להגיע למונדיאל זה החלום של הרבה אוהדי כדורגל. מאות אלפי אוהדים נסעו לקטאר כדי לרדוף אחר החלום ולהיות במשחקים ברגעים החשובים והגדולים של הנבחרת שלהם. הפעם זהו טורניר קצת שונה, כי הוא נערך במדינה מוסלמית - ואחרי הסיבוב הראשון בשלב הבתים זה הזמן לבדוק מי הגיעו בהמוניהם, מי האוהדים הכי צבעוניים ומי השאירו את השחקנים שלהם ללא תמיכה.
בדירוג הקהל, הסעודים הם במקום הראשון. לראות משחק של ערב הסעודית זו הצגה. הם חצו את הגבול לקטאר בעשרות אלפים עם אמונה שהנבחרת שלהם מסוגלת להצליח להגיע לשמינית הגמר כפי שקרה ב-1994, כך שכ-50 אלף איש נכחו במשחק הראשון מול ארגנטינה והרעידו את האצטדיון. אותם האוהדים ראו היסטוריה כאשר השחקנים שלהם ניצחו את ליאו מסי וחבריו, והסעודים יצאו לרחובות לחגיגות אל תוך הלילה.
אוהדי ערב הסעודית מחוץ לאצטדיון (רדאד ג'בארה)
אוהדי ערב הסעודית (רדאד ג'בארה)גם הטוניסאים בלטו לטובה כי הם הציגו מגוון שירים ובאו בהמוניהם עם 40 אלף איש, כאשר ברחובות נדמה שהם בכל מקום והנוכחות שלהם מורגשת. גם אוהדי נבחרת מרוקו הפתיעו עם עידוד מאסיבי של כ-40 אלף איש במחזור הראשון של שלב הבתים. עשרות אלפים באדום-ירוק סיפקו אווירה נהדרת במשחק שהסתיים ב-0:0. מדובר בקהלים חמים מהעולם הערבי.
אוהדי מרוקו (רדאד ג'בארה)
אוהד נבחרת פורטוגל (רדאד ג'בארה)במקום הרביעי נמצאים אוהדי נבחרת ארצות הברית שעודדו בקול, הפתיעו בענק בכמות ובאיכות, וגרמו להנאה מהמשחק הראשון של הנבחרת שלהם. ברזיל הציגה את כמות הקהל הגדולה ביותר בטורניר, הרי שהיו לה כ-60 אלף אוהדים שבאו למשחק הבכורה בקטאר, שזה הכי הרבה, וחלקם הביאו איתם גם את אווירת הקרנבל ועודדו. בדומה אליהם, הארגנטינאים גם היו בטירוף ואפילו בעלי הכי הרבה תשוקה, תוך שהביאו כ-30 אלף לקטאר.
אוהדי נבחרת ארגנטינה (רדאד ג'בארה)
אוהדי נבחרת ארגנטינה (רדאד ג'בארה)האיראנים היו עם כמות גדולה של עשרות אלפים ששטפו את קטאר, וחלקם נקטו בצעדי מחאה נגד השלטון במדינה עם שריקות בוז בהמנון, הרי שהמדינה נמצאת בשיאו של גל מחאה. חלק מהאיראנים באו מהגולה בכלל. מנגד, הקהל של מקסיקו היה בטירוף חיובי, כי הם עשו הרבה רעש ובלטו לטובה, כאשר בהמנון שלהם הם דווקא שרו בעוצמה.
אוהדת איראן עם מסר (רדאד ג'בארה)
אוהדי איראן (רדאד ג'בארה)
אוהדי איראן (רדאד ג'בארה)
אוהדי איראן (רדאד ג'בארה)במקום התשיעי האוהדים שבאו מיפן והיו הכי מגניבים וצבעוניים, עם לבוש מסורתי, תחפושות ועידוד חזק ומאוחד. ויש להם בונוס, כי הם מנקים אחרים את היציע בסיום המשחק. אוהדי גאנה תרמו לאווירה עם שירים, ריקודים, חצוצרות וקהל צבעוני שלא מפסיק לשיר כמו תזמורת, כך שרק על התיאום מגיע להם להיות בטופ 10.
שחקני גאנה חוגגים עם הקהל (רדאד ג'בארה)
אוהדי נבחרת גאנה (רדאד ג'בארה)אוהדי וויילס, שיש להם הזדמנות להיות במונדיאל אחרי עשרות שנים, באו עם כ-8,000 אוהדים מרשימים, שאומנם התנהגו כמו כל קהל אירופאי אבל הם נשמעו למרחקים. באורוגוואי באופן מפתיע די היו שקטים לאורך רוב שלבי המשחק. הם הגיעו בכמה אלפים, אבל כמו הישראלים, נדמה שהם באים ממדינה קטנה ויש תחושה שתמצא אותם בכל חור על פני כדור הארץ. אוהדי אקוודור היו הראשונים להגיע לקטאר בגלל שהופיעו במשחק הפתיחה, והם צבעוניים ומצחיקים אך לא באמת משפיעים על המשחק.
אוהדי מקסיקו (רדאד ג'בארה)
אוהדי נבחרת קטאר (אסי ממן, קטאר)האנגלים בלי בירות זה לא אותו הדבר, כי כ-20 אלף מהם נחתו לחום של המדבר והיו די שקטים יחסית למה שהתרגלנו מהם בעבר. אוהדי קטאר הקימו להקת עידוד קטנה ופעילה ביציעים, אבל אין תמונה הזויה יותר מזו של אוהדים שבאים ברולס רויס מקושטות בצעיפים ודגלים למשחק. הדרום קוריאנים הביאו יחסית מעט קהל אסיאתי רועש, שרובו היה בצבע אחיד של אדום ועודד כמו רובוטים בקצב אחד. ספרד הביאה איתה לא מעט אוהדים, כ-30 אלף, שהיו שקטים יחסית אבל הגיעו עם הכי הרבה דגלים.
אוהד אנגלי (רדאד ג'בארה)
אוהדי אנגליה ביציע (רדאד ג'בארה)בהרבה משחקים ניכר כי היה שקט מפתיע ביציעים. הצרפתים שהם אלופי העולם היו שקטים מאוד. אוהדי קרואטיה היו מיעוט באצטדיון, לעומת המונדיאל הקודם ששטפו את היציעים בדרך להופעה בגמר. האוסטרלים צבעוניים יחסית אבל לא נשמע קולם באופן חזק כל כך במשחק הראשון. הסנגלים הביאו איתם להקת מתופפים רועשת ולא יותר מזה. קמרון הציגה קהל צבעוני עם תופים ומשרוקיות, כאשר אוהדיה היו מלאים באמונה שהם באמת מסוגלים להגיע רחוק. קוסטה ריקה הגיעו עם כ-8,000 איש אבל לא הרשימו, בדיוק כמו הנבחרת שלהם. גם הקהל מפורטוגל לא סיפק אווירה ולא בא בהמוניו. מסרביה הגיעו מעט אוהדים שלא הורגשו באצטדיון.
אוהדי ספרד (רדאד ג'בארה)
אוהדי ספרד (רדאד ג'בארה)
אוהד נבחרת פורטוגל (רדאד ג'בארה)ומי הכי אכזבו? אוהדי גרמניה היו רדומים ופזורים בלי גרעין עידוד. שווייץ הביאה קהל יפה, קטן ושקט, כמו המדינה עצמה. ההולנדים לא באו, כי בקושי כ-2,200 אוהדים נצפו במשחק הפתיחה וייתכן שזה משום שהם מחרימים את קטאר בגלל הפגיעה בזכויות האדם. דנמרק החרימו גם הם כי בעיר דוחא לא נראה דני אחד, בעוד שביציעים היו כמה אבל הם היו בודדים יחסית ולא מאוגדים. פולין זה אולי הקהל שהכי לא מורגש בקטאר, כי במשחק נגד מקסיקו זה נראה כאילו אצטדיון שלם היה נגד הנבחרת הזאת. אפילו הבלגים בקושי הורגשו במשחק שלהם. הם היו נגד קנדה ששלחה אלפי אוהדים, אך ניכר כי במשחק הזה מד הדציבלים היה נמוך מאוד.
אוהד נבחרת גרמניה (רדאד ג'בארה)
אוהדי קוסטה ריקה (רדאד ג'בארה)
אוהדי קוסטה ריקה (רדאד ג'בארה)בשורה התחתונה:
במדד הכמות - הארגנטינאים, הברזילאים, הסעודים והאיראנים הם הרוב בקטאר. הם הגיעו עם אוהדים רבים שככל הנראה יישארו עד הסוף.
במדד האווירה - הטוניסאים, המרוקאים, האמריקאים והסעודים הרשימו במיוחד. אולי זה בגלל המדינה המארחת?
במדד הרעש - הקהלים של הנבחרות הגדולות כמו ספרד, גרמניה וצרפת לא מורגשים כל כך, אבל אם יעלו לשלבים הבאים אולי האוהדים שלהן יבואו בהמשך. כנראה שגם לחוקים של המדינה של השפעה על מי שמגיע ומי שלא.
אוהדי אקוודור ביציעים (רדאד ג'בארה)
האוהדים בקטאר (רדאד ג'בארה)