לאחר קיץ לא פשוט, במהלכו עזב את קבוצת אל-נאסר מדובאי, דיא סבע מצא את עצמו חותם בסוף חודש אוגוסט במחזיקת הגביע הטורקי, סיבאספור. לא מעט זמן לקח לקשר המוכשר לקבל את ההחלטה להצטרף לקבוצה במדיה שיחק בעבר פיני בלילי, אך מאז שעשה זאת, סבע מתפוצץ: חמישה שערים וארבעה בישולים בכל המסגרות, העפלה לשלב הנוקאאוט של הקונפרנס ליג ובחירתו לנבחרת המחזור יותר מפעם אחת נתנו את החותמת לכך שהוא אולי בכושר הטוב בקריירה.
לא מעט דובר על החוזים של סבע גם בסין וגם בדובאי, אך החלוץ בן ה-29 חתם בטורקיה מתוך מחשבה אולי על ניסיון אחרון להגיע לליגה גדולה ואכן בחוזהו קיים סעיף שחרור בינואר אשר יאפשר לו להתקדם לקבוצה בכירה יותר.
בראיון מיוחד ל-ONE, סבע סיפר בפתיחות האופיינית לו על סיום דרכו בדובאי והאכזבה מכך, ולמה כל כך התרשם מהליגה הטורקית. הוא גם התייחס להצעה שקיבל מאחד מגדולי שחקני נבחרת איטליה, אנדראה פירלו, סיפר שהוא מאושר בסיבאספור, אך מיקום העיר והריחוק ממשפחתו מקשה עליו, והוא הבהיר: “אני לא פוסל חזרה לארץ”.
סיימת את החוזה באל-נאסר, למה זה נגמר ולא המשכת בקבוצה?
"זו שאלה שאני שואל את עצמי כל יום. היה לי חוזה עם הרבה כסף, החוזה הכי גבוה בקבוצה. בחוזה הייתה אופציה לעוד עונה והייתי מרוויח עוד יותר כסף. באמצע השנה השנייה השייח', שהוא הבעלים של הקבוצה, נפטר. הוא היה משקיע הרבה כסף והמועדון נכנס לסוג של בעיה כספית שמנעה מהם לממש את האופציה לשנה השנייה”.
קבוצות אחרות לא היו אופציה? הרי מאוד נהנית שם.
"להגיד לך למה לא הלכתי למועדונים אחרים? לא יודע. לא הייתה הצעה קונקרטית. אולי רצו להביא שחקנים מבחוץ. זה לא עניין של יכולת, כן הייתי שווה הצעה מקבוצה אחרת".
אתה חושב שאפשר להגדיר את התקופה שלך שם כהצלחה?
"הישגים קבוצתיים לא היו, אבל בעונה השנייה הייתי בנבחרת העונה, הייתי בין שלושת השחקנים הטובים בליגה. לא הייתה הצלחה קבוצתית כי המועדון לא הצליח לפני וגם לא עכשיו, הוא בסוג של מערבולת".
דובר הרבה על החיים היפים שם.
"אני לא ראיתי עד היום משהו שלילי שם. בסין הייתי יכול להגיד שזה מקום רחוק או להגיד כך וכך על האוכל, אז נניח שאתה יכול למצוא משהו שלילי. בדובאי, הדבר היחיד שאולי היה קצת קשה זה האימונים בערב, כי אני כל החיים רגיל להתאמן בבוקר, גם בסין וגם בישראל. אבל חוץ מזה? שום דבר רע: הילדים שלי למדו ערבית בבית הספר, שבכל מקום אחר הייתי צריך לדאוג להם למורה פרטי ופה יש את בתי הספר הכי טובים בעולם. ביטחון? אני הייתי הולך לישון עם דלת פתוחה. ניקיון? אין דברים כאלה. אצטדיון ומתחם אימונים? ברמה הכי גבוהה".
כואב לך שעזבת? זה צובט?
"ברור. אי אפשר לייצר חיים משפחתיים טובים יותר ממה שיש במדינה הזאת".
בחזרה לטורקיה: כאמור, סבע פתח את העונה בהצלחה מטאורית ובמהרה הוא כבש את הליגה המקומית, כשסוכנו רונן קצב החל לקבל לא מעט טלפונים לגבי חודש ינואר. צמד מול איסטנבול באשקשהיר (יריבתה של האקסית מכבי נתניה במוקדמות הקונפרנס ליג), שער מול סלביה פראג בשלב הבתים באירופה ושער במשחק הבכורה מול בשיקטאש בחוץ, קיבעו את מעמדו כאחד השחקנים המעניינים בליגה.
"האמת היא שהתאקלמתי מהר מאוד ובצורה מצוינת, אפילו מהר מהצפוי. יש פה מועדון שהוא כמו משפחה וזה מזכיר לי טיפה את מכבי נתניה”, אמר סבע, “כל הזמן אנחנו במועדון כי העיר לא מאוד טובה ויש הרבה שחקנים שגרים במתחם האימונים. מההתחלה נתנו לי הרגשה מאוד טובה וזה עזר לי מאוד. להיכנס נגד בשיקטאש במשחק הבכורה שלך ולהבקיע גול זה בטח משהו שעוזר. משם הכול התגלגל לטובה".
עם יד על הלב: חלמת על פתיחה כזו?
"כן, כי הגעתי לפה וחתמתי לשנה עם סעיף שחרור בינואר, סעיף שחרור של 250 אלף דולר. הגעתי לפה בשביל לעשות קפיצת מדרגה. להגיע מדובאי לבשיקטאש או פנרבחצ'ה זה קשה כי ראית את השמות שהביאו. סיפרו לי דברים טובים, שדרך המועדון הזה אפשר להגיע ולחלום. הגעתי לפה במטרה אחת שהיא לחשוף את עצמי לקבוצות הגדולות הללו. ברגע שאתה פה, רואים אותך כל שבוע ואתה משחק נגד הקבוצות הללו. ידעתי שעד פגרת המונדיאל יש לי חודשיים לתת עבודה של ממש ולעשות את המקסימום.
"שלא יובן לא נכון. מאוד טוב לי פה מבחינת כל מה שקשור לכדורגל ויש לי את כל מה שאני צריך: תמיכה מהמאמן, הרגשה אישית וכו’, אני מבסוט עד אין סוף ומרגיש כמו במכבי נתניה מבחינת המעמד שיש לי בקבוצה. אבל, ויש אבל גדול – המשפחה לא איתי וזה לא שווה שום דבר. אין בתי ספר בינלאומיים בעיר והילד הגדול שלי לומד בבית ספר. העיר פה היא עיר ענייה ואין מה לעשות בה. תוסיף לזה את העובדה שמזג האוויר לא פשוט ותיכף יהיה שלג. זה שלג של שלושה או ארבעה חודשים. אני לא רוצה את החיים האלה, זה לא בשבילי. אמרתי שאסבול בשביל לתת למשפחה שלי חיים יותר טובים”.
הקבוצה מוכנה לזה?
"יש לי סעיף שחרור, שבלעדיו לא הייתי חותם, זה היה התנאי שלי. הרי הגעתי לפה, הייתי כמה ימים ורק אחרי שלושה שבועות בארץ החלטתי שאני מגיע. ידעתי שלא אוכל לחיות פה".
התלבטת מאוד עד שהשתכנעת לחתום שם.
"אני יכול להגיד לך שהקבוצה דיברה עם רונן (קצב, סוכנו) ממאי ואני חתמתי באוגוסט, אז אתה מבין את ההתלבטות שהייתה. אמרנו שנשאיר את זה לסוף ובסוף אמרתי שאלך על זה, הרגשתי שזה הצעד הנכון".
במשך שלושת החודשים מהעזיבה בדובאי ועד החתימה בסיבאספור לא היו עוד הצעות?
“להגיד לך שהייתה לי הצעה על השולחן מקבוצה גדולה של לבוא לחתום? לא הייתה. ההצעה המוחשית היחידה הייתה מקבוצה באיסטנבול, קלגמור. זו קבוצה שמאמן אותה אנדראה פירלו. לא הרגשתי טוב עם ההצעה הזאת, למרות שזה באיסטנבול. הייתה לי שיחה עם פירלו ולא הרגשתי טוב, מבחינת כל ההתנהלות. חוץ מזה? היו עוד כמה דיבורים עם קבוצות שהתלבטו, ביניהן פנאתינייקוס וזה לא הגיע לשלב מתקדם. הם התלבטו ביני ובין עוד שני שחקנים ובסוף בחרו בשחקן אחר.
"צריך להבין שהגעתי מדובאי עם משכורת לא קטנה ולמרות שגם עכשיו ירדתי מבחינת השכר, לא יכולתי להרשות לעצמי לבצע ירידה חדה, לכן לא יכולתי ללכת לליגות אחרות שמשלמות פחות. ידעתי שאצטרך לרדת בכסף, למרות שגם בסיבאספור ירדתי הרבה מאוד. המפנה להחלטה לחתום פה היה בחודש אוגוסט, כשכולם התחילו לשחק, לא יכולתי לשבת בבית. יכול להיות שהייתי מחכה ומקבל משהו יותר טוב, אבל לא יכולתי יותר להתאמן לבד או להתאמן בסכנין. ראיתי שבת אחרי שבת אנשים משחקים משחקים רשמיים ואמרתי שאני עוצר את זה, את התקופה הזאת בה אני בלי קבוצה".
איך הכדורגל לעומת הליגה בישראל?
"לדעתי טורקיה זו רמה אחרת. הקצב שהיה במשחק מול בשיקטאש, זה משהו שלא נתקלתי בו. האצטדיונים והקהל זו רמה אחרת. אצלנו רק יש את מכבי חיפה, מכבי ת"א והפועל וב"ש. גם בסמי עופר יש אווירה וקהל מדהים, אבל כששיחקתי במשחק החוץ נגד בשיקטאש, אין לי איך לתאר לך מה הרגשתי. האווירה, הטירוף. אשתי הגיעה למשחק ואמרה לי שהיא חזרה הביתה עם כאבי ראש. אתה מנסה לדבר עם שחקנים ולא יכול לקרוא להם. ראיתי את האצטדיון ואמרתי מה זה? רק חיכיתי להיכנס. אלה דברים שלא חוויתי גם בארץ. זה לא ששיחקתי במכבי או בחיפה מול 30,000 צופים.
"אמרתי לעצמי: ‘איך בשיקטאש יכולים להפסיד משחק ביתי עם קהל וטירוף כזה?’. אני יכול להגיד לך שזה משהו שהיה לי חסר בסין ובדובאי. בתקופה שלי בדובאי היו אולי 100 צופים במשחקים, שבכנות, הם לא מעודדים ואז אתה מגיע לטירוף כזה. זה מה שהכי קנה אותי – האצטדיונים".
כמה קשה שלך שאתה לבד בלי המשפחה שבארץ? איך אתה עובר את זה?
"קשה לי מאוד. הדבר שנותן לי דרייב הוא שבאמת באתי עבורם. אני סובל והם סובלים, אבל אני יודע שאני עושה את העבודה בשביל שעוד חודש או חודשיים יהיה יותר טוב. אני איש משפחתי, זה הדבר הכי יקר לי שיש. כשהייתי לבד בסין בחלק מהזמן לא הרגשתי את זה ככה, אבל היום הבן הגדול שלי גדל ושואל אותי שאלות קשות כמו מתי אנחנו נפגשים או מתי אני חוזר וזה מרסק אותי. יש לי חולשה בכלל לילדים קטנים אז על אחת כמה וכמה אם מדובר בילדים שלי".
התחברת לטורקים? שואלים אותך על ישראל?
"התחברתי, הבעיה שהם לא מדברים אנגלית אז קשה מאוד לנהל איתם שיחה כמו שצריך. זו שיחה מקרטעת. חברתית, אני מחובר מאוד גם למקומיים וגם לזרים" .
הזכרת קודם את הנושא הכספי. לא מעט פעמים נוצרה סטיגמה על החוזים שחתמת עליהם, שהם בגלל הכסף. זה לא מפריע לך מה שאומרים?
"גם אם אצטרך לבחור שוב, אחזור על המסלול שבחרתי עוד 100 פעמים. הרי אם נחזור להתחלה - שש שנים הייתי בליגת העל ולא שיחקתי בהרכב: ב"ש, מכבי ת"א, מכבי פ"ת, סכנין, נתניה בשנה הראשונה. בעונה בנתניה שבה החליטו שאני שחקן הרכב ושהכול עליי נפצעתי. עברה שנה וחזרנו ללאומית ומשם הכול התחיל. הגעתי לגיל 25 ולא עשיתי כלום. כישרון, כישרון, כישרון ומה עשיתי איתו? עשרה שערים בליגת העל. לאחר מכן עשיתי עונה מצוינת בלאומית, גם מהבחינה האישית וגם מהבחינה הקבוצתית והגענו לליגת העל. דיברו על זה שלא אוכל להוביל בליגת העל. אהבתי שהורידו אותי למטה ואני כל הזמן עולה. עשיתי עונה מפלצתית והגעתי לב"ש.
"אז שוב, אם נתרכז בכסף, אני לא רוצה להגיד לך כמה הרווחתי בבאר שבע אבל אתה יודע מה הסכומים בארץ. קיבלתי הצעה מסין של פי 5. אז להגיד שאני לא הולך לסין כי יגידו שאני הולך רק אחרי הכסף? כסף מסדר לי את החיים ואני עוזר למשפחה. כל אחד הולך לסין בעיקר בגלל הכסף, אין לי בעיה עם זה".
ודובאי? זה גם בגלל הכסף.
"אחרי שהתחילה הקורונה והייתי בסין, אמרתי לרונן שאני רוצה לחזור לארץ ושיעזוב את הכסף, אני רוצה לחזור למשפחה שלי. בסופו של דבר, למרות מה שניסו לצייר, כסף זה חשוב וזה לא הכל, אבל בסופו של דבר אתה מתפרנס וזו העבודה שלך. אמרתי לרונן שמסין אני רוצה לצאת לקבוצה אחרת בחו"ל ואם לא, אני חוזר לארץ. אגיד לך עוד משהו: הרי היה לי בסין חוזה של כמה מיליונים, אז אתה רואה שזה לא כל מה שמנחה אותי. אז הגיעה ההצעה מדובאי ותוך שבוע הכול נסגר. זו הייתה הצעה שסידרה את החיים שלי, הצעה שאין לה מתחרים מבחינה משפחתית. אם תהיה לי אופציה לחזור לדובאי אני אחזור. יגידו שהלכתי אחרי הכסף? זה המסלול שאלוהים נתן לי ואני לא מצטער".
דיברת על חזרה לארץ, זה נשמע שאתה לא פוסל.
"למען האמת, מדגדג לי מאוד, אני מת לחזור. אבל מצד שני אני אומר שזה לא נכון לקריירה שלי לחזור. אני עדיין יכול להרוויח הרבה כסף בחוץ ולשחק ברמה יותר גבוהה. לארץ תמיד אפשר לחזור. אבל אני אפתיע אותך ואומר שאני לא רוצה להגיד ‘חזרתי כדי להעביר את הזמן’, אני רוצה לחזור לשחק פה כשאני עוד בשיא. אני לא פוסל חזרה לארץ בינואר אם אראה שזה נכון. אני תמיד מאמין שכל הדלתות צריכות להיות פתוחות. קודם כל שיהיו הצעות ואז אבחר. אמרתי לך, בחרתי בין הקבוצה של פירלו לסיבאספור אז כנראה שיש לי אינטואיציה מאוד חזקה בבחירות. אני לא יודע אם חזרה היא רלוונטית, אבל לא אגיד לך שאני לא רוצה לחזור, כי אני כן מתגעגע לכדורגל לארץ".
מה דעתך על מה שקורה במכבי נתניה?
"קודם כל, מכבי נתניה היא הבית שלי וצר לי שזה המצב כרגע, לא כיף לראות את זה. אני הרבה זמן לא שם ולא יודע מה קורה, אבל אני רק יכול לאחל להם שייצאו מהמשבר, ושיגיעו ימים טובים יותר. אני רוצה שהמועדון הזה יצליח כל הזמן, מגיע לקהל הזה שיצליחו".
אתה בן 29, לאן אתה מכוון?
"יש לי עוד מספיק שנים לתת ואני לא מכוון לשום מקום. באתי לפה במטרה לעשות את הכי טוב שאני יכול, לעזור לקבוצה ולעצמי. מה שיבוא זו ברכה עבורי. נצטרך לעשות חושבים בינואר ולראות מה ההצעה הכי טובה שנקבל. אני לא פוסל שום דבר ואקבל את ההחלטה הכי טובה לי ולמשפחה. להגיד לך שיש לי כיוון? אני לא יודע מה יהיה".