אמש (שני), בשעה שמאות מיליונים בכל רחבי בעולם היו מול המסך וצפו בפורטוגל מנצחת את אורוגוואי, יובנטוס הטילה פצצה: כל חברי הדירקטוריון של הגברת הזקנה, כולל הנשיא אנדראה אניילי, סגן הנשיא פאבל נדבד והמנכ”ל מאוריציו אריוואבנה הודיעו על התפטרות והותירו את עתידו של המועדון המצליח ביותר באיטליה ואחד המעוטרים ביותר בעולם הכדורגל לוט בערפל.
ההודעה הזאת, בטח בהתחשב בעיתוי המשונה שלה בזמן פגרת המונדיאל, הותירה את עולם הכדורגל בהלם מוחלט. בכל זאת, אניילי, ששלט במועדון במשך 12 שנה, הוביל אותו לאחד העידנים המוצלחים בהיסטוריה שלו, אך הצליח גם להפוך אותו לשנוי במחלוקת עם שורת צעדים תמוהים בעיקר בשלוש השנים האחרונות, וזה עוד לפני שהזכרנו את הצרות מחוץ למגרש, בכל הקשור לחקירת ‘Prisma’, פרשת הדיווחים הכוזבים של הדוחות הכספיים. עכשיו, כשכל הסימנים מראים שהגברת הזקנה עומדת בפני דרך חדשה, אפשר כבר לסכם: אניילי בנה את אחת ממפלצות הכדורגל המפוארות בטח בהיסטוריה של הכדורגל האיטלקי, אך עם זאת, הוא גם האחראי הישיר למפלה שלה.
“נכשלנו”, כך כתב אנדראה אניילי במכתב שפרסם מטעמו לאחר ההתפטרות. רבים בטח שואלים את עצמם, כיצד נשיא שהוביל את המועדון בעת כהונתו ל-9 אליפויות רצופות, ארבעה דאבלים והיה רחוק פעמיים משחק אחד מזכייה בליגת האלופות יכול להגדיר את אותו התקופה ככישלון, אבל אולי זה גם מעיד במידה מסוימת על ההצלחה של אניילי כבעלים – היכולת שלו להרים את רף הציפיות מהביאנקונרי לממדים שכבר מזמן גדולים ממידתה, וכל זאת לאחר שקיבל אותה כשהייתה “על הקרשים”.
ב-2010, כשאניילי מונה לתפקיד על ידי בן דודו ג’ון אלקן, ממשיך דרכו של סבו ג’אני אניילי, נשיא פיאט לשעבר והבעלים של המועדון, ספק אם היה מי שהאמין שיובנטוס מסוגלת לקום על הרגליים, לחזור לשלוט בכדורגל האיטלקי ולהפוך לקבוצה מצליחה גם בזירה האירופית. אנחנו מדברים על תקופה שבה אינטר בשיאה אחרי זכייה בליגת האלופות, אחרי 4 אליפויות רצופות וגם כשאיבדה את הכתר, היה זה ליריבה העירונית, מילאן. אניילי נדרש לשקם את יובה מעל ההריסות של פרשיית הקאלצ’יופולי הידועה לשמצה ועם שורה של צעדים מבריקים, הצליח לעשות זאת בצורה מהירה ומרשימה מהצפוי.
האיש שמאחורי האימפריה
הגורם למהפך של יובנטוס נעוצה בעיקר באיש אחד – בפה מארוטה שמו. מארוטה, שמונה למנהל המקצועי של יובה על ידי אניילי, הוא גאון כדורגל איטלקי שהותיר חותם עוד קודם לכן בסמפדוריה, אותה הביא לשיא של מקום רביעי בעונת 2009/10. בעונה הראשונה תחתיו, יובה, עם לואיג’י דל נרי הוותיק על הקווים, סיימה במקום השביעי בליגה, אך עם המעבר לאצטדיון האליאנץ, הגיעה התפנית.
עונת 2011/12, הראשונה באצטדיון החדש והיפהפה בטורינו, הייתה אחת העונות הגדולות של קבוצה בזירה המקומית לאורך ההיסטוריה. היא התחילה במינויו של שחקן הקבוצה לשעבר, אנטוניו קונטה למאמן הקבוצה ולצד הווינריות שהטמיע המאמן שהיה שותף בכיר כשחקן לזכייה השנייה והאחרונה של יובה בליגת האלופות ב-1996, המשיכה בצירוף שחקנים כמו אנדראה פירלו, מירקו ווצ’יניץ’, סטפן ליכטשטיינר וארתורו וידאל שהתבררו כליהוק מושלם והסתיימה עם 84 נקודות בראש הטבלה, 0 הפסדים, וזכייה ראשונה בסקודטו מזה 6 שנים.
אבל היה עוד דבר שקרה בסיום אותה עונה, והוא סיום דרכו של גדול שחקני יובנטוס בכל הזמנים, אלסנדרו דל פיירו, במועדון. עוד במהלך העונה הודיעו אניילי והנהלת הגברת הזקנה כי תהיה זו עונתו האחרונה של ‘הנסיך’ וכי חוזהו לא יחודש, במה שהיה אולי הסנונית הראשונה לביקורות שיגיעו לימים על ההנהלה היוצאת, בכל הקשור לדרך שבה היא בוחרת להיפרד מסמלים, ועוד איזה סמל. אגב, גם מבחינה מקצועית, אפילו במשחק הפרידה ממנו דל פיירו כבש והראה שבהחלט יש לו עוד מה לתרום מקצועית, אבל זה כבר נושא לדיון אחר.
נחזור למארוטה
. הסמכות המקצועית העליונה במועדון באותם ימים היה גאון כדורגל אבל לא פחות מכך גאון עסקי, כזה שסייע לאניילי לייצב את השורות גם מבחינה כלכלית בזה שבנה את א מחוליות הקישור הטובות והזולות ביותר בהיסטוריה של הכדורגל האיטלקי, עם פירלו, וידאל, קלאודיו מרקיזיו ופול פוגבה. ויובה? היא המשיכה לדרוס כל מה שעומד בדרכה בדרך לעוד אליפות, ועוד אחת.
אחרי שלוש אליפויות, קונטה לא יכול היה להגיד לא לנבחרת הלאומית והפך למאמן האזורי. מי שמונה במקומו, במה שעורר תחילה לא מעט ביקורות באיטליה, היה מסימיליאנו אלגרי. למרות הסקפטיות לגביו בארץ המגף, דווקא ה’מיסטר’ היה זה שהצליח להביא את יובה לקפיצת המדרגה בזירה האירופית לה ציפו בהנהלה. בימים בהן השליטה של ריאל וברצלונה הייתה כמעט אבסולוטית בכדורגל האירופי, יובה, עם שלישיית BBC בהגנה (בונוצ’י, ברצאלי וקייליני) וג’אנלואיג’י בופון הגדול בשער, הצליחה לצמצם פערים בזכות קבוצה טקטית וממושמעת בצורה מעוררת השראה ופילסה את דרכה לגמר בדרך מרשימה עד להפסד 3:1 למסי, ניימאר וסוארס בגמר בברלין. שנתיים לאחר מכן היא שוב עשתה את אותו הדבר, בדרך ל-4:1 לריאל באותו גמר בקארדיף.
לא בהכרח מה שהיה חסר
במהלך השנים האלה, לאורך כולן, שיחקו ביובנטוס שחקנים אדירים. מפירלו דרך פוגבה, וידאל, פאולו דיבאלה שהגיע באמצע, קרלוס טבס שהגיע ועשה קסמים והתדמית ה”הגנתית”, “האפורה” של הגברת הזקנה נעלמה כמעט לחלוטין. היא הייתה קבוצה שמחה, דינמית, כזו שאף יריבה אירופית לא תשמח לקבל בהגרלה ועדיין, הרגיש שמשהו חסר. המשהו הזה שישבור את “מחסום הגמרים”, זה שייקח את יובה כל הדרך לתהילה. למשהו הזה, קראו כריסטיאנו רונאלדו.
פאביו פראטיצ’י היה האיש שהביא עמו בפה מארוטה כשנכנס לתפקידו ביובנטוס, והוא גם היה זה שהטיל בקיץ 2018 את אחת הפצצות הדרמטיות בתולדות המועדון על שולחנו של אניילי. “יש אפשרות להביא את כריסטיאנו רונאלדו”, כך אמר פראטיצ’י לאניילי באותו קיץ שאחרי המונדיאל. פראטיצ’י סיפר בסדרה על יובה באמאזון פריים שאניילי צחק לו בפנים. הוא לא האמין שמי שנחשב באותה העת לאחד משני השחקנים הטובים בעולם, יש שיגידו הטוב שבהם, זוכה כדור הזהב הטרי, ירצה להגיע לליגה האיטלקית וליובנטוס. כשהבין שזה אפשרי והדבר רוקם עור וגידים, הוא לא הצליח לעמוד בפיתוי ו-CR7 נחת בטורינו.
במקרה או שלא, מספר חודשים לאחר מכן הודיעה יובנטוס על סיום דרכו של בפה מארוטה במועדון, זאת כשברקע דיווחים באיטליה אמרו שהמנכ”ל לא אהב את ההחתמה של הפורטוגלי, שהגיע תמורת 100 מיליון אירו בשכר של 30 מיליון אירו לעונה, סכומים לא מוכרים בספירה של יובנטוס. בכל אופן, קשה היה לבוא בטענות באותם ימים לצעד שהנחית בקבוצה את השחקן בפרופיל הגבוה ביותר שהגיע אי פעם למועדון, אלא שמסביב לעסקה הכל קפא על השמרים. יובנטוס לא הצליחה להיפתר בזמן משחקנים שהיו כבר אחרי השיא וכך נוצר מצב שמסביב לרונאלדו נבנתה קבוצה שחוקה, עייפה, כזו שניצלה באותן שנים בעיקר את חולשת הסרייה א’ כדי לזכות בעוד שתי אליפויות.
היום שאחרי מארוטה
בכל פעם מחדש אנחנו מוצאים את עצמנו חוזרים למארוטה, שהוא איש המפתח בכל הקשור לבנייה וההריסה של יובה כפי שאנחנו רואים אותה כיום. מי שהפך את יובה לאימפריה בלתי ניתנת להכנעה באיטליה ולכוח עולה בזירה האירופית עזב ללא אחרת מאשר היריבה המרה ביותר, אינטר, ויובה? היא נותרה יתומה מניהול מקצועי תחת פראטיצ’י, שלא הצליח להיכנס לנעליו ונכנסה פשוט לסחרור.
אחת הדוגמאות הטובות ביותר לכך הייתה הפרידה ממאוריציו סארי. האיש והסיגריה, שהחליף את אלגרי לאחר שזה עזב מתחושת מיצוי, הצליח להוביל את הקבוצה לזכייה התשיעית והאחרונה שלה ברצף המדהים, אך הכישלון בליגת האלופות עם ההדחה לליון בשמינית הגמר באותה עונת קורונה הייתה הקש ששבר את גב הגמל עבור אותה הנהלה. אגב קורונה, היא גם הייתה אחד הגורמים המרכזיים ליצירת הגירעון הגדול ביותר של יובה בכל הזמנים, לאחר שהתקוות של אנשי המועדון שיובה וטורינו יהפכו ליעד תיירותי פופולרי בקרב אוהדי הכדורגל התפוגגה מהר מאוד, גם בגלל היציעים הריקים שבתקופת המגיפה אבל לא פחות בגלל הכדורגל הלא טוב על כר הדשא. באיטליה, סארי ידוע כמאמן שאת השפעתו על הקבוצה רואים בעיקר בעונתו השנייה על הקווים, אבל ביובה של אותם ימים לא הייתה סבלנות ובמקומו מונה אנדראה פירלו חסר הניסיון.
“בעונה האחרונה אמנם זכינו באליפות, אבל זו לא הייתה עונה טובה עבור המועדון”, כך פתח אניילי את אספת הקבוצה הראשונה באימון הראשון לעונת 2020/21. באותם ימים, ובעקבות הרף הגבוה שיצר, גם הוא לא האמין שיכול להיות גרוע יותר, וזה, יש שיגידו, אחת הטעויות הגדולות שלו כנשיא. אותה עונה הסתיימה במקום הרביעי, עם עוד הדחה מביכה מליגת האלופות, הפעם לפורטו, וגם פירלו, כמו קודמו בתפקיד, שילם במשרתו ופינה את המקום לחזרתו של אלגרי לקדנציה שנייה על הקווים.
המותג לפני הקבוצה
חוסר ההצלחה על המגרש הביא את יובנטוס לבור כלכלי חסר תקדים. בזמן הזה, היא עדיין הצליחה לבצע רכישות ולשלוט כביכול ב’מרקטו’ האיטלקי עם רכישות של כוכבים עולים דוגמת פדריקו קייזה ומנואל לוקאטלי אותן פרסה לתשלומים על פני מספר שנים, אבל הפערים בינה לבין אינטר ולאחר מכן גם מילאן הלכו וגדלו. הקהל לא חזר כפי ש”עזב” את הקבוצה בימים שלפני מגיפת הקורונה והביע בעיקר מחאה והתחושה סביב המועדון הייתה שאת החבר’ה שם ב’קודקודיה’ יותר מעניין שיקום המותג דרך מרצ’נדייז וסממנים כאלו ואחרים של אמריקניזציה שהשתלטו על הקבוצה. יובה כבר לא הייתה אותה יובה האיטלקית והאצילית של פעם, אלה יותר אסופת שחקנים חסרי הכוונה מקצועית, עם כוכב אחד מעל כולם, הכי רחוק מה-DNA, מה’פינו אלה פינה’ (“ללכת עד הסוף”) המפורסם, משפט שנותר בגדר ססמה בלבד.
ביובנטוס הכריזו על תכנית שיקום כלכלית עד 2026, במסגרתה כל שאיפות הקבוצה הן להשיב את הסקודטו ולעלות שלב בליגת האלופות. מטרות שנראות צנועות למדי עבור הקבוצה שהתרגלה לעשות מה שהיא רוצה בארץ המגף לאורך כמעט עשור, אבל למעשה רחוקות מאוד מהמציאות. אניילי ויובה לא הבינו את הכוח שמתעצם בקרב היריבות לצמרת בסרייה א’, לא רק מילאן ואינטר, אפילו קבוצות כמו אטאלנטה ונאפולי שהשאירו אותם מאחור. אם זה לא מספיק, רונאלדו עזב בחזרה למנצ’סטר יונייטד והשאיר את יובנטוס עם בור עמוק בעמדת החלוץ, עד הגעתו של דושאן ולאחוביץ’ בינואר.
תמיד יש נמוך יותר
וכשנראה היה שנמוך יותר אי אפשר לרדת, הגיעה העונה הנוכחית. ההדחה בשלב הבתים של ליגת האלופות ובדרך שבה היא נעשתה, עם הפסד מביך למכבי חיפה וכשהיא כלל לא מהווה יריב לפאריס סן ז’רמן ובנפיקה, העמיקה עוד יותר את המשבר הכלכלי במועדון. בתקשורת האיטלקית דיווחו על עימותים קשים בהנהלה בנוגע לעתידו של מסימיליאנו אלגרי, שעל פיהם פאבל נדבד, אגדת המועדון כשחקן וסגן הנשיא היוצא, היה האיש שדחף לפיטוריו של המאמן ונתקל פעם אחר פעם בסירוב, ככל הנראה מפאת שכרו של המאמן (7 מיליון אירו לעונה) וחוסר היכולת להתמודד עם הפיצויים בנוסף למציאות מחליף.
על רקע כל אלה, וכאילו שחסרות לה צרות על המגרש, הגיעו הצרות שמחוץ למגרש, כשחקירה הפלילית נפתחה נגד אניילי וחברותו, בטענה שמסרה דוחות כספיים כוזבים במהלך תקופת הקורונה. זה ככל הנראה היה הקש ששבר את גב הגמל – כישלון מקצועי, כישלון ניהולי, כלכלי ואפילו מוסרי. ההנהלה הזאת הצליחה להשכיח לחלוטין את כל מה שעשתה כדי להביא את יובה בחזרה למרכז הבמה, והובילה אותה לתקופה חשוכה ואפלה, חרף ששת הניצחונות הרצופים וההתאוששות היחסית לפני היציאה לפגרת המונדיאל.
מה צופן העתיד
ובכל זאת, ישנו אור בקצה המנהרה. לא לקח הרבה זמן עד שהבעלים מינו יו"ר דירקטוריון חדש - מה שמרמז שהשינוי כבר תוכנן מראש. אקסור (חברת האחזקות שמחזיקה ברוב מניות המועדון) הודיעה על מינויו של ג'אנלוקה פררו לנשיא יובנטוס החדש, בעוד ששאר המשרות הפנויות בדירקטוריון יאוישו בקרוב. פררו הוא רואה חשבון, מומחה בתחום הכלכלה ושימש כמבקר כספי ויועץ כלכלי למספר חברות ענק באיטליה. המינוי שלו נובע ככל הנראה מהרצון של אקסור לשים בראש המערכת מישהו שגם מקורב למערכת המשפט באיטליה וכזה יוכל, אולי, לסיים את הסאגה המשפטית סביב המועדון ולייצב את השורות מבחינה כלכלית.
אקסור הודיעה כי בעלי המניות יתאספו ב-18 בינואר ויבחרו את הדירקטוריון החדש. בינתיים, מי שמונה למנכ”ל המועדון הוא מאוריציו סקאנביני, מי ששימש עד כה כמנכ”ל ‘גדי גרופ’, אחת מחברות המדיה הגדולות ביותר באיטליה ובאירופה כולה. המינויים הללו של אקסור באים לדאוג ככל הנראה לשני ההיבטים העיקריים בהם נדרשת עבודה רבה ביובנטוס – התחום הכלכלי, והתחום התקשורתי. כרגע, על מה שנדרש מהדריקטוריון החדש, בראשותם של פררו וסקאנביני ומאוריציו אריבאבנה, שנותר היחיד מחברי הדירקטוריון שנשאר באופן זמני, יהיה להוציא את הגברת הזקנה מהפלונטר שאליו נכנסה וכן לשפר את התדמית שלה. העתיד, מלווה ביותר סימני שאלה מסימני קריאה, אבל דבר אחד בטוח – ההנהלה הקודמת, בשיתוף ג’ון אלקן, לקחו את ההחלטה הנכונה. אחת מאימפריות הכדורגל הגדולות בעולם דורשת טיהור מיידי בכל הקשור למה שקורה מחוץ למגרש, אחרי זה, אפשר יהיה לדבר על הישגים מקצועיים.