בעוד פחות משבוע ליאו מסי יכול להיות אלוף עולם. כל כך קרוב החלום הזה של קפטן נבחרת ארגנטינה, אבל גם כל כך רחוק. שני ניצחונות הוא צריך כדי לזכות במונדיאל ולהביא את הגביע המוזהב הביתה בפעם הראשונה מאז עשה את זה דייגו מראדונה אי שם במקסיקו 1986. יש הרבה קווי דמיון בין הטורניר הזה וההוא של צמד מספרי 10, אבל בשביל שהפרעוש והאלביסלסטה יוכלו להמשיך לחלום, הם קודם כל צריכים לנצח הערב (שלישי, 21:00) את קרואטיה, איתה יש להם חשבון פתוח.
בארגנטינה עדיין זוכרים את התבוסה 3:0 לקרואטים בשלב הבתים של מונדיאל 2018. אנטה רביץ', לוקה מודריץ' הבלתי נגמר ואיבן ראקיטיץ' כבשו אז למנצחים בתוספת הזמן. השער האחרון ההוא זכור גם למסי עצמו שרץ חצי מגרש חזרה להגנה גם כשהמשחק כבר היה גמור, רק כדי לראות את הקשר נועץ את המסמר האחרון בארון של ארגנטינה.
למעשה, בשריקת הסיום באותו יום בניז'ני נובגורוד, ארגנטינה עדיין הייתה בלי אף ניצחון אחרי 1:1 מול איסלנד במחזור הפתיחה. אמנם בסוף היא ניצחה 1:2 את ניגריה והעפילה לשמינית הגמר, אבל זה קרה רק מהמקום השני, זה ששלח אותה למפגש עם צרפת כבר בשמינית הגמר ולמשחק בלתי נשכח שבו קיליאן אמבפה חרך את ההגנה הארגנטינאית ושלח אותה הביתה כבר בפתיחת הנוק אאוט. אלופת העולם שבדרך הדיחה אז את מסי וחבריו, אבל יש שיאמרו שזו הייתה התבוסה לקרואטיה שחרצה את גורלם עוד לפני כן.
רגע לפני עוד מפגש עם קרואטיה, כדאי להזכיר שארגנטינה של אז הייתה נבחרת שונה לחלוטין. עד כמה? בימים ההם עוד שיחקו בשורות האלביסלסטה חאבייר מסצ'ראנו וסרחיו אגוארו שכבר פרשו והמאמן היה חורחה סמפאולי שנחל כישלון חרוץ. אבל מאז הרבה דברים השתנו וקטאר 2022 הוא המונדיאל הראשון של מסי שבו ארגנטינה היא לא רק הוא ועוד 10. הפרעוש הוא עדיין הסופרסטאר הבלתי מעורער וזה שסחב את ארגנטינה על הגב עד לחצי הגמר, אבל מדובר בנבחרת הרבה יותר קבוצתית מכל מה שהיה בעבר בעידן מסי. אפילו יותר מאשר ההעפלה לגמר במונדיאל 2014.
נדמה שבארגנטינה מודל 2022 יש למסי צוות מסייע טוב מכל מה שהיה עד עכשיו וזה מה שנותן לו, לחבריו ולאוהדים תקווה שהפעם זה סוף סוף יקרה. זה כולל בעיקר את אמיליאנו 'דיבו' מרטינס ורודריגו דה פול, אבל גם את אנסו פרננדס וחוליאן אלבארס שמייצגים את דור העתיד - וגם את ההווה - וכמובן את המאמן ליונל סקאלוני, אולי זה שמבין טוב מכל קודמיו בתפקיד מה באמת מסי צריך.
לארגנטינה יש משוכה גבוהה בדרך לגמר, אבל היא יכולה להרשות לעצמה לחלום על זכייה במונדיאל כמעט חודש אחרי ציון יום השנה למותו של מראדונה. קצת יותר משנתיים אחרי, דייגו אולי מסתכל על מסי וחבריו מלמעלה ובינתיים נראה שהוא משמש להם השראה. "יד האלוהים ששומרת על מסי", נכתב על דיבו מרטינס בעיתון 'אל מונדו' הספרדי, אבל מראדונה הוזכר בימים האחרונים לא פעם גם בהקשר של - איך לא - מסי עצמו.
חורחה ולדאנו שהיה חלק מהנבחרת זוכת גביע העולם במונדיאל 1986 וגם כבש בגמר מול מערב גרמניה, אמר לאחרונה בראיון: "מי שלא אוהב את מסי, לא אוהב כדורגל. יש לו טורניר מרדוניאני". ובאמת, אפשר להבין אותו כי מסי חושף בקטאר צדדים פחות מוכרים שמזכירים את דייגו. לא מעט אנשים תהו לפשר השינוי, אבל ולדאנו וגם סקאלוני סיפרו בימים האחרונים שהפרעוש תמיד היה כזה. הוא פשוט לא נתן לצדדים האלה לצאת החוצה, לא ברמה כזו.
זה מה שעושה (כנראה) מונדיאל הפרידה שלך והצ'אנס האחרון להניף את גביע העולם בגיל 35. וזה לא רק שמסי העמיס את ארגנטינה על הגב עם שערים מול ערב הסעודית, מקסיקו, אוסטרליה והולנד לצד יכולת גבוהה ומהלכים בלתי נשכחים כמו הבישול לנהואל מולינה נגד כיוון התנועה ובין הרגליים של נתן אקה מול האורנג', זו גם המלחמה הבלתי מתפשרת וסגירת החשבונות עם כל מי שמאתגר אותו. ללואי ואן חאל מסי הזכיר את חואן רומן ריקלמה עם שחזור החגיגה שלו מול הספסל ההולנדי, על ואוט וחהורסט מספר 10 צעק: "על מה אתה מסתכל, טמבל?" בראיון בלתי נשכח שהפך לקאלט בארגנטינה וגם השופט מתאו לאוס לא יצא נקי.
אבל כל זה כבר עבר ואחרי הדרמה מול הולנד נשאר למסי לסגור חשבון גם עם קרואטיה. אגב, את שערו הראשון בנבחרת הבוגרת כבש הפרעוש מול הקרואטים במשחק ידידות בו האלביסלסטה הפסידו 3:2, מי שערך בכורה במדים הלאומיים בנבחרת מהבלקן, הוא לא אחר מהקפטן כיום – לוקה מודריץ’.