בארץ ראו, ניצחנו את דינמו קייב, היינו קרובים לנצח את פנרבחצ'ה ובחוץ היינו טובים מאוד ב-1:1 מול ראן הצרפתית. באנו ונתנו משחקים ברמה גבוהה".
מצפה לך ביום חמישי הקרוב המשחק הראשון מבין שניים נגד דניפרו האוקראינית בקונפרנס ליג, איך אתם מגיעים למשחק הזה?
"ניצחנו את דניפרו בפלייאוף של הליגה האירופית בשני מפגשים, אבל היום זאת קבוצה אחרת לגמרי. חוץ מלקחת אליפות, יש לנו מטרה להמשיך את העונה האירופית ואם נעלה לשמינית גמר הקונפרנס ליג זה יהיה דבר גדול שלא היה פה למעט אפואל ניקוסיה. אני מקווה להיות מוכן לגומלין ושנעשה תוצאה טובה בבית".
המשחק הזכור בין מכבי חיפה לאפולון לימסול במוקדמות ליגת האלופות גרם לצקצוקים סביב רמת הכדורגל בקפריסין או יותר נכון רמת האלופה בקפריסין לעומת האלופה בישראל. איך אתה מרגיש עם זה? לדעתך יש פערים?
"צריך להגיד את האמת. בסמי עופר זה היה באמת מביך, אבל בניקוסיה אפולון ניצחה את מכבי חיפה. אני בטוח שעברו לחיפה הרבה מחשבות כשהיה 2:0. נכון שבמשחק בסמי עופר זה היה נראה רע, אבל בסוף, אפולון לימסול הגיעה לעונה הזאת לא מספיק טובה. כל הבנייה הייתה בעייתית שם, בגלל הבנייה והבעיות שהיו בקיץ המאמן פוטר. הוא לא פוטר בגלל ההפסד למכבי חיפה נטו, היו הרבה דברים מסביב.
“אפולון החזירו את הכבוד בניקוסיה במקום כלשהו, אבל בגדול - אפולון לא קבוצה מספיק טובה העונה, נקודה. רואים את זה בטבלה, הם עפו מהגביע ונלחמים על הכניסה לפלייאוף העליון".
אתה מרגיש שהמעמד שלך בקפריסין השתנה?
"אין פה שאלה. בסופו של דבר מה שעשיתי במגרש משפיע כלפי חוץ. נהייתי יותר פופולרי, רק אם נתתי גול במספרת אז מדברים על זה בישראל. בקרב אוהדים מקומיים, בקרב חולצות, הודעות, ברכות, סרטונים, הדברים הקטנים שלפי זה אתה נמדד. אין מה לעשות, ככה זה ברגע שאתה מוכיח את עצמך".
בוא נדבר קצת על ישראל והפועל ת”א. בטח שמעת על העברת הבעלות המתקרבת של המועדון.
"שמעתי על זה, קראתי על זה, מה קורה עם העברת הבעלות? אין לי מושג. אני רוצה תמיד בטובת הפועל ת”א, אני שומע ואני קורא. אני יודע שהאוהדים מחכים לזה ואני רוצה בטובת המועדון שיקר לי מאוד".
אתה עוקב אחרי מה שקורה בארץ, אפילו הגבת על חוסר שיתוף הפעולה של מספר שחקנים בליגת העל עם עמותת "איגי". קיבלת תגובות?
"קיבלתי 99 אחוז תגובות טובות. זה חשוב ששחקני כדורגל, אנשי ספורט ואנשי ציבור שהם לא פוליטיקאים יביעו את דעתם בכל דרך. אני חושב שרשתות חברתיות זאת פלטפורמה טובה להביע דעה. אני חושב שיותר אנשים צריכים לעשות את זה, להביע את עמדתם ולא לפחד מתגובות שליליות. מותר לעשות שיח ואני גם מאלה שמאוד מכבד את אלה שמביעים דעה שאני לא מסכים איתה".
מה עומד מאחורי הכעס שלך בנושא הקהילה הגאה? אתה מכיר מישהו מהקהילה שגרם לך להגיב?
"אני מסתכל על זה מזווית אחת בלבד: לקבל את האחר. אני לא חושב שבשום דת – לא באיסלם, לא בנצרות ולא ביהדות כתוב לא לקבל את האחר ומי ששונה ממך, אסור לקבל אותו. זה הגיע ממקום של להביע תמיכה בקהילה הגאה וזה הכל. לא היה קורה כלום אם אנשים שפחות מתחברים היו מביעים תמיכה. בסוף אלה אנשים כמוני כמוך, ומגיעות להם זכויות כמו כולם, צריך להגביר את המועדות. חבל לי שלא כולם תמכו. שוב, אלה כל האוכלוסיות המוחלשות שאני תמיד רוצה לעזור ולהעצים אותם כמה שאפשר. זה בא ממקום כזה".
הגבת גם בנושא של ההפגנה הגדולה נגד הרפורמה המשפטית. מה אתה חושב על זה?
"אני שומע מחברים שלי שאומרים לי 'איזה כיף לך שאתה בחו"ל ולא בתוך השיט הזה שקורה בארץ'. נכון, אני גר בחו"ל, אבל הלב נמצא בישראל. הבעתי תמיכה בהפגנה שהייתה ואני חושב שזה נכון. ממה שאני יודע, אפילו חלק מהאנשים שהצביעו לממשלה הזאת לא מסכימים עם הרפורמה, ואני חושב שצריך להפגין. מותר לא להסכים, אבל צריך להביע דעה ואני לא רואה סיבה לפחד להביע דעה בכל דבר, גם בספורט וגם בפוליטיקה".
אתה מבין מה קורה סביב סערת הרפורמה המשפטית? מה דעתך בנושא?
"אני מתמצא בזה האמת, נראה לי שהייתי מאוד ברור. אסור שהרפורמה הזאת תעבור. המדינה עלולה להפוך להיות דיקטטורה לכל דבר, ברגע שאין מה שמאזן את הממשלה ואפשר לעקוף את החוק, המדינה תהפוך לדיקטטורה ולא תישאר דמוקרטיה".
מה אתה חושב על זה שמתוך אנשי הספורט בישראל, אתה בין הבודדים שמביעים את דעתם?
"מבחינתי אני כלום, יש אנשים עם כח יותר משמעותי שצריכים להביע את דעתם ולא צריכים לפחד שיגיבו להם או שהם יאבדו איזו חלקת מעריצים. יותר חשוב להביע עמדה, לא רק את העמדה שאני תומך בה. זה חשוב מבחינתי שגם אנשים שהם בדעה אחרת משלי יביעו דעה בנושאים החשובים להם. אני מקווה שיותר ויותר אנשים יעשו את זה".
נישאר בישראל, אבל נעבור לליגה הקטנה שלנו. אתה עוקב אחריה? מה דעתך על מה שקורה במכבי ת”א?
"אני מכיר לא מעט שחקנים שם, היינו בנבחרת כמה פעמים. אין לי הרבה מה להגיד ברמה המקצועית כי אני לא מספיק צופה במשחקים מלאים וזה גם קשה בלי לראות אותם על הדשא. אני יותר עוקב מבחינת התוצאות. אני בטוח שבמכבי לא מרוצים ומצפים ליותר, יחד עם זאת צריך קצת יותר פרופורציות. נשארו עוד 14 משחקים, זה נראה הרבה, אבל הכל יכול להיות. אנחנו בלרנקה נמצאים במרחק שש נקודות מהמקום השלישי וזה מרגיש שהם נושפים לנו בעורף".
מה דעתך על הפועל ב”ש?
"קבוצה חזק מאוד ובתמונה. צריך לספור את ב”ש ביג טיים. יש להם סגל מפלצתי, מאמן אדיר ועומק שאין להרבה קבוצות. יש להם שני שחקנים על כל עמדה, אף אחד לא בטוח שם או באנקר בהרכב, הם שם לחלוטין וידברו עד הסוף".
בחלון ההעברות של ינואר היו מגעים או פלירטוטים עם קבוצות בישראל?
"קיבלתי הצעות בינואר לא מהארץ, אבל הייתה גם התעניינות מישראל ואני לא אגיד עם מי מתוך כבוד כמו שזה לא יצא מהצד השני. היו שתי קבוצות גדולות בישראל, אבל זה לא משהו שהיה רלוונטי מהצד שלי".
נניח וקבוצת הרכישה האמריקאית תרכוש את הפועל תל אביב ותרצה לראות אותך חוזר. אתה תחזור לליגת העל?
"אני יודע דבר אחד. אני רוצה לקחת אליפות בלרנקה. אני לא יודע מה יהיה עם האמריקאים או עם קבוצה אחרת בישראל, כולם יודעים כמה אני אוהב את הפועל ת”א. באמת שהדבר היחיד שאני רוצה כרגע זה לזכות עם הקבוצה שלי באליפות. בשביל האנשים בקבוצה, האוהדים, שאף פעם לא חוו את זה. יש התרגשות שיא בקבוצה, אומרים לי שבחיים לא הייתה התרגשות כזו.
“אלה דברים שאני לא חושב עליהם באף רגע, רוצה להמשיך את המומנטום, יש לנו רצף טוב של ניצחונות ואני רוצה להמשיך שנהיה טובים ולתת הופעות טובות מהצד שלי. בכלל, לעבור לשלב הבא באירופה, שמינית גמר גביע אירופי זה משהו שלא קרה מאז ההישגים של אפואל ניקוסיה. אנחנו יכולים לעשות את זה".
נחזור לקפריסין. בשנה האחרונה התמסדת והתחתנת עם זוגתך ביוון, אתה מרגיש שזה עזר לך כספורטאי?
"הזוגיות עם אשתי עוזרת לי בתור ספורטאי ובן אדם, הכל בזכותה. עם השקט שהיא נותנת לי, אני מרגיש אדם שונה. היא רצה איתי 12 שנה לשישה יעדים שונים. היא תמיד איתי שם, מוותרת על הקריירה שלה, על החיים החברתיים שלה וחיי המשפחה הקרובה. היא סיימה ללמוד לפני שנה תואר, עכשיו בוחנת אופציות ונהנית פה, חברים וחברות מגיעים וגם המשפחה באה הרבה".
אתה מאוכזב מרמת הסיקור סביבך בתקשורת בארץ?
"אני לא מתבאס על זה. אני חושב שאמרתי את זה כבר פעם, אני מבין שהליגה הקפריסאית פחות מעניינת מליגות אחרות. ברור שאני אשמח אם ישדרו את המשחקים שלי, זה ייתן לי הרבה גאווה ודחיפה להיות הנציג הישראלי בקפריסין. צריך לזכור גם שיש עוד שחקנים שעושים דברים יפים פה בליגה הקפריסאית כמו עומר קורסיה, סינטיהו סלליך ועידו שחר".
לסיום, אם תזכו אליפות יש לך איזו הבטחה לעשות מחווה כלשהי?
"מה שיגידו לי אני אעשה, תן לי לקחת אליפות ואני אעשה כל מה שיגידו לי בשביל זה".