בשנים האחרונות גילי לוסטיג ודני אורן הם האנשים שמנהלים את הספורט האולימפי בישראל. גילי עשה זאת במשך 17 שנה בתפקיד מנהל היחידה לספורט הישגי ומאז דני לקח את המושכות במקומו, בעוד שהוא עצמו התקדם לתפקיד מנכ"ל הוועד האולימפי. כששניהם מתיישבים סביב שולחן אחד כדי לסכם את השנה האחרונה, גילי ודני מתרווחים בכיסא וחיוך גדול עולה על פניהם. וזה לא סתם, זה בגלל שהשנה האחרונה הייתה אחת מהטובות ביותר בספורט האולימפי הישראלי בכל הזמנים.
כשבאים לסכם את 2022, הם מסתכלים קודם כל את השורה התחתונה. בשנה שהסתיימה זה עתה, הספורטאים האולימפיים זכו ב-24 מדליות באליפויות העולם ובאליפויות אירופה בעשרה ענפי ספורט שונים. מדובר במספרים היסטוריים שלא היו קודם לכן. בכל ארבע השנים שקדמו לאולימפיאדת בייג'ינג 2008 היו רק 21 מדליות שהושגו באליפויות אירופה ובאליפויות העולם, בדרך לאולימפיאדת לונדון 2012 הושגו במשך ארבע שנים 27 מדליות מהתחרויות הגדולות, ובכל הקמפיין האולימפי לריו 2016 היו 31 מדליות.
זאת אומרת, שבשנה האחרונה הושגה כמות מדליות גדולה יותר מכל מה שהושג בארבע השנים שלפני אולימפיאדת בייג'ינג וכמעט כמו כל מה שהושג במחזור האולימפי של אולימפיאדת לונדון. "הספורט האולימפי שלנו כבר לא בנוי על ספורטאי אחד או שניים, שאם הם לא יצליחו אז אנחנו מתרסקים. יש בסיס חזק יותר", אמר מנכ"ל הוועד האולימפי, גילי לוסטיג, בגאווה. "יש עלייה מרשימה במספר המדליות בשנה האחרונה, וזה באופן רחב בכמה ענפים, כך שזה חסר תקדים והישג פנומנלי. זה סימן טוב להמשכיות, מההצלחות באולימפיאדת טוקיו האחרונה בה זכינו בארבע מדליות, וזה מראה שאנחנו בכיוון טוב".
"עלייה מרשימה במספר המדליות". נבחרת הג'ודו (רויטרס)גם הפירמידה של הספורט האולימפי התרחבה בשנה האחרונה. ניתן לראות זאת בכמות הספורטאים שנכנסו ל"סגלים האולימפיים", אותם הסגלים בהם נמצאים הספורטאים שזכו במדליות משמעותיות ומקבלים מלגות וסיוע בשירותי רפואה, פיזיותרפיה, תזונה וייעוץ פסיכולוגי צמוד. עם סגירת שנת 2022, יש 238 ספורטאים בסגלים האולימפיים, כולל בנוער, בעוד שב-2020 היו 134 וב-2021 נרשמו 195 ספורטאים בסגלים. זאת אומרת שבתוך שנתיים, נרשמה עלייה של 77% בכמות הספורטאים המצליחים בכל הסגלים וכולל בנוער.
רק בבוגרים, יש בסיום השנה הנוכחית 156 נציגים בסגלים האולימפיים, שזו כמות שיא. בשנה שעברה היו 125 ספורטאים מובילים בסגלים האולימפיים ולפני שנתיים היו 107. כלומר, הפירמידה הצפופה של הספורט ההישגי בארץ לפתע החלה להתרחב מעט, הרי שנרשמה עלייה של כ-45% בכמות הספורטאים שזכו במדליות ונכנסו לאותם הסגלים האולימפיים שנמצאים בפיקוח של היחידה לספורט הישגי והוועד האולימפי. זה קרה, בין היתר, בזכות ההצלחות של נבחרות הנשים בג'ודו ובגלישת רוח, שם ספורטאיות צעירות פרצו קדימה בשנה האחרונה וזכו במדליות חשובות בתחרויות הגדולות.
מאיה מוריס ודניאלה פלג (איציק בלניצקי)"תקציב ההכנות האולימפיות חייב לגדול"
על פי התוצאות במקצועות האולימפיים בלבד, היו לישראל שש זכיות באליפויות אירופה ועוד שש מדליות נוספות מאליפויות העולם בשנה האחרונה. זה לא עניין של מה בכך. "כמות הספורטאים בסגלים האולימפיים עלתה באופן משמעותי, כך ש-262 ספורטאים זכו בהישגים, ובעיניי זה מטורף", הדגיש דני אורן והוסיף: "האם אנחנו במצב אופטימלי? עדיין לא. תקציב ההכנות האולימפיות חייב לגדול משמעותית בהתאם לגידול במספרים הללו. צריך לבוא שינוי דרסטי, כי יש יותר ספורטאים שצריכים 'לחיות' מאותו התקציב".
בקצה השני של השולחן, לוסטיג הנהן בראשו והסכים איתו: "התקציב נשאר די קבוע כל הזמן, אבל הספורט הישראלי מתקדם בצעדי ענק. יש לנו היום 33 נציגים בסגל הזהב, בעוד שב-2020 היה לנו 11, כך שבשנתיים הגדלנו את סגל הזהב פי 3, וזה רק השפיץ של הפירמידה. עלינו בכל הפרמטרים ומדובר בנתונים שצריכים להכפיל את תקציב ההכנות האולימפיות".
"צריכים להכפיל את התקציב". גילי לוסטיג ודני אורן (שחר גרוס)ב-2023 התקציב אכן אמור לגדול לפי ההערכות, אבל במעט, עד ל-28 מיליון שקל לשנה לכל ענפי הספורט האולימפיים בישראל. זה לא מספיק וזה אחד מהנושאים שימתינו על שולחנו שר התרבות והספורט החדש, מיקי זוהר, שצריך להגדיל באופן משמעותי את התקציבים והסיוע שניתן מהמדינה באופן רוחב. בשנים האחרונות הספורט הישראלי גדל, אך העוגה שממנה הוא ניזון נשארה אותה העוגה.
מאפס לארבע: "הרבה השתנה בעשור האחרון"
גילי ודני כבר ראו הכול. היו הצלחות והיו כישלונות, והם בעיקר לא רוצים לחזור אחורה. לא מזמן, רק לפני עשור, שרת התרבות והספורט לימור לבנת הודיעה תוך כדי המשחקים האולימפיים בלונדון 2012 שהיא מקימה ועדה בדיקה לכישלון של המשלחת האולימפית שחזרה מאנגליה בלי מדליות. הרבה חיצים הופנו ליחידה לספורט הישגי ולוועד האולימפי. לוסטיג טען בזמנו שזה לא מהלך חכם להכריז על כך בעוד הספורטאים עדיין מתחרים והבטיח כי עוד יגדלו במדינה ספורטאים ישראלים איכותיים.
לא רוצה לחזור אחורה. גילי לוסטיג (שחר גרוס)"חשבתי, ואני עדיין חושב, שצריך סבלנות", אמר לוסטיג במבט לאחור. "תהליכים גדולים לוקחים זמן. טועים, לומדים, מתקנים וממשיכים הלאה. יחסית למצב הקיים בספורט הישראלי, אנחנו עושים קסמים. הבסיס של הפירמידה הוא די צר ואנכי, וצריך להכניס את הכול לפרופורציות. בספורט שלנו יש רק כ-120 אלף ספורטאים, חצי מהם בכדורגל ובכדורסל, ועם כל היתר אנחנו עובדים. הסבלנות הובילה אותנו למצב כזה שיש לנו נבחרות עם ספורטאים כל כך איכותיים, עד כדי כך שיהיה קשה לבחור בעוד שנה מי מהם ייצא למשחקים האולימפיים בפאריס, כי זה מה שיקרה בנבחרת גלישת הרוח לנשים שיש בה שש ספורטאיות שיכולות לזכות רק בכרטיס אחד למשחקים האולימפיים, וגם באתלטיקה נצטרך לבחור שלושה מרתוניסטים מתוך השישה שכנראה ישיגו את הקריטריון. חוץ מזה, כבר די התרגלנו לזה שההתעמלות האומנותית היא בצמרת העולמית ושיש שם עומק נהדר, אבל זה מתחיל לקרות גם בהתעמלות המכשירים שזה ענף קשה. הרבה השתנה מ-2012 ועד היום".
כן, אבל מה קרה בשנה האחרונה שפתאום יש קפיצה בהצלחות?
לוסטיג: "זה משהו שנבנה עם הזמן והשנה האחרונה היא המשך ישיר של ההישגים בטוקיו בקיץ 2021, שם התחלנו להאמין שאפשר לנפץ תקרות זכוכית גבוהות יותר אחרי מדליות הזהב של לינוי אשרם וארטיום דולגופיאט בהתעמלות. מעבר לזה, נעשו תוכניות עבודה שרק עכשיו אנחנו מתחילים לקטוף את הפירות שלהן, כפי שבאנגליה החליטו ב-1996 לעשות שינוי וההצלחה הגיעה רק ב-2012".
ניפצו תקרות זכוכית. לינוי אשרם וארטיום דולגופיאט (רדאד ג'בארה)אתה יכול לשים את האצבע על ההחלטה המקצועית שהובילה לשינוי בספורט האולימפי בישראל?
לוסטיג: "אצלנו זה היה תהליך של הרבה שנים והרבה החלטות קטנות, אבל מה שהכי השפיע בראש ובראשונה זו ההחלטה להשקיע בכמה ענפים שהפכו למועדפים. הרעיון היה לתת הרבה למעט, כך שאותם הענפים קיבלו את כל התנאים שהם צריכים כדי להגיע להישגים. בתוצאות של 2022 רואים שרוב המדליות ורוב הגמרים מגיעים מהענפים המועדפים. כשאתה משקיע בתקציבים ובמשאבים אנושיים בכמה ענפים ספציפיים, אתה מגיע להישגים גדולים".
כן, אבל עדיין מדובר בספורטאים בודדים שמצליחים באמת. אם מסתכלים על שני האלופים האולימפיים, בעוד שארטיום דולגופיאט נפל ישירות לידיים של סרגיי וייסבורג כשהגיע לארץ מאוקראינה, לינוי אשרם צמחה מלמטה באגודה ישראלית עד שהגיעה לנבחרת וכיכבה בעולם. איך הופכים את ההצלחה של לינוי לשיטה?
לוסטיג: "אני לא מסכים עם זה. רוב הקריירה הספורטיבית של ארטיום הייתה בישראל וכך גם של לינוי. בעיניי, השינוי המשמעותי ביותר היה בהחלטה לעבוד בשיטת הנבחרות. שאפנו לכך שכמה שיותר ענפים יעבדו בשיטה הזאת כבר לקראת אולימפיאדת ריו 2016. זה קרה כי ידענו לנתח את החולשות שלנו. ידענו שאין לנו מספיק כישרונות, אין מספיק מאמנים ואנשי מקצועי ברמה עולמית גבוהה, ואין מספיק מתקנים בארץ - ולכן החלטנו לאסוף את כולם לתוך נבחרת אחת בכל ענף, כך שהטובים ביותר יתאמנו יחד אצל המאמן הטוב ביותר ותחת המתקן הכי טוב במדינה".
ההחלטה לעבוד בשיטת הנבחרות הביאה שינוי. לוסטיג (שחר גרוס)"לכל נבחרת הכנסנו אנשי מקצוע ייעודיים שנשארו איתה לכל אורך הדרך, כדי שיוכלו לדעת ולהכיר את הפרטים הקטנים ביותר. יש כיום יותר ממאה אנשי מעטפת וכל אחד מאנשי המקצוע הללו משובץ לנבחרת ספציפית כדי שיכיר את הספורטאים, את החוקים ואת הרוטינה של כל ענף. הפכנו את זה לשיטה, כך שאנשי המקצוע שלנו גם הפכו למומחים ובעלי שם עולמי. לשמחתי, גם האיגודים עובדים יותר במקצועיות ובשיתוף פעולה, ולכן זה עובד", הוסיף לוסטיג.
איך שומרים על ההצלחות הללו גם לדורות הבאים?
אורן: "לאחרונה הקמנו ביחידה לספורט הישגי את המחלקה הצעירה, שאיתרה 53 ספורטאים צעירים בעלי פוטנציאל להגיע לאולימפיאדת לוס אנג'לס 2028. פיתחנו עבורם תוכנית מיוחדת בתקציב של שבעה מיליון שקלים, שנועדה לעזור להם לצאת לפחות לשתיים-שלוש תחרויות בינלאומיות בשנה, לעזור להם עם תמיכה מקצועית צמודה ורחבה, ולהעניק סיוע גם למאמנים האישיים שלהם. הכול נעשה כדי שהם לא ינשרו בדרך. אני מעריך שנצטרך להשקיע יותר, בין 10 ל-15 מיליון שקל כדי לשנות את זה דרמטית, כי כרגע בגילאי הנוער זה לפעמים ספורט לעשירים ואסור שזה יהיה ככה".
אופטימי לעתיד. דני אורן (שחר גרוס)כשמסתכלים על מצב התשתיות, עדיין לא התקדמנו בעשור האחרון. כולם מתלהבים מהאוהל של התעמלות האומנותית שמספק את התנאים הדרושים לרמות הגבוהות, אבל איך זה ייתכן שאין אולמות נורמליים לענף הזה בכל המדינה?
לוסטיג: "יש חוסר מאוד גדול במתקנים וזו עובדה. במכון וינגייט יש תנופת בנייה בלתי רגילה כדי לאפשר לענפים האולימפיים לקבל בתים לאומיים, אבל בכל המדינה ובכל הענפים יש בעיה חמורה. מתקנים זה הבסיס. כדי שילדים ילכו להתאמן ולעשות ספורט, הם צריכים מתקן זמין ליד הבית".
מתעמלת המכשירים אופיר נצר סיפרה שאם לא ההורים שלה, שלקחו אותה מהמושב בצפון לאולמות במרכז הארץ, ספק אם היא הייתה ממשיכה בכלל לקריירה ספורטיבית - וזו ספורטאית שהגיעה לגמר באליפות העולם. כמה ספורטאים אולימפיים איכותיים פספסנו בגלל שאין לנו מספיק מתקנים במדינה?
אורן: "מבחינה מדעית, אי אפשר להגיד שאם היו יותר מתקנים אז היו יותר מדליות. מה שכן אפשר לומר זה שאם היו יותר מתקנים בפריפריה, כנראה שזה היה מביא לנו יותר ספורטאים והפירמידה הייתה מתרחבת - ואז, מן הסתם, אולי זה היה מביא לנו יותר הישגים. אנחנו הולכים לשיפור באיתור הדור הבא. רק לאחרונה המחלקה הצעירה ביחידה לספורט הישגי חתמה בעזרת מכון וינגייט עם חברת 'קיטמן לאבס' על רכישת מערכת גדולה לשימוש בדאטה, שתאפשר לנו לאסוף נתונים ולקבל ייעוץ באיתור ספורטאים צעירים. זו מערכת שעובדת בכדורגל באנגליה ורשמה הצלחה עם הרבה קבוצות בפרמייר ליג. אם נשפר את הליך האיתור, נצא לכל חלקי הארץ, נשמור את הנתונים וננתח אותם לאורך שנים, כך נוכל להבין מי מתאים לאיזה ענף, לשמור על הדור הבא - ובעתיד כנראה שיהיו לנו יותר ספורטאים מוצלחים. אנחנו תמיד מנסים לעשות הרבה דברים טובים שלא נעשו עד היום".
יותר מתקנים בפריפריה היו מביאים יותר ספורטאים. דני אורן (שחר גרוס)מתי מדינת ישראל, אומת ההיי טק, תהיה מדינה מובילה גם בתחום החדשנות בספורט?
לוסטיג: "יש כבר כמה תהליכים שהתחלנו בנושא. כיום יש לספורט האולימפי מעטפת מדעית שהוקמה בשיתוף עם שלושה גופים מובילים בעולם - הטכניון הקים ביחד איתנו את המרכז לפיתוח אולימפי, מכון ויצמן עוזר לנו בנושא השינה ויש לנו גם עבודה משותפת עם המרכז המטאורולוגי. הכנסנו הרבה יותר מדע לספורט וזה עוד יימשך".
מתי נראה תוצאות ושזה אכן משפיע?
אורן: "זה בחיתולים עדיין, אבל נעשות הרבה פעולות בתחום הזה ויהיו לזה תוצאות בהמשך. בגלישת הרוח אנחנו מנסים לשפר את הציוד של הגולשים כבר זמן מה, כי ציוד טוב יכול לתת יתרון בים. אנחנו משקיעים בזה המון, עם תקציב משותף והרבה שעות עבודה. מדובר בפרויקטים שמסתכמים במאות אלפי שקלים".
בדרך לפאריס
עוד קשה לומר מי יהיה מועמד למדליה באולימפיאדת פאריס 2024, אבל כרגע אפשר להעריך כי נבחרת הג'ודו תוכל לזכות לפחות במדליה אולימפית אחת, לונה סלפטר הוכיחה כי היא מסוגלת להתברג בטופ העולמי בשנה החולפת עם מדליית הארד במרתון באליפות העולם, ארטיום דולגופיאט מסוגל שוב לסיים על הפודיום האולימפי בתרגיל הקרקע בהתעמלות מכשירים, גם נבחרת ההתעמלות האמנותית בכושר מצוין למרות שרוסיה ובלארוס עדיין לא חזרו להתחרות, גם בגלישת רוח יעמידו נציגה שתתחרה כתף אל כתף עם הטובות ביותר בעולם ואולי אפילו אנסטסיה גורבנקו תצליח לעשות היסטוריה בבריכת השחייה. על הנייר, זו יכול להיות אירוע היסטורי.
אנסטסיה גורבנקו. תעשה היסטוריה? (רויטרס)בשנים האחרונות האתלטיקה, ההתעמלות והשחייה הפכו לענפים שיש בהם הצלחות. מדובר בשלושת ענפי הליבה של הספורט האולימפי וענפים שהוגדרו כמועדפים לפני אולימפיאדת לונדון 2012, אבל רק בשנים האחרונות הצלחנו בשנים להתברג לטופ העולמי בענפים החשובים הללו. איך זה קרה?
לוסטיג: "זה נכון. הוועדה של דב לוין ז"ל, שהתכנסה באטלנטה 1996, קבעה שצריכים להיות במדינת ישראל כמה ענפים מועדפים, שהם שלושת ענפי הליבה שהזכרת, בנוסף לג'ודו, שייט והתעמלות אמנותית. יש התפתחות ענקית בענפים הללו, ביחד עם הטאקוונדו, ובשנים האחרונות אני שמח לראות שאנחנו מצליחים בענפים הפופולריים והחשובים ביותר בתנועה האולימפית. יש באתלטיקה יותר עומק והישגים, כולל שני ספורטאים צעירים נהדרים שגדלים לנו כמו בלסינג אפריפה ויונתן קפיטולניק. גם בשחייה יש התקדמות ועומק, מלבד התוצאות שמשיגה אנסטסיה גורבנקו. נעשתה שם עבודה מצוינת וזה חייב להימשך כי כל מדליה יכולה להזניק את הענפים הללו קדימה".
אפשר לומר שהמצב בספורט הישראלי באמת השתפר?
אורן: "לספורטאים הבכירים שלנו כבר לא חסר כלום. היו ימים שכולם היו בוכים על זה שהם לא מקבלים מספיק עזרה ותמיכה, אבל בשנים האחרונות כל מה שהם ביקשו הם קיבלו. כמובן שתמיד אפשר לשפר את זה עוד יותר. זה מה שאנחנו מנסים לעשות".
"לספורטאים הבכירים כבר לא חסר כלום". דני אורן (שחר גרוס)החברים גילי ודני
לוסטיג בן ה-65 ואורן בן ה-63 הם אנשי מקצוע מנוסים, צנועים ופריקים של מידע. על השולחן שלהם יש עשרות דפים עם נתונים מהשנה האחרונה, רובם מרשימים ביותר, אבל הם תמיד מחפשים איפה אפשר להשתפר עוד יותר ונמצאים בקשר עם המאמנים, המנהלים המקצועיים והספורטאים. בכל פעם שבאים אליהם, הם עושים הכל כדי למצוא פתרון ולרצות את כולם. מהמשחקים האולימפיים באתונה 2004 הם עובדים במשלחות הישראליות ומלווים אותן, כך שאולימפיאדת פאריס תהיה השישית שלהם ביחד.
גם מחוץ למשרד, שני האנשים שמנהלים את הספורט בישראל הם חברים טובים. בטוקיו הם אפילו ישנו יחד באותה הדירה בבניין של המשלחת בכפר האולימפי. ההיכרות ביניהם היא רבת שנים, משום שהם התחילו את הקריירה הספורטיבית שלהם בקבוצת הנערים של הפועל כפר סבא בכדורעף, שיחקו יחד, פנו לתחום האימון ובבגרותם התקדמו לתפקידי ניהול כדי לנסות ולהשפיע מלמעלה. יחד עם זאת, הם תמיד נשארו מחוברים לשטח.
ביום האחרון של המשחקים האולימפיים בטוקיו הם נסעו יחד לצפות בגמר הכדורעף האולימפי, כדי להירגע מהעבודה האינטנסיבית ומארבע המדליות ההיסטוריות שהמשלחת הישראלית זכתה בהן. "רצינו רגע לנוח וליהנות אחרי כל זה, והאמת שאני מתגעגע לימים שלנו בכדורעף", סיפר דני. "אם יש משהו שאני מתגעגע אליו באמת זה לאמן כדורעף", הוסיף גילי בחיוך.
חברים גם מחוץ למשרד. גילי לוסטיג ודני אורן (שחר גרוס)כשאתם נפגשים בערב, גם מדברים על ספורט?
אורן: "כשאנחנו נפגשים בערב כחברים, אנחנו לא מדברים על עבודה. זה החוק שלנו".
אתם במשך הרבה שנים בתפקידי ניהול. איך מחזיקים כל כך הרבה זמן ביחד?
לוסטיג: "אנחנו מאמינים בעבודת צוות, להאציל סמכויות ולתת לעובדים סביבנו לפרוח. הכי חשוב שהסביבה תהיה חיובית כי בסוף זה ספורט".
במבט לאחור, כמה התרגשתם מאולימפיאדת טוקיו?
לוסטיג: "אלה רגעים שאתה חולם עליהם כשאתה עובד כל כך הרבה שנים בתחום הזה. זהב בשני מקצועות שונים בהתעמלות זה משהו שלא חלמנו עליו אפילו. זו הייתה הרגשה עילאית לראות אלוף אולימפי כמו ארטיום דולגטופיאט בהתעמלות מכשירים ולראות את לינוי אשרם זוכה בזהב ושוברת את ההגמוניה הרוסית. זה היה משהו מצמרר. האולם היה ריק בגלל המגבלות של מגפת הקורונה, אבל היינו עם רוב ישראלי מובהק ביציע. היה אסור לנו לצעוק ביציע בגלל המגבלות של מגפת הקורונה, אבל הישראליות פרצה החוצה וזה פשוט השתחרר. השמחה הייתה גדולה".
זה היה הרגע הכי מרגש שלכם בעבודה המשותפת שלכם?
אורן: "כשארגנטינה לקחה את גביע העולם בכיתי, אבל כשארטיום דולגופיאט זכה בזהב בטוקיו התפוצצתי מבפנים מרוב אושר. באתי לתחרות של ארטיום בתחושה שהוא לוקח זהב. בנסיעה שעשינו באותו היום מהטקס לזכר י"א חללי מינכן שנערך באותו היום, ישבנו ברכב ואמרתי לגילי 'ארטיום לוקח זהב'. כשזה קרה, זה היה מרגש".
"התפוצצתי מאושר". ארטיום דולגופיאט עם מדליית הזהב (רויטרס)גילי, מתי אתה בכית בפעם האחרונה?
לוסטיג: "רק פעם אחת זה קרה. אני התפרקתי בדמעות בנאום של אנקי שפיצר בטקס לציון 50 שנה לטבח באולימפיאדת מינכן. במשך 48 שעות עבדנו בטירוף רק כדי שנצליח לגרום לזה לקרות ונמריא לגרמניה עם משפחות החללים. כולם שם נשאו נאומים ממלכתיים, אבל אנקי הייתה היחידה שנשאה נאום אישי לזכרו של אנדריי ז"ל, היא דיברה אליו וזה השאיר אותי בלי מילים".
גילי, אתה בתפקיד מנכ"ל הוועד האולימפי משנת 2014. האם אולימפיאדת פאריס 2024 תהיה האחרונה שלך?
לוסטיג: "כן. אני חושב שכל אחד צריך לדעת למי לסיים ואחרי פאריס אני אסיים את תפקידי, אבל עד אז אני כל כולי בעבודה על אולימפיאדת פאריס למען הספורטאים וההצלחה שלהם".
יעזוב אחרי עשור. מנכ"ל הוועד האולימפי גילי לוסטיג (איציק בלניצקי)לאור הנתונים מהשנה החולפת, האם אפשר להיות אופטימיים לגבי העתיד?
אורן: "אנחנו בהחלט אופטימיים לגבי העתיד. יחד עם זאת, צריך שהתקציבים של ההכנות האולימפיות יעלו באופן דרמטי, תקציבי המלגות לספורטאים בסגלים האולימפיים יעלו גם הם כפי שכמות הנציגים שם עלתה, ושמהפכת המתקנים אכן תתממש בשנים הקרובות. אין לדעת מה יהיה בעתיד ואני מניח שאגיע לאולימפיאדת לוס אנג'לס בתור צופה, אבל בינתיים יש לנו עוד הרבה עבודה עד לאולימפיאדת פאריס, גם אם בשנה האחרונה התוצאות הן טובות".