המנהיגים: אבני היסוד של ברצלונה החדשה

זה היה ערב עם פוטנציאל השפעה עצומה על המשך העונה, ואף מעבר לכך, מבחינתה של ברצלונה. שלשום היא קיבלה מתנה נאה ממאמן העבר שלה קיקה סטיין, שלעולם לא יצליח להשתחרר מהכמיהה לקרויפיזם טהור, גם אם הקדנציה הקצרה בקאמפ נואו הביאה להתרסקות אכזרית במיוחד של החלום. ויאריאל בהדרכתו גברה על ריאל מדריד – הישג שלא היה כלל בקדנציה של אונאי אמרי, וכך קיבלה בארסה הזדמנות לפתוח פער של שלוש נקודות בפסגה. 

לשם כך נדרש ניצחון חוץ על אתלטיקו מדריד, ללא רוברט לבנדובסקי המושעה, באצטדיון בו הסתיימו שני הביקורים האחרונים בהפסדים ללא שער זכות, והאתגר דווקא היה חיובי. כי ברצלונה ידעה דבר פשוט אחד – אם תעמוד במשימה, אם תוכיח ווינריות ורוח לחימה, אם תטפס לפסגה בשבוע בו על הנייר הייתה צפויה להתרחק ממנה, זה יהיה איתות ברור ליריבה בלבן. ניצחון ישדר עוצמה, ובאופן פרדוקסלי הוא יהיה מכונן אפילו יותר אם יושג בשיניים, מול החבורה של דייגו סימאונה שרגילה לעשות בדיוק את זה.

זה מה שקרה, והמחמאות מגיעות לרוב השחקנים, אבל בעיקר לשני הגיבורים הראשיים. פדרי ורונאלד אראוחו הם כדורגלנים שונים בתכלית, כמעט הפכים ברוב המובנים, אבל הם לוקחים מנהיגות ביחד וסוחבים את ברצלונה על גבם כאשר היא זקוקה לכך יותר מכל. הם אבני היסוד של בארסה החדשה, גם אם אינם בוגרי לה מאסיה כמקובל. הם הגיעו לקבוצה בגיל צעיר מספיק כדי להיות לחוש אותו כמעט כמו חניכי האקדמיה, הפכו בשנתיים הקודמות ליקירי היציעים, ויש סיבות להניח כי יעשו צעדים נוספים קדימה לעבר התהילה ב-2023.

ניהול המשחק של פדרי היה אתמול ברמה העילאית. מהרגע הראשון היה ברור שזה יהיה יום מצוין עבורו, וכל כדור שהגיע לרגליו מצא את הכתובת הנכונה. היה טבעי, אם כך, כי פדרי היה זה שהנדס בפריצה סוחפת את שער היתרון במחצית הראשונה. הנער מהאיים הקנאריים עדיין לא הגיע לרמה של צ'אבי ואנדרס אינייסטה, אבל יש בו משהו משניהם – מעין שילוב מיוחד שמעניק לו אופי מרתק משלו.

מבחינת כדרור, פדרי דומה יותר לאינייסטה, בעיקר כאשר הוא עובר על שטח קטן מספר שחקני יריב במקביל. אתמול, כאשר החל את הדהירה, הוא השאיר 3 שחקני אתלטיקו מופתעים מאחוריו תוך שבריר שנייה. עם זאת, בכל הקשור למסירה, הוא מזכיר יותר את צ'אבי, כי האמנות שלו פשוטה ופחות מתחכמת. כך הוא מצא את גאבי שהיה לידו ברחבה, ומשם הלך הכדור לאוסמן דמבלה.

פדרי מול נחואל מולינה (רויטרס)

יש משהו משעשע בכך ששחקני אתלטקיו טענו לעבירה של גאבי על ריינילדו – הרי נער הפלא בן ה-18 הרבה יותר צנום מכל שחקן שעומד מולו, קל וחומר בעורף של הקולצ'ונרוס. אלא שהוא באמת מסוגל להיאבק מול בריונים חזקים ממנו פי כמה, וההשקעה שלו בכל רגע נתון לא יודעת גבול. גאבי הוא שילוב של אמנות עם לחימה, והוא משדר המון חוצפה חיובית שמסוגלת להזיז הרים.

הסגנון הזה גורם לו להתעייף בסופו של דבר, וזה טבעי שצ'אבי העדיף להחליף אותו גם אתמול. לעומת זאת, פדרי קופץ פחות לקרבות, מחלק את הכוחות, ונדמה שאינו מותש אף פעם. הוא מסוגל לשחק 90 דקות באותה רמה, וגם אתמול ידעו שחקני בארסה שהדרך הבטוחה ביותר לשמור על הכדור היא למסור אותו למנהיג שלהם במרכז המגרש. 

ידע לחלק את הכוחות. פדרי (רויטרס)

זו הייתה הופעה כבירה, אבל דבר אחד פגם בה – ההחמצה זמן קצר אחרי הכיבוש של דמבלה. חוסה מריה חימנס ביצע טעות קשה במסירה לאחור, והבלם האורוגוואי תפס את הראש כשהכדור הגיע לרגליו של פדרי. הייתה זו הזדמנות מושלמת לקבוע 0:2, אבל פדרי התמהמה ולא הספיק להחליט כיצד עדיף לנסות להכניע את יאן אובלק. כאשר סיים לחשוב, הכדור כבר נבלם, וזה לא חריג מבחינתו. הוא בוחן את המצב מהר הרבה יותר כאשר צריך למסור, אבל חסר לו באופן מובהק קילר אינסנטינקט מול השער. 

זה אפיין גם את צ'אבי ואת אינייסטה, ומאזן הכיבושים שלהם לא מרשים, אבל הם ידעו להתעלות ולכבוש שערים חשובים מאוד – במיוחד אנדרס הקדוש שנכנס לספרי ההיסטוריה עם שערים אייקוניים. האם גם לפדרי מחכים רגעים כאלה בהמשך הדרך? בינתיים, השער היחיד שלו בנבחרת היה עצמי, באותה תקרית מוזרה עם אונאי סימון במפגש מול קרואטיה ביורו 2020, אבל אולי ממתינים לו גם כיבושים חיוניים בכיוון הנכון. זו סוגיה שדורשת שיפור על מנת לשדרג את פדרי עוד יותר ולהפוך אותו לווינר גדול יותר.

פדרי הוא קצת משניהם. צ'אבי ואנדרס אינייסטה (הטוויטר של ברצלונה)

ההחטאה הזו השאירה את אתלטיקו חזק בתוך ההתמודדות, ואנטואן גריזמן היה שחקן המפתח עם השיער הוורוד המוזר החדש שלו. גריזו מאושר אחרי שברצלונה מכרה את כרטיסו סופית למועדונו האהוב, והיה נחוש להכות באקסית ולהחזיר את העונה הבעייתית של קולצ'ונרוס לפסים קצת יותר נכונים. הוא סחט הצלה גדולה ממארק-אנדרה טר שטגן לפני ההפסקה, אבל הצ'אנס הגדול ביותר שלו הגיע בזמן פציעות, ואז הוא אף הכניע את השוער הגרמני – אבל לא את אראוחו שהציל מהקו. 

אם ברצלונה תזכה העונה באליפות, לפעולה הספציפית הזו תהיה תרומה קריטית להישג. היה זה מכונן כמעט כמו ההצלה של לואיס סוארס מול גאנה ב-2010, רק בלי שימוש בידיים, בלי לספוג כרטיס אדום ובלי לגרום לפנדל. מעניין, אגב, באיזו אקסית תמך אתמול החלוץ שחתם זה עתה בשורות גרמיו הברזילאית. האם הוא רצה בטובתם של חבריו לאתלטיקו, ובמיוחד חימנס וגריזמן שהוא סוג של אורוגוואי בעצמו? או אולי הוא היה בעד ברצלונה, שם השאיר את ליבו למרות הדרך בה הועזב, ובה משחק אראוחו שמסתמן כיורש של דייגו גודין, אם לא מעבר לכך.

פעולה קריטית בסיום. רונאלד אראוחו ואנטואן גריזמן (La Liga)

הבלם, שהחמיץ את שלב הבתים במונדיאל בגלל פציעה בברכו, היה חשוב מספיק כדי שיכללו אותו בסגל – גם אם הוא לא קיבל צ'אנס בשלב הנוקאאוט כי התכולים הודחו בלעדיו. הוא היה חשוב גם בחדר ההלבשה, כדי לעזור לגודין וללמוד ממנו, כי זהו ללא ספק קפטן הנבחרת לעתיד – ויהיה הגיוני אם יהיה גם קפטן ברצלונה בבוא העת. מאז קרלס פויול לא היה לבלאוגרנה בלם עם לב כה גדול, שמסוגל לעשות בעורף כמעט הכל – וגם משדרג את יכולתו בהתמדה עוצרת נשימה. חזרתו להרכב ממנו נעדר מאז ספטמבר היא בשורה גדולה לקטלונים, ואם האורוגוואי יישאר כשיר הוא יהיה חלק אינטגרלי מהניסיון לזכות באליפות.

וכה כתב היום חאבייר מיגל בעיתון אס: "היום אראוחו הוא הבלם הטוב בעולם ללא עוררין. הוא בעל כושר מנהיגות, עוצמתי, חזק, מהיר, חכם, ויש לו יכולת להציל שערים. עם אראוחו, ברצלונה יכולה ללכת עד לקצה העולם". טענה מוגזמת? אולי כן בשלב זה, אבל הכיוון ברור, ובקרוב זו עשויה להיות האמת. ברצלונה ידעה היטב שהיא מחתימה יהלום נדיר כאשר פדרי הצטרף לשורותיה, אבל הנסיקה של אראוחו הרבה פחות צפויה, והבאתו היא הצלחה מסחררת במדד עלות/תועלת. ביחד, השמיים הם הגבול עבורם.