כנס בועטים את האלימות והגזענות מהמגרשים מבית הקרן החדשה לישראל יצא לדרך בפעם הראשונה היום (חמישי). הכנס התקיים בשיתוף ערוץ ONE ועסק בסוגיות הבוערות בכדורגל הישראלי: מאבק באלימות וגזענות במגרשים, מיגור הומופוביה וקידום כדורגל נשים.
הפאנל הראשון, אותו הנחתה לי נוף גזית עסק בנשים בכדורגל ובכדורגל הנשים. שחקנית אס”א ת”א סיפרה על ההבדלים שהיא חשה בין כדורגל הנשים לבין כדורגל הגברים. אורי אוזן אמר שלדעתו אם הקבוצות הבולטות בכדורגל הגברים יפתחו קבוצות כדורגל גברים זה יעזור להביא עוד קהל למגרשים ויו”ר ארגון היציע סיפר על פרויקט חדש שינסה לגרום לעוד בנות צעירות גם לאהוד כדורגל וגם לעסוק בכדורגל.
הפאנל השני, אותו הנחה עמית לוינטל בהשתתפות שופט הכדורגל לירן ליאני, רגב ספיר וגיל עופר עסק בהומופוביה בספורט, בעובדה שמארחת המונדיאל נחשבת למדינה הומופובית וביקשה מהבאים אליה להצניע סממנים גאים, בקריאות נגד הקהילה הגאה שהפכו לאחרונה אל מחוץ לחוק ואיך נגיע למצב שבו שחקנים גאים לא מפחדים לצאת מהארון.
הפאנל האחרון של היום עסק בנושא גזענות ואלימות בספורט ואלימות משטרתית. את הפאנל הנחה גל קרפל בהשתתפות המנהל המקצועי של הפועל ירושלים שי אהרון, שחקנית הכדורגל וקפטנית נבחרת ישראל בעבר קארין סנדל ואפרים ברק בו עסקו בנושאי האלימות המשטרתית נגד הקהל שמגיע למגרשים, האלימות של הקהל אחד כלפי השני ואיך הופכים את מגרש הכדורגל למקום מזמין ופחות אלים.
מנהל תוכנית בועטים את הגזענות והאלימות מהמגרשים מתן סגל אמר ביום השידורים המיוחד: “גם היום אנחנו רואים יותר מדי דוגמאות להתנהגות אלימה של המשטרה כלפי אוהדים, שמרגישים כאילו לא מתייחסים אליהם כאל אזרחים שצריך לדאוג לביטחונם אלא כאל עבריינים בפוטנציה. גם היום אנחנו רואים יותר מדי קריאות גזעניות נגד ערבים במגרשים וקבוצות שלא מוכנות לשתף שחקנים ערבים ומוסלמים”.
סגל המשיך: “גם היום, בזמן שאנחנו מתכוננים לאירוע הכדורגל הגדול בעולם, רק שחקן מקצועי אחד בכדורגל העולמי יצא מהארון, ובאותה נשימה המדינה שמארחת את המונדיאל מקדמת מדיניות הומופובית מוצהרת וחסרת בושה, וקוראת לאוהדים לא להפגין סממנים הומוסקסואליים.
“גם היום, הכדורגל שלנו הוא לא מרחב בטוח בשביל נשים. נשים חשות מודרות מהמגרשים בגלל השעות ובגלל האווירה האלימה ביציע, הן סופגות קללות ואלימות. גם בכדורגל הנשים, השחקניות והאוהדות מקבלות תזכורת קבועה לאפליה הבלתי נסבלת בינן לבין הגברים – בכמות הקהל במגרשים וגם בתלוש המשכורת.
גם היום, יותר מתמיד, מתרחשת תופעה מחרידה של זילות השואה במגרשים – שירי שואה, השוואות לנאצים וקריאות לשלוח את אוהדי הקבוצה היריבה למשרפות. אלה תופעות שאסור לנו כאוהדים וכחברה לקבל. אנחנו מוכרחים להיאבק על מרחב ספורטיבי נקי מאלימות, מגזענות, מהומופוביה ומאפליה. מרחב שנהנה להיות בו, שנתגאה בו ושנרצה ללכת אליו עם הילדים ועם הילדות שלנו”.