משבר אדום: ליברפול חייבת להיבנות מחדש

"הייתי מעדיף לא לדבר איתך. אענה על השאלה הזו אם מישהו אחר יחזור עליה", אמר אתמול (שבת) יורגן קלופ לעיתונאי ספציפי אחרי התבוסה 3:0 לוולבס. מנג'ר ליברפול, אשר הנכס המרכזי ביותר שלו הוא כריזמה וידידותיות, לפתע כלל לא נראה כריזמטי ובוודאי לא ידידותי. פסילת כתב על רקע אישי, בעוד השאלה שלו הייתה הוגנת לחלוטין, היא סימן מובהק לכך שהגרמני עצמו – ולא רק הקבוצה שלו –  עובר שינויים שליליים.

זה בא לידי ביטוי גם בישיבה ממושכת על הספסל לקראת סוף הפיאסקו באצטדיון מוליניו. הרי קלופ לא מסוגל לשבת לקפוא ללא תזוזה. הוא חי את המשחק, מעורב בו בכל שנייה ושנייה, מגיב בתנועות אינסטינקטיביות של שמחה וזעם. וזה גם האופי של קבוצותיו. אם יש מילה אחת בה ניתן היה תמיד להגדיר את הסגנון של המאמן הגרמני המצוין, הרי שזו אנרגיה.

מיינץ, דורטמונד וליברפול לא תמיד שיחקו טוב, בין היתר כי זה בלתי אפשרי, אבל הן תמיד שידרו תשוקה. לחץ, רעב, תנועה ללא כדור. קלופ הוא מאמן שעשה קריירה מניצול נכון של אנרגיה מתפרצת. הוא לא פפ גווארדיולה שמחפש בעיקר שליטה והחזקת כדור. הוא לא ז'וזה מוריניו שלא מתנגד לגישה פסיבית כאשר הוא רואה זאת לנכון. קלופ זה אקשן נון סטופ, וכך גם הקבוצות שלו הפכו לכריזמטיות כמוהו.

ובכן, זה נגמר. לליברפול אין העונה אנרגיה. המלאי אזל אצל אחוז נכבד מהשחקנים, ואולי גם אצל המאמן עצמו. זו הסיבה המרכזית למשבר העמוק אליו נקלעו האדומים, אשר התחיל עוד באוגוסט, והעמיק עד מאוד בשנת 2023. המשבר הזה עלול להביא לכך שהעונה הזו תיגמר מעשית תוך שבועות ספורים.

יורגן קלופ על הספסל (רויטרס)

ברייטון העיפה את ליברפול בשבוע שעבר מהגביע האנגלי. בגביע הליגה היא הפסידה מיד אחרי המונדיאל למנצ'סטר סיטי. בפרמייר ליג, הקרב על המקומות בטופ ארבע נראה אבוד אחרי שהקבוצה צברה נקודה אחת ב-4 המשחקים האחרונים, הפסידה 3 פעמים ברציפות בחוץ לברנטפורד, ברייטון ו-וולבס שהכניעו אותה ללא קושי – וכעת עומד הפער מניוקאסל במקום הרביעי על 11 נקודות שלמות (אם כי עם משחק חסר ביד). אם תודח בשמינית גמר ליגת האלופות בידי ריאל מדריד, בשחזור הגמר מהעונה שעברה, אפשר יהיה כבר להתחיל להתכונן ל-2023/24.

הגמר המדובר מול ריאל מדריד בפאריס, אליו הגיעו האדומים על תקן פייבוריטים, מרגיש לפתע די רחוק, אבל זה קרה לא מזמן. אם התסריט האופטימי היה מתממש, ליברפול יכלה לסיים את העונה שעברה עם מאזן מושלם של 4 תארים. היא זכתה בגביע האנגלי ובגביע הליגה, והייתה קרובה מאוד לתהילה גם בשני המפעלים החשובים ביותר. אלמלא מנצ'סטר סיטי שחזרה מפיגור 2:0 לניצחון 2:3 על אסטון וילה של סטיבן ג'רארד ופיליפה קוטיניו במחזור האחרון, ליברפול הייתה זוכה באליפות. ואז, עם הטרבל על אדמת אנגליה, היא הייתה מגיעה למפגש עם החבורה של קרלו אנצ'לוטי במומנטום אדיר, ומי יודע איך זה היה נגמר?

כעת, נותר לאוהדים רק לתהות כיצד הפכה הקבוצה האימתנית והמרתקת הזו לשבר כלי, ואין כאן ניתוח מדעי אחד. מדובר בשילוב של מספר גורמים, והאיחוד של כולם הוא אובדן הרעב והאנרגיה. השחקנים נתנו את המקסימום לאורך העונה שעברה, ומשהו נעלם אצל רבים מהם כאשר היא נגמרה באופן מאכזב – למרות הזכייה בשני הגביעים. מבחינה פסיכולוגית, נוצר סדק, העדות המרכזית לכך הייתה ההחלטה של סאדיו מאנה לעזוב.

סאדיו מאנה "העדות המרכזית לסדק" (רדאד ג'בארה)

החלוץ הסנגלי לא רק היה כוכב רב-גוני שהצטיין בכל התפקידים בחלק הקדמי, כבש שערים מכריעים ובישל. הוא היה הדבק שחיבר בין חלקי הקבוצה, הוא היה התגלמות הרוח הליברפולית – שחקן ענק, אבל צנוע, אשר לא הסתפק מעולם במה שהשיג ונתן את המקסימום בכל רגע נתון. ללא המוטיבציה המיוחדת שלו, איבדו האדומים מרכיב קריטי בתלכיד החברתי, והיה ברור שלא יהיה פשוט למלא את החלל שנוצר. החתמתו של דרווין נונייס תמורת הון עתק בוודאי לא ענתה את המטרה, כי האורוגוואי הוא שחקן מסוג אחר לגמרי, ונדרש לו זמן רב להתאקלמות אחרי המעבר מבנפיקה ליסבון. נטייתו להחמיץ בסיטונות גררה לא מעט בדיחות, וזה פגע לא רק בביטחון העצמי שלו, אלא של הקבוצה כולה.

חוסר המזל בפציעותיהם של לואיס דיאס ודיוגו ז'וטה השפיע מאוד אף הוא. הקיצוני הקולומביאני הוא השחקן האולטימטיבי של קלופ, עם אנרגיות בלתי נגמרות, תשוקה ולחימה שבאות באריזה אחת עם יכולת טכנית משובחת וכוח פריצה. הוא היה אמור להפוך למנהיג הרוחני בחוד במקומו של מאנה, אבל נפגע בברכו באוקטובר, וזו הייתה מכה איומה. הפורטוגלי, פעלתן מאוד אף הוא, כמעט ולא שיחק העונה – והקבוצה ממתינה בקוצר רוח גם להחלמתו. בינתיים, מוחמד סלאח לא מצליח לסחוב את העגלה לבדו ביציבות. לכוכב המצרי היו משחקים לא רעים גם העונה, אבל ניכרת התחושה שהוא מותש פיזית ומנטלית, ואפילו פגרת המונדיאל לא סייעה לו.

מוחמד סלאח "לא מצליח לסחוב את העגלה" (רויטרס)

המוטיבציה של סלאח לא תמיד קיימת, וניתן לומר זאת גם על טרנט אלכסנדר ארנולד. הרגע המכונן שמגדיר את המשבר היה כאשר נתפס בהליכה נונשלנטית, כאילו נמצא בדרכו לחוף הים, כאשר נאפולי פירקה את האגף שלו בניצחון 1:4 בליגת האלופות. עצלנות ושאננות אפיינו באותו ערב, ולא רק אז, גם את וירג'יל ואן דייק, ואם מנהיג ההגנה מתחיל לזלזל במשימותיו, הרי שהעסק לא יכול להחזיק מעמד. כך הגיעה ליברפול למצב בו אין לה אנרגיות בהגנה ובהתקפה, וזה רק הלך והחמיר ככל שהעונה התקדמה.

המצוקות האלה אפילו מתגמדות אל מול החור במרכז המגרש, שם ירד כושרם של כל הכוכבים באופן משמעותי ביותר בהשוואה לעונה שעברה. פאביניו, האיש שהיה אחראי על סגירת השטחים באמנות ובנחישות, נראה לעתים כמו הצל של עצמו. ג'ורדן הנדרסון מרגיש מעבר לשיאו בגיל 32. טיאגו, שמעולם לא היה "שחקן קלופי קלאסי" אלא מתאים יותר לשיטות של גווארדיולה, לא מספק את הסחורה בכל הקשור לאנרגיות החסרות. הארווי אליוט, מוכשר ככל שיהיה, עדיין צעיר מדי בכדי להושיע, וכך נוצר מצב בו הקישור מפסיד ליריבים ברוב המשחקים בכל הקשור לאינטנסיביות. הדוגמה הבולטת ביותר הייתה בתבוסה 3:0 לברייטון, אבל הבעיה חזרה על עצמה במשחקים רבים.

טרנט אלכסנדר ארנולד "המוטיבציה לא קיימת" (רויטרס)

קלופ היה מודע לכך שנדרש חיזוק בחוליה, ושם אולי היה עדיף להשקיע את הכסף במקום נונייס, אבל הפתרון שהובא ברגע האחרון כסוג של פלסטר בשלהי אוגוסט היה מגוחך – ההשאלה של ארתור מיובנטוס. קשה לדמיין שחקן פחות אנרגטי ממנו, והוא לא היה אמור לפתור שום דבר בהגדרה, אבל אז קרתה התקלה הסמלית ביותר, והוא נפצע לטווח ארוך מבלי לשחק כלל בליגה. הבעיה לא טופלה גם בחלון ההעברות של ינואר, בו הוחתם קודי גאקפו מאיינדהובן במחיר משתלם – אבל ההולנדי הוא לא החלק החסר בפאזל כרגע, קל וחומר כאשר דיאס וז'וטה צפויים לחזור.

בלי תיקונים בקישור ליברפול לא הייתה צפויה להשתפר מהותית, והקריסה מול יריבות בסדר גודל של וולבס מדגישה זאת היטב. אחרי ההתפרקות מול ברייטון, הודה קלופ כי היה זה המשחק הגרוע ביותר בכל הקדנציה שלו, אך ייתכן שהמופע אתמול היה גרוע לא פחות. האנרגיות לא שם, וגם הגרמני עצמו כבר לא משדר אותן. הוא כבוי, עצוב, קצת המום ממה שעיניו רואות. הוא לא מזהה את הקבוצה הנהדרת שבנה, כי השחקנים הפסיקו לשדר על הגל שלו.

יורגן קלופ "כבוי ועצוב" (רויטרס)

"אתה תפוטר בבוקר", שרו אוהדי הזאבים לקלופ. זה לא קרה, כמובן, כי המאמן היה ונשאר הנכס החשוב ביותר של המועדון, בתקופה בה הוא עומד למכירה. עם כל הזעזועים בהנהלה, זה ממש לא הזמן הנכון לבצע שינוי גם בעמדה הקריטית ביותר, מה גם שאין מועמד עדיף. השאלה הגדולה, עם זאת, נעוצה ביכולתו וברצונו של קלופ לבצע את השינויים הנדרשים כדי לבנות את הקבוצה מחדש לקראת העתיד.

הגרסה הקודמת של ליברפול הייתה מופלאה ונהדרת, אבל היא שייכת לעבר. יש צורך לבנות גרסה אחרת, שתהיה שונה מהותית, אך תחזיר את האנרגיות שאבדו. קלופ יוכל ליהנות מהמשך הדרך רק אם ישלים עם המצב הזה ויחליט שהוא האיש הנכון לבצע את הבניה הזו. אם זה לא יקרה, המריבות עם העיתונאים יהיו שכיחות הרבה יותר, והמשך הקדנציה יהיה מתסכל עבור כל המעורבים.