אחרי שלפני התבוסה 6:2 לאנגליה שחקני נבחרת איראן שתקו בעת שירת ההמנון, היום (שישי) לפני שריקת הפתיחה בניצחון הגדול 0:2 על וויילס הם הצטרפו לשירה, אם כי לא בחשק רב בלשון המעטה וחלקם יותר “מלמלו את ההמנון מאשר שרו” כפי שתואר ב’גרדיאן’ הבריטי. בניגוד לשחקנים, האוהדים דווקא כן קראו בוז וחלקם פרצו בבכי והמשיכו את המחאה אותה התחילו כבר מחוץ לאצטדיון.
על פי דיווחים שונים השחקנים עמדו תחת איום וחויבו לשיר את ההמנון. זאת אחרי שבסיום המשחק הקודם נצפו בכירי ההתאחדות דנים ביניהם דקות ארוכות אחרי שריקת הסיום. בכירים בפיפ”א העריכו אחרי המשחק מול אנגליה כי האיראנים לא יעברו לסדר היום על כך שהשחקנים שתקו בשירת ההמנון, כהצטרפות למחאת הקהל.
גם בתקשורת העולמית פרגנו לבחורים של קרלוס קיירוש שקיבלו הרבה מחמאות על ההופעה האמיצה שלהם נגד גארת’ בייל וחבריו. ב’מארקה’ נכתב: “איראן ‘חתמה על הסכם שלום’ בסיומת אדירה. היא בעמדה להעפיל לשמינית הגמר לראשונה בהיסטוריה שלה במונדיאל”. ב’אס’ הוסיפו: “איראן בוכה מאושר. הנבחרת של קיירוש תלויה בעצמה, הגיע לה לנצח”.
ב-’Goal’ נכתב: “שחקני איראן היו הגיבורים האמיתיים במונדיאל הזה בזכות הגישה והמחויבות שלהם מחוץ למגרש, עכשיו הם נראים אפילו יותר גיבורים אחרי מה שעשו על המגרש. בזמן שהפוליטיקאים שלהם עושים את המדינה קטנה, הם מתעקשים להפוך אותה לגדולה”.
מאמן הנבחרת, קרלוס קיירוש, אמר לאחר המשחק: “ראינו רוח לחימה מדהימה. אחרי ההרגשה הרעה שהייתה לי בסיום המשחק הראשון בו הפסדנו. הייתה לנו הזדמנות לנצח ולשים מאחורינו את ההפסד הזה, וזה מה שקרה. הכדורגל בנשמה שלנו ובמחשבות שלנו כל הזמן. זה היה משחק קשה, אבל השתלטנו עליו לאט לאט, היינו חייבים לכבוש ושיחקנו בקצב גבוה בסיום. זה רק ניצחון, רק שלוש נקודות והכל פתוח בבית הזה. המטרות והחלומות שלנו להגיע לשלב הבא עדיין בחיים. עוד לא סיימנו כלום. הדבר החשוב הוא ששיחקנו טוב”.
המאמן שיבח את האוהדים: “יש לי הרבה קומפלימנטים לשחקנים שלי וגם האוהדים הרוויחו את זה ביושר היום. הם באו לתמוך בנו ונהנו מהדרמה, אני אוהב את האנשים האלה. אני הרבה שנים בכדורגל והיום ראיתי אוהדים מדהימים. הדרך שהם תמכו בנו הייתה מרשימה. 90 דקות של הנאה ושלום. אמרתי לשחקנים שלי בחדר ההלבשה שיתעלמו ממה שקורה מחוץ למגרש ופשוט יבואו לשחק כדורגל. יש הרבה אמוציות מסביבנו, חזרנו מסיטואציה קשה כי אף אחד לא אוהב להפסיד כפי שהפסדנו. לתחושתי, פשוט לא יכולתנו לשחק את המשחק שלנו במשחק הפתיחה. לשמחתי, כל הדברים הרעים יצאו לי מהראש עכשיו”.
רוזבה צ’שמי שכבש את השער הראשון עמוק בתוספת הזמן אמר: “אני רוצה לברך את כל חברי הקבוצה שלי וצוות האימון. היה עלינו לחץ, אבל זה מקובל במעמדים כאלה. במשחק הראשון היה עלינו לחץ גדול וספגנו תוצאה שלא ציפינו לה, אבל לשמחתנו הצלחנו לנצח היום וזה מה שחשוב. הרווחנו את הניצחון הזה שהגיע לנו. נכון כבשתי, אבל הכי חשוב שהקבוצה ניצחה”.
מהדי צ’מראן, יו”ר מועצת העיר טהרן, הזהיר השבוע: “לא נאפשר לאף אחד להעליב את ההמנון והדגל שלנו. לציביליזציה האיראנית יש היסטוריה של כמה אלפי שנים, הציביליזציה הזו ותיקה כמו כל הציביליזציות האירופיות והאמריקניות יחד”. בהמשך ישיר לדברים האלו ולחששות על נקיטת פעולה כלפי השחקנים, הפעם הם כן שרו, אם כי כאמור לא בהתלהבות רבה.
איראן כולה בוערת בתקופה האחרונה בעקבות מותה של מחסה אמיני בת ה-22, שהפרה את חוקי החיג’אב ונהרגה במעצרה. מאות אלפים יצאו לרחובות, מאות מצאו את מותם במאבקים מול השלטונות ושתיקת השחקנים הייתה הצטרפות שקטה למחאה. האזרחים מאשימים את השחקנים ומכנים אותם “נבחרת השלטון” ורבים אף מייחלים לכישלונם.
במשחק עצמו אוהדת איראנית הניפה חולצה של הנבחרת עם שמה של אמיני והספרה 22. אחרי כמה דקות ניגשו אנשי האבטחה המקומיים והחרימו לה את החולצה, מה שעורר זעם רב ברשתות על ההשתקה.
אחרי התבוסה לאנגליה אמר קרלוס קיירוש, המאמן הפורטוגלי של איראן, כי שחקניו “תחת מתקפה לא משנה באיזה צעד ינקטו”. קיירוש אף זעם על קריאות הבוז של האוהדים במהלך המשחק ואמר: "למה הם באו לכאן כדי להיות נגד הקבוצה? הרבה יותר טוב שהם פשוט יישארו בבית".