במשך שנים ברצלונה הייתה אחת הקבוצות הטובות בעולם. המועדון התחרה על כל התארים בכל שנה ועשה זאת בצורה מאוד ברורה בכל שנותיו של ליאו מסי בבירת קטלוניה – דבר ראשון דרך ההתקפה.
לצד הארגנטינאי שיחקו רבים וטובים לאורך השנים – רונאלדיניו, פדרו, אלכסיס סאנצ’ס, סמואל אטו, דויד וייה, תיירי הנרי, לואיס סוארס, ניימאר ועוד הרבה אחרים, כולם היו חלק מהקבוצה ששיחקה במספר סגנונות, אך השורה התחתונה תמיד הייתה בחלק התקפי פורה שהוביל את המועדון.
עם עזיבת מסי לכולם היה ברור שזה סופו של עידן, אך דווקא עיקר הרכש הצביע על כיוון חשיבה דומה. הכסף הגדול הלך בשנתיים האחרונות על פראן טורס, רוברט לבנדובסקי וראפיניה בניסיון לבנות קבוצה חדשה שתתבסס – לפחות לטווח הקצר – על היכולת ההתקפית של הפולני הנהדר.
בסופו של דבר ובלי שום התראה מוקדמת, דווקא ההגנה תופסת העונה את מרכז הבמה ומובילה את הקטלונים לתחייה המחודשת. עם צ’אבי על הקווים ברצלונה הפכה לקבוצה יציבה וגם אם היא לא כובשת כמו פעם, המספרים שלה בהגנה בלה ליגה העונה הם פשוט יוצאי דופן.
לאחר 21 מחזורים, ברצלונה ספגה שבעה שערים בלבד, הכי מעט בהיסטוריה של הליגה הספרדית יחד עם דפורטיבו לה קורוניה מלפני שלושה עשורים. הקטלונים מציגים הגנת ברזל בספרד עם מספרים יוצאי דופן – שבע פעמים ניצחה הקבוצה 0:1 ובכך השוותה שיא מועדון לעונה שלמה כשאנחנו רק בחצי שלה.
לא פחות מהחלק האחורי של ברצלונה הגענו לדבר כאן על רונאלד אראוחו. אבל לא רק בגלל מה שהוא עשה כשהיה על המגרש, אלא גם על מה שקרה בלעדיו. ההגנה מנצחת משחקים בליגה, אך באירופה הסיפור היה קצת שונה עונה.
האורוגוואי עבר פציעה העונה ולכן שיחק רק פעם אחת בליגת האלופות, שם ההגנה של ברצלונה נראתה אחרת לגמרי. הקטלונים ספגו בכל משחק באירופה העונה, חמישה שערים בשני משחקים מול באיירן מינכן, ארבעה בשני משחקים מול אינטר ושלושה בשני משחקים מול ויקטוריה פלזן. הירידה לליגה האירופית הייתה קשורה דווקא להגנה, שהרשתה לעצמה לספוג 12 שערים בשישה משחקים בלבד.
גם בליגה אפשר לראות את ההבדל. אם בעשרה משחקים עם אראוחו הקטלונים ספגו חמישה שערים, ב-11 איתו ספגו שני שערים בלבד. אלה היו אלכסנדר איסאק אי שם במחזור השני באוגוסט, ועוד שער עצמי אומלל של ז’ול קונדה מול בטיס לאחרונה.
אם הרבה שחקנים מתקשים לחזור מפציעה או מהמונדיאל באמצע העונה, הסיפור אצלו היה הפוך לחלוטין. אראוחו נכנס לעניינים מהר ומוביל את ברצלונה בהגנה, כשהמהירות, החוכמה והאתלטיות שלו מאפשרות לו להיות במקום הנכון בזמן הנכון כל פעם מחדש.
דוגמה טובה לחשיבותו של מי שנהפך בין רגע לבלם על ניתן היה לראות מול ויאריאל במחזור האחרון. ברצלונה ניצחה (שוב) 0:1, כשהאורוגוואי היה פשוט בכל מקום, צפה את המהלכים מראש והנהיג את ההגנה. מספר פעמים הצוללת הצהובה מצאה פרצה והייתה בדרך לשער, אך כמעט בכל אחת מהפעמים היה זה אראוחו שהצליח למנוע אפילו ניסיון בעיטה, כשלאורך כל הערב הוא תסכל את חלוץ היריבה, יירמי פינו.
ברצלונה תפגוש היום (חמישי, 19:45) את מנצ’סטר יונייטד, ושם יגיע רגע מבחן גדול עבור הבלם העולה בפרט ועבור הגנת ברצלונה ככלל. אם לפני כמה חודשים זו הייתה נראית כמו הגרלה סבירה, מאז השדים האדומים חזרו ובגדול והפכו לאחת הקבוצות החמות באירופה.
אין קבוצה שצברה יותר נקודות באנגליה מאז החזרה מהמונדיאל, כשיונייטד עשתה את זה גם דרך ההגנה וגם דרך ההתקפה. מרקוס רשפורד הפך ב-2023 אולי לשחקן בכושר הטוב באירופה ומוביל חלק התקפי מגוון ומשתנה אליו קשה להתכונן, מאחר ומעבר לאנגלי אריק טן האח בוחר שחקנים שונים בכל משחק ומקשה על ההכנה של הקבוצות היריבות. מעבר אליו, גם קאסמירו שמכיר את הקטלונים היטב עשוי לחזור ולהיות הסיוט שלהם, כשזה בדיוק המקום של ברצלונה להראות שהיא חזרה בענק.
צ’אבי כבר נמצא בדרך לאליפות הלה ליגה – שזה בפני עצמו הישג עצום – אך אם הוא רוצה שהעונה הזו באמת תיזכר כחזרה הגדולה של בארסה, המאמן צריך להוכיח יכולת לשלוט ולנצח גם מול קבוצות טופ מחוץ לספרד. הדרך לשם צריכה להיות מההגנה, בדיוק כמו שהקבוצה עשתה עד כה בצורה נהדרת בליגה המקומית. הגנת הברזל שלא הצליחה לבוא לידי ביטוי בשלב הבתים של ליגת האלופות היא המפתח העיקרי להתמודדות הערב.
אראוחו כאמור לא היה חלק מהאכזבה באלופות ולכן יכול ליהנות מהספק שחסרונו היה משמעותי ולהוכיח זאת הערב. יחד עם האיכות של מארק-אנדרה טר שטגן בין הקורות, ההשתלבות של ז’ול קונדה ואנדארס כריסטנסן וההתפתחות המהירה של אלכס באלדה, לברצלונה יש את הכלים כדי לעצור גם את מרקוס רשפורד בשיאו.
ההתמודדות הזו עשויה להוות חלק משמעותי מהזיכרון בסוף העונה, אם זו תהיה הדחה מוקדמת נוספת באירופה או ניצחון מרשים. אך יותר מכל, זה עשוי להיות הרגע שבו אראוחו יקבע את עצמו כיותר מבלם איכותי ופוטנציאל, אלא כבר היום בגיל 23 כאחד הבלמים הטובים בעולם.