כמה מילים לפני שנתחיל, מפני שגם בדירוג בשבוע הבא נתייחס לשחקן הטוב בדורו - פשוט משום שהוא בדרך לשיא הכי גדול וחשוב אולי ב-NBA. אז ככה, את לברון ג'יימס יצא לי לסקר מקרוב כמה פעמים בעשור האחרון. זה קרה כמובן לפני שהקורונה הגבילה את מספר העיתונאים שמורשים להיכנס לחדר ההלבשה - כשהוא היה בשיאו מבחינת היכולת על המגרש.
פעם תפסתי אותו כשביקר עם מיאמי, ולמרות שבחדר ישבו גם דוויין ווייד וכריס בוש - את האנרגיות המיוחדות שעוטפות אותו, קשה היה לפספס. פעם אחרת הוא ישב לבד לפני משחק, כשכל העיתונאים כבר עזבו ועבדכם הנאמן הספיק להחליף איתו כמה מילים על כדורגל (חכו לשבוע הבא). פעם אחרת שכאבה במיוחד, הגיעה אחרי שקרע את הלב של אוהדי הראפטורס בפלייאוף 2018, שבסופו של דבר הביא לטרייד ההוא שהנחית בקנדה את קוואי לנארד.
אבל המפגש הכי זכור מבחינתי, קרה בזמן שהכוכב הגיע לטורונטו עם קליבלנד הנוצצת של אז, עם דייויד בלאט על הקווים. הפמליה סביבו הייתה גדולה מאי פעם ואפילו המאמן הישראלי קיבל הרבה תשומת לב, ובהמשך גם פגש חבר ותיק בדמות רואן בארט, אקס ראשל"צ הקנדי. זה נגמר בסלפי של ג'יימס עם הבן של בארט, אליו עוד נחזור בהמשך, אבל זה לברון וכשחושבים על זה, הוא תמיד קיבץ סביבו צבא שלם של כלי תקשורת, מקורבים ואפילו סתם אוהדים שמחפשים את אלילם.
לברון ג'יימס (רויטרס)זה היה ככה מאז שהיה בן 15. עם קריירה ארוכה ומצליחה, שהפכה אותו לאייקון התרבותי אולי הכי גדול בדור הנוכחי בארצות הברית, כל מילה שיוצאת מפיו הרי שווה זהב. אז תארו לכם מה עבר על הסופרסטאר השבוע, כשהוא מתקרב בצעדי ענק (רק עוד 63 נקודות) לעבר השיא הכי גדול שאפשר לשבור ב-NBA. שיא הנקודות של כל הזמנים אותו מחזיק קארים עבדול ג'באר (38,387). על פי כל ההערכות, לברון יחצה את היעד במשחק הבית מול אוקלהומה סיטי (בלילה שבין שלישי לרביעי), או מילווקי (בין חמישי לשישי) - תלוי עד כמה הקבוצה שלו תצטרך אותו כדי לנצח.
אם תשאלו אותו, הוא בוודאי היה מעדיף לחכות למפגש היוקרתי מול יאניס אנטטוקומפו, שישחק מולו באולסטאר כקפטן של המזרח, במפגש שישודר מחוף לחוף, כשהמשפחה והחברים ביציע. "אם יש משהו שהוא יודע לעשות, זה לספר את הסיפור כמו שצריך. אין לי ספק שזה יקרה בחמישי מול יאניס והבאקס", טען פרשן TNT ושחקן העבר, ג'מאל קרופורד, שרמז כי ג'יימס הולך להוריד הילוך לעומת השבועות האחרונים בכל הקשור לקליעה - רק כדי שהשיא יישבר במועד הנכון מבחינתו.
עושים סיור במזרח
"זה שיא ענק מבחינה ספורטיבית גם בהשוואה לענפי ספורט אחרים", הודה לברון אחרי שהתקרב עוד יותר לשיא בניצחון הצמוד באינדיאנה - עוד מדינה עם היסטוריית כדורסל עשירה. "אני זוכר שאפילו כילד ששומע על שיאים ודברים כאלה, תמיד ידעתי מי מחזיק בשיא הנקודות - זה קארים. זה מסוג השיאים שאף אחד לא חשב שיישבר. וזה נחמד".
אז בעוד אנחנו מחכים לשיא ההיסטורי, ביקר המלך במזרח ובכמה מהאולמות הכי מפורסמים בליגה - שם חיכה לו תמיד הפסטיבל הרגיל, רק בעוצמות אפילו יותר חזקות מאי פעם. בסוף השבוע תפסנו את לברון עצבני אחרי ההפסד הצמוד בבוסטון, שם פספסו השופטים עבירה ברורה עליו בשניות הסיום. ה-TD גארדן הוא חלק מההיסטוריה של לברון. הביקור הראשון שלו שם לפני 19 שנה, הסתיים ב-10 נקודות והפסד דחוק כשלאצטדיון קראו בכלל בשם אחר וכשהקלע המוביל של קבוצתו היה וין בייקר. ג'ייסון טייטום, הפנים של הסלטיקס כיום, היה בן 5 בלבד.
היה בן 5 בביקור הראשון של לברון ב-TD גארדן. טייטום (רויטרס)אחר כך נבנתה בבוסטון השושלת של קווין גארנט, פול פירס וריי אלן. ב-2008 ובמיוחד ב-2010, השלישייה הזו ניצחה את קליבלנד של לברון באופן כואב. ג'יימס למד לקח ובהמשך סיפר כי אותה קבוצה, היא זו שדחפה אותו בסופו של דבר להתאחד עם סופרסטארים אחרים כדי להגשים את חלום האליפות. אחרי המשחק השישי בחצי גמר המזרח ב-2010 בו הודחה קבוצתו, הוא הוריד את החולצה של קליבלנד ובעצם רמז על מה שעתיד היה לקרות חודשיים לאחר מכן.
מאז ועד היום בעצם, לברון השתלט על היריבות הזו וניצח את בוסטון בשש סדרות פלייאוף רצופות במדי מיאמי וקליבלנד. עכשיו כשהוא לובש את הסגול-צהוב של הלייקרס, היריבות הזו קיבלה גם משנה תוקף נוסף שקשור גם להיסטוריה בין המועדונים. ואולי זו הסיבה שהמפגש בין השתיים השבוע הרגיש כמו פלייאוף, למרות שקבוצה אחת מובילה את הליגה, בעוד יריבתה שקועה במקום ה-11 במערב. אבל ערב אדיר של כדורסל הסתיים בהחלטה שאפילו איגוד השופטים הודה באופן נדיר, כי הייתה מוטעית. תהיו בטוחים שאם שחקן אחר היה מתלונן, הודעה כזו לא הייתה יוצאת.
נוסעים לניו יורק
אחר כך הוא נסע לברוקלין, למפגש מול חבר לשעבר, ולמרות שלא שותף - זכה למחמאות. "כל העיניים עליו. כל הזמן. מאז שהוא התחיל לשחק בליגה. זה לא קל להיות לברון, והוא עדיין דומיננטי", אמר עליו קיירי אירווינג. "ראיתי את כל הדברים הללו כששיחקנו יחד. היכולת שלו להכין את עצמו מנטלית ורוחנית לכל משחק, זה משהו שהוא עושה מתחילת הקריירה". אפילו קווין דוראנט, שראה את עצמו כאלטרנטיבה לג'יימס במהלך השנים, ניצל את ההזדמנות השבוע והודה: "זה מעורר השראה לראות. הוא בעונתו ה-20, הוא בן 38, הוא עבר כל כך הרבה. צריך פשוט להצדיע לו".
לברון מעמיד העונה ממוצעים פסיכיים של 30.2 נקודות, 8.5 ריבאונדים ו-7.1 אסיסטים למשחק. הנתון האחרון קיבל משמעות אחרי הביקור במאדיסון סקוור, המגרש האהוב עליו, שם הספיק המלך לעלות למקום הרביעי בטבלת האסיסטים של כל הזמנים, כשהוא עובר בערב אחד את מארק ג'קסון וסטיב נאש. אר ג'יי בארט שלא ממש הצליח לעצור אותו במשחק עצמו, הזכיר שוב את לברון כשחקן עליו הוא גדל. "זה מה שהכי הרשים אותי תמיד - היכולת שלו לקלוע, למסור ולעשות הגנה כשהוא רוצה. והכל ברמה הכי גבוהה", אמר הכוכב הצעיר.
ואני נזכרתי בביקור ההוא של קליבלנד ודייויד בלאט בטורונטו, אי שם ב-2016, אז חזיתי באותה הערצה של הנער הצעיר בארט, בעת שאביו רואן הציג אותו ללברון. זה נגמר בסלפי וכמה מילים חמות מהמלך, אבל שוב מזכיר עד כמה מרשימה הקריירה של ג'יימס.
טורבו דני: הפריחה של אבדיה
מאז הטרייד ששלח את רוי הצ'ימורה ללוס אנג'לס, דני אבדיה נראה טוב מתמיד ומתחיל להגשים את הפוטנציאל שכולנו ידענו שקיים בו. השבוע הזה היה שלו. מול ניו אורלינס הוא פלרטט עם דאבל דאבל שלישי ברציפות (15 ו-9), מול סן אנטוניו הוא קבע שיא קריירה של 25 נקודות ובאופן כללי הוא חודר לסל עם הרבה יותר ביטחון ואסרטיביות. פתאום הוא גם מקבל תשומת לב מהתקשורת המקומית, ונראה מחובר יותר לקבוצה גם מחוץ לפרקט. פתאום הכול מתחיל להתחבר.
הרבה יותר ביטחון. אבדיה (רויטרס)חבריו לקבוצה אפילו המציאו עבורו כינוי שניתן לו אחרי אחד האימונים, במהלכו העביר הילוך וקלע במהירות על מונטה מוריס. אז קבלו את "טורבו" אבדיה, שמגיע גם עם תנועה מיוחדת אחרי סלים קשים, ותורם הרבה יותר מבעבר לקבוצתו. אבל וושינגטון היא מן הסתם לא רק אבדיה ובאופן כללי משחקת מצוין לאחרונה, עם שישה ניצחונות רצופים, וכדורסל טוב וחכם יותר ממה שראינו ממנה עד לפני חודש. בסן אנטוניו הם לא ניצחו מאז 1999, ומול הפליקנס כל שחקן ששותף קלע, ו-7 קלעו בדאבל פיגרס. מדהים.
"רוי היה שחקן מצוין, אבל הוא לקח דקות מכמה שחקנים אחרים - אפילו מקוזמה. אבל דני מקבל עכשיו הזדמנות להוכיח את עצמו וזה מה שרצינו", אמר השבוע המאמן ווס אנסלד ג'וניור, בהתייחסו לתקופה הטובה של הישראלי והטרייד שפינה עבורו יותר דקות. "העיקר זה שהוא שינה את הלך הרוח שלו. הוא משחק ברמה אחרת של אגרסיביות ופיזיות, הוא עושה עבודה טובה יותר בסיומת מתחת לסל, מקבל יותר שריקות ואני מקווה שזה יימשך. לא בהכרח מבחינת המספרים, אלא יותר ברמת הגישה שלו".
על היכולת של דני לקבל החלטות עם הכדור ובעצם לשחק כפוינט-פורוורד, אנסלד הוסיף: "מבחינתנו זה יכול להיות אופטימלי. כמו קוזמה, יש לו רישיון להוביל כדור כי אנחנו יודעים שזה משהו שהוא יכול לעשות. הוא לא קיבל את ההזדמנות לעשות את זה כשעלה רוב הזמן עם שחקני הספסל, אבל עכשיו יש לו יותר דקות וזה משהו שנשמח לראות אותו עושה יותר". ויש גם את מערכת היחסים המיוחדת של דני עם קריסטפס פורזינגס, שחזר לשחק ולדעת רבים אחראי לשינוי בגישה של אבדיה.
"יש לו רישיון להוביל כדור". דני אבדיה (רויטרס)"האנרגיה שלו מדבקת וכשהוא משחק ככה, זה משפיע על כולם", אמר KP על אבדיה. אגב, הענק הלטבי נראה משוחח עם דני לא פעם במהלך המשחק האחרון, ונתפס כשהוא מצביע לראשו, כאילו רוצה להזכיר לחברו הצעיר שהכול מתחיל בראש. "שוכחים את זה, אבל KP הוא עדיין לא בן 30 ונדמה שהוא עבר הרבה, כי הוא באמת עבר הרבה", הסביר אנסלד. "את אותו ידע שהוא צבר, הוא מעביר לדני ורואים את החיבור ביניהם". גם אבדיה עצמו דיבר על החיבור ואמר כי הוא "אוהב את כולם, אבל KP זה משהו מיוחד. אני לא זוכר חיבור כזה עם אף חבר אחר לקבוצה שהיה לי. מקווה שזה יישמר".
אולסטאר 2023: מי נשאר בחוץ?
למי שדאג, ג'ה מוראנט במערב וג'ואל אמביד במזרח, יהיו באולסטאר כשחקני ספסל - למרות שרבים חשבו שהם שווים מקום בחמישייה. אז עכשיו כשהסגלים המלאים פורסמו, אפשר להזכיר את מי שנשארו בחוץ. נתחיל בפסקל סיאקאם, שהפך לראשון אי פעם שלא נכנס לאולסטאר, למרות ממוצעים של 25 נקודות, 8 ריבאונדים ו-6.2 אסיסטים. רק חבל שהמאזן המאכזב של הראפטורס, מנע ממנו הופעה שניה בפסטיבל.
גם ג'יימס הארדן נשאר בחוץ, למרות שיש לו מספרים שבשנים אחרות היו מסדרות לו הופעה אוטומטית באולסטאר (מעל 20 נקודות ו-11 אסיסטים). אמביד כבר התעצבן על העניין, אבל בתכלס הוא היה פצוע יותר מדי והתחרות בעמדת הגארד במזרח, הייתה אדירה. אחרי הכל, גם ג'יילן בראנסון וטריי יאנג נשארו בחוץ. אגב, כוכב נוסף שהחסיר יותר מדי משחקים ולא זומן, הוא ג'ימי באטלר.
במערב דיארון פוקס, ארון גורדון וסי ג'יי מקולום, לא נכנסו. אבל אנתוני אדוארדס הוא אולי המאוכזב העיקרי. הפורוורד של מינסוטה שנמצא העונה בכושר אדיר, בטח לא ממש מופתע. שימו לב מה אמר לפני כמעט שבוע: "זה תמיד היה ככה. אף פעם לא הייתי מסוג השחקנים שבוחרים לאולסטאר. הם הרי לא רצו שאבחר במקום ה-1 בדראפט, נכון? זה בסדר. התרגלתי לדברים האלה כבר, אבל אני עדיין אוהב את המשחק הזה - כדורסל". בינתיים יכול להיות שהפציעה של לוקה דונצ'יץ', תכניס אותו בכל זאת לסוף השבוע שמחכה לנו בסולט לייק סיטי.
דירוג העוצמה
יצאה מהעשירייה: אטלנטה
מתקרבות לעשירייה: לוס אנג'לס לייקרס, מינסוטה, פורטלנד
10. וושינגטון (כניסה חדשה, מאזן: 26:24)
הוויזארדס כאמור עברו בהצלחה מסע משחקים לא פשוט במערב, עם 6 ניצחונות רצופים ובפעם הראשונה, גם עם סגל בריא שכולל את KP ובראדלי ביל. רק שימשיכו ככה.
בראדלי ביל (רויטרס)9. ממפיס (בדירוג הקודם 5, מאזן: 20:32)
זוכרים שג'ה מוראנט אמר שהקבוצה שלו יכולה לנצח כל יריבה במערב? אז זהו, שמאז הם הפסידו חמש ברצף ליריבות במערב, ואחר כך גם הגיע L מול קליבלנד, כך שלא ברור איך הם עדיין שומרים על המקום השני במערב. החדשות הטובות מגיעות מכיוון דני גרין, שחזר לשחק השבוע ובינתיים מוגבל בדקות. האם הוא יהיה זה שיעיר מחדש את הדובים?
8. סקרמנטו (בדירוג הקודם 6, מאזן: 21:29)
עם זימון לאולסטאר שלישי, דומנטאס סאבוניס הוא כבר מזמן סופרסטאר. והקינגס, שממשיכים לשמור על יציבות, הם אחלה קבוצה.
7. לוס אנג'לס קליפרס (בדירוג הקודם 8, מאזן: 26:29)
עם 7 ניצחונות מ-8 משחקים, הקליפרס הופכת להיות המפלצת שחשבנו שתהיה. על פי הדיווחים, קוואי לנארד לוחץ לטרייד נוסף שיקפיץ את הקבוצה מעיר המלאכים עוד מדרגה. צפו להתפתחויות.
קוואי לנארד (רויטרס)6. קליבלנד (בדירוג הקודם 7, מאזן: 20:29)
בעוד כולם דיברו על הגבוהים, דריוס גארלנד ודונובן מיצ'ל נחשבו לעקב האכילס של הקאבס מבחינה הגנתית, אבל הוכיחו השבוע שהם יכולים להתעלות גם בחלק הזה של המשחק. מיצ'ל אפילו הורחק מול ממפיס, אחרי שמהלך הגנתי שלו עיצבן את דילן ברוקס. הרבה כבוד.
5. מיאמי (בדירוג הקודם 5, מאזן: 24:29)
ההיט הפסידו לא מעט משחקים צמודים העונה. טיילר הירו, שחתם על חוזה חדש ושמן בקיץ, החטיא שלשת ניצחון מול הניקס, והעלה שוב תהיות האם הוא באמת יכול להיות הצלע השלישית לצד באטלר ובאם אדבאיו.
4. דנבר (בדירוג הקודם 4, מאזן: 16:36)
ניקולה יוקיץ' וג'מאל מארי השתלטו על גולדן סטייט החסרה, אבל ההפסד לפילדלפיה הוריד מעט.
ניקולה יוקיץ' וג'מאל מארי (רויטרס)3. בוסטון (בדירוג הקודם 2, מאזן: 15:37)
הסלטיקס חזרו הביתה לניצחון על הלייקרס בחסות השופטים, אבל גם להצגה מול ברוקלין, עם 30 הפרש במחצית ו-45 בסיום. "הם רוצים ללכת עד הסוף העונה ובשביל לעשות את זה, צריכים להעביר את הזמן מול יריבות שאין להם על מה להילחם ולפעמים זה נגמר בהפרשים כאלה", ביקר קיירי את קבוצתו שלו אחרי אותה תבוסה. "אנחנו לא רוצים להיות קבוצה שמעבירים נגדה את הזמן".
2. פילדלפיה (בדירוג הקודם 3, מאזן: 17:33)
הנה קבוצה שאוהבים להתעלם ממנה. אז אנחנו לא, ובכל זאת, אמביד היה היחיד העונה, ואולי בכלל, שחגג על ניקולה יוקיץ' במפגש הישיר ביניהם. הוא סיים עם 46 נקודות והרבה כבוד.
1. מילווקי (בדירוג הקודם 1. מאזן: 17:35)
ג'רו הולידיי הנהיג את הקבוצה כששיאניס אנטטוקומפו וקריס מידלטון היו פצועים. זה עזר לו כדי להיבחר לאולסטאר ועכשיו כששני הכוכבים הנוספים חזרו, הבאקס חזרו להיות מסוכנים כמו תמיד עם 6 W ברציפות והגנה גדולה כשצריך. יאניס? הוא קלע 54 נקודות בקאמבק המטורף מול הקליפרס, בפעם השלישית שהוא עובר את ה-50 בחודש האחרון. את הקרדיט הוא תמיד יחלק לחברים שלו והפעם גם הודיע: "אני הולך לבחור בג'רו באולסטאר, אבל לא יכול לגלות את הטקטיקה שלי".
יאניס אנטטוקומפו (רויטרס)