אמנם המונדיאל בקטאר הסתיים לפני למעלה מחודש, אך למקרה ואנשים שכחו, ליאו מסי עדיין אלוף עולם. הפרעוש רשם את נקודת הציון הגדולה מכולן כדי לחתום קריירה בלתי נתפסת, כשהניף את הגביע המוזהב לאחר אותו גמר בלתי נשכח שהסתיים בדו קרב פנדלים נגד האלופה המכהנת דאז, צרפת. היום (שני) שחקןן פ.ס.ז’ התראיין לראשונה מאז ההישג כשישב לאחד על אחד בפאריס עם אנדי קוזנצוף לתכנית ‘פרוס דה לה קלה’.
על התחושות הכלליות לאחר הזכייה: “אני תמיד מודה לאלוהים, ידעתי שהוא יביא לי את גביע העולם. לא יודע למה הרגשתי ככה, אבל פשוט ידעתי ולמזלי זה קרה. מבחינתי מאותו יום הכל השתנה בשבילי”.
על החגיגות האדירות בארגנטינה: “דיברתי על זה עם הבנים. כשדיברנו על איך תהיה החגיגה, דיברנו על פרופורציות הרבה יותר קטנות. זה היה הרבה יותר גדול ממה שדמיינתי. לחגוג בצורה כזו עם העם שלי, המשפחה שלי וחבריי לנבחרת זה באמת משהו מטורף לחלוטין”.
על כך שהרבה אנשים מהעולם רצו שיזכה: “קודם כל כמובן שכל אחד רצה שהמדינה שלו תזכה ורק ברגע שתודח הם עברו לאהוד אותנו, כי הם רצו שאני אהיה אלוף עולם. שמעתי על זה כבר הרבה לפני הטורניר ואני יכול לומר בוודאות שהאנרגיה הזו שקיבלנו תרמה רבות לעובדה שזכינו בסופו של דבר. אני אסיר תודה בפני כולם”.
על הטקסים שלו לפני הגמר: “את האמת, אין לי משהו מיוחד. התנהלתי בגמר כמו שהתנהלתי לאורך כל הטורניר. השעות שינה, האוכל, הכל היה ממש באותה דרך כל הזמן. הייתי מאוד רגוע כל החודש כי הרגשתי שאנחנו בסדר גמור. לא חוויתי חרדה בשום צורה”.
על הרצון שלו לזכות: “סבלתי המון פעמים במסגרת הלאומית. המון אכזבות וכל כך הרבה פעמים להיות קרוב ולא לעשות את זה. חטפתי ביקורות מכל הכיוונים בהרבה מאוד מקרים וכך גם המשפחה שלי. לכן שמחתי לסגור מעגל. זכינו בקופה אמריקה ובמונדיאל אז זהו, לא נשאר כלום יותר, זה נגמר”.
על השיחה ברשתות עם סרחיו אגוארו באמצע הטורניר: “קבענו מראש שאחרי המשחק הראשון נעשה את זה, אך אחרי שהפסדנו לערב הסעודית אמרנו שעדיף לדחות. בהתחלה זה גם היה אמור להיות לבד, אבל פתאום פפו (גומס) הצטרף ועוד שחקן ועוד שחקן. הם פשוט עוקבים אחרי קון בפלטפורמה וראו שזה קורה, יצאו מהחדר שלהם ובאו לשלי. זה רק מראה כמה אנחנו מגובשים ונהנים ללבוש את המדים”.
על לגבי האם צפה בגמר מאז שוב: “את האמת שלא, ראיתי פה ושם כמה מהלכים, אבל את כל המשחק כולו, 120 דקות, לא ראיתי”.
על העימות עם נבחרת הולנד ולואי ואן חאל: “בכנות, הייתי קצת חמום כי חבריי לנבחרת שאלו אותי אם ראיתי מה הוא אמר עלינו. אני לא אוהב את מה שעשיתי. אלה רגעים עם הרבה מאוד מתח ופריקה, הכל קרה מהר מאוד, לא תכננתי את זה וכמו שאמרתי, אני לא אוהב את זה”.
על העובדה שהיה חולה אחרי החגיגות: “כנראה כשאתה חוגג ככה על האוטובוס, אתה לא שם לב לחום, לכמה אתה שותה או לא שותה. פתאום כשהגעתי הביתה הרגשתי רע מאוד. התייבשתי, כאבי ראש, לא ישנתי טוב וגם נשרפתי. מי שהורידו חולצה בחגיגות בכלל סבלו אחרי זה. רק כשהגעתי הביתה הפנים שלי התחילו לשרוף בצורה קיצונית”.
לסיום, דיבר על היעדרות מראדונה: “אם הוא היה שם, הוא היה מעניק לי את הגביע, זו הייתה יכולה להיות תמונה אדירה. הוא צפה בנו מלמעלה, אין לי ספק. זה נתן לנו דחיפה, ברור”.