זה צפוי להיות המונדיאל האחרון של ליאו מסי, והוא יהיה שונה באופן מהותי מהקודמים. במובנים רבים ירגיש הכוכב הארגנטיני שחלה תפנית חדה בחייו. האם זה יעזור לו להגשים את החלום ולזכות סוף סוף בגביע העולם? זו כבר שאלה אחרת
מונדיאל ראשון מחוץ לברצלונה
בארבעת הטורנירים הקודמים הגיע הפרעוש לגביע העולם ככוכב ברצלונה – המועדון היחיד בו רצה לשחק. הייתה לו זהות ברורה, ובשלושת המונדיאלים הקודמים הוא אף היה כוכב העל של אחת הקבוצות המובילות בעולם. זה העניק לו מעמד מיוחד, אבל מצד שני הוא גם בזבז המון אנרגיות פיזיות ונפשיות במהלך העונות במדי בארסה לקראת גביע העולם בקיץ. הפעם, אחרי העזיבה הסנסציונית באוגוסט 2021, מגיע הפרעוש למונדיאל כאשר להצלחת קבוצתו כמעט ואין חשיבות בעיניו. הוא לא מזוהה עם פריז סן ז'רמן, לא מחויב כלפיה ולא ממש אכפת לו ממנה. היא משמשת אותו כדי ליהנות מהכדורגל, לכבוש שערים, לשמור על הכושר ולהגיע לטורניר החשוב בחייו במצב אופטימלי.
למעשה, המטרה הזו הושגה, כי ביצועיו של מסי בליגה הצרפתית ובליגת האלופות היו טובים הרבה יותר בתחילת העונה הנוכחית בהשוואה לעונה שעברה. במובן מסוים, זה מאפשר לו להגיע למונדיאל משוחרר יותר מלחצים. ברצלונה הייתה בית חם, אבל יכול להיות שלמונדיאל עדיף לו להגיע ללא הקטלונים ברקע. נדע זאת בקרוב.
ליאו מסי חוגג במדי ברצלונה (האתר הרשמי של ברצלונה)מונדיאל ראשון ללא מראדונה
במשך כל הקריירה של מסי, צילו של דייגו מראדונה מרחף מעליו. הזכייה המיתולוגית במונדיאל 1986 התרחשה לפני שנולד, אבל זה אחד האירועים שהגדירו למעשה את חייו – הוא חייב לשחזר את הישגיו של דייגיטו ולהביא את גביע העולם למולדת כדי להתעלות עליו. את הסלאלום מול אנגליה לא היה צריך לשחזר רק מול חטאפה, את שער יד האלוהים לא היה צריך לשחזר רק מול אספניול, מסי היה אמור לעשות זאת על הבמה הגדולה באמת, והמשקולות היו גדולות.
הן הורגשו במיוחד כאשר מראדונה מונה באופן שערורייתי למדי למאמן הנבחרת לקראת המונדיאל הראשון אליו הגיע מסי על תקן כוכב, בדרום אפריקה ב-2010. אז זה נגמר בפיאסקו, אבל השיחות והראיונות עם דייגו המשיכו גם כאשר המצב בחדר ההלבשה היה שפוי יותר בטורנירים ב-2014 וב-2018. עכשיו, כאשר מראדונה כבר הלך לעולמו, הפסטיבל הזה לא יכול להימשך, והדבר יכול תאורטית לשחק לטובתו של מסי. מצד שני, אוהדים ופרשנים לא יהססו להצהיר כי דייגו צופה כעת בנבחרת ארגנטינה מהשמיים, והלחץ לזכות בגביע ולהקדיש אותו לזכרו עלול להיות זהה ללחץ שהופעל כאשר הוא עדיין היה בחיים.
דייגו מראדונה מחבק את ליאו מסי (רויטרס)מונדיאל ראשון עם תואר ביד
הקללה הוסרה בקיץ שעבר בקופה אמריקה. היה זה טורניר הזוי ודי מיותר אל מול היציעים הריקים בברזיל בעיצומה של מגיפת הקורונה, אבל מבחינת ארגנטינה – ובמיוחד מבחינת מסי – הוא לא היה מיותר בכלל. הזכייה הראשונה בקופה מאז 1993 הורידה קוף גדול מאוד מגבו של מסי, אחרי אינספור אכזבות בנבחרת, במיוחד אחרי ההפסדים בשני גמרים בפנדלים לצ'ילה, ב-2015 וב-2016. כעת, גם אם ייכשל בסופו של דבר בגביע העולם, הוא לא יפרוש בידיים ריקות. הוא עשה משהו למען המולדת, קיבל את מדליית הזהב וגם הוכתר לשחקן המצטיין של הטורניר, למרות שאנחל די מריה הבקיע את שער הניצחון היקר על ברזיל בגמר.
האם זה באמת משדרג את הביטחון העצמי לקראת המונדיאל? או אולי דווקא מגביר את הלחץ בכל זאת, כי כעת הציפיות גבוהות יותר לנוכח ההצלחה שהייתה כה נדירה? את התשובה המדויקת אף פסיכולוג לא יוכל להעניק, אולם יש יסוד סביר להניח שמסי מרגיש קצת יותר שקט עכשיו. הוא כבר לא השעיר לעזאזל הפוטנציאלי כמו בטורנירים הקודמים, אז הואשם רבות בתקשורת שהוא מעדיף את ברצלונה על פני הנבחרת. הוא הגיבור החיובי, וכל האומה עומדת מאחוריו. זה לא מובן מאליו.
ליאו מסי עם גביע הקופה אמריקה (רויטרס)מונדיאל ראשון עם מאמן צעיר
זה לא לגמרי מדויק, אבל ליונל סקאלוני שייך בערך לדור של מסי. אחרי הכל, הם היו ביחד בסגל במונדיאל 2006, והיו ביחד על המגרש כאשר מקסי רודריגס הפציץ את השער המדהים ההוא בהארכה מול מקסיקו בשמינית הגמר. הפרעוש היה נער מבטיח שנכנס כמחליף בדיוק ביום הולדתו ה-19 וקיבל את המתנה המושלמת בדמות ניצחון. סקאלוני כבר היה ותיק, בן 28, אבל עשה גם הוא צעדים ראשונים (ובעצם בודדים) במדי אלביסלסטה, כי הקריירה שלו כמגן ימני בדפורטיבו לה קורוניה לא הייתה זוהרת במיוחד. הם הכירו אז לעומק בחודש אינטנסיבי של אימונים ומשחקים על אדמת גרמניה, וההערכה ההדדית נוצרה כבר אז.
עם חוסה פקרמן ב-2006, מראדונה ב-2010, אלחנדרו סאבלה המנוח ב-2014 וחורחה סמפאולי ב-2018, הרגיש מסי שיש פער גילאים משמעותי, והיה רק כוכב בסגל. הפעם המאמן הוא גם סוג של חבר. סקאלוני היה עוזרו של סמפאולי ברוסיה, קיבל את הצ'אנס כמאמן זמני כי לא היה להתאחדות כסף אחרי הפיאסקו, הוכיח את עצמו – ועכשיו הוא הבוס, אבל מסי יכול לחוש שהוא סוג של עוזר בעצמו. סקלאוני בן 44 כיום, הכוכב הגדול שלו בן 35. זו אווירה שונה בתכלית בהשוואה לטורנירים הקודמים, ואולי האפשרות לקחת מנהיגות גם באימונים ובהכנות הטקטיות תשדרג את השפעתו של הפרעוש על המתרחש. נראה זאת בשבועות הקרובים.
ליאו מסי וליונל סקאלוני (רויטרס)מונדיאל ראשון עם כריסטיאנו רונאלדו בשפל
זו הפעם הראשונה בה הפרש הגילאים עם היריב הפורטוגלי יעבוד לטובתו של מסי. ב-2006, רונאלדו כבר היה כוכב משמעותי יחסית בפורטוגל, בעוד מסי רק נער צעיר – אבל שניהם היו רחוקים מאוד ממעמד של כוכבי על, היריבות לא הייתה קיימת, ואיש לא העלה בדעתו מה צפוי לקרות בהמשך. והנה לכם, כבר ב-2010 הם היו במאבק איתנים בספרד. מסי כסמל הגדול של ברצלונה, רונאלדו כרכש הכי יקר של ריאל מדריד. הוא הגיע לשם שנה קודם לכן, והקרב החל להתפתח במהירות. למסי היה תמיד יתרון כי הוא מייצג נבחרת "גדולה" יותר, אבל הוא הפך גם לחסרון כי הדרישות ממנו היו גבוהות יותר, ופורטוגל מעולם לא נחשבה לפייבוריטית לזכייה.
למונדיאל ב-2014 הגיע רונאלדו על תקן זוכה כדור הזהב אחרי שהניף את גביע ליגת האלופות שבועות ספורים קודם לכן. זה היה המצב גם ב-2018, ורונאלדו עדיין היה אז שחקנה של ריאל, נכון לתחילת הטורניר. כיום רונאלדו כבר בן 37, והוא מגיע על תקן שחקן ספסל במנצ'סטר יונייטד ממנה הוא מנסה לברוח בכל הכוח, תוך כדי פיזור האשמות כלפי המועדון בראיון השערורייתי הטרי. אולי גם מסי עצמו נמצא בנסיגה, אבל הפער התדמיתי בין השניים מעולם לא היה גדול יותר. האם זה ישפיע לטובה? גם על כך ממש לא ניתן להמר על תשובה לפני תחילת המונדיאל.
כריסטיאנו רונאלדו וליאו מסי (רויטרס)מושלם! "צעצוע של סיפור" גרסת המונדיאל