קווין רושטו. השם הזה לא יגיד כלום לרובם המוחלט של אוהדים, אפילו בצרפת, אבל עבור דני אלבס השפעתו הייתה עצומה. ב-8 במאי 2018 נערך גמר הגביע הכי מוזר שאפשר לדמיין, בין פאריס סן ז'רמן העשירה ללה-הרבייה, מועדון זעיר מתחתית הליגה השלישית – למעשה הוא ירד לליגה הרביעית באותה עונה. זה לא היה כוחות, ומאמן הפריזאים אונאי אמרי יכול היה לשלוח לדשא כל הרכב אפשרי ולצאת עם ניצחון. הוא העלה את הטובים ביותר, ודני אלבס היה שם כדי לתת מאמץ מירבי גם כאשר התוצאה עמדה על 0:2 דקות ספורות לסיום ההתמודדות.
האם הוא באמת היה צריך לרדוף אחרי רושטו במרכז המגרש? השאלה הזו עברה בראשו אלפי פעמים, כי הניסיון לתקל את החלוץ האלמוני מקבוצת החובבים הסתיים רע מאוד. המגן נחת לא טוב על רגלו הימנית, נפל על הדשא, ובשנייה זו הוא ידע שזה נגמר. הוא לא יהיה במונדיאל ברוסיה. החלום הזה התרסק לרסיסים כאשר הרצועה הצולבת התנפצה לה. אלבס שיחק ב-17 משחקים במוקדמות, היה הבאנקר של מאמן ברזיל טיטה, וזה היה אמור להיות גביע העולם הראשון בקריירה שלו ללא התחרות המעצבנת על המקום בהרכב עם מייקון, אותה חווה ב-2010 וב-2014. זה היה צריך להיות הטורניר שלו בגיל 35, אבל הגורל רצה אחרת.
"בכיתי רק פעם אחת, כאשר הייתי לבד, ואני רוצה להגיד לכם משהו – אני לא רוצה שתבכו בשבילי. אני לא רוצה שתצטערו בשבילי. עשיתי המון בחיים. אני לא נוסע למונדיאל, אבל אני עדיין אדם מאושר", כתב הברזילאי בניסיון מקורי לנחם את עצמו. ואז, בנימה שנתפסה בשעתו כמשעשעת וצינית: "אני לא מרגיש כמו שחקן ותיק. הנפש שלי רק בת 13. מי יודע, אולי כאשר נתקרב למונדיאל 2002, עדיין אהיה בתמונת הסגל. הגוף שלי יהיה בן 39, אבל הנפש רק בת 17". אנשים לא לקחו ברצינות את הנבואה הזו, אבל הנה לכם – אלבס התכוון לכל מילה. ועכשיו, בהחלטה סנסציונית של טיטה, הוא נוסע לגביע העולם בקטאר.
החלטה סנסציונית. טיטה (רויטרס)היו שסברו כי קופה אמריקה ב-2019 יהיה הטורניר האחרון שלו, בין היתר כי לא קל לחשוב על דרך יפה יותר להיפרד מהמדים הלאומיים. עם סרט הקפטן על הזרוע, הצעיד אלבס את סלסאו לזכייה במדליות הזהב, הניף את הגביע אל על אחרי 1:3 על פרו בגמר, ואז גם הוכתר לשחקן המצטיין של האליפות. אלא שהתשוקה שלו לכדורגל הייתה תמיד חזקה יותר מכל שיקול הגיוני.
הרי אפשר היה לפרוש כבר אז, במאי 2018, במקום לעבור תהליך שיקום ממושך מהפציעה הקשה. לצורך העניין, חברו הטוב לסן ז'רמן, טיאגו מוטה המבוגר ממנו בחודשים ספורים, תלה את הנעליים ממש אחרי הגמר ההוא מול לה-הרבייה למרות שהיה בריא, ופנה מיד לאימון. כיום הוא בבולוניה, וזו המשרה הרביעית שלו על הקווים, אחרי הנוער של פ.ס.ז', גנואה וספציה. קשר העבר הספיק לא מעט מאז, אבל אלבס עדיין מתעקש לרוץ על הדשא, וגם החזרה למדים הלאומיים היוותה עבורו תמיד אופציה פתוחה.
הוא כבר מאמן. טיאגו מוטה (רויטרס)לכן הוא הסכים בשמחה להצטרף כאחד השחקנים המבוגרים לסגל הנבחרת האולימפית בקיץ שעבר – ולא החמיץ אפילו דקה על הדשא בדרך לזכייה במדליית זהב נוספת לאוסף. גם הפעם הוא היה הקפטן, ולמנהיגות בחדר ההלבשה הייתה תרומה חיונית לא פחות מאשר ליכולת על המגרש. יש לו הילה של ווינר אחרי הקדנציה המזהירה בברצלונה במהלכה ליקט כל התארים האפשריים, והוא משלב זאת עם גישה קלילה שכה אופיינית לברזילאים. אלבס הוא הליצן שבחבורה, אך בו בזמן משדר רצינות תהומית כלפי המקצוע. השילוב הפנטסטי הזה הופך אותו לדמות נערצת, וזו הסיבה המרכזית בגללה בחר צ'אבי לקרוא לו לעשות קאמבק בקאמפ נואו מיד אחרי שקיבל את תפקיד המאמן.
כך התחילה 2022 באופן חלומי מבחינת המגן הימני, ששב למועדונו האהוב ממנו נפרד בטונים צורמים מאוד, על מנת לסגור את המעגל הזה בצורה יפה הרבה יותר, והתקבל על ידי האוהדים בכבוד של מלכים. בתוך תוכו, קיווה המגן שההצלחה המחודשת בליגה הספרדית תוכל לפתוח עבורו את הדלת לנבחרת לקראת המונדיאל. ואכן, טיטה זימן אותו לשני משחקי ידידות ביוני, באיתות ברור שיש לו סיכוי אמיתי להילחם על המקום בסגל, כפי שהבטיח לפני ארבע שנים. כעת מתברר שגם העובדה כי חוזהו בבארסה לא הוארך לעונה החדשה לא פגעה בכך.
לא המשיך בקאמפ נואו, אבל זה לא השפיע. דני אלבס מקבל כבוד מברצלונה (רויטרס)על פניו, הסיפור היה גמור כאשר אלבס נפצע בשלהי ספטמבר במדי פומאס המקסיקנית, אליה הצטרף בקיץ. המועדון אפילו הוציא הודעה על כך שייעדר מהמגרשים לתקופה ממושכת, אך אלבס הכחיש זאת, ונסע שוב לבארסה על מנת להתאמן עם הסגל הראשון ולשמור על הכושר. ואולי הוא לא שיחק יותר מחודש, אבל המאמן הלאומי מוכן לקחת את ההימור ולספוג את הביקורת על זימון שלא נראה הגיוני ממבט ראשון, אבל עשוי אולי להתברר כהברקה.
יש להניח שהקשר המצוין בין השניים תרם רבות להחלטה. ב-2018, כאשר התכונן לעודד את הנבחרת מהבית, כתב אלבס: "אני מאמין שנוכל להביא את הגביע. יש לנו כוכבים, אך חשוב יותר – יש לנו מאסטרו. טיטה הצליח לייצר אווירה נהדרת מאז קיבל את הנבחרת לידיו, והוא הראה לכולם שאסור להיות אנוכיים. אנחנו זקוקים להרמוניה על מנת להגשים את השאיפות". ועכשיו מקווה טיטה כי המגן הוותיק שלו יוכל לתרום להרמוניה הזו כדי לתקן את המעוות אחרי ההפסד לבלגיה ברבע הגמר בגביע העולם הקודם.
דני אלבס (רויטרס)"דני יודע לארגן ולהסביר היטב. הוא כבר לא יכול לרוץ 60 או 70 מטרים, אבל יש לו איכויות אחרות. הזימון נעשה משיקולים טכניים, אבל גם מנטליים", הסביר המאמן, והכוונה ברורה. טיטה לא מתכוון לסמוך על אלבס בהרכב לאורך הטורניר, אבל יבחר להשתמש בו בעיתוי שימצא לנכון על הדשא, ובעיקר ייעזר בו בהעברת מסרים בחדר ההלבשה. הוא יהיה סוג של עוזר מאמן נוסף, והאווירה תהיה כיפית ורצינית יותר בו זמנית בזכותו. הוא מוכן להקריב לשם כך מקום של שחקן מחליף שהיה מוכן עקרונית לשחק יותר, בין היתר כי אין אופציות מדהימות במיוחד בעמדת המגנים שהפכה לסוגיה בעייתית עבור סלסאו. דנילו ואלכס סנדרו, שחקני יובנטוס המושמצת, צפויים להיות בהרכב, וזה לא מעודד במיוחד את האוהדים. לנוכחות של אלבס עשויה להיות השפעה חיובית גם עליהם.
כך או כך, ההיסטוריה מתקרבת. אם ישחק, יהיו רק שני שחקני שדה שנטלו חלק במונדיאל בגיל מבוגר יותר. הראשון הוא, כמובן, רוז'ה מילה הקמרוני שכיכב ואפילו כבש בגיל 42 במונדיאל 1994. השני מוכר פחות לקהל הרחב של האוהדים הצעירים, אבל אליל ענק בתקופתו – זהו אנחל לברונה, הסקורר מהמכונה המיתולוגית של ריבר פלייט בשנות ה-40, אשר נכלל בסגל נבחרת ארגנטטינה למונדיאל 1958 חודשים ספורים לפני יום הולדתו ה-40. כאן הרשימה מסתיימת, ואפילו סטנלי מתיוז שיחק במדי אנגליה במונדיאל 1954 כאשר היה בן 39 ו-4 חודשים, ואלבס כבר בן 39 וחצי.
בן 39 וחצי. דני אלבס (האתר הרשמי של ברצלונה)וזו לא ההיסטוריה היחידה שצפויה כאן. לאלבס 124 משחקים בין-לאומיים עד כה, והוא רחוק הופעה אחת בלבד מרוברטו קרלוס שמדורג שני בכל הזמנים. בקטאר, אם כך, עשוי המגן הימני האגדי לחלוף על פני המגן השמאלי האגדי. את השיא של קאפו, אולי המגן הימני הגדול מכולם, אי אפשר יהיה לשבור – הוא עומד על 142 משחקים, וזה יותר מדי.
ולקאפו יש גם חלק נכבד בכך שאלבס החל לחלום באמת על הנבחרת. היה זה במהלך מונדיאל 1994, כאשר כל אנשי הכפר התאספו בביתו הקטן של דני בן ה-11 וצפו בטלוויזיה הקטנה כיצד ברזיל מנצחת משחק אחרי משחק בדרך להנפת הגביע כדי לשבור בצורת בת 24 שנה. אלבס נשבע אז לעצמו שהוא חייב ללבוש את החולצה הצהובה, ואת השאיפה הזו הוא הגשים. עכשיו, כשהוא מתקרב לחגוג 40, יש לו צ'אנס אחרון להיות אלוף עולם, כמעט בגיל של דינו זוף. אבל הנפש שלו, כידוע, רק בת 17.