הקריירה של שרון דרוקר ידעה עליות וירידות. ב-2004 הוא זכה עם הפועל ירושלים בגביע יול"ב, לאחר מכן הוביל להישגים גם קבוצות בחו"ל, אך מאז הקריירה שלו דשדשה ולא הייתה יציבה. דרוקר, שבשנה החולפת מאמן את נבחרת הנשים, עושה עונה לא רעה עם הפועל חיפה יחסית לגובה התקציב והסגל הקצר שעומד לרשותו.
עם האדומים מהכרמל העפיל לחצי גמר גביע המדינה והערב (שני) ב-20:45 יתמודד מול האקסית מהבירה וינסה לעשות הפתעה, דווקא כשיריבתו תיהנה מיתרון הביתיות בהיכל פיס ארנה בירושלים. לקראת המשחק דרוקר מדבר בראיון מיוחד ל-ONE ופותח את הכול, נראה שהשנים גם גרמו למאמן להיות יותר מתון וכבר לא השולף של פעם.
שרון, איך הקבוצה שלך מגיעה מנטלית למשחק הזה, כשאתם מתחרים במקביל בשלוש מסגרות: אירופה, ליגה וגביע. זה לא פשוט ועוד במיוחד כשהסגל שלכם קצר?
”תשמע, בעולם אידאלי הייתי רוצה שבוע להתכונן למשחק, בטח להכניס שחקן חדש שרק הגיע ולהתארגן כמו שצריך ליריבה איכותית, אבל זה לא עולם אידאלי ויש לנו מעט מאוד אימונים לתרגל ביחד. היו לנו גם לא מעט חיסורים, חלק בגלל פציעות, חלק בגלל טרגדיה משפחתית של קאדים אלן שרק הגיע, ככה שהמצב לא אידאלי.
“בכל אופן, אנחנו מודעים למשימה שיש לפנינו ואנחנו יודעים שאנחנו צריכים לתת את הכול למשחק אחד כדי לנסות לעלות לגמר. זה מוביל אותי לשאלה שבטח תשאל על הפייבוריטיות. לא נראה שיש ספק בכלל, שירושלים במשחק בית, מבחינה תקציבית, ישראלים, מספר זרים ומסורת, אבל אנחנו נבוא לעשות את המקסימום שאנחנו יכולים הערב במשחק”.
אתה עושה מלחמה פסיכולוגית?
”זו לא מלחמה פסיכולוגית, אלה העובדות. העובדות הן לא לטובתנו, אבל זה ספורט, זה כדורסל וזה 40 דקות. אנחנו ננסה לעשות את הכול”.
איך מנטלית עושים את ההפרדה? היית השבוע באירופה עם הקבוצה, אחרי זה לא ישנת בלילה, חזרת לישראל לאמן את נבחרת הנשים באימון המסכם לקראת שבדיה בחמישי ובשישי אתה צריך לעשות סוויץ’ נוסף לקראת חצי הגמר. זה גם לא נורמלי מה שעובר עלייך.
”אני די מנוסה בזה ואני מכיר את המערכות ממש טוב. אני מקבל עזרה מאוד גדולה גם מהעוזרים שלי, גם ממנהלי המערכות, אם זה אלונה חליווה שמנהלת את נבחרת הנשים, ככה שהעבודה שלי יותר קלה. גם השחקנים והשחקניות מכבדים אותי והם מבינים את הנושא של החלונות ולדעת איך לעבוד עם זה. בגלל שהצלחנו באירופה יצא מקרה שהייתי צריך להקריב ולנסוע, אבל כולם הבינו זאת”.
בעולם נורמלי, אם היה פה ספורט מבחינת תקציבים כמו שצריך, היה מאמן נבחרת שמתעסק רק בנבחרת (לדוגמה אליפות אירופה שאתם מארחים את המוקדמות) ומנגד מאמן קבוצה שהוא רק מאמן קבוצה. בנוסף, ידוע שהשכר של מאמן הנבחרת לא גבוה, כי ככה החליטו באיגוד, זה לא הכי אידאלי בעולם.
”אני לא חושב על אידאלי, אני אתן לך דוגמה בשנה שעברה היה לי רק את הנבחרת וכן התגעגעתי לאמן קבוצה, אז שיש לי את זה אני לא מתלונן ובוכה, אני נהנה מזה, גם אם אני צריך להקריב בשביל זה ולא לישון בלילה אני אעשה את המקסימום שאני יכול. יש גם דוגמאות של סרחיו סקאריולו מהיורוליג שגם מגיע לאימון מסכם ואחרי זה למשחקים בנבחרת, לא חסרות דוגמאות כאלה בעולם”.
אם אני מסתכל על הרזומה בקריירה שלך, עשית הכול, אבל באיזה שלב הקריירה נעצרה? כשהסתכלו על תחילת הדרך שלך היו בטוחים שתהיה במקום אחר היום מבחינת הישגים ואימון קבוצות יותר גדולות, משהו נתקע.
”כשאני מסתכל בדיעבד, ברור שאני מסמן כל מיני נקודות שאולי הייתי צריך להישאר באירופה וגם היה לי כמה הצעות לחתום לכמה שנים במקומות באירופה כמו החוזה שחתמתי בבולוניה לשלוש שנים עם המון כסף ולא הייתי שם יום אחד מכל מיני סיבות. אני פחות או יותר כיוונתי ועדיין מכוון ליורוליג, אבל זה לא יצא. למדתי שאני צריך להיות שמח איפה שאני נמצא, ליהנות מהעבודה, לבוא עם אנרגיה ולעשות את הכי טוב שאני יכול בכל מקום”.
כשאתה מסתכל אחורה מה היו הטעויות שלך?
”זה לא כל כך מעסיק אותי, אבל הייתה לי פעם הצעה להישאר באוסטנד לשלוש שנים, היה שם מאמן שהוא כבר עשר שנים והם רצו אותי, במכבי תל אביב חשבתי שאגיע אחרי פיני וזה לא יצא, הרבה דברים שקרו, אבל לא תמיד זה גם בשליטה שלי. כשאתה במקצוע הזה אתה צריך להיות מוכן, לקחת אתגרים ולהצליח ואיתם”.
למה לא הגעת בסוף למכבי כמו שחשבת?
”כי בסופו של דבר אחרי העונה שפיני היה מאמן ואני הייתי עוזר שלו ואיבדנו את האליפות אז פיטרו את פיני והגיע דייויד בלאט שרצה עוזר אחר, אני הלכתי לאריס סלוניקי אז נגמרה לי הדרך במכבי”.
אתה רוצה את עצמך מגיע יום אחד למכבי?
”אני לא יודע, בתור מאמן אתה אף פעם לא יודע. בסוף כולם רוצים להגיע למכבי, לנבחרת ישראל או לקבוצת יורוליג, אבל לא תמיד זה הולך. צריך טיימינג, מזל ועוד הרבה דברים. אני חושב שהיום אני במקום שאני מבין שצריך ליהנות ממה שאתה עושה, לעשות דברים טובים, להגיע למועדון ולהרים אותו, להכניס דפוסי עבודה, תרבות ניהולית ועוד הרבה דברים שצריך לעשות. גם שאני מרצה למאמנים אני אומר להם שזה מקצוע מדהים. מצד אחד הוא קשה ולא צפוי, אבל מצד שני זה מקצוע עם הרבה קסם ויש לך השפעה על הרבה אנשים”.
אז היום אתה נהנה?
”מאוד. אני נהנה בנבחרת ישראל נשים, הן בנות מחויבות וכל כך רוצות להצליח ואני נהנה בהפועל חיפה שהגעתי למערכת מאוד שאפתנית, עם אנשים טובים מסביבי שמבינים עניין, גם בתקופות קשות הם מבינים את זה וגם בתקופות טובות. כרגע אני מאוד נהנה”.
עד לאחרונה לא נהנית בתור מאמן?
”יש מקומות שלא טוב לך, אתה מרגיש שלא הולך טוב, שדברים לא מסתדרים, שאנשים לא הולכים אתך. יש את זה בהרבה מקומות ויש כאלה שזה משפיע עליהם יותר ויש כאלה שפחות. אני אדם אמוציונלי שרוצה לעבוד ביחד, שיהיה שיתוף פעולה טוב ופה אני מרגיש את זה מכל הצוות שלי”.
נראה שהיום אתה יותר רגוע.
”כן, פעם זה היה מטריד אותי מה חושבים ומה אומרים, אך היום אני רגוע יותר. עברתי מערכות קשות ומלחיצות, להיות מאמן בירושלים, בחולון וגם בחוץ לארץ, למשל להגיע לדרבי עם אריס סלוניקי מול פאוק אז שם אתה לא ישן בלילה. אתה לומד לקחת דברים יותר בפרופורציות ומנסה להפיק את המקסימום מהפוטנציאל שלך, בעייני זו גם אחת ההגדרות של מאמן, אם הפקת את המקסימום מהאנשים שלך אתה יכול להיות שלם עם עצמך, אם לא אתה צריך לבדוק את עצמך”.
הגיל עשה את שלו?
”הגיל, הניסיון, הצלקות, הרבה דברים שאתה עובר בתור מאמן”.
אתה ופיני גרשון לא מדברים...
”אנחנו לא מדברים, זה נכון. אני מקווה שכן בזמן מסוים נגיד שלום אחד לשני, בסופו של דבר אנחנו עובדים באותו איגוד, אבל אתה יודע גם פיני למדתי הרבה ועם כל מה שקרה בנינו היום אני יודע להגיד שזה מיותר”.
היום כשאתם רואים אחד את השני אתם מתעלמים?
”אנחנו כמעט ולא מתראים, אבל פחות או יותר כן. אני עדיין יודע להגיד על הרבה דברים טובים שהוא עשה ושהוא עדיין עושה אז זה לא שאנחנו אנטי לגמרי. אני חושב שגם הוא יודע מי אני ומה אני, אז אנחנו לא מלכלכים כמו בעבר שאני כמובן מצטער על זה”.
אבל אמרת בזמנו שפיני לא רוצה לראות אותך שמח ואמרת גם שכל עוד פיני בנבחרת ישראל זה לא יקרה.
”אני לא זוכר שאמרתי את זה, אבל יכול שכן. כמו שאמרתי קודם, אני חושב שכל התייחסות האלו לא במקום וזה מאחוריי”.
נשמע שחזרת ממש בתשובה.
”אני חושב שהחיים הם קצרים, חיים פעם אחת ואנחנו בספורט תחרותי כדי ליהנות ולא כדי לקנא כל הזמן. אני יודע לפרגן לאנשים אחרים וזה דבר חשוב למאמן לבוא ולדעת לפרגן ולהגיד דברים טובים גם על אנשים אחרים”.
יש פה אולי פיוס עם פיני?
”לא יודע, אני מעריך שיום אחד זה יקרה ונוכל להגיד לפחות שלום, כבר לא נהיה החברים שהיינו, אבל לפחות להגיד שלום וללחוץ ידיים”.
מה הסיכויים שלך לאמן את נבחרת ישראל?
”אני לא יודע. כרגע לקחו אותי לפרויקט שנקרא אליפות אירופה לנשים. האיגוד האמין בי ואני מקווה שאוכל להחזיר להם בתוצאות ושענף הנשים יוכל לקפוץ קדימה. אחרי זה אני לא יודע, אין אחד שלא רוצה לאמן את נבחרת ישראל, אבל אני לא יודע אם יש לי סיכוי או מה הסיכוי. אם תשאל אותי אם אני יכול התשובה היא כן”.
אז במה זה תלוי?
”בהרבה דברים. קודם כל אני מרוכז בנבחרת נשים שלנו שרוצה לעשות אליפות אירופה טובה ולהראות שאנחנו צמחנו”.
איך זה לאמן את הנשים? יש לך זמן לראות את משחקי הליגה פה? הרי זה לא רק לבוא ולאמן זה לעקוב אחרי שחקניות.
”כן אני רואה הרבה משחקים, אני מתעדכן עם הצוות שלי ששולטים ויודעים על פציעות או יכולת, אני מדבר עם מאמנים, רואה אותן גם באירופה ובעיקר עסוק במעקב אחרי הבנות שלנו בקולג'ים - רומי, ליאור, איימי ובסוף שכולן יגיעו במאי לקראת ההכנה אני שמח שיש הרבה שחקניות שרוצות לשחק באליפות אירופה והנבחרת זה זכות בשבילן. מוישל’ה (ויינקרנץ, יו"ר הוועדה המקצועית. ג.ל.) ואני הגדרנו מטרות כשהגעתי ואחת מהן – אנחנו רוצים שהנבחרת תהיה מורכבת משחקניות שרוצות לבוא ואכן אנחנו שמחים שזה קורה”.
למה יש שחקניות שלא רוצות להיות?
”פעם זה היה ככה. להיות בנבחרת ולוותר על חופשים, אולם היום אנחנו מקבלים פידבקים אחרים, שנהנים לראות אותנו, נהנים להיות במסגרת שלנו וזה כיף”.
איך זה לאמן נשים לעומת גברים?
”זה שונה מבחינה אתלטית, נשים הן פחות אתלטיות לפחות ברמה שאנחנו נמצאים, אין דברים כמו מסירה להטבעה או לשרוף את המגרש ולהטביע, דברים שאנחנו רואים בגברים. אבל מצד שני הן שאפתניות, עובדות קשות, ממושמעות מאוד בצורה טקטית, הן מאוד ביחד”.
איך אתה רואה את מעמד המאמן בישראל כיום?
”אני חושב שהוא קצת משתנה לטובה, מבינים היום שמאמן הוא דמות מאוד משמעותית בכל התפתחות של שחקן. גם הדוגמאות הטובות מהכדורגל וגם מהכדורסל, ברור שמאמן הוא כר נוח להרבה אנשים לתקוף, תמיד החיצים יופנו למאמן ואני מקווה שהוא ישתפר. אני חושב שהקריטריונים שהוסיפו לגבי מאמנים זרים עוזרים בסוף לבנות את המאמן הישראלי ואני מאמין שתוך כמה שנים אנחנו נראה עוד פעם דור של מאמנים טובים שהתפתחו באירופה, כמו שהיה לנו לפני”.
נשוב לגביע. יש לך קרב מול אלכסנדר דז'יקיץ', מאמן בהפועל ירושלים, איך אתה רואה זאת?
”הקרב הוא קצת שונה. אני מאמין בקרב עם כוחות שווים וכאן הכוחות קצת שונים, אבל עדיין 40 דקות, משחק אחד וברור שהם הפייבוריטים, אבל אנחנו נעשה את המקסימום”.
איך אתה רואה את החמש שנים הקרובות שלך?
”ליהנות, להיות במקומות טובים, להרגיש נוח, להרגיש שדברים שאתה יוצר ועושה מסתדרים, אבל בעיקר זה הבריאות, גם שלי וגם של הקבוצה שלי. דברים משתנים כל כך מהר ולפעמים נראה שיש לך אחלה קבוצה ופתאום איזו פציעה שוברת את המומנטום. זה קרה לי בירושלים עם עידו קוז’יקרו, אז בשורה התחתונה לפעמים דברים לא תלויים בך”.
בהתחלה שמעת את הביקורת על המינוי שלך כמאמן הנשים, שלא אימנת לפני כן נשים וכו’, איך אתה רואה את זה במבט לאחור?
”אני לא אבוא ואגיד הנה אני מראה לכם. חלק מהביקורת היו נכונות, אבל אמרתי שאני בא עם הרבה רצון, ניסיון ואני מביא דברים חדשים. הבנות הלכו איתי בדרך, הקשיבו לי ואני חושב שבנינו מערכת טובה, אני מקווה גם שבאליפות נראה שאנחנו תחרותיים גם מול הנבחרות הכי טובות ביבשת. מאחל שנראה היכל מלא ונראה את ענף הכדורסל נשים קופץ קדימה חזרה להיכן שהוא היה בתקופת לימור מזרחי, לירון כהן וכל דור הזהב הזה”.
יש סיכוי שזה יגיע לשם?
”כן, לגמרי יש סיכוי. בסוף המשחק האחרון ראיתי בנות מחכות להצטלם עם שחקניות הנבחרת, גם לשחקניות זה נותן סיפוק. הן עובדות כל כך קשה והן מקבלות גושפנקה חיובית מהתקשורת, מהקהל וכמובן מבנות שרואות אותן מודל לחיקוי. בשבילי זה הרבה".
מה גרם לשנות את הגישה?
”בעיקר ממקום יותר רגוע, ממקום של ליהנות, מינימום אויבים והרבה פרגון, בסוף זה חוזר אלייך בגדול”.
בוא נחזור למשחק. מה יהיה המפתח מבחינתך שיעשה את הבדל מול ירושלים, אולי שחקנים חדשים שירושלים לא כל כך מכירה?
”הם מכירים. המפתח מבחינתו זה אנחנו, לבוא מרוכזים ולעשות דברים נכונים גם התקפית וגם הגנתית בפרמטרים מסוימים. אני מאמין שאם נצליח לשחק ביחד ונשחק באגרסיביות נוכל לנסות ולהפתיע, למרות שכל התחזיות וההימורים נגדנו”.
אין לכם מה להפסיד בעצם.
”יש לנו להפסיד את הגביע, אנחנו רוצים לזכות בגביע”.
כמה זה משפיע שהביתיות בירושלים?
”זה משפיע, אבל אין מה לעשות. זה היכל מכובד וכיף לשחק שם כדורסל. אני אמרתי לשחקנים שאנחנו לא צריכים להתעסק בדברים האלה ואנחנו באים לשחק איפה שיגידו לנו ומה צריך לעשות נעשה, בסוף אנחנו רוצים לנצח על המגרש לא משנה איפה ומתי”.
אמרת מקודם שהחלום שלך זה לאמן ביורוליג, זה יכול להיות גם בחו’’ל?
”כן. בשנים האחרונות לא חיפשתי חו’’ל, יש לי גם ילד קטן שחשוב לו שאני אהיה פה, אבל אם יגיע היורוליג זה משהו אחר”.
אמרת בעבר שעשו לך קילוף עור ולמדת מזה ואתה יודע איפה אתה חי. עכשיו אתה בתקופה שכבר לא מקלפים את העור?
”כשאתה מאמן אז יקלפו לך את העור, אבל אני לוקח את זה פחות קשה, לפעמים אני מבין מאיפה זה בא והכל בסדר. תהיה שלם עם עצמך, תעשה דברים טובים ודברים יחזרו אלייך”.
בגיל צעיר הגעת להישגים גדולים עם הפועל ירושלים ואחר כך הגעת לאירופה, היית במכבי ואז הגיעה הנפילה. כלומר, מאמן כדורסל צריך לדעת שיום אחד אתה למטה ויום אחד אתה למעלה.
”לגמרי, צריך לדעת להבין את זה. זה עליות וירידות וזה קורה לכולם, גם לטובים ביותר וזה חלק מהעולם שלנו”.
למדת להכיל את זה?
”כן”.
ירושלים זה מקום שיש לך עוד פינה חמה אליו?
”ברור, עד היום אנשים אומרים לי שהם זוכרים את גביע היול”ב, בלי ספק זה ההישג הכי גדול שלי ועד היום זוכרים את זה מאוד לטובה”.
איך אתה רואה את כל מה שקורה במדינה כאזרח?
”אני מודאג, זה על הפנים וזה מפחיד. אתה רואה אנשים שלא כל כך יודעים על מה הם מדברים ומה הם עושים. אני מקווה שלא נגיע למלחמת אחים כמו שאמר שאולי הגדול”.
זה דבר שגורם לך לחשוב על העתיד של המדינה?
”ברור, אני גדלתי פה ויש לי אח שהוא פרשן מדיני, אז אני יודע גם דברים שאנשים לא יודעים ואני מקווה שבסוף הדברים יירגעו ויגיעו לשלום, שקט ושלווה למרות שקשה לראות את זה עם איך שזה נראה כרגע”.
אתה מדבר עם אח שלך רביב הרבה על פוליטיקה?
”אנחנו מדברים בכללי הרבה, אנחנו חברים טובים והוא והילדים שלו חולים כדורסל”.
אתם מדברים יותר על כדורסל או פוליטיקה?
”יותר כדורסל”.
מה העמדות הפוליטיות שלך?
”שלום, לחיות אחד לצד השני ומינימום עימותים וטרור, הכל בדרכים טובות”.