"אני יותר טוב מדייויד בקהאם", אמר איגור סיפנבסקי. היה זה נובמבר 2000 ופנאתינייקוס הגיעה לאנגליה כדי להתארח אצל מנצ'סטר יונייטד בפתיחת שלב הבתים השני בליגת האלופות. בעוד יתר שחקני סגנית אלופת יוון התרכזו בהכנות ערב לפני ההתמודדות, את הקשר-חלוץ הפולני עיניינה רק סוגיה אחת – כיצד אפשר להשיג בירה בלי למשוך תשומת לב, ועוד בלי לדעת אנגלית?
למזלו, השומר במלון היה ממוצא פולני, וזה פתר את כל הבעיות. הנער התלהב לראות כוכב ממולדתו, ובין השניים התפתחה שיחה מרתקת. כאשר שאל השומר את סיפנבסקי על מה יחשוב בחדר ההלבשה באולד טראפורד, התשובה הייתה: "האם אפשר לעשן במקלחות?". ואז, אחרי שסיפר עד כמה הוא לא מעריך את בקהאם ועד כמה כישרונו גדול יותר, ביקש סיפנבסקי מהבחור להביא לחדרו את פחיות הבירה המיוחלות. כמה שיותר.
כשהתעורר למחרת סיפנבסקי, לקח לו זמן להבין היכן הוא נמצא. הוא סבל מהנגאובר, המאפרה ליד המיטה הייתה מלאה בבדלי סיגריות. זו כנראה לא הייתה ההכנה האידיאלית למשחק גדול בצ'מפיונס-ליג עבור מישהו אחר, אבל מבחינתו של הפולני הסיפור היה אחר – כי הוא היה השחקן המצטיין על המגרש באותו ערב ובפער ניכר.
איך זה היה נגמר עם התנהלות אחרת? סיפנבסקי מול בקהאם (רויטרס)קירקס את נוויל וסקולס
המאמן אנג'לוס אנסטסיאדיס הציב אותו באגף השמאלי וגארי נוויל לא הצליח להשתלט על הפריצות הסוחפות. המגן קרא לבקהאם לעזור לו, אבל גם שניהם כשלו לחלוטין נגד האיש שעבר אותם וסידר מצבי הבקעה לחבריו. על הדרך, הוא עשה צחוק גם מפול סקולס, אותו השכיב על הדשא. פנאתינייקוס הייתה צריכה לנצח, אבל יורגוס קראגוניס החמיץ אחרי מסירת עקב של סיפנבסקי והתוצאה היתה 1:1 כאשר הפולני הוחלף בדקה ה-78. מיד לאחר מכן כבש סקולס צמד והשדים האדומים יצאו עם 1:3, אבל אחרי שריקת הסיום דיברו כולם בעיקר על סיפנבסקי.
זו לא הייתה ההצגה הראשונה שלו מול קבוצת פאר מאנגליה בליגת האלופות. שנתיים קודם לכן הוא קירקס במהלך אחד את סטיב בולד ואת דייויד סימן בדרך לשער לרשת ארסנל. כאשר המוזה נחה על סיפנבסקי, הוא היה מסוגל לרתק את הקהל. מבחינת כישרון טבעי, היו שהגדירו אותו כפוטנציאל הפולני הגדול אי פעם. מאמן הילדים שלו בלודז' נדהם כאשר איגור בן ה-11 נכנס למשחק הראשון שלו והבקיע חמישיה. העניין הוא שכבר אז הוא היה נוטה להגיע לאימונים שיכור. את הבירה הראשונה שלו הוא טעם בגיל 9, כאשר אביו האלכוהוליסט החליט ללמד אותו לשתות.
"אם לא תשתכר, אין לך סיכוי לשחק"
זו הייתה האווירה שליוותה אותו בכל מקום – בבית, בשכונה, ואפילו בקבוצה. כאשר קודם סיפנבסקי לבוגרים של LKS לודז' בגיל 17, אמר לו אחד השחקנים הוותיקים: "אם לא תשתכר, אין לך סיכוי לשחק". סיפנבסקי הרגיש שזו העצה הכי נכונה שאפשר לקבל, כי לצד הביטחון העצמי הגבוה הוא התמודד בה בעת עם רגשי נחיתות חזקים. השילוב הזה היה הרסני והאלכוהול עזר לו לשכוח מהכל ולברוח מהמציאות. הבריחה הובילה רק לצרות והוא מעולם לא שיחק בלודז'. גם ההשאלות לקבוצות זניחות נגמרו רע מאוד עם אינספור עבירות משמעת, ורק ביוון מצא סיפנבסקי בית נוח יותר.
בפולין חגגו את ההופעות המרהיבות שלו בליגת האלופות ובתקופה זו הוא אף ערך שתי הופעות בנבחרת, אבל כל זה לא נמשך לאורך זמן. שבר בידו גרם להידרדרות מהירה בכל הקשור לאלכוהול, וחודשים ספורים אחרי ההצגה באולד טראפורד החליטו ראשי פנאתינייקוס שדריכיהם צריכות להיפרד. שנה נוספת חלפה וסיפנבסקי בחר לתלות את הנעליים בגיל 27 אחרי התנסויות כושלות במועדונים פולנים. התקפי דיכאון פקדו אותו בתדירות גבוהה, הצהובונים דיווחו בהתלהבות על מעלליו, וכאשר ניסה לשחק במדי ויסלה קראקוב, לקח אותו אחד המנהלים לאבחון בבית חולים פסיכיאטרי. השחקן ברח משם ועזב את ויסלה בלי להודיע לאיש. זה היה אמור להיות הסוף.
"משחק כמו זיקו"
ואולם, זו הייתה רק ההתחלה של משהו חדש לגמרי. בתחילת 2003, הציע לו סוכנו להגיע לשבדיה, שם הביעה הלמשטאד עניין בהחתמת שחקן שלהט פעם בליגת האלופות. את הקבוצה אימן יונאס טרן, קפטן הנבחרת השבדית הגדולה שסיימה במקום השלישי במונדיאל 1994, וקשר העבר לקח את סיפנבסקי תחת חסותו. הוא הבין את נפשו טוב יותר מכולם והפולני הגדיר אותו כאב שני – לא פחות. בזכותו, הוא גילה מחדש את שמחת החיים והתוצאות על הדשא עלו על כל דמיון. חבריו החדשים להלמשטאד נדהמו מיכולותיו המופלאות של סיפנבסקי מהאימון הראשון והאוהדים התאהבו ברגע שראו אותו מרקד על הדשא. היו אלה חודשים קסומים מבחינתו, השערים והבישולים זרמו והוא אפילו הבקיע בבעיטה מטורפת מחצי מגרש. "איגור משחק כמו זיקו", הצהיר טרן.
הבעיות החלו כאשר החדשות על כושרו המהפנט הגיעו למולדתו. ההתאחדות הפולנית החליטה לבחון אפשרות להחזירו לנבחרת ושלחה נציג כדי לצפות בביצועיו בליגה השבדית. דיווח על כך הועבר לסיפנבסקי דקות ספורות לפני שריקת הפתיחה וגרם להתקף חרדה חמור. הוא לא הצליח לתפקד מרוב לחץ, ביים בסופו של דבר פציעה כדי להיות מוחלף ואז ישב ברכבו ורעד מפחד. על מנת למנוע מצבים כאלה בעתיד, הוא שלח מכתב להתאחדות והודיע על פרישה רשמית מהנבחרת.
"יכולתי לחשוב רק על מוות"
המאמן הלאומי, פאבל יאנאס, דווקא נשם לרווחה כי הוא לא רצה להתעסק עם סיפנבסקי, אבל הכוכב לא ידע זאת. וכך הוא תיאר באוטוביוגרפיה את מה שהתרחש לאחר מכן: "התחלתי לראות פולנים בכל מקום ופחדתי שיחטפו אותי בחזרה לפולין. רציתי שישכחו ממני שם ויפסיקו לכתוב עליי, אבל הם המשיכו. יום אחד, כאשר אישתי ובני יצאו לטיול, ראיתי אוטו מוזר חונה ליד ביתנו. היו שם שני אנשים ואני יכול להישבע ששמעתי אותם מדברים פולנית. זה היה יותר מדי עבורי. הדיכאון התפרץ ויכולתי לחשוב רק על מוות. היו לנו המון כדורי שינה בבית, בלעתי בערך 30. רגע לפני שנרדמתי, הרגשתי חופשי. ידעתי שלא אצטרך לפחד יותר. רציתי שכל זה יסתיים".
אשתו הצילה אותו בזמן והמועדון הצליח להסתיר את ניסיון ההתאבדות מהעיתונאים. גם במצבו הנפשי הקשה, המשיך סיפנבסקי לתת הצגות במדי הלמשטאד ובתקשורת החלו להשתעשע ברעיון לאזרח אותו כדי ליצור צמד מופלא בחוד עם זלאטן איברהימוביץ' הצעיר. אלא שאז הסתכסך טרן עם ההנהלה והודיע לשחקנים על כוונתו להתפטר שבועיים לפני תום עונת 2003. עבור הכוכב הפולני, היה זה אסון במלוא מובן המילה. "הרגשתי שהעולם קורס עלי", הוא כתב בספרו.
האקורד האחרון עם בירה וסיגריה
ללא המנטור שהבין אותו, לא היה טעם להמשיך בקבוצה והוא עבר למאלמו השכנה בתחילת 2004. היה זה מועדון גדול יותר שהציע לו שכר עתק במונחים שבדים והמטרה הייתה להפוך אותו לדמות המרכזית במאבק על האליפות. לאנשי המועדון החדש לא היה מושג לגבי בעיותיו הנפשיות של סיפנבסקי, והם נדמהו כאשר נתקלו בהתנהלות הזויה מצידו. באימונים, היה מסוגל הפולני לשכב במשך דקות ליד דגל הקרן, או פשוט לחלוץ נעליים ולרדת מהמגרש ללא סיבה. הסבלנות של מאלמו תמה במהרה והחוזה שנחתם לשלוש שנים הופסק בהסכמה הדדית אחרי חודשים ספורים.
ב-2005 חזר סיפנבסקי בחשש גדול ללודז', ובין התקפי הדיכאון הצליח להבקיע גם כמה שערים, אבל זה לא היה זה. בשנה שלאחר מכן, הוא נדד שוב לשבדיה, הצטרף לבונקפלו מהליגה השלישית. בתקשורת התלהבו משובו, כי את העונה בהלמשטאד אי אפשר היה לשכוח, אך ההרפתקה הזו נקטעה כאשר הפולני נסע ערב אחד לפאב האהוב שלו ברכבו במקום ללכת ברגל כהרגלו. בדרכו חזרה, הוא התנגש במעקה עם ריכוז אלכוהול גבוה בדמו, ואחרי ששוחרר ממעצר נסע היישר לשדה התעופה – ולא חזר עוד לשבדיה לעולם.
פרק הסיום בקריירה העצובה נרשם בחלוף חודשים, כאשר לודז' הסכימה לקבל אותו לשורותיה. באחד ממשחקי האימון לפני תחילת העונה, הוא כעס על המאמן על כך שלא נכלל בהרכב, הלך בהפגנתיות למבנה שהשקיף על המגרש, התיישב על עדן החלון, פתח פחית בירה, הדליק סיגריה וצפה בהפגנתיות במתרחש לעיניהם הנדהמות של האוהדים והעיתונאים. זו הייתה התמונה האחרונה שלו ככדורגלן פעיל. הפעם, בגיל 32, זה באמת היה הסוף, ולמשחק הבא של לודז' הוא כבר הופיע ביציע כאוהד מהשורה – ונעצר אחרי שיזם קטטה המונית עם הקהל של לך פוזנאן.
אוטוביוגרפיה כסוג של תירפיה
ההמשך היה עגום עוד יותר. סיפנבסקי הואשם בתקיפת אשתו, נשפט למאסר של שנה וחצי, ואת יורו 2008 ראה מהתא בכלא, בו ישב עם רוצח ושני גנבים. אחרי השחרור, הוא התגורר עם אמו ונעלם מהתודעה הציבורית, עד שפרסם את האוטוביוגרפיה עוצרת הנשימה בה פירט בגילוי לב נדיר את כל החוויות האיומות שעברה נפשו המיוסרת. שני העיתונאים שכתבו עבורו את הספר, ז'ליסלאב ז'יז'ינסקי ופאבל הוכסטים, הרגישו עד כמה זה היה קריטי לבריאותו הנפשית. סיפנבסקי קיווה כי השיחות איתם יהוו סוג של תרפיה ויגרמו לו לצאת מהדיכאון התמידי בו שקע, ומהדחף הבלתי פוסק לשתות וודקה כדי לא לרצות למות. זה לא עזר בסופו של דבר. הוא היה שיכור ואומלל עד יומו האחרון.
היום הזה הגיע בשבוע שעבר. גופו של סיפנבסקי לא החזיק מעמד, והוא הלך לעולמו פחות משבוע לפני יום הולדתו ה-48. הידיעה העצובה גרמה לאוהדים בפולין, ביוון ובשבדיה להיזכר בכישרון הנדיר שהיה לו, ובפוטנציאל הפנומנלי שירד לטמיון בדרך כה טראגית. הם התאבלו על הכוכב שהרגיש שהוא טוב הרבה יותר מדייויד בקהאם, ובנסיבות אחרות סביר שהקביעה הזו יכולה הייתה להיות נכונה לגמרי.