לא מעט לגיונרים חדשים נולדו בשנים האחרונות ובכל מיני ליגות, אבל ייצוג בליגה הליטאית הוא דבר לא שכיח בקרב שחקני הכדורגל הישראלים. מי שבכל זאת הגיע לשם הוא הבלם הישראלי צליל נחמיה, שסיים לא מזמן עונה טובה מאוד במדי קבוצת הכדורגל הגלמן, שכמעט הסתיימה בהנפת גביע.
הדרך של נחמיה בן ה-27 לא הייתה פשוטה ורק לאחרונה הוא התמודד עם סיטואציה הזויה ביוון שיכלה להסתיים הרבה יותר גרוע. עכשיו כשהוא כבר אחרי אותו אירוע ואחרי סיום העונה בליטא – נחמיה התפנה לראיון מיוחד ב- ONE שבו הוא דיבר על הכל.
בוא נתחיל דווקא מהסוף, בימים אלו סיימת את העונה ליטא, יעד לא שיגרתי יש לומר.
”כן, זה אולי לא היעד הכי סקסי. התחלתי את הדרך שלי באירופה ביוון שם הייתי שלושה חודשים, דברים לא הסתדרו וחזרנו לארץ. קיבלתי כמה הצעות מפתות גם מישראל, אבל מאוד רציתי להמשיך את הדרך באירופה. קיבלתי הצעה מקבוצה בשם ‘הגלמן’, לא חשבתי פעמיים והחלטתי ללכת על זה”.
ואיך מתרשם מהמקום?
”יש פה אנשים טובים, מקום שמתפתח מאוד בשנים האחרונות, יש פה אחלה כדורגל וקבוצות שמשחקות באופן קבוע באירופה ביניהן ז'לגיריס שהיא הקבוצה המובילה פה ושיחקה בקונפרנס ליג העונה, גם הקבוצה שלי שכרגע במקום השני ונאבקת בצמרת, עשינו דרך יפה ומקווים להמשיך אותה ולסיים באירופה”.
צליל נחמיה (hegelmann)מה השוני לפי דעתך של הכדורגל הליטאי מהכדורגל הישראלי?
”אוהבים פה בעיקר הנעת כדור, שבלמים יוצאים עם הכדור קדימה ותורמים גם בפן ההתקפי. למען האמת השוני פה יותר מתבטא במסביב. בישראל יש אצטדיונים מלאים עם הרבה קהל, כאן הספורט המוביל הוא כדורסל אז זה אחרת. רוב האצטדיונים פה עם דשא סינטטי כי משחקים פה גם בחורף ויש כאן הרבה שלג. אני חושב שזה מקום מצוין לשחק בו, להתקדם ולהתפתח בו לליגות יותר בכירות באירופה”.
מדובר ביעד "שונה" בכל זאת, אנחנו רואים הרבה ישראלים שמשחקים באוסטריה למשל, בלגיה ואפילו קפריסין. לפי דעתי הישראלי היחיד ששיחק פה הוא אלון נצר בעונת 2017/18, היו לך חששות בגלל שמדובר ביעד חדש מכל הבחינות, גם עבור הכדורגלן הישראלי?
“האמת שכשבאתי לפה בכלל לא חשבתי על זה, באמת רציתי למצוא מקום באירופה שמאמין בי ולקחת על עצמי את האתגר הזה. אני מאוד שמח להיות פה. אלון נצר היה הישראלי הראשון ששיחק פה, אני הישראלי הראשון שכבש פה גם בליגה וגם בגביע וזה מאוד משמח אותי להיות הישראלי הראשון שעושה את זה על אדמת ליטא. אני מקווה שאני אוכל לפתוח דרך לעוד שחקנים ישראליים שישחקו פה כי זה באמת מקום שאפשר להתפתח בו הרבה”.
כל העונה הייתם במקום השני, בסופו של דבר סיימתם במקום הרביעי, איך התחושות? יש אכזבה?
”כן יש קצת אכזבה כי יכולנו לשמור על המקום השני אבל מצד שני אנחנו מרוצים ושמחים שנשארנו בין ארבע הקבוצות הראשונות והעפלנו לאירופה. שלושת המשחקים האחרונים היו נגד הקבוצות שנלחמו איתנו בטבלה למעלה כך שאלו לא היו משחקים פשוטים אבל הראנו אופי. במשחק האחרון (שהתקיים ב23.11) נגד ריטרי כבר היינו בפיגור 2:0 וראינו איך גם המקום הרביעי חומק לנו מבין הידיים, הראנו אופי והשוונו אז סיימנו במקום הרביעי ובטעם טוב, אני שמח על כך”.
צליל נחמיה חוגג, הישראלי הראשון שכובש בליטא (hegelmann)אז בוא נלך עוד קצת אחורה. בספטמבר שעבר חתמת בעפולה ואחרי בערך שבוע, שבועיים מצאת את עצמך ביעד הבא שלך – יוון, איך הדברים התגלגלו? ציפית לזה?
”האמת שזה מאוד הפתיע אותי. אני יכול להגיד שמאוד רציתי להיות בעפולה וכבר ראיתי את עצמי שם עושה עונה טובה, עוזר לקבוצה ומוביל. במשך כל הקיץ בדקנו אופציות באירופה ואני מאמין שלא סתם זה קרה בדיוק בסיטואציה הזו, סוג של גורל.. הייתי בעפולה שבועיים, כבר ויתרתי על החלום האירופי ואחר כך קיבלתי את ההצעה מאירופה שזה דבר ששאפתי אליו, שאפתי להגשים את עצמי ואני שמח שזה קרה. בסוף זה הכדורגל. כל שחקן מסתכל על מה שנכון עבורו ועל החלום להגשים במהלך הקריירה. מאוד רציתי לצאת לאירופה ולהתקדם”.
כשקיבלת את ההצעה היו חששות, התלבטות מסוימת?
”האמת שלא היה לי הרבה זמן לחשוב. קיבלתי הצעה מהרגע להרגע ורציתי לצאת ולנסות את מזלי. נאלצתי לעזוב הכל די מהר, אפשר להגיד שיום או יומיים אחרי כבר הייתי על הטיסה. אשתי הייתה צריכה להישאר לסדר את כל הדברים כאן לבד – החל מהבית שלנו, הרכוש בעצם הכל”.
אתה מתאר כאן סיטואציה לא פשוטה, לעזוב קבוצה שיש לך בארץ, "מקום בטוח", אל עבר משהו לא נודע.
”בראייה שלי ובמנטליות שלי אני אוהב לקחת סיכונים ולנסות דברים. אני מאמין שברגע שאתה נשאר במקום "הנוח" ולא מנסה או יוזם, או נשאר במקום – ככה גם הדברים ייראו. ברגע שאתה מנסה, יוזם ולוקח סיכונים אתה גורם גם למזל לבוא אליך”.
ואיך בעפולה קיבלו את זה? הבלם שבנו עליו עוזב בתחילת ספטמבר ואחרי שבועיים מאז שחתם, זמן קריטי.
”האמת שהם היו בשוק, גם אני לא ציפיתי שזה יקרה, אפילו הרגשתי לא נעים, אבל ייאמר לזכותם שהם קיבלו את זה בצורה הכי טובה שיכולה להיות והבינו שיש לי הזדמנות להגשים את החלום שלי. אני מעריך את זה מאוד ותמיד יהיה להם מקום בליבי”.
צליל נחמיה (חגי מיכאלי)אבל גם ביוון דברים לא הלכו כמו שתכננת. בסופו של דבר היית שם אזרח לא חוקי ולא יכולת לשחק.
אפשר להגיד שביוון זו הייתה התקופה הכי קשה שהייתה לי בחיים. בהתחלה הכל היה שגרתי, קיבלו אותי יפה, עשינו מחנה אימונים והכל התנהל כמו שצריך. ככל שעבר הזמן דברים התחילו להשתבש. המאמן עזב, דחו את הליגה בחודשיים, היא התחילה בנובמבר במקום בספטמבר ונתקלנו בהמון בעיות בירוקרטיות, הקבוצה לא סידרה לי ויזה בזמן והפכתי להיות לא חוקי. זאת אחת התקופות הכי קשות שעברתי כל החיים, פשוט חסר אונים”.
ספר לי קצת על התחושות ברגעים האלה, אתה אזרח לא חוקי במדינה זרה, אתה לא יודע אם חוקית תוכל להישאר שם בכלל ובינתיים אתה לא יכול לשחק.
“תקופה של אי ודאות. אני נמצא עם אשתי במדינה זרה, אני לא חוקי וגם היא אוטוטו נחשבת ללא חוקית אז הייתה צריכה לעזוב מיד ממש תוך כמה ימים ולחזור לארץ. נשארתי לבד, אני לא יכול לחזור לארץ והיא לא יכולה להגיע אליי, אבסורד. אלו היו ימים מאוד קשים, לא היה אכפת לי מכלום רק שכל העניין הזה יסתיים ולחזור הביתה. ירד לי כל החשק מהכדורגל”.
בטח הייתה בך איזושהי תקווה שכל העניין הזה ייפתר ויסדרו לך ויזה. מתי הבנת שזה לא הולך להסתדר ואתה צריך לחזור לארץ?
”היה לנו משחק, עשיתי אימונים טובים והייתי אמור לשחק, פתאום אני קולט שאני לא הולך לפתוח, זה הרגיש לי מוזר. אחרי שיחה עם הנשיא והספורט דירקטור שם הבנתי שיש בעיה חמורה עם הויזה ואני לא יכול לשחק. הם פחדו שיעלו עליהם ולכן ניסו ‘להסתיר’ אותי, הם ידעו שמדובר בעניין חמור. בסופו של דבר רק אני נפגעתי מזה. אבל אני באמת מאמין שהכל לטובה וכנראה זה היה צריך לקרות”.
ספר לי על הרגע הזה שאתה אורז את כל המזוודות ומבין שהניסיון שלך, לפחות הראשון באירופה הסתיים בצורה הזאת.
”היום האחרון שם היה היום הכי מפחיד בחיים שלי. אני אזרח לא חוקי, הקבוצה שלחה אותי במונית לשדה התעופה לבד עם ארבע מזוודות מפוצצות, לא היה איתי אף אחד שיסביר את התקלה שקרתה וכל מה שהיה. אני לא יודע מה הולך לקרות וזו פעם ראשונה שאני בסיטואציה הזאת. אני מגיע לשדה ואני לא יודע לקראת מה אני הולך”.
כדור (רויטרס)אתה מגיע לשדה, ומה קורה?
”התחלתי את הצ'ק אין עם המזוודות, הן עברו והכל היה בסדר. אחר כך אני מתקדם לבדיקת דרכונים וזה היה הרגע הכי מפחיד שהיה לי בחיים. כמו סרט. אני עומד בתור לבדיקת דרכונים, הבן אדם שעומד מולי מסתכל עלי ומתקשר, לא יודע למי ואומר לי ‘תבוא הצידה’. אני נכנס לאיזה חדר, ואחרי דקה אני רואה ארבעה שוטרים נכנסים לחדר ומתחילים לתחקר אותי”.
פחדת ממעצר?
“כן. ראיתי את זה קורה. הם שואלים אותי אלף שאלות וגם לא מדברים אנגלית בצורה הכי טובה. פחדתי שיאזקו אותי ולא ייתנו לי לחזור לארץ”.
איך כל הדבר הזה מסתיים?
“הייתי שם רבע שעה בערך, השוטרים דיברו ביניהם הרבה, לא הבנתי מילה. בסוף הם הבינו שהייתי שחקן תחת חוזה והקבוצה עשתה טעות, שכל זה קרה לא באשמתי. הם הבינו שאין להם סיבה לתקוע אותי שם אבל נתנו לי קנס די גבוה לשלם. זאת הייתה חוויה מאוד קשה ומטלטלת. ממצב שאתה יוצא להגשים את החלום שלך זה הופך לסיוט, זה דברים שאתה לוקח איתך לכל החיים. בסך הכל שחקן רוצה לצאת, לשחק ולהגשים חלום ומה שקורה זה בדיוק ההפך”.
בשלב הזה יש בכלל חשק או מחשבה על לחזור לשחק? על כדורגל? או שאתה אומר "זהו הספיק לי"?
“במשך שבוע, שבועיים לא רציתי בכלל לחשוב על כדורגל. חזרתי לארץ ורק רציתי לחיות חיים רגילים ונורמטיביים. היו מחשבות להפסיק ואפילו לפרוש. אתה חושב לעצמך שזה לא שווה את זה, אתה עושה את הכל וזה הולך הפוך”.
אז אתה מגיע לארץ בחודש דצמבר חלון העברות בפתח, מה עובר בראש? מה הלאה?
”הייתה תקופה לא קלה. קודם הייתי צריך לעכל ולהבין מה עברתי ואיך ממשיכים מכאן, לקחתי חופש לעצמי, הייתי חייב שבועיים להתנתק. כשהכל שוקע אתה מבין שהחלום הוא מעל הכל, ולמרות כל הקשיים צריך להמשיך להילחם. היו הצעות מישראל ומעוד כמה מקומות ואז קיבלתי את ההצעה מליטא”.
צליל נחמיה (hegelmann)מה גורם לך לצאת לאותו מסע שוב, לאירופה, ימים ספורים אחרי שחווית סוג של צלקת?
”זה היה קשה. הייתי צריך להחזיר לעצמי את האוויר ושמחת החיים עם החברים והמשפחה. אשתי נתנה לי הרבה כוחות ודחפה אותי לנסות שוב. זאת הייתה בחירה לא פשוטה, צריך לגייס כוחות מחדש למעבר הזה אבל זו הבחירה הכי טובה ונכונה. לפני שהגעתי לליטא הסברתי לכולם פה מה עברתי בפן הבירוקרטי, הם הרגיעו אותי ונתנו לי ביטחון שכאן הכל מתנהל כשורה. איך שנחתתי פה הספורט דירקטור אסף אותי ודאג לי להכל. כולם קיבלו אותי מאוד יפה”.
וכאן אתה משחק, המצאת את עצמך מחדש כמגן, הקבוצה מדורגת במקום השני ועושה דרך יפה בליגה, נראה שזו חוויה מתקנת.
”כן. אני אדם מאמין ואני בטוח שכל זה לא קרה סתם. מרגיש שהרווחתי פה תפקיד חדש, אומנם שיחקתי כמגן בעבר אבל כאן יש לי את ההזדמנות להיות יותר התקפי, להגיע למצבים ואפילו להבקיע. כנראה שלכל דבר יש סיבה ואני מאוד שמח להיות פה”.
למרות זאת – הפסדתם בגמר הגביע בשבוע שעבר נגד ז'לגיריס
“כן, זה הפסד מבאס כי באמת היינו נראים טוב ויכולנו לזכות. זה היה אירוע מאוד גדול כי הגמר התקיים באצטדיון חדש שנפתח כאן בקובנה, היו 15 אלף צופים. יש תחושת החמצה אבל אנחנו מסתכלים קדימה ומתרכזים בליגה”.
נקפוץ קצת לאחור. בעונת 2018/19 בנס ציונה, המועדון עלה לליגה הבכירה אחרי 51 שנים, אתם רשמתם הישג כמעט היסטורי של שתי עליות ליגה רצופות ובכל זאת לא המשכת.
”הייתה לי תקופה מדהימה בנס ציונה, עשינו משהו בלתי ייאמן, עלינו שתי ליגות בשנתיים והחזרנו את המועדון לליגה הבכירה אחרי 51 שנים. הייתי מאוד מוערך ואני לא אשקר, ציפיתי לקבל חוזה לעונה הבאה, אבל ההנהלה התחלפה והגיע מאמן חדש שלא כל כך הכיר אותי ולצערי דברים לא הסתדרו אבל אני בטוח שהכל לטובה כי בסופו של דבר הגעתי למכבי נתניה, מקום שהיה החלום שלי מאז שאני ילד קטן”.
צליל נחמיה נוגח (חגי מיכאלי)בוא נדבר קצת על נתניה של אותה עונה, הקבוצה מסיימת במקום העשירי, וגם מבחינה אישית – לא בדיוק העונה שחלמת עליה.
”נכון. לצערי דברים ללא הסתדרו כמו שקיוויתי וחלמתי. זו הייתה עונה שבה בקבוצה השקיעו הרבה כסף והביאו שחקנים בכירים ולמרות כל זה דברים לא הלכו כמו שרצינו. זו הייתה העונה הראשונה שלי בליגת העל. הייתי גאה להיות חלק מהמועדון הענק והעצום הזה, עם קהל נהדר והיסטוריה מפוארת”.
איך אתה מסביר את זה שהשם שלך עוד לא מוכר? רשמת הישגים אבל בכל זאת אנשים לא מכירים אותך.
“זה מובן למה, הייתי רק עונה אחת בליגת העל, וגם זו לא הייתה העונה הכי טובה, לא שיחקתי כל כך הרבה אז השם שלי פחות היה בכותרות. למען האמת זה פחות מעניין אותי. אני מסתכל על הקריירה האישית שלי ודואג לעבוד קשה ושואף תמיד קדימה. אני פחות מתעסק כרגע במי מכיר אותי ומי לא”.
מה למדת מאותה תקופה?
”אני חושב שעדיין לא הייתי בשל להוביל קבוצה בליגת העל. אני מאמין שכל שחקן עובר את הדרך שלו ולכל דבר יש את הזמן שלו. אני חושב שהיום אני הרבה יותר בשל, עברתי המון בחיים ויש לי הרבה יותר ניסיון. ימים יגידו”.
צליל נחמיה בתקופתו במכבי נתניה (חגי מיכאלי)סיימת את העונה בליטא, יש מחשבות הלאה?
”השאיפה היא כמובן להמשיך את הדרך באירופה, יש לי גם דרכון אירופאי שזה מקל על כל התהליך אבל אני לא שולל שום דבר. יש המון שיקולים. הגעתי לארץ רק לפני כשבוע ועכשיו אני בעיקר מתרכז בלשמור על כושר ולהתאמן בקצב גבוה”.
בוא תספר לנו קצת איך נראה יום של שחקן כדורגל שמשחק בחו"ל, רחוק מהמשפחה והחברים.
”אני גר בקובנה, והאמת שיש פה קהילה יהודית די גדולה של סטודנטים ישראליים שלומדים כאן רפואה. בערך 400-500, אז יש לי מקום לבוא אליו בכל יום לאכול אוכל כשר, לעשות שישי שבת וחגים, לשבת עם חברים, זה ממלא לי את הזמן הפנוי וכיף שיש מקום שנותן לך להרגיש בבית. בזמן הפנוי אני עושה אימונים אישיים, אוהב מאוד לקרוא ספרים ולהחכים. אפשר להגיד שהתחזקתי כאן מבחינת הקירבה לדת ואני שמח על זה”.
מה היית ממליץ לשחקן לפני שהוא יוצא לאירופה?
”בגלל מה שעברתי ולמרות שניסיתי לבדוק כמה שאפשר על המקום שהגעתי אליו ביוון אני ממליץ לבדוק הכל לעומק, לדבר עם שחקנים ובעיקר לא לוותר על החלום. להבין שבחו"ל דברים לפעמים לוקחים זמן, לקחת בחשבון זמן התאקלמות במדינה חדשה ותרבות חדשה”.
איפה אתה רואה את עצמך בעוד חמש שנים?
“(צוחק) אי אפשר לדעת כלום בחיים, אי אפשר לדעת מה יהיה מחר. אני עושה את המיטב שבידיי וברגליי (צוחק). החלום הוא תמיד להתקדם ובעזרת השם להמשיך את הדרך באירופה. החלום של כל שחקן הוא לייצג את המדינה שלו בכבוד ולהגיע לנבחרת אבל כרגע אני לא חושב על זה, צעד אחרי צעד”.
*הראיון נערך לפני שמינית גמר המונדיאל*
ועכשיו בסיום באווירת מונדיאל, מי אתה חושב שתזכה?
“אנגליה, זו גם הנבחרת המועדפת עליי”.
שחקני נבחרת אנגליה, ילכו עד הסוף? (רדאד ג'בארה)מי יהיה מלך שערים?
“קיליאן אמבפה”
מי האכזבה עד כה?
“נבחרת דנמרק. גם ארגנטינה הפתיעו אותי, לא האמנתי שיפסידו לערב הסעודית, אבל נגד פולין הם הצליחו להראות מה הם מסוגלים”.
מי תהיה הפתעת הטורניר?
“אני חושב שלארה״ב בניגוד לציפיות יש לא מעט מה להציע, מאמין שהם יפתיעו את כולם”.