בשקט בשקט, בלי ששמנו לב, סקרמנטו כבר נמצאת במקום הרביעי במערב. גם אם גולדן סטייט, לוס אנג'לס קליפרס ופיניקס יחזרו לצמרת הגבוהה ברגע שהפצועים שלהם ישובו לכושר משחק מלא, מדובר בחבורה מגובשת ששומרת על יציבות מרשימה לאורך תקופה ארוכה. הקינגס, תחת הבעלים ויווק דנאדיבה, שרכש את הקבוצה מהאחים מאלוף ב-2014, עדיין לא חוו עונה מנצחת תחת איש העסקים ממוצא הודי שעשה את הונו בהייטק.
הם בעצם לא חוו פלייאוף מאז 2006 וזכורים בעיקר בזכות הקבוצה המלהיבה מתחלת המילניום, שכללה את כריס וובר, ולאדה דיבץ ופג'ה סטויאקוביץ' (אל השניים האחרונים עוד נחזור בהמשך). מדובר בהיעדרות הכי ארוכה מהפלייאוף בספורט האמריקני המקצועני כרגע. ככה זה כשבמשך 16 שנה המועדון מבצע כל טעות אפשריות.
אנחנו זוכרים כמובן את תקופת דמרקוס קאזינס ששיחק לצד עומרי כספי לפני יותר מעשור, אבל בסקרמנטו היו ניסויים לא מוצלחים גם לפני כן. ובטח שלאחר מכן. בכל פעם שהקבוצה ניסתה לבנות את עצמה מחדש, היא כשלה עוד לפני שהחלה. פעם היא בחרה מאמנים חלשים, פעם היא בזבזה בחירות דראפט גבוהות, אבל נראה שהכישלון תמיד היה קשור איכשהו למנטליות של המועדון. השנה, כך לפחות נראה, דברים מתחילים להשתנות. אז נכון, הדרך עוד ארוכה, אבל על פי אתר 538 שחזה את תוצאות הבחירות באמריקה, סקרמנטו אמורה לסיים את תקופת הבצורת העונה ולהגיע סוף כל סוף לפלייאוף.
את ההתעוררות היא חייבת לשילוב בין שני הכוכבים הגדולים שלה כרגע - דיארון פוקס ודומנטאס סאבוניס. האחרון זכה בתואר שחקן השבוע במערב אחרי שהצעיד את סקרמנטו לארבעה ניצחונות מארבעה משחקים בזכות יכולת אישית נהדרת ושורה סטטיסטית נדירה של 19 נקודות, 15 כדורים חוזרים ו-16 אסיסטים במשחק מול יוסטון. סקרמנטו קלעה לראשונה בהיסטוריה של המועדון יותר מ-130 נקודות בארבעה משחקים רצופים.
מוביל בריבאונד ומוסר בחסד
הקינגס מובילים את הליגה במספר הנקודות למשחק (120), קצת לפני מועמדות לתואר כמו בוסטון (118), ממפיס (117) וגולדן סטייט (117). אבל לא רק דומנטאס נותן תפוקה לאחרונה. דיארון פוקס כבר זכה בתואר שחקן השבוע מוקדם יותר השנה, כך שזו הפעם הראשונה מאז עונת 2004-5 ששני שחקנים מסקרמנטו זוכים בכבוד באותה עונה. "הוא מאפשר לי להיות מי שאני. בדרך כלל כשיש בקבוצה שלך פוינט גארד שהוא כוכב, הוא רוצה את הכדור אצלו. זה לא המצב אצל דיארון. אנחנו עובדים אחד בשביל השני וזה משתלם עבור שנינו", אמר סאבוניס.
הסנטר הליטאי רושם העונה מספרים טובים יותר מאשר רשם בשתי העונות האחרונות בהן הגיע לאולסטאר. האם בחירה בפעם השלישית למשחק היוקרתי, תאפשר לנו להתחיל לומר שהוא מתקרב לרמה של אביו, ארווידאס? ואולי אף טוב יותר ממנו? מה שבטוח, דומנטאס הוא כבר מזמן לא רק 'הבן של', אלא כוכב בזכות עצמו. חובבי הפנטזי וההימורים, בוודאי זיהו כבר מזמן את המגמה, משום שב-20 המשחקים האחרונים, דומנטאס רושם 20.8 נקודות, 14.7 ריבאונדים ו-7.8 אסיסטים. מדובר במספרים טובים יותר מכל סנטר אחר בליגה - להוציא את ניקולה יוקיץ' כמובן.
בשתי העונות הקודמות, באופן מדהים הוא העמיד את אותו ממוצע נקודות כמו העונה (18.9), אבל השנה הוא מוביל את הליגה בכדורים חוזרים (12.6 לעומת 12.3 אשתקד) ומוסר הרבה יותר אסיסטים (7.1 לעומת 5.1 לפני שנתיים), בדיוק כמו אבא. איכות המסירה אותה בוודאי למד מארווידאס, לא רק שעזרה לו לפרוץ עוד יותר קדימה העונה, אלא גם שיפרה משמעותית את הקבוצה. "שיחקתי מולו כמה פעמים לפני שהוא הגיע ולא משנה כמה היינו מתכוננים אליו, הוא תמיד הפתיע אותנו עם יכולת המסירה", הסביר השבוע פוקס בהתייחסו לשיתוף הפעולה עם סאבוניס.
"זה נחמד שעכשיו יש לך שחקן כזה בקבוצה. מבחינתי זה מרגיש שאנחנו משלימים אחד את השני, ולמרות שאנחנו משחקים בשני תפקידים שונים, אני חייב להודות שהוא כנראה מוסר אפילו יותר טוב ממני". אז פוקס אכן נהנה יותר העונה לצד סאבוניס, אבל גם כשהליטאי לא על המגרש הוא מרגיש נוח. בדיוק כמו שקרה מול הלייקרס השבוע, כשהקינגס ניצחו תודות ל-31 של הפוינט גארד התזזיתי. "דומאנטס הוא שחקן שקשה להחליף", טען המאמן מייק בראון. "כולם היו צריכים להתעלות ודיארון היה שם בדיוק ברגעים שהיינו צריכים אותו".
"זו רק ההתחלה"
פוקס אגב, מדורג שני העונה בנקודות קלאץ' עם 102, ולדעת רבים נחשב למועמד ראוי לתואר החדש על שם ג'רי ווסט. "יכול להיות לי משחק חלש במשך שלושה רבעים, ואז ברבע הרביעי בדרך כלל יבוא אלי דומאנטס ויגיד לי: 'זה הזמן שלך', זו חלק מהאחריות שלי כלפי החברים ברגעים המכריעים", הוא מודה. בינתיים נדמה שהצמד הזה הולך לדבר חזק במערב גם בשנים הקרובות, בתקווה שה-GM מונטה מקנייר, בן טיפוחיו של דריל מורי ויוסטון, יצליח לשדרג את הסגל בקיץ.
הקינגס כזכור, היו אלה שבחרו את מרווין בייגלי לפני לוקה דונצ'יץ' ב-2018. מהלך ששלח את ה-GM דיבץ ועוזרו סטויאקוביץ' הביתה. מקנייר הובא ב-2020 כדי להבריא את הקבוצה והבאתו של סאבוניס בטרייד שכלל את טייריס הליברטון ובאדי הילד, הייתה הצעד המשמעותי הראשון שלקח. מבחינה סטטיסטית, עד עכשיו זה עובד, למרות שהטרייד עצמו גרם ללא מעט פרשנים להרים גבה בזמנו. סאבוניס הפך לאחד השחקנים הטובים בליגה והעונה מוכיח שהאמון בו מצדיק את עצמו.
אם לוקחים בחשבון את כמות הדאבל-דאבלים שלו העונה, רק שלושה סנטרים העמידו בקריירה מספרים דומים או טובים יותר - יוקיץ', ווילט צ'מברלין ואוסקר רוברטסון. שניים מהם גם זכו ב-MVP. "אם נמשיך לנצח, הוא בהחלט צריך להילקח בחשבון", טען פוקס כשנשאל האם סאבוניס הוא מועמד ראוי לתואר האישי הכי יוקרתי. בינתיים השניים נהנים משיתוף פעולה פורה. "אנחנו קבוצה חדשה ועדיין לומדים לשחק אחד עם השני. יש דברים שאנחנו חייבים לעבוד עליהם, במיוחד בהגנה. דברים שישתפרו ככל שנשחק יותר, אני מרגיש שזו רק ההתחלה”, סיכם דומנטאס.
מתקרבים לקארים: כשלברון פוגש טירון
בכל שבוע נעקוב אחרי הרדיפה של לברון ג'יימס לעבר שיא הנקודות של כל הזמנים, בתוספת לכמה סיפורים רלוונטיים סביבו. אז נכון לעכשיו, ג'יימס רחוק רק 284 נקודות מהשיא של קארים עבדול ג'אבר, כשלזכותו לא פחות 38,104 נקודות. על פי המספרים שהוא מציג העונה, שהם פורצי דרך כשלעצמם עבור שחקן בגיל 38, נראה כי לברון יתקרב באופן ממשי לשיא בסביבות אמצע חודש מרץ. נחכה ונראה.
אבל בואו נחזור למאורעות השבוע. ב-20 העונות שלו בליגה, ג'יימס שיחק מול שחקנים שנולדו בשנות ה-60 (סקוט וויליאמס למשל), כמו גם עם כאלה שנולדו עמוק לתוך המילניום הנוכחי (הרוקי מקס קריסטי שנולד ב-2003 משחק לצידו בלייקרס). לכן, זה לא ממש מפתיע כשג'בארי סמית' ג'וניור ניגש אל הכוכב הוותיק ואמר לו, 'שיחקת מול אבא שלי במשחק ה-NBA הראשון שלך'. לברון הגיב בפליאה לפני ששחקן יוסטון הצעיר הוסיף, 'אתה מרגיש זקן עכשיו, אה?' בעוד המלך מהנהן, אבל מסיים עוד ערב אדיר עם 48 נקודות וניצחון.
אז סמית' סיניור אכן לבש את מדי סקרמנטו מול ג'יימס ב-29 באוקטובר 2003, במה שאכן היה משחקו הראשון של המלך בליגה. אממה, סמית' היה אז בן 26 ולא ממש שותף במשחק בו לברון בן ה-18 קלע 25. "הייתי עייף אחרי המשחק המתיש מול פילדלפיה לפני כן, אבל ברגע שעלתי לפרקט ושמעתי את הקהל, שכחתי מהכל", הוא אמר בסיום. אז לשם השוואה, העונה ג'יימס רושם ממוצעים של 29.7 נקודות, 8.4 ריבאונדים ו-7 אסיסטים - שורה סטטיסטית טובה יותר מאשר בעונת הרוקי שלו, אז הוא פגש, אולי, את האבא של ג'בארי סמית'.
אז סטף הוא בעצם ג'ורדן החדש?
מאז ש-MJ פרש חיפשו את היורש שלו. בהתחלה דיברו על גרנט היל וקובי בראיינט, וכמובן על האיש שהכי מתקרב למייקל ג'ורדן, לברון. אבל יש נתון אחד שמסמן יורש ברור - סטף קרי. והנתון הוא כמובן אהדת הקהל והפופולריות העצומה לו הוא זוכה בכל אולם בו הוא מבקר. בביקורו האחרון בוושינגטון, אי אפשר היה להתחמק מעשרות, אם לא מאות האוהדים שבאו לראות את סטף ולבשו את הגופיה מספר 30 בצהוב כחול.
סטף קרי החזיר עם הצגה (41 נקודות ו-6 שלשות) עבור רוכשי הכרטיסים עם כמה סלי קלאץ' שהטריפו את הקהל. זה קרה כמה ימים אחרי ששיא הצופים למשחק כדורסל נשבר בסן אנטוניו, כשגם שם אפשר היה לשים לב לכמות אדירה של 'אוהדי סטף'. מאמן גולדן סטייט, סטיב קר, שיחק עם MJ בשיקגו ונשמע אמין כשהוא אומר ש"סטף הוא מייקל ג'ורדן מודרני". קר הוסיף השבוע: "בכל מקום אני רואה הרבה שמגיעים כדי לעודד את סטף. אלה דברים שאני זוכר מהימים שלי בבולס. חצי מהקהל היה עם גופיות מספר 23 אדומות, ועכשיו הגופיות כחולות-צהובות עם המספר 30. סטף הוא גדול מהמשחק. הוא מעורר השראה בצורה בלתי רגילה ולכן מקבל את התמיכה האדירה הזו".
דירוג העוצמה
יצאו מהעשירייה: ברוקלין, דאלאס, ניו אורלינס.
מתקרבות לעשירייה: אוקלהומה סיטי, מינסוטה, גולדן סטייט.
10. מיאמי היט (כניסה חדשה, מאזן: 21:25)
האם ההיט חוזרים סופסוף להציג את הכדורסל שציפינו מהם? האם הם בדרך חזרה לצמרת המזרח? מאז החזרה של ג'ימי באטלר, מיאמי נמצאת בקצב טוב של שלושה ניצחונות בכל ארבעה משחקים. השבוע גם ראינו משחק מושלם שמשחקת הקבוצה של אריק ספולסטרה. באם אדבאיו קלע 30 על הפליקנס והודה: "שיחקנו כדורסל מצוין מהדקה הראשונה ועד האחרונה". אם מיאמי תמשיך בקצב הזה, אפשר לצפות לעלייה שלה אצלנו כאן בשבועות הקרובים.
9. ניו יורק ניקס (בדירוג הקודם 8, מאזן: 21:25)
הניקס הפסידו כמה משחקים צמודים השבוע. הם גם איבדו את מיצ'ל רובינסון שייעדר לכמעט חודש אחרי שנפגע בבוהן בהפסד לוושינגטון. אז נכון, המצב לא הכי נחמד כרגע בתפוח הגדול, אבל לניו יורק יש עדיין קבוצת פלייאוף טובה בפוטנציה.
8. אטלנטה הוקס (כניסה חדשה, מאזן: 22:23)
חוזרים לדראפט 2018 וללילה בו בייגלי נבחר לפני דונצ'יץ'. כבר כמעט שכחנו, אבל באותו ערב טריי יאנג עבר תמורת לוקה בטרייד נדיר יחסית, בו היו מעורבים שניים שנבחרו בטופ חמש. פאסט פורוורד לרביעי האחרון, ולמפגש בין השניים אותו אוהבים ב-NBA לסמן, כי הוא תמיד מספק את הסחורה. בפעם הראשונה עם דז'ונטה מארי לצידו, ניצח יאנג בקרב הרבה בזכות האולסטאר שלצידו (מארי סיים עם 30 לעומת 18 של טריי) והעובדה ששמונה שחקנים קלעו בדאבל פיגרס. ממש כמו קבוצה אמיתית. אז אטלנטה כבר עם W רביעי ברציפות (דאלאס עם חמישה הפסדים ברצף) ואנחנו שואלים - עד מתי ישאירו את לוקה שם לבד בטקסס?
7. קליבלנד (בדירוג הקודם 7, מאזן: 18:28)
למרות ההפסד הדחוק בממפיס, הקאבס לא צריכים להיות מודאגים. הקבוצה בריאה ובערב נתון יכולה עדיין לנצח כל יריבה. היי, אפילו ריקי רוביו מתחיל לחזור ולקבל יותר ויותר דקות. "היה כיף, למרות שלא השגנו את התוצאה שרצינו. האנרגיות היו שם וכולם נתנו את הכל", סיכם דריוס גארלנד. בואו נראה אותו מול גולדן סטייט, מילווקי וניו יורק שמחכות לו השבוע.
6. סקרמנטו (בדירוג הקודם 9, מאזן: 19:23)
עם חמישה ניצחונות ברצף, כולל אחד בו הכוכב הגדול הספיק לנוח, הקינגס הפכו לכוח משמעותי במערב. קרדיט ענק מגיע למייק בראון. "אני כל הזמן אומר שיש לנו סגל גדול ואיכותי יותר ממה שנוטים לחשוב", אמר המאמן אחרי שהריסון בארנס הכריע את המשחק מול הלייקרס עם סל ועבירה ששברו שוויון דקה לסיום. שאפו.
5. מילווקי (בדירוג הקודם 5. מאזן: 16:29)
ג'רו הולידיי שבר שיא קריירה (37) מול הראפטורס, כך שגם בלי יאניס אנטטקומפו שממשיך לקבל כמה משחקים פה ושם כדי לנוח, הבאקס המשיכו לנצח. בשבוע הבא הם יארחו את ממפיס למפגש מסקרן.
4. פילדלפיה (בדירוג הקודם 6, מאזן: 16:29)
אף קבוצה מהמזרח לא אוהבת את מסע המשחקים שמחכה לה בכל שנה בקליפורניה. שבוע של ארבעה משחקי חוץ, כולל שניים מול שתי הנציגות של לוס אנג'לס, נחשב אולי לשבוע הקשה ביותר בעונה, אבל פילי עברה אותו עם 100 אחוזי הצלחה. דווקא מול הלייקרס זה הלך קשה וגרר תגובות של לברון נגד השופטים, אבל את הקליפרס ג'ואל אמביד (41 נק') וחבריו, טחנו דק דק.
3. דנבר (בדירוג הקודם 3, מאזן: 13:32)
ניקולה יוקיץ' מסר את האסיסט ה-3,686 שלו בניצחון על מינסוטה. בכך הוא עבר את אלכס אינגליש כמוסר הכי גדול בהיסטוריה של הנאגטס. כשלוקחים בחשבון שיוקיץ' הוא בכלל סנטר ובכך שהוא שבר את השיא למרות ששיחק הרבה פחות מאינגליש (568 משחקים לעומת 837), מבינים עד כמה גדול השחקן הזה. בינתיים, גם ג'מאל מארי עשה את שלו עם סל ניצחון חשוב באותו משחק, שהעלה את רצף הניצחונות לשמונה, רגע לפני מסע המשחקים במזרח.
2. ממפיס (בדירוג הקודם 2, מאזן: 13:31)
סל הניצחון של סטיבן אדאמס מול קליבלנד הוא חלק ממה שהופך את הגריזליס לקבוצה שמרגישה שהיא יכולה לנצח כל יריבה. קבוצה שמרגישה שזו השנה שלה. אבל אם שמים לרגע בצד את ג'ה מוראנט ו'אקוומן' אדאמס, יש שני חלקים אחרים בפאזל שממפיס לא יכולה להסתדר בלעדיהם - ג'ארן ג'קסון ודילן ברוקס. השניים סיפקו הגנה אדירה בזמן שהקאבס ניסו לנצח את המשחק בכל זאת, ולא הצליחו אפילו להוציא זריקה. עכשיו זה כבר 11 ברצף.
1. בוסטון (בדירוג הקודם 1, מאזן: 12:34)
הסלטיקס שרדו משחק שהוא הצהרת כוונות מול גולדן סטייט, כשחזרו מפיגור מאוחר במפגש שהפך לסוג של יריבות חדשה אחרי סדרת הגמר האחרונה. אפילו דריימונד גרין עצר במהלך המשחק ליד מאמן בוסטון, ג'ו מאזולה, והחמיא לו על העבודה שלו כשאמר (כשמיקרופון פתוח לידו), "אתה עושה עבודה גדולה". במשחק עצמו, סטף קלע שלשה אדירה מהחצי לפני הירידה להפסקה, אבל שלשת הקלאץ' האמיתית היתה שייכת לג'יילן בראון ששלח את המשחק להארכה.
בכלל, זה היה מאמץ קבוצתי אדיר לו היו שותפים גם אל הורפורד וג'ייסון טייטום. האחרון פתח חלש והזכיר את יכולתו במשחקים האחרונים בסדרת הגמר, אבל התעורר ככל שהמשחק התקדם וסיים עם 34 נקודות. עם שמונה ניצחונות רצופים, מאזולה והסלטיקס ממשיכים להראות מצוין.