סיפורו של קשר סקציה נס ציונה, יוני סטויאנוב, הוא מעין סיפור סינדרלה. עד לפני קצת יותר משנתיים, השחקן, שנולד בבולגריה, עוד שיחק בליגה א' במדי הפועל הרצליה. אלא שבמהרה הקריירה שלו קיבלה תפנית מהירה כשעבר לשחק במדי הפועל כפר סבא, כאשר שנתיים לאחר מכן, הוא ביצע התקדמות נוספת כשנרכש על ידי הפועל באר שבע. בשנה האחרונה הוא שיחק במדי הנבחרת הצעירה של בולגריה ולאחרונה אף בנבחרת הבוגרת תחת אקס מכבי תל אביב, מלאדן קרסטאיץ'.
כפי שתקראו בכתבה הבאה, הקריירה של סטויאנוב לא הייתה קלה, כאשר בגיל ההתבגרות התגלתה אצלו מחלת הסוכרת ש"איימה" לפגוע בקריירה שלו, כאשר בשלב מסוים עקב פציעה באזור הקרסול, הוא אף שקל לפרוש מכדורגל. רצה הגורל, או יותר נכון שכנועים מצד חברים ובני משפחתו, שהובילו לחזרתו ובהמשך כאמור לקדמת הבמה.
הקונפליקט כילד שגדל בישראל לשחקן שהפך לאחד המשתייך לסגל נבחרת בולגריה לא היה פשוט, אך למען האמת, למרות זימון אחד לנבחרת ישראל הצעירה (שלא התאפשר), הוא לא באמת קיבל את הצ'אנס. כעת, השחקן שהפך לאחד מהמובילים בעולה החדשה של ניר ברקוביץ' מדבר.
בראיון מיוחד ל-ONE, הוא משתף בדרך שעבר, הילדות כילד בולגרי ישראלי, ההשאלה לנס ציונה, מלאדן קרסטאיץ' וחושף על הקשיים אשר מאפיינים שחקן כדורגל שחולה במחלת הסוכרת.
"מהרגע שהגעתי לב"ש, האמינו בי ואני חייב להודות שאוהבים אותי שם מאוד. אבל פשוט במועדון כמו ב"ש, מועדון כזה גדול, קשה לשחק משחק אחר משחק. עשיתי קפיצה גדולה מהליגה הלאומית להפועל ב"ש, אז אולי הייתי צריך לעשות עוד צעד באמצע וללכת לקבוצה כמו נס ציונה בה אני יכול לקבל את הבמה ואת הניסיון. אוכל לחזור מוכן לעונה הבאה", הוא מסביר תחילה על הסיבה להשאלתו לכתומים מלב המושבה.
אולי היית צריך להתעקש ולהישאר במטרה להילחם על המקום שלך?
"בהתחלה רציתי להישאר בב"ש, אבל צריך להבין: בגיל שלי אני צריך לקבל כמה שיותר דקות ולצבור ניסיון. הבהירו לי שאני יכול להישאר, אבל מה שאני הכי צריך הוא לשחק וכמה שיותר. בסגל הנוכחי ידעתי שאשחק פה ושם, אבל שלא יוכלו להבטיח לי דקות. מהצד של ב"ש, הם גם הסכימו שאני צריך ללכת להשאלה".
מתי היה הרגע שהבנת שאתה צריך לצאת להשאלה?
"בסופו של דבר, היו לי בסך הכול שתי הופעות: פעם אחת שיחקתי חצי שעה ועוד פעם שיחקתי למשך עשר דקות. בהמשך לא הייתי בסגל וראיתי לאן הדברים הולכים. ב"ש הם אלו שהעלו את אופציית ההשאלה, אני בכלל בהתחלה רציתי להישאר ולהילחם".
למה בחרת בנס ציונה? גם חדרה התעניינה.
"הסתכלתי על הקבוצות לפני כן ודיברתי עם כמה שחקנים. נס ציונה היא קבוצה שמשחקת כדורגל התקפי ושמח ושהסתכלתי עליהם חשבתי שאוכל להתחבר יותר אל הקבוצה הזאת מאשר לקבוצות אחרות. אני מאוד אוהב את ניר ברקוביץ' ויש לנו חיבור טוב".
לאן נס ציונה הולכת?
"אני חושב שמאז שהגעתי לפה, לפחות ממה שאני ראיתי, היו לנו משחקים ששיחקנו בהם טוב, אבל זכינו רק למחמאות. אם זה לדוגמה המשחק מול ריינה כשהובלנו ביתרון כפול, או אם אלו המשחקים מול נתניה וסכנין. בסיבוב השני נהיה חייבים לקחת את הנקודות, אבל בסך הכול אני חושב שצריך לקחת דברים טובים מהסיבוב הראשון. האם נישאר בליגה? יש לנו סגל מאוד חזק עם שחקנים טוב אז אנחנו צריכים להישאר. איך שאנחנו משחקים, אנחנו צריכים להיות במקום גבוה יותר".
כאמור, סטויאנוב עלה לכותרות לאחרונה בשל הופעותיו בנבחרת בולגריה. אך לפני זה, קצת רקע: סטויאנוב נולד בבולגריה ובגיל שנתיים עלה לישראל. בגיל שש הוריו התגרשו ואביו חזר לבולגריה. משפחתו של אביו נשארה בבולגריה ואילו משפחתה של אימו, גרה בישראל.
"בשנה שעברה כששיחקתי עוד בכפר סבא, קיבלתי זימון לנבחרת הצעירה של בולגריה וזה בערך היה שבועיים לפני שהנבחרת התכנסה. הגעתי למשחקים מול מולדובה והולנד, אתה רואה את עצמך משחק נגד הולנד ואתה אומר לעצמך שזו אופציה מצוינת עבורך להגיע לבמות קצת יותר גבוהות. אתה חושף את עצמך. לא חשבתי פעמיים כי זה לא שהייתה לי בחירה בין ישראל לבולגריה. בהמשך השנה קיבלתי שני זימונים נוספים לנבחרת הצעירה וערכתי שש הופעות”, הוסיף.
אתה אומר שלא הייתה לך בחירה, תסביר.
"זומנתי פעם אחת לנבחרת ישראל הצעירה, כששיחקתי במדי כפ"ס: היה לנו משחק במסגרת חצי גמר גביע הטוטו עם כפ"ס והיינו במחנה אימונים לפני כן. זימנו אותי לשני אימונים בנבחרת ישראל, אבל לא יכולתי להגיע. ככל שעבר הזמן, ראיתי שהיו עוד זימונים ולא קראו לי שוב. זה לא שקראו לי ולא הייתי טוב".
אולי כעסו עליך?
"אני לא חושב, כי זה לא שלא רציתי לבוא. היה לכפ"ס משחק ולא יכולתי להגיע. לא קראו לי בזימונים הבאים ואז הגיע הזימון מנבחרת בולגריה".
לפני שבחרת בבולגריה, חשבת לבדוק שוב על נבחרת ישראל? זה קונפליקט לחיות בישראל ולשחק בבולגריה.
"בסופו של דבר אני חושב שלקחתי את ההחלטה הנכונה. בכדורגל יש מומנטומים והזימון הזה היה משהו שצריך לקחת בשתי ידיים. זכיתי להופעות בין-לאומיות ולשחק בבמות הגדולות וזו הזדמנות גם לשחק באירופה".
אתה שלם היום עם ההחלטה הזאת?
"תראה, זה לא שחשבתי ממש על הדברים האלה כי בסופו של דבר, הייתה לי רק הצעה אחת בסופו של דבר. לפני ההחלטה, התייעצתי עם הסוכן שלי (אדם קידן), עם המשפחה ועם החברים. זו הזדמנות שמגיעה לך בגיל 21, לייצג נבחרת בוגרת. אתה יודע איך עובדים הדברים בישראל: לא מסתכלים על הליגה השנייה ועל הפועל כפ"ס ושם כן הסתכלו. לא רציתי לקחת את הסיכון ולחכות עוד כמה שנים ואז לראות לאן זה יתגלגל. אני מאמין בעצמי וחושב שאני יכול להגיע רחוק, כך שהייתי צריך להכות על הברזל כשהוא חם".
אתה פספוס של נבחרת ישראל?
"אני חושב שכן. בסופו של דבר אני מאמין בעצמי וחושב שאני שחקן טוב שיכול להגיע רחוק".
קיבלת תגובות על הבחירה?
"בעיקרון, כל החברים שלי והמשפחה שלי תמכו ועמדו מאחורי ההחלטה שלי. היו אולי כמה חברים ששאלו אם אני מתחרט או משהו בסגנון, אבל אני לא מתחרט. הסברתי להם את השיקולים, כמו שהסברתי לך".
ספר קצת על השיחות עם מאמן הנבחרת קרסטאיץ' ועל הבחירה שלו בך?
"כנראה שהיו מרוצים ממני ואני מאמין שגם ראו שבאר שבע רכשה אותי. קרסטאיץ' מכיר את הליגה פה. היו לי איתו כמה שיחות טובות. כשהגענו הוא עשה שיחה לכל הנבחרת, הרי לכל מאמן יש דרישות משלו. יצא לי לדבר עם הצוות שלו כמה דברים על ישראל. התעניינתי איפה הם גרו בישראל ואם הם אהבו את המדינה. דיברו קצת על שחקנים של מכבי ועל אוסקר גלוך".
איך הוא כמאמן?
"מאמן מצוין. יש לו דרישות גבוהות והוא אוהב קצב גבוה באימונים. זה חשוב שהאימונים יהיו בקצב וכל השחקנים יידעו מה הם צריכים לעשות במשחק. הוא מצליח להסביר לך באימון ככה שאתה יכול להביא את זה למשחק".
איך הנבחרת הבוגרת של בולגריה לעומת זו של ישראל?
"קשה לי להשוות, אבל הרמה שם גבוהה והקצב הוא טוב. זומנו לא מעט שחקנים צעירים, זו נבחרת צעירה. הדרישות גבוהות והאימונים טובים. יש לנו צוות מאמנים טוב".
לאן הנבחרת הזאת יכולה להגיע?
"חושבים יותר על העתיד, לבנות לאט לאט. בשנים האחרונות התוצאות של הנבחרת בולגריה לא היו טובות והם מנסים לרוץ לאט לאט עם הדור הצעיר קדימה. כבר במרץ יש לנו את משחקי המוקדמות לעלייה ליורו. נשחק עם הונגריה, ליטא וסרביה".
כאמור, הדרך של סטויאנוב להצלחה היחסית לא הייתה פשוטה. עד המעבר להפועל כפ"ס, הדרך שלו כשחקן צעיר הייתה מלווה בלא מעט קשיים, כאשר כפי שיחשוף מיד, הוא אף שקל לפרוש מכדורגל. עוד לפני כן, התגלתה אצלו מחלת הסוכרת שברגע הראשוני איימה לעצור לו את הקריירה.
בגיל שמונה הוא החל לשחק במכבי תל אביב צפון באוניברסיטה באוניברסיטת ת"א, כאשר בגיל 13 הוא עבר למחלקת הנוער של רמת השרון עד השנה הראשונה בה היה מיועד לשחק בקבוצת הנוער. אז, בתחילתה של אותה העונה, הוא נפצע ונעדר למשך חודש וחצי. כשחזר וביצע שיקום, קבוצתו מוקמה במקום האחרון. סטויאנוב הושאל להפועל הרצליה (מהליגה השנייה) בנוער, סבל מעוד שתיים או שלוש פציעות בקרסול כאשר לקראת סוף העונה הוא שוב סובב את הקרסול.
"בסוף אותה עונה החלטתי שאני פורש לגמרי. הייתי חודשיים או שלושה בבית, שיחקתי רק בטורניר "מדינת הכדורגל" עם חברים. אתה יודע, בדרך כלל כשמגיעים לפתיחת עונה הקבוצה מתקשרת איתך ומוסיפה אותך לאיזושהי קבוצת וואטסאפ: במקרה הזה לא עשו את זה, אז אתה יודע, זה גם ביאס אותי".
אז מה הוביל להחלטה לחזור לשחק ולא לפרוש?
"המשפחה רצתה שאחזור ושבועיים לפני תחילת העונה אמרתי שאתן לזה עוד צ'אנס. למרות שהייתי עוד שייך לרמה"ש, באתי ישר להרצליה ואמרתי להם שאני לא רוצה להתעסק עם כרטיס השחקן. גם ככה לא היה לי ראש לשחק ואמרתי להם שהם יתעסקו עם רמה"ש בנושא כרטיס השחקן. בסוף, רמה"ש שחררו אותי ללא תמורה ובחצי העונה בהרצליה עשיתי מספרים של יותר מעשרה שערים ובישולים בנוער והתחלתי לשחק עם הבוגרים".
ומה קרה אז?
"פגשתי את אדם קידן (סוכנו) וישבנו לשיחה. הוא האמין בי מהרגע הראשון ואמר שאגיע רחוק. בעונה השלישית שלי בהפועל הרצליה, שיחקתי רק עם הבוגרים, הלכתי לבוררות ונקבע פיצוי קטן של 8,000 שקלים והפועל כפ"ס החליטו לקחת אותי".
מה עושה שחקן בימים שהוא לא יודע לאן הקריירה שלו מתקדמת?
"עבדתי בלי קשר, כשליח פיצה, אבל הבנתי שזה לא צחוק, שזו קריירה עבורי. ברגע שחתמתי בהפועל כפ"ס חתכתי מהפיצה. בהמשך עבדתי בקיוסק של חברים, בזמן שהייתי בעונה הראשונה כפ"ס. זה היה יותר להעביר את הזמן".
אתה בקשר עם אבא שלך?
“אני בקשר טלפוני עם אבא שלי, נפגש איתו בחופשים. אמא שלי גידלה אותי לבד, היא דאגה שלא יחסר לי כלום ותמכה בי לאורך כל הדרך וגם כל המשפחה מהצד שלה. בנוסף, אני חייב הרבה לסוכן שלי אדם ולבת הזוג שלי ומשפחתה שלקחו חלק בקריירה שלי ותמכו בי מאוד”.
בוא נחזור למחלת הסוכרת, מתי גילית אותה לראשונה?
"זה היה בגיל 16, כששיחקתי בקבוצת נערים א' ברמה"ש. היה לי משחק והרגשתי תשוש במשחק. בדקה ה-60 ביקשתי לצאת ואחר כך הלכנו לסבא וסבתא שלי לארוחה. לסבא שלי גם יש סוכרת מסוג 2 ובמקרה היה לו את מכשיר בדיקת הסוכר. בדקו לי את רמת הסוכר והתוצאה הראתה על 500, לשם השוואה אתה כרגע עומד על מקסימום 100. היינו בהלם ועשינו עוד בדיקה והתוצאה הייתה זהה. רק כדי להסביר, 600 זה עילפון. יכול להיות שאם לא היו מפנים אותי מיד לבית החולים אז הייתי מתעלף".
מה אמרו לך בבית החולים?
"אני לא ממש הבנתי מה קורה. עלו לי מחשבות שאצטרך להפסיק עם הכדורגל ובאמת פחדתי. הגעתי לבית החולים ואחרי כמה שעות הגיעה הרופאה וממש הרגיעה אותי. היא הסבירה לי שאם אני מאוזן סוכרתית אני יכול לנהל אורח חיים ספורטיבי. היום אני רוצה להוכיח שאני יכול לשחק עם זה. זה לא מסכן אותי, אבל אני צריך כל הזמן להיות מאוזן. האימונים עוזרים לאזן את הסוכר. ברגע שאני אוכל אני צריך להזריק אינסולין וכך אני עושה בכל ארוחה".
ואיך אתה מתפקד ביום יום?
"יש לי חיישן עם מדבקה ומחט באמצעותם אני בודק את רמת הסוכר. זה כבר לא מפריע לי. זה כמו ה-GPS שלי (צוחק). בכל ארוחה אני צריך להזריק גם בבטן וגם בישבן ויש עוד זריקה אחת שאני צריך לעשות כל 24 שעות לטווח הארוך".
זה משהו שאתה מתרגל אליו כבר?
"כבר אחרי חצי שנה התרגלתי ולמדתי איך לחיות עם זה. התאזנתי ואני יודע מה אני צריך לאכול וכמה להזריק. אני מאוד אוהב מתוקים והכדורגל מאזן אותי ומאפשר לי לאכול אותם בכל זאת. הסוכרת עוזרת לי מהעבר השני לא לברוח יותר מדי למתוקים".
מה קורה במהלך משחקים?
"בעיקרון, לפעמים באימונים עצמם, יש לי נפילת סוכר. אני מרגיש פחות טוב ומעט סחרחורת. אז אני יודע לעצור לכמה דקות, לקחת משהו מתוק ולהמשיך. זה קורה לעיתים רחוקות, כי אני יודע להתנהל עם זה. לפני משחקים אני יותר מקפיד שזה לא יקרה וזה קרה לי רק פעם אחת: בילדות, שנפל לי הסוכר באמצע המשחק".
איזה מסר תרצה להעביר פה?
"כשגילו לי את זה, ראיתי קצת שחור למשך כמה שעות. אבל אני חושב שזו מחלה שאתה יכול להתמודד איתה בצורה טובה ואם אתה מנהל אותה כמו שצריך, אתה יכול לחיות כמו כל בן אדם רגיל. לנהל אורח חיים ספורטיבי ולהגיע לרמות הכי גבוהות כמו שחקנה של ריאל מדריד, נאצ'ו פרננדס. יש לו גם סוכרת וכשגילו לי את הסוכרת הסתכלתי מי עוד סובל מהמחלה וזה נתן לי עוד מוטיבציה. ראיתי אותו כמודל: אם הוא משחק בריאל מדריד, למה אני לא יכול להגיע רחוק גם כן? גם אני רוצה להגיע רחוק".