די עם כל ההתייפייפות בכל מה שקורה בקטאר

כמות הטלפונים וההודעות של “אתם בסדר שם בקטאר?” הייתה בלתי נסבלת בימים האחרונים, אבל נוצר איזה נרטיב בתקשורת הישראלית שמציג עוינות ורדיפה של ישראלים בזמן המונדיאל. ובכן, אנחנו בסדר. גם אם לפעמים קצת לא נעים, הכל בסדר. כשהחדשות מגיעות מישראל ורואים אזרח נורמטיבי נדקר במעבר חצייה, נדמה שדווקא בארץ המצב גרוע יותר מכאן.

אם אדם ניגש לאזרח ערבי בקטאר ומציג את עצמו כישראלי, הוא מקבל פרצוף זועף במקרה הטוב ומשפט של “אתה לא רצוי פה” במקרה הרע. כן, זה אולי מאכזב שלא מקבלים אותך ביחס חם ומלבב בכל מקום בעולם, אבל לא ברורה גודל התדהמה.

יש לציין כי מראש לא ציפינו שיקבלו אותנו בחיבוקים ובשמחה גדולה. הרי אין הסכם שלום בין המדינות. להיפך, קטאר מוגדרת כמדינה עוינת ובמשך שנים מכונת הכסף שלה תומכת בפלסטינים ובשלטון החמאס ברצועת עזה. לא היו לנו ציפיות שהציבור במדינה שאין לה הסכם אתנו, יתחיל לחייך ולחבק אותנו בשלום. הרי זה הנרטיב שהם שומעים עשרות שנים ואי אפשר לשנות אותו ביום אחד.

לא היו ציפיות שהקטארים יחבקו אותנו (רדאד ג'בארה)

די עם כל ההתייפייפות בכל מה שקורה בקטאר. סיקרתי בעבר משחק של מכבי חיפה בסקוטלנד (גידי) והייתה שם הפגנה של פרו פלסטינאים במלון, עמדתי וצילמתי, הם התחילו לרדוף אחרי ומעולם לא רצתי כל כך מהר. גם לא בשיעורי הספורט אצל אבי זילברמן, המורה האגדי שהפך לסוכן שחקנים מוביל. אז, הרגשתי סכנה גדולה וזה לא קרה לי בקטאר. גם כשסיקרתי משחק של מכבי ת"א בטורקיה והייתה הפגנה מול המלון, הפרו פלסטינאים לא אהבו את העובדה שהתקשורת הישראלית מסקרת.

בכניסה לאחד המשחקים בקטאר, אחרי שכוחות האבטחה בדקו את התיק ולא הבינו מה מופיע בתמונת השיקוף של המסך (בסוף היו אלו סוכריות מנטוס, ג.ל.), השוטרים פרצו בצחוק גדול כשהבינו במה מדובר. אחד מהם שאל: "מאיפה אתם" ואסי השיב: "אתם לא תרצו לדעת מאיפה", אבל אני אמרתי: "מישראל". השוטר ששאל פשוט הסתובב, לא אמר מילה ונכנסנו לאצטדיון.

לא הורגשה סכנה בקטאר (רדאד ג'בארה)

לא הרגשנו לרגע שאנחנו בסכנה וקיבלנו את זה בטבעיות, כי ברור לנו שאנחנו לא אהובים כאן. במילא אישרו את כניסתנו לקטאר רק ברגע האחרון ורק כי פיפ”א לחצה משום שמדובר באירוע בינלאומי, אז ממה יש להתרגש?

יש לציין למשל שבשדה התעופה, קיבלו אותי (גידי) כאשר הגעתי בטיסה הישירה מישראל וכולם ידעו מאיפה הגענו, ביעילות רבה, כאשר עמדו עשרות אנשים שהראו לאן ללכת, חלקם עם חיוך, ולא הרגשתי כל עוינות. אגב, הם גם לא הסתירו או ניסו להעלים בשדה את הטיסה ההיסטורית שהגיעה מישראל, היא אף הופיעה בשלטים.

תל אביב מופיעה בלוח הטיסות בשעה התעופה בדוחא (פרטי)

האנטישמיות קיימת בכל מקום בעולם, לא רק כאן. בניגוד לעולם, בקטאר לא נרשמה שום תקיפה פיזית לשמחתנו ונקווה שזה גם לא יגיע. במקום ליהנות מהמונדיאל, יש מי שבוחרים במודע לעתים אפילו לכאורה “להטריד” את המקומיים בשאלות ולנסות לראות מה תהיה תגובתם. גם אם מישהו יעקם פרצוף או יגיד משהו, זה לא אמור להפתיע.

אכלנו במסעדות מקומיות (אוכל נהדר, אם מישהו צריך המלצות), דיברנו בעברית במוניות, ישבנו במשחק של ארגנטינה מול ערב הסעודית צמוד לאוהדים סעודים, ולרגע לא הרגשנו סכנה או איום. זו הייתה חוויה יוצאת דופן, נהדרת, הלכנו בשוק - ולא קרה שום דבר.

לא הרגשנו סכנה. ערב הסעודית מול ארגנטינה (רדאד ג'בארה)

אבל לא חיפשנו לעשות פרובוקציות כי זה הכי קל. לא באנו להציק לאוהדי המדינות השכנות שאין לנו יחסים איתן, לשאול שאלות ואז להגיד להם: אגב, אנחנו מישראל. כי ברור שהם ישר יתנפלו ולא יגידו: "אה, איזה יופי".

הגענו לסקר את המונדיאל מבחינת האווירה, הכדורגל והמסביב. היה ברור שמהמונדיאל הזה לא תצא בשורת השלום בין ישראל לקטאר. לא באמת ציפינו לחיבוק חם ואוהב. וכשלא מצפים, לא מתאכזבים.