בשבוע האחרון עידן ורד ארז את החפצים ממתחם האימונים של הפועל תל אביב ועבר להפועל פתח תקווה, אחרי שהגיע להסכמות על השחרור מהמועדון. מפתיחת העונה, הקשר רשם עד כה רק שמונה הופעות והופיע על המגרש פחות מ-200 דקות משחק בלבד, למרות שבדרך התחלפו המאמנים והיה נדמה כי הוא בדרך לקבל את המקום בהרכב מחדש.
כעת, בראיון ל-ONE, הוא מגולל את מה שקרה מאחורי הקלעים במתחם חודורוב. השיחות עם המאמנים, ההתנהלות של הבעלים, התסכול מכך שלא קיבל הזדמנות אמיתית לשחק והמעבר לקבוצתו החדשה מהליגה הלאומית.
עידן, חתמת בהפועל פתח תקווה. איך זה מרגיש להגיע לקבוצה כזאת?
"זה צעד שאני מאוד גאה בו ושמח עליו. בשמונת החודשים האחרונים לא שיחקתי בהפועל תל אביב, כך שלראשונה מאז שאני שחקן בוגרים שלא הרגשתי חלק מהקבוצה. כשאני לא מרגיש חלק ולא משחק, אני לא מאושר. לכן עשיתי צעד שהיה מתבקש מבחינתי. אני רוצה לשחק ורוצה להוביל קבוצה, והגעתי למקום הנכון מבחינתי".
איך אתה מסכם את התקופה שלך בהפועל תל אביב?
"העונה שעברה הייתה טובה מאוד, אחרי כמה שנים שהמועדון היה כל הזמן למטה ואפילו ירד ליגה. עשינו עונה טובה והיינו כפסע מאירופה, שזה הכי קרוב שהיה להפועל תל אביב מזה כמה שנים - וזה אחרי שבקיץ פירקו את כל הקבוצה, את כל השלד, השאירו כמה שחקנים מובילים בודדים, והכניסו קרוב ל-15 שחקנים ביניהם אני. אחרי כל זה, באו ואמרו לי שיש בעיות ושצריך לקצץ בשכר. באתי לקראת המועדון, קיצצתי ועשיתי כל מה שצריך, העיקר כדי להיות חלק מהקבוצה. חשבתי שאשחק ושנעשה עוד עונה טובה כמו בשנה שעברה, אבל בסוף לא קיבלתי צ'אנס”.
בקושי שיחקת מפתיחת העונה. איך זה מרגיש להיות במצב כזה?
"שיחקתי העונה בערך 180 דקות, כשרק פעם אחת שיחקתי 60 דקות וכל השאר היו פירורים. עברו בזמן הזה שלושה מאמנים, מנהל מקצועי, שחקנים באו והלכו - ולא קיבלתי צ'אנס. אני עשיתי הכול מהצד שלי, מאוגוסט עד עכשיו, בכל אימון ובכל משחק, בכל אימון ובכל דקה שקיבלתי במשחקים נתתי את ה-100% שלי. בסוף צריך להיות חכם ולא צודק".
וכשאתה חוזר הביתה, מה עובר עליך?
"בוא נגיד שזה לא מכבד שחקן במעמדי אחרי כל מה שעברתי בקריירה, שאני כל שבוע הולך הביתה - ופעם אני בסגל ופעם לא בסגל, או מגיע למשחק ואז עושה חימום ונכנס רק לכמה דקות בסיום. זה לא מה ששחקן ברמה שלי מייחל לו. תמיד הייתי חלק משמעותי בכל קבוצה שהגעתי אליה, ובהפועל תל אביב זה לא קרה. כמו לכל ספורטאי שאוהב את המקצוע שלו, זה כואב. אתה לא נחמד לסובבים אותך, אתה קצר יותר, אתה לא סבלני. זה השפיע עליי.
יש הבדל בין להיות שחקן ספסל שנכנס למגרש ומרגיש חלק, לבין להיות שחקן שעובר את מה שאני עברתי. זה משהו שלא קרה לי בחיי ולא ידעתי איך להכיל את זה. זה מתסכל. כל משחק שעבר ונשארתי בחוץ גרם לי להיות מבואס, אבל ניסיתי לקחת הכל בפרופורציות של הספורט. אין בי שום כעס, תמיד לאורך כל הקריירה שלי אני לוקח אחריות וזה הכול. אני שלם עם עצמי על זה שנתתי בכל משחק ובכל אימון את הכול כדי לעזור למועדון, זה מה שהיה חשוב לי".
אם עברו שלושה מאמנים והיו שינויים בצוות המקצועי, ובכל זאת לא שיחקת, מה זה אומר? הרגשת שהייתה אולי לכאורה איזו הנחייה מלמעלה לא לתת לך לשחק?
"לעולם לא אדע. אמנם הקהל רצה שאני אהיה חלק ואשחק, אז כולם אמרו שזה בטח משהו מלמעלה, אני לא מתייחס לזה. אני לא אחד שאעשה פרצופים או רעש, או שאשלח מישהו מהצד שלי או את הסוכן שלי, אני מאמין רק בעבודה על הדשא. לאורך כל העונה כולם אמרו לי שאם באו כל המאמנים ולא הצליחו, וכל העונה הקבוצה הייתה למטה, אז ברור שהיה צריך לבוא שינוי. אצל קובי רפואה בהתחלה לא הייתי חלק, אבל אחרי כמה משחקים הוא בא אליי בחדר ההלבשה ואמר לי 'מעכשיו תשחק. טעיתי לגביך, אתה יכול לחזור', אבל אחרי משחק אחד הוא הלך הביתה".
ומה היה אצל סלובודאן דראפיץ'?
"כשבא סלובו, הייתי בטוח שבגלל שאני מכיר אותו והייתי הקפטן שלו בבית"ר ירושלים, אז אקבל את הצ'אנס ממנו, ובפועל זה לא קרה. כמעט לא שיחקתי. אני מספיק זמן בעסק הזה, כך שאני לא במקום של להיפגע. בכל פעם הייתי בא, עושה את שלי והולך הביתה בציפייה שיהיה לי צ'אנס בהמשך. בשלב מסוים אמרתי להם 'אני יכול לעזור, אנחנו במקום האחרון בליגה. תנו לי צ'אנס ותראו שמה שהיה בשנה שעברה זה מה שיהיה', אבל לא קיבלתי את ההזדמנות".
דווקא היה משחק אחד שבו קיבלת הזדמנות אצל דראפיץ', ב-3:3 נגד הפועל חיפה, שם קיבלת מחמאות אחרי שהוכחת שיש לך מה לתרום. למה זה לא נמשך?
"אתה עובר חצי עונה כדי לקבל הזדמנות. אני חולה כדורגל, אוהב כדורגל וחיכיתי לזה. כשהגיע הצ'אנס, הייתי המצטיין על הדשא במשחק הזה. גם בסוף המשחק, כולם באו ודיברו עליי, גם עומר בוקסנבוים, גם סלובו דראפיץ', כולם אמרו 'איזה כיף, הוא נראה מצוין ובכושר והוא יתרום לנו', אבל מאז בקושי שיחקתי שוב. כשחיים סילבס הגיע ביקשתי לעזור ושייתן לי הזדמנות, אבל בפועל הוא אמר שהסגל עמוק אבל שהוא מכבד אותי מאוד, כך שבין השורות הבנתי שלא אראה דקות. זה לא היה במפורש, אבל תחתיו שיחקתי בערך שבע דקות בארבעה מחזורים. החלטתי שזה מספיק לי".
החלטת לוותר על כסף בעזיבה. מה קרה שם בשיחות על השחרור שלך מהפועל תל אביב?
"מן הנהוג, כששחקן עוזב באמצע חוזה אז יש פיצוי קטן. דרשתי משהו, אחרי שבקיץ קיצצתי בשכר. זה לא הלך קל, אבל בסוף זה כן קרה. זה לא היה מה שציפיתי, אבל הנפש שלי והכדורגל הם הרבה יותר חשובים מאשר עוד כמה שקלים וזה שאני לא אשחק כדורגל, שזה מבחינתי סבל".
היו חילוקי דעות ויחסים לא טובים בשיחות עם הבעלים? איך הייתה ההתנהלות מול האחים ניסנוב ויתר הבעלים?
"לא היה איזה ריב, אנחנו בסדר גמור. אני והניסנובים אף פעם לא היינו קרובים, אבל גם אף פעם לא היה ריב. עברתי אצל הרבה בעלי בית, אני אישית תמיד מאוד מכבד ומעריך כל אחד שבא לכדורגל, שם כסף ותורם מהזמן שלו. כל אחד שעושה את זה לפעמים גם טועה, אבל אני אף פעם אני לא בא בטענות. יש דברים שאני אוהב פחות ויש דברים שיותר, אבל כל אחד רואה את זה מזווית הראייה שלו. בקיץ דיברתי איתם שהסגל חייב להישאר כדי שנעשה עוד צעד למקומות 3-4, אבל הם חשבו אחרת וזה בסדר גמור".
סיימת עם הפועל תל אביב בטוב?
"אנחנו בסדר גמור. בחיים למדתי שאתה לא יודע מה יהיה מחר, לכן תמיד בכל מקום שעזבתי, הלכתי בטוב. כולם מעריכים אותי על מי שאני ולדעתי הכי חשוב זה להיות בנאדם לפני הכול".
זאת אומרת שיש מצב שבעתיד תחזור להפועל תל אביב?
"אי אפשר באמת לדעת מתי אתה תיפגש עם זה או אחר. האם אחזור בעתיד? אי אפשר לדעת, אולי בכובע אחר".
אתה עובר לליגה הלאומית. הרבה אנשים בדרך כלל מסתכלים על זה בצורה מוזרה, אבל איך אתה רואה את המעבר הזה לליגת המשנה?
"זה שיח שניהלתי עם אנשים בתקופה האחרונה. אם בחיים שלך אתה הולך עם אגו וחושב כל הזמן מה כולם יגידו עליך, זה לא טוב. היו לי שש או שבע הצעות כשרציתי לעזוב, כולל מליגת העל שפחות קרצו לי. אני מונע מקהל, מלחץ ומציפיות, ומועדונים כמו הפועל פתח תקווה זה כל מה שחיפשתי. למקומות כאלה אני שואף להגיע. יש גם פה מטרות להשיג. אחרי שיחות של כמה דקות עם כל החבר'ה בהפועל פתח תקווה, הבנתי שזה משהו מעניין מיוחד ומרגש, ובעיקר משהו שאני רוצה להיות חלק ממנו".
הייתה לך גם הצעה ממכבי פתח תקווה?
"פנו אליי, דיברתי פעם פעמיים, אבל לא הגענו לעניינים של חוזים. היו הרבה שמועות והצעות, אבל בסוף מי שהכי רצתה אותי והייתה הכי רצינית זו הפועל פתח תקווה. אני שמח ומאושר להיות בקבוצה כזאת".