באחד מאימוני נבחרת הנוער שנערכו בשנה שעברה הגיע המנהל הטכני בוני גינזבורג לנוכחים באזור המגרש. גינזבורג, אחד שעבר דברים או שניים בכדורגל פנה אליהם ואמר: "איפה החבאתם את הילד הזה עד עכשיו?”. הוא התכוון לעידן טוקלומטי.
בגיל 18 וקצת, שחקן ההתקפה של מכבי פ"ת עבר שנה חלומית. בחודש ספטמבר שעבר, הוא עוד מצא את עצמו משחק במדי בית"ר טוברוק בליגה השנייה לנוער, אלא שבזכות סוכנו רועי דניאל, הוא עבר למכבי פ"ת שרכשה אותו בסכום זעום של 20,000 שקלים ואת ההמשך אפילו הוא התקשה לחזות.
טורניר מוצלח עם נבחרת הנוער של אופיר חיים שהסתיים במקום השני והמכובד, העפלה לאליפות אירופה עם הנבחרת הצעירה תוך כדי שהוא כובש את השער לזכות נבחרתו במשחק הפלייאוף הראשון מול סקוטלנד וקרדיט גדול ממאמן מכבי פ"ת שי ברדה, שסייע לו להפוך אולי לשחקן מספר אחד של המלאבסים העונה בגיל כה צעיר.
אחרי מכירתם של מנור סולומון וליאל עבדה, טוקלומטי מסומן כאקזיט הבא של אבי לוזון. לא מעט אנשים שישמעו את השם טוקלומטי, ייזכרו באביו, שחקן מכבי נתניה בתחילת המילניום הנוכחי שגורש במהרה לאחר שנחשד כי שיקר בנוגע לגילו.
עידן עבר ילדות לא פשוטה, מבלי שראה כמעט את אביו, אך אמו איריס, תמיד הייתה שם בתמונה וגוננה עליו, כפי שתקראו בהמשך. לאחר שנים בהן השם טוקלומטי היה בכותרות בשל אותו סיפור מפוקפק, כעת בראיון מיוחד ל-ONE, הראשון שלו בבוגרים, הגיע תורו של עידן לדבר: לראשונה נשמע קולו בנושא הסיפור המתוקשר שעליו דובר לא מעט.
עידן, אתה מעכל את מה שעבר עליך בשנה הזאת? האמנת לפריצה כזאת?
"קודם כל, ברור שהאמנתי כי אני תמיד מאמין. אני חושב שעוד מהימים בטוברוק, אמרתי לעצמי שאני צריך לעשות את הכי טוב שלי בכל מקום שבו אני נמצא. בסופו של דבר זה השתלם. אני חלק מ-11 שחקנים ואני לא קורא לזה עוד פריצה".
עזבת את טוברוק והייתה לך את האופציה ללכת למ.ס אשדוד, מכבי נתניה ומכבי חיפה. התעקשת על מכבי פ"ת ולא היית מוכן לשמוע על דברים אחרים.
"זה בגלל הרזומה של המועדון. אני מחזיק ממחלקת הנוער של מכבי פ"ת מאוד וכשבאתי לפה חשבתי קודם כל על מחלקת הנוער ולא על הבוגרים. בנוסף, אתה מסתכל על מנור סולומון ועל ליאל עבדה. אני יודע שמכבי פ"ת זה מועדון שמאמין בשחקנים צעירים ונותן להם את האפשרות על המגרש. מנור ועבדה אלו שני שחקנים שיצאו ממכבי פ"ת וזה נותן לך את הבוסט להמשיך ולהיות פה".
איך מערכת היחסים שלך עם אבי לוזון?
"מהרגע שדרכתי פה במועדון, המשפט הראשון שהוא אמר לי היה: ‘הדלת שלי תמיד פתוחה בפניך’. אז קודם כל תמיד הרגשתי שזה לא סתם משפט. כל מה שהייתי צריך הייתי פונה אליו ישירות".
למי אתה קרוב במועדון?
"מה שיפה במועדון הזה הוא שיש שילוב בין השחקנים הצעירים לוותיקים יותר. יש פה כמה שחקנים שאני מרגיש שהם לוקחים אותי תחת חסותם כמו טל בן חיים, דודו ביטון ודני עמוס. הם עוזרים לי ואני רואה את זה על המגרש. יש לי קבוצה מיוחדת בווטסאפ עם דודו ביטון, אני מעביר לו את כל האימונים שאני עושה והוא נותן לי נקודות ספציפיות לתיקון ואני מקשיב לו".
למה מספר 87?
"זה סיפור קצת מצחיק. היה לי חבר בבית"ר טוברוק שהיום משחק במכבי פ"ת בקבוצת הנוער, אדם מחמיד. בתחילת השנה בקבוצה הבוגרת באתי לאפסנאי ושאלתי אותו על מספרים והוא אמר לי שהמספרים 10 ו-77 (אלו שהיו לו בנוער), תפוסים, אז החלטתי על מספר 87".
יש לך מערכת יחסים מיוחדת עם המאמן שי ברדה.
"מהשיחה הראשונה הוא אמר לי שהוא רוצה לקדם אותי מבחינה אישית. גם רואים את זה על המגרש. הוא נשאר איתי אחרי אימונים, נותן לי ‘אקסטרות’ ומאוד מאמין בי".
כמה ההופעה בקיץ בנבחרת הנוער עזרה לך להתפתח?
"נבחרת הנוער הייתה משמעותית עבור כולם. הייתה לנו חשיפה מאוד גדולה כי הגענו לשלב מאוד גבוה בטורניר. זה נתן את החשיפה לכל מיני שחקנים ואני מקווה שגם לי. במבט לאחור, זו שנה שאפשר להגדיר שהיא סוג של ‘וואו’ עבורי. עשיתי התקדמות אבל עדיין לא הגעתי לשום דבר. אני רואה בה בסה"כ כעוד צעד".
זה היה נראה שלשחקנים היה חיבור מאוד גדול עם המאמן אופיר חיים.
”אני מת עליו. אופיר הוא מסוג המאמנים הבודדים ששחקנים משחקים בשבילם. הוא מאמן של חדר הלבשה ברמה יוצאת דופן. אם יש לו 21 שחקנים בסגל ושבעה יודעים שהם לא משחקים, איכשהו הם יאהבו אותו".
מדברים על זה שהדור הצעיר שלכם מסתכל בגובה העיניים גם לנבחרות הגדולות.
”הדור הזה הוא דור מאוד חצוף בפן החיובי. אנחנו לא מורידים את הראש מול אף נבחרת והסתכלנו בלבן של העיניים גם מול צרפת וגם מול אנגליה. אנחנו לא חושבים שאנחנו פחות טובים".
יהיה לך קיץ עמוס, גם הנבחרת הצעירה וגם נבחרת הנוער. איפה תשחק?
לפי מה שהבנתי, לא אני אחליט. אבל אם זה היה תלוי בי? אני מבחינתי רוצה לשחק בשתי הנבחרות. תן לי פער של יומיים בין שני הטורנירים ואני מגיע גם לזה וגם לזה".
לאחר שסיימנו את נושא השנה האחרונה בקריירה שלו, אנחנו עוברים לסיפור חייו המורכב יותר. תזכורת: טוני טוקלומטי, אביו, חתם במדי מכבי נתניה בתחילת שנות ה-2000, אך גורש לאחר שנטען כי זייף את גילו ולמרות שטען שהוא בן 19, היה בן 31. בזמן שהיה בארץ, פגש את אמו איריס שהרתה לו ומאז שטוני חזר לבנין, מגדלת אותו במו ידיה.
לא מעט דובר על האב, כאשר גם סרט נעשה על מערכת היחסים ביניהם ועל ביקורו של האב בבר המצווה של עידן, שמאז לא פגש את טוני. כעת, עידן מתייצב ומספר את הצד שלו בסיפור החיים.
“אני חושב שכל הסיפור הזה עיצב לי את האישיות. זה בנה לי סוג של מחסום רגשי, שמאוד עוזר בעולם הכדורגל עם כל עניין התקשורת והאוהדים. אני זוכר שכשהייתי ילד, לפעמים הייתי פותח טוויטר או אינסטגרם וכותב את השם של אבא שלי ואז קורא תגובות ודברים לא נעימים עליו. זה לא היה לי נעים לראות את זה באופן אישי. אמרו שהוא שיקר בנוגע לגיל שלו ושיגרשו אותו ובתור ילד קטן זה לא היה כיף לקרוא את זה. כל החיים מספרים לך סיפור אחד ואז אתה רואה תגובות שמספרות סיפור אחר. זה לא נעים, בטח כשאתה ילד. אבל זה מה שבנה אותי בסופו של דבר”, אמר עידן.
מה הגרסה שסיפרו לך?
”זה לא מה שסיפרו, זה מה שאני עד עכשיו חושב שנכון. הוא הגיע לפה, אבל במדינה ממנה הוא בא (בנין) לא בדיוק ידעו את הגיל המדויק. כן ידעו שהוא פחות או יותר בן 19-20 .אז הוא בא לפה בגיל הזה והייתה את הכתבה שהתפוצצה שהוא משקר בנוגע לגיל וגירשו אותו".
למה אתה מאמין?
"ברור שאני לא מאמין שהוא משקר. אני עושה איתו ‘פייס טיים’ ואני יכול להגיד לך שהיום מבחינתי הוא נראה בן 31".
דיברת על זה שזה בנה לך אישיות חזקה, תסביר.
”תראה, בכדורגל תמיד יש עליות וירידות. איכשהו עם הסיפור הזה ועצם זה שהצלחתי להתגבר עליו, זה יעזור לי בעתיד כדורגל. כי אם תגיע ירידה מסוימת ואספוג ביקורות מהאוהדים או מהתקשורת, אז אצטרך לדעת להתנתק ולא להגיב. אצטרך להישאר מאופק ולדעת שהעלייה תבוא ובעצם עם מה שעברתי, יהיה לי ניסיון להתמודד עם דברים כאלה".
כמה הוא היה חסר לך מבחינת היומיום?
"ברור שתמיד חסרה לך דמות של אב בבית, אבל יש לי את אמא שלי שהיא מבחינתי אמא, אבא, סבתא ודוד ביחד. אני מעריך אותה על זה ברמות מטורפות. איך היא תמיד אומרת? "אני יותר מעורבת אבל לא מתערבת". היא תמיד יודעת הכול אבל בגיל קטן אמרתי לה פחות להתערב".
מה הקשר שלך היום עם אבא?
”תשמע, בתכלס אני לא מכיר אותו מספיק אז קשה לי קצת להתחבר רגשית. אתה יודע שהוא אבא שלך, אבל בגלל שיש פחות חיבור רגשי, אז הרבה פחות חשוב לך לשמור על קשר יומיומי וכו' או ללכת לראות אותו כמו שכולם אומרים לי שאני צריך לעשות. מדי פעם אנחנו מדברים ב’פייס טיים’ או בוואטסאפ, אבל אמא מתרגמת לי כי אני עדיין לא יודע צרפתית שוטפת. אמא שלי שולחת לו את כל העדכונים מהכדורגל, סרטונים שלי ומה שעבר עליי. כשהם מדברים ב’פייס טיים’ אז אני לפעמים מצטרף".
זה משפט לא פשוט להגיד שאין חיבור רגשי.
"אני מבין, אבל בסופו של דבר, אתה לא גדל עם הבן אדם ולא ממש מכיר אותו אז קשה לך להתחבר אליו רגשית. מה שכן אני יכול להגיד הוא, שבתקופה שהוא היה פה בארץ לפני כמה שנים בחגיגות בר המצווה שלי, היה לי מאוד קשה להיפרד ממנו בשדה התעופה".
אז כן פיתחת רגשות.
"פיתחתי, אבל עכשיו זה ירד. זה כמו שאתה נפרד מחברה שלך... אז אחרי עשר שנים אתה תאהב אותה עדיין?".
הוא מנסה להתעניין? הרי ילד אוהב להתייעץ עם אבא, בטח כשאבא שלו היה שחקן.
"ברור. הוא ואמא בקשר יומיומי. אבל הבעיה היא שאני לא מבין אותו והוא לא מבין אותי מבחינת השפה. הוא לא יודע עברית ואני לא יודע צרפתית".
לא חשבת לבקר אותו?
"אני חושב על זה מאוד, אבל כרגע עם עומס המשחקים והאימונים גם בקבוצה וגם בנבחרת, קשה לי למצוא את הזמן. לא ראיתי אותו כמה שנים אבל בסופו של דבר, שיימצא הזמן המתאים אני מאמין שתהיה פגישה כזאת. אמא מדברת על כך שניפגש בפאריס כי יש לי משפחה שם גם מהצד שלו וגם מהצד שלה".
זה מפריע לך שאתה עושה דברים גדולים על המגרש אבל תמיד שמדברים בהקשר שלך יגידו ‘הוא הבן של השחקן שגורש מישראל?’.
"ברור שזה מפריע. צריך לצאת מזה מתישהו ואני מאמין ומקווה שיגיע הרגע שידברו עליי כעידן טוקלומטי ולא כעידן הבן של. זאת השאיפה שלי".
בוא נדבר על הילדות שלך, באת משכונה לא פשוטה בנתניה.
"בוא נגיד שאם לא הכדורגל, כנראה שלא הייתי הולך להיות איזשהו אסטרונאוט. ידעתי שאצטרך להשקיע בכדורגל, כי מגיל קטן אמרו לי שיש בי משהו וידעתי להשקיע בדבר הנכון. השכונה זה משהו אחד אבל החברים שאני מסתובב איתם זה משהו אחר והם מנותקים. זה מאוד קל ליפול, אבל אני לא מחובר לכל הבעיות. בתור ילד אתה מוצא את עצמך לא מעט בחוץ, אז זו עבודה שלך".
ההצלחה שלך היא לא רק להיות שחקן, אלא גם להחזיר לאמא על כל התמיכה.
"זה משהו מאוד משמעותי בדרך שאני רוצה לבנות לעצמי. להחזיר לאמא שלי על מה שהיא עשתה ועושה עבורי. אני בולע את המילים כשאני מנסה לתאר לך את כל מה שהיא עשתה בשבילי. אמא היא הכל בשבילי והיא נתנה לי יותר מכל מה שילד יכול לבקש. היא ידעה לתת לי על הראש כל דבר לא נכון שעשיתי ולדאוג".
מי המודל לחיקוי שלך?
“מישהו שאני לא יכול להגיד שהוא המודל של כולם – מרקוס רשפורד. אני מעריץ אותו בזכות ההתמדה שלו והלב שלו מחוץ למגרש".
איך נשארים עם רגליים על הקרקע בגיל כזה צעיר?
"תשמע, אתה מקבל הודעות כאלה אחרות מהחברים ומהמשפחה ברגע שאתה כובש או מבשל, אבל אתה לומד להתעלם. להישאר ממוקד במטרה ולדעת שבסופו של דבר עוד לא עשית כלום".
מלחיץ שבגיל 18 מדברים על כך שתהיה המכירה הבאה?
"זה טיפה נותן משקל על הכתפיים, אבל אתה לומד להסתדר עם זה. כדי להיות שחקן כדורגל, אתה צריך לדעת להתמודד עם זה כי בסופו של דבר אתה רוצה לשחק מול אצטדיונים מלאים ב-50,000 צופים אז מה זה דיבור של עיתונאי או שניים?".
מה המטרות שלך בקריירה?
"אני יותר מאמין במטרות קטנות. היה לי מאמן מנטלי לפני כמה שנים שלימד אותי להסתכל על המטרות הקרובות, על עוד כמה חודשים, על עוד חצי שנה. המטרה הנוכחית היא שמכבי פ"ת תעלה ליגה ואהיה מהמובילים בה".