עומר פרץ והפועל כפ"ס הפכו אמש (ראשון) לסינדרלה של סיבוב הגביע הנוכחי כשגברו 1:3 על הפועל חדרה באיצטדיון העירוני בנתניה והפכו את העונה של הירוקים מהשרון, שנמצאים בחלק העליון של הליגה הלאומית, למוצלחת אף יותר.
עבור המאמן בן ה-36, שהחל את קריירת האימון שלו עוד בטרם מלאו לו 30 עקב פציעות חוזרות ונשנות שאילצו אותו לפרוש ממשחק, מדובר בציון דרך משמעותי. אחרי הכל, הקריירה של פרץ, הן על המגרש והן על הקווים, הייתה מלווה בלא מעט קשיים: החל ממשברים נפשיים, פציעות וכמובן האירוע הטרגי שפקד את משפחתו לפני שנה וחצי: מותו של שחקן העבר ואביו, ויקי ז"ל, ששם קץ לחייו.
לאחר שנים בהן הכול הלך קשה לפרץ ולאחר שנים כמאמן, נראה שהוא מצא את הנחלה: עם הפועל כפ"ס יש לו שני ניצחונות ליגה רצופים, הצלחה בגביע ואין ספק שמדובר באחד ממאמני העתיד של הכדורגל הישראלי. בראיון מיוחד למדור "לאומית במוקד" של ONE, הוא דיבר על הכל וסיכם גם את ההעפלה לשמינית הגמר.
"ברור שהאמנו שאפשר לנצח", אמר פרץ, "ידענו שאמנם יש הבדלים בין שתי הליגות, אבל אלו פערים שאפשר לצמצם במשחק אחד. הגענו באמונה שאפשר לעשות את זה וידענו שאם נעשה טעויות קלות אז חדרה תעניש. מתחילת המשחק הרגשנו מאוד נוח, שאנחנו שווים להם ביכולת. צריך שהדברים יתחברו במשחקים כאלה ואני שמח שזה הלך לנו".
לא באת להסתגר ואתה בכלל ידוע כמאמן שמאמין בכדורגל התקפי.
"תראה, אין נוסחא אחת להצלחה. לכל מאמן יש את האני מאמין שלו ואת סגנון המשחק שלו. יש מאמנים שלקחו אליפויות בצורה כזאת ויש שלקחו בצורה אחרת. אני מאמין בדרך מסויימת ואני הולך איתה מהיום הראשון שלי בתור מאמן".
אבל פה בישראל המאמנים חוששים למעמדם, אז לשחק התקפי זה סיכון.
"ברגע שפרשתי והתחלתי להיכנס לתחום האימון, עקבתי וראיתי סגנון שאני מאוד מאוד אוהב. התחלתי ללמוד את זה וראיתי שזה עובד במקומות אחרים. כמובן שבסופו של דבר הכול תלוי בשחקנים ובאיכות שלהם. התחלתי כמאמן נוער והיה לי זמן ללמוד את הדברים ולטעות, התחלתי מלמטה וניסיתי את הסגנון הזה. ראיתי שזה הולך ועל הדרך אתה כמובן טועה ומנסה. אני שמח שזה תופס לאורך השנים".
מי המאמן שהכי הרשים אותך? מי המודל שלך?
"גם כששיחקתי כדורגל והייתי לקראת הסוף, הכי גדול עבורי היה פפ גווארדיולה ועליו סגנון הכדורגל שלי מבוסס. כמובן שהפערים באיכויות נורא נורא רחוקים, אבל יש שיטה מסויימת שמלמדת את הסגנון הזה והלכתי ולמדתי אותה. העולם היום פתוח ומי שרוצה ללמוד מוצא את הדרך: אם זה בקורסים דרך האינטרנט, ספרים וכל מיני דרכים לחקור. סיגלתי לעצמי איזשהי דרך ואני כל הזמן ממשיך ולומד. כמו שאמרתי, אין דרך אחת: ברק בכר זכה באליפויות בדרך אחת ואיביץ' בדרך אחרת. זה שניצחנו והכל זה בסדר, אבל זה לא אומר שרק הדרך הזו היא הנכונה".
איזו קבוצה תרצו להגריל?
"בגביע זה באמת מאוד תלוי בהגרלה. סביר להניח שאם ניפול על אחת משלוש הגדולות בליגת העל, אז יהיה לנו מאוד קשה להתמודד איתן, כי פערי האיכות מאוד גדולים, אבל נתמודד עם מה שצריך. עשיתי בגביע דרך מסויימת כמאמן: עם הכח ר"ג הדחתי את רעננה שהייתה בזמנו בליגת העל ועם כפר שלם העפלתי לרבע הגמר בו שיחקנו נגד הפועל ת"א. זה מפעל שנותן חשיפה ובמה".
בוא נחזור להתחלה שלך. מתי החלטת שאתה רוצה להיות מאמן?
"הפציעה השנייה שלי בברך בגיל 30 קצת הפתיעה אותי, לא ציפיתי לפרוש בגיל כה צעיר. יש לי חבר קרוב מאוד, עומר בוקסנבוים, מיד כשפרשתי הוא הציע לי לאמן במחלקת הנוער של הפועל ר"ג וזה מה שנתן לי את נקודת הפתיחה. הייתי מאמן נוער בהפועל ר"ג בליגה השנייה ובמקביל הייתי עוזר המאמן של ליאור זדה בקבוצת הבוגרים. בוקסה הוא זה שנתן לי את הדחיפה וההזדמנות להתחיל את הקריירה שלי בתור מאמן".
מה דעתך עליו, בינתיים הוא לא מצליח בהפועל ת"א.
"אנחנו חברים מאוד קרובים: התחלתי איתו את הדרך ובהמשך עברתי איתו למחלקת הנוער בהפועל ת"א. הוא איש מקצוע מהטובים בארץ וכמו שההתחלה שלו בנוער הייתה קשה והיייתי נוכח לזה, לאחר מכן הוא הפך את המחלקה לאחת מהטובות בארץ. גם בבוגרים הוא צריך עוד שנה בשביל להבין את המערכת ואת מה שצריך לתקן, אבל אני בטוח שבשנה הבאה הם ייראו הרבה יותר טוב".
התחלת לאמן בגיל צעיר והדברים לא הלכו לך בצורה קלה.
"האמת שאתה נוגע בנקודה שנמצאת עמוק בראש שלי. שום דבר לא הלך לי קל בקריירה: לא עם פציעות ולא בקבלת ההחלטות: גם ככדורגלן וגם כמאמן. התחלתי כעוזר מאמן של מנחם קורצקי בנתניה מיד כשפרשתי ואז התגלגלתי להיות מאמן ראשי. הדרך שלי החלה מלמטה ואני לא מצטער עליה כי לא רציתי שיהיו לי קיצורי דרך.
"להיות מאמן זה לעבוד באחד המקצועות הקשים בכדורגל אם לא הכי קשה. צריך ללמוד ולהבין אותו, לנהל 20 שחקנים מתחתיך שצריך לדעת להגיע אליהם ובנוסף צריך להתעסק עם בעלי בית ולהעביר אימונים ואת הידע שלך. היה לי את הזמן לנסות ולטעות וגם לחקור דברים. מהיום שפרשתי ועד היום שזה לא הרבה זמן, הכדורגל משתנה ובאים רעיונות חדשים".
עברת תקופות קשות גם עם אבא שלך וגם עם קשיים נפשיים. מה שחווית מול חדרה נותן לך קצת נחת?
"אני מנסה להסתכל על זה בפרופורציות של החיים: מבחינה מנטלית גם כשחקן, הקריירה שלי הלכה למקומות טובים: שיחקתי באקדמיה בחו"ל (שטרסבורג הצרפתית), הייתי בנבחרת האולימפית ושיחקתי בתל אביביות. היו לי פציעות ובחירות לא נכונות והקריירה שלי דעכה. עם הדברים האלה והציפיות שהיו לי כשחקן שלא צלחו, המצב הנפשי לא היה הכי טוב.
"אתה מנסה להגיע למקומות שחלמת עליהם ואתה לא מצליח, זה לא תואם את הציפיות שלך. יש הרבה התמודדויות ואנשים לא מבינים כמה קושי יש במקצוע הזה וכמה אתה חי לפי הצלחות. היום אני הרבה יותר בשל ויודע שהדברים נזילים: אתה צריך להישאר נאמן לדרך שלך ולדעת שהימים הטובים יגיעו".
איך עבדת על עצמך מנטלית?
"אני בטוח שהמון סובלים מהנושא הזה וזה לא משהו אישי רק שלי. כולם חווים קשיים בחיים וצריך לדעת להתמודד איתם. אני תמיד אומר לשחקנים שלי שאם הייתי יכול לחזור בזמן, אז הדבר היחיד שהייתי משנה בתור שחקן הוא שהייתי מגיע כל יום לעבודה עם חיוך על הפנים. בלי קשר למה שאומר לי המאמן, מה שמבקר הקהל או מה השחקן שמולי חושב. אני בא כל יום ונותן את כל כולי, בין אם אני בהרכב ובין אם לא".
מי הרים אותך באותה תקופה קשה?
"תראה, בסופו של דבר אתה מתבגר עם השנים. המחשבות והראש שהיו לך בגיל 20, לא דומים להיום. הנחיתה שלי מהפרישה הייתה קלה, כי כבר אחרי חודשיים מנחם הציע לי להיות העוזר שלו. לא היה לי יותר מדי זמן פנוי לשמחתי, למחשבות. נכנסתי ישר לאימון וזה הדבר שהכי מספק אותי. אני מגיל חמש בכדורגל וזה הדבר שאני יודע לעשות הכי טוב".
גם בקורונה עברת תקופה לא פשוטה. היית צריך לעבוד כשליח.
"תשמע, גם אחרי שעבדתי בהפועל ר"ג, הלכתי לעבוד בבוגרים בהכח ר"ג. גן. היו לי חודשיים ראשונים בהם הייתי צריך לנסוע באוטובוסים לאימון עד שהבעלים גל יוסף ראה משחק גביע שלנו נגד דימונה מליגה ב'. במשחק הזה ניצחנו בהארכה ואחרי המשחק הוא בא אליי ואמר לי שאהיה מהמאמנים המובילים בארץ ובא ושדרג לי את החוזה בנוסף לאוטו.
"לגבי הקורונה: אני כבר לא זוכר איפה הייתי ואיפה אימנתי, אבל היה טירוף פה בארץ ויש לי חבר שיש לו חנות מזון. הוא אמר לי שאני גם ככה בבית ולא עושה כלום, אז שאזיז את עצמי ואעזור לו. עשיתי את זה באהבה גדולה וזה גם נתן לי פוש בחיים שלי להבין שלא יעשו בשבילי כלום. כל אחד צריך לעשות בשבילו בשביל להרים את עצמו".
אבל זו גם תמונת מראה למצב המאמנים? שאתה לא יכול להסתמך על תפקיד המאמן?
"אנחנו נסטה לנושאים כלכליים: לא קל להרבה אנשים במדינה פה ואין שום בושה בכל עבודה שהיא שמכניסה כסף. אנחנו רואים את תחלופת המאמנים פה וגם לי זה יושב בראש מאחורה. אבל זה שהמצב התעסוקתי של המאמנים לא טוב, זה לא ישנה את האני מאמין שלי. אני מעדיף להיכשל בדרך שלי ולא בדרך אחרת כי לפחות אדע שהלכתי בסגנון שלי".
אז איך אתה עם הדרך שלך כמאמן?
"כמו שאמרתי, אין דרך אחת. ברק בכר הוא יחיד במינו שהצליח כל כך מהר ולא לכולם יש את הפריביליגיה הזאת. התחלתי מלמטה וכמו שאמרתי קודם, עבורי זו הדרך הכי נכונה. אנשים לא מבינים כמה זה חשוב לטעות ולטעות בבוגרים זה הרבה יותר קשה מאשר לטעות במחלקות הנוער. עבדתי שנתיים בנוער וזה מה שעיצב אותי בסופו של דבר. כשאתה מגיע לבוגרים, אתה צריך להגיע כמה שיותר מוכן ובשל".
עבדת בהפועל ת"א גם בנוער ובהמשך היית על הקווים למשחק אחד בבוגרים.
"העונה שלי בנוער הייתה הכי פחות טובה שלי מקצועית וזו גם העונה שלמדתי ממנה הכי הרבה כי בה עשיתי הכי הרבה טעויות. זה גם משהו שהוא חשוב: להבין איפה אתה טועה. למדתי שכשבונים סגל של קבוצת כדורגל בעידן של היום, אין יותר מדי זמן למאמן להתעסק עם טיפוסים שהם לא נעימים גם בחדר ההלבשה וגם מבחינה מקצועית. היה לי קשה להשפיע על השחקנים בנוער של הפועל. הבוגרים? הייתי עוזר של מוטי איווניר וכשקובי רפואה הגיע הוחלט שאהיה רק בנוער. סיימתי בצורה הכי יפה שיש ואני מכבד אותם".
איך אתה רואה את העתיד שלך?
"אני רוצה לסיים את העונה הכי טוב שיש עם הפועל כפ"ס. יצחק ועידן שום נתנו לי את הבמה בליגה הלאומית לאמן במועדון עם מסורת ותנאים. אני מחוייב למועדון ולשחקנים, ולאחר סיום העונה אי אפשר לדעת מה יהיה. אני רוצה לסיים אותה מקצועית הכי טוב שאפשר".
ראית את המונדיאל. איזה רעיונות לקחת?
"תשמע, תמיד אתה לוקח המון רעיונות מכל הליגות והטורנירים הגדולים. על זה מביאים ומפתחים את הדברים שאתה מאמין בהם. כשאני מראה לשחקנים קטעים מחו"ל, אני תמיד אומר להם שהאיכויות הן שונות, אבל יש הרבה דברים ללמוד מהם".
איפה אתה רואה את עצמך בעוד שלוש שנים?
"כמו שהייתי שחקן ושאפתי למקומות גבוהים, אז כך גם בתור מאמן. אני רוצה להתקדם ולהגיע כמה שיותר רחוק: ליגה העל זו השאיפה הבאה שלי, אבל אני מאוד מרוכז בעונה הזאת ומאוד נהנה בכפ"ס. יש לנו חדר הלבשה מדהים ושאפו לשחקנים על הגביע. אני שמח שראו אותם כי אנחנו מציגים את הסגנון הזה מתחילת העונה וזו הייתה הבמה עבורם".
חשבת בניצחון על אבא שלך?
"כל יום אני חושב עליו וגם מול חדרה חשבתי עליו כמובן. הוא ליווה אותי מגיל צעיר לאורך כל הקריירה שלי. חבל שהוא לא איתנו כדי לראות את זה, אבל כשהוא היה מגיע לראות את המשחקים שלי בתור מאמן, הוא תמיד היה אומר לי להתמיד בדרך שלי כמאמן כי הוא רואה בי פוטנציאל מאוד גדול".
עדיין לא הנציחו אותו בעירו, ר"ג.
"אני חושב שכל הנושא סביבו מצד העירייה, עוד כשהיה בחיים, הוא לא ראוי. הובטחו לו דברים כשהוא היה בחיים לגבי עבודה בתוך העירייה שלא מומשו וגם כל ההתנהלות כלפיו לאחר מותו לא הוסיפה. צריך לכבד את השם שלו ואת מה שהוא תרם לר"ג במשך כל השנים הללו. כרגע הנושא הזה לא מטופל בצורה הראויה ואני מקווה מאוד שהוא יקבל את הכבוד הראוי לו".
נתת לו נחת אתמול?
"אני בטוח שהוא ראה מלמעלה את הניצחון והוא הרגיש מסופק וחייך. המחשבות שלי איתו בכל יום".