הפועל עכו היא אולי ההפתעה הנעימה ביותר של הליגה הלאומית עד כה. עשרה מחזורים חלפו מפתיחת העונה, והקבוצה מהצפון שהחלה את העונה עם מציאות כלכלית דלה, מוצאת את עצמה במקום השני בטבלה עם מאזן של 20 נקודות, רק שלוש פחות מהמוליכה והקבוצה העשירה בליגה, מכבי פ"ת.
מי שמוביל את קבוצתה של הבעלים קרן בן נשר, הוא המאמן אלון זיו, עבורו מדובר בקדנציה שנייה במועדון ממנו פוטר לפני ארבע עונות. בגיל 46, ולאחר חמש עונות כמאמן הנוער של עירוני ק"ש, הוא החליט לחזור לקדנציה שנייה תחת מציאות לא פשוטה ועד כה הוא ללא ספק המאמן המצליח ביותר בליגה הלאומית.
בראיון מיוחד למדור "לאומית במוקד", מספר זיו על ההצלחה עד כה של קבוצתו, מסביר מדוע בתקציב נמוך קבוצתו מצליחה להתבסס בצמרת, מדבר על פרק הזמן בקבוצת הנוער במקום הכי צפוני בארץ ומסמן מטרות עתידיות.
אלון עם יד על הלב: אתה מופתע מפתיחת העונה שלכם?
"זה לא עניין של מופתע, אני פשוט מכיר את הליגה הלאומית. זו ליגה מאוד קשה וצפופה ואנחנו כיוונו מתחילת העונה להיכנס לקצב צבירת נקודות טוב בהתחלה. להגיד לך ששיערתי שנהיה עם 20 נקודות לאחר עשרה מחזורים? לא בטוח. אני מאוד מאוד שמח שזה המצב".
איך שומרים על זה?
"אני יודע שלהגיע לצמרת זה קשה ולהישאר שם זה עוד יותר קשה. מה שמנחה אותנו זה קודם כל להישאר צנועים. הדבר השני הוא להמשיך באותה המתכונת של עבודה קשה וגישה חיובית. אף אחד לא מבטיח לנו שננצח עד סוף העונה. צריך גם לזכור: אנחנו עם זר אחד, ג'ורדן פושה, הזר היחיד שלנו הספיק לכבוש ונפצע מיד. היום, המטרה של הפועל עכו היא להיות בפלייאוף העליון. אם נשיג את זה, נסתכל על הצעד הבא. איך שומרים על זה? בצנעה, בעבודה קשה וברעב גדול. אנחנו צריכים כל הזמן לחשוב איך משתפרים: גם כשתוצאות טובות ובעיקר כשהתוצאות רעות. אני מאוד מאמין בדרך הזאת ונשמור עליה טוב טוב כדי להמשיך להתקדם ולהצליח" .
בוא נדבר על הקיץ, הסכמת להגיע לקבוצה שהתקציב שלה היה מהנמוכים בליגה.
"קודם כל, ההחלטה נבעה בגלל הזהות שלי עם המועדון: הייתי שחקן פה וצמחתי מתוך המועדון הזה. יש לי זיקה להפועל עכו והצעה מהפועל עכו בכל סיטואציה ובכל מצב תמיד מעניינת. אני מאמן את הקבוצה שאני אוהד וזה משהו שלא רגילים לחוות אותו, כי יש את זה אולי רק במכבי חיפה ובמכבי נתניה. לא הרבה מאמנים זוכים לאמן את הקבוצה שהם אוהדים. ידעתי שאנחנו מגיעים לעונה בה התקציב הוא לא מנופח וגדול, אבל בכדורגל בכלל ובליגה הלאומית בפרט יש הרבה דברים שהם מעבר לכסף ואני מאוד מאמין בהם".
זיו גם הוסיף על השחקנית הצעירים עליהם מתבססת הקבוצה: "יש פה שחקנים צעירים, שחקנים מוכשרים שאפשר להביא מהליגות הנמוכות. רואים שצירפנו הרבה מאוד שחקנים שזו השנה הראשונה שלהם בליגה הלאומית, הרבה צעירים בכסף נמוך. אני יודע שהתפוקה שלהם עם הכוונה נכונה וחיבור נכון תהיה לא פחותה משחקן אחר. לא הכול זה כסף בליגה הלאומית: נכון שכסף הוא כלי טוב שעוזר וכל אחד היה רוצה יותר מבחינת התקציב, אבל לא על זה אנחנו נשענים".
צריך לזכור שפוטרת מעכו בקדנציה הראשונה, ובכל זאת הסכמת לחזור.
"קודם כל זה נכון, לאותה התקופה של לפני ארבע שנים. זו הייתה השנה ראשונה שלי כמאמן בוגרים לאחר הצלחה במחלקת הנוער בק"ש. זה הגיע בדיוק אחרי חילופי המשמרות בהנהלה. גם אני כמאמן עברתי לא מעט מאז אותה התקופה, גם המועדון חווה דברים תוך כדי תנועה בתקופה ההיא. החיבור היה קל ומהיר הפעם וגם אחרי הפיטורים שמרנו על קשר חיובי האחד עם השני. כל צד לקח את פרק הזמן שלו להתפתחות. אם אני בצד המקצועי וההנהלה בצד שלה שקיבלה ניסיון. אני יכול להגיד לך שהיה רצון של שני הצדדים שנפגשנו: רצון גדול ומיוחד להתאחד. הרגשנו שזה טבעי אפילו לחזור לקדנציה שונה ואני לא רואה שום דבר פסול בכך ולהפך. זה כיף שכל אחד מהצדדים המשיך להאמין בשני וזה נותן ביטחון לשני הצדדים".
מה גורם למאמן לעזוב קבוצת נוער, מקום בטוח כביכול ולעבור לאמן בליגה הלאומית שידועה כלא בטוחה למאמנים?
"תשמע, את הכול לקחתי בחשבון, אני ער לכל הדברים. זה לא שבעירוני ק"ש עבדתי מתוך נוחות אלא מתוך הבנה שזה מועדון מקצועני, שמקדם מאמנים ולא רק שחקנים. גם אני בק"ש הייתי מסומן כאחד שיתקדם לקבוצת הבוגרים. יצא מצב עם כל הקורסים של פרו, שלא הצלחתי להשתחל לקורס הפרו דאז בגלל עניין הקורונה. הרגשתי באותה התקופה שאני עדיין בנוער ולא מתקדם לקבוצת הבוגרים, למרות שמבחינה מקצועית הייתי שם: מבחינת ההערכה של המועדון אליי ובתחושות שלי".
מאמן עכו הוסיף על העזיבה מקריית שמונה: "חוויתי חמש עונות בנוער של ק"ש בהצלחה בכל הקשור להישגים והצמחת שחקנים לבוגרת. אני כמאמן מאוד תחרותי, כמו שהייתי כשחקן. ידעתי שאני מגיע לליגה הלאומית עם רצון להוכיח את עצמי, גם בצורה מיידית. כדי לעשות שקט ולרכוש את האמון חזרה. אני מאוד תחרותי והחלטתי שאני לוקח את המשימה, בטח במועדון שיש לנו חזון משותף. גם בשיחות בינינו ראינו איך אנחנו הולכים ביחד לתקופה ארוכה ולא לפרק זמן קצר. זה הרושם שקיבלתי גם מהמועדון כלפיי וזה מה שאני מייחל לעצמי".
זה קצת נאיבי להגיד את זה בליגה הלאומית.
"סטטיסטית מבחינת מעמד המאמן בליגה הלאומית, אנחנו מרגישים שזה הרבה יותר קשה לייצר רצף. עדיין, אני מאמין בי ובמערכת שלי. החזון שלי והחלום שלי הוא להתפתח עם המועדון הזה. הוא חווה בשלוש השנים האחרונות עונות לא פשוטות והינצלות מירידה במחזורים האחרונים. אנחנו רוצים לשנות את זה ולהביא את המועדון לקדמת הליגה. בשלב השני, נחשוב להחזיר את המועדון הזה לימיו היפים בליגה הראשונה. אני לא יודע כמה זמן זה ייקח אבל זה החזון שלנו כצוות וכמועדון".
אבל הייתה הצעה מק"ש? היו לוקחים אותך אילולא הבעיה עם קורס הפרו?
"השיח סביבי היה שאגיע ביום מן הימים לקבוצה הבוגרת. זאת הייתה המטרה שלי וגם המועדון ראה בי כפוטנציאל ביום שתהיה לי תעודה . רצו שאעשה את הדרך שעשו מאמנים טובים לפניי. לא נתנו לי הבטחה, אבל התחושה הייתה שכן. נרשמתי לקורס הפרו ובדצמבר אני אתחיל אותו".
אז זה לא שעזבת מתוך מחשבה שלא מקדמים אותך.
"ממש לא. עזבתי עם ברכת הדרך ממחלקת הנוער: מהבעלים איזי שרצקי והמנכ"ל יוסי אדרי. אמרו לי ביום שעזבתי, שהדלת שלי פתוחה. ק"ש זו חממה יוצאת מן הכלל לשחקנים ולמאמנים. נהניתי בתקופה הזאת".
איך הייתה העבודה עם איזי שרצקי?
"תראה, איזי במחלקת הנוער היה מאוד תומך ומגיע בעיקר למשחקי החוץ. מפרגן, תמיד נותן את המילה הטובה. הוא מאוד אהב והעריך שקבוצת הנוער מספקת שחקנים לקבוצת הבוגרים. בחמש עונות שאימנתי, התקדמו לקבוצה הבוגרת קרוב ל-20 שחקנים, שזה דבר שהוא יוצא דופן: זה התחיל בעידן נחמיאס, רותם חטואל, סמואל בראון, זיו מורגן, עומר לקאו, איתי בן שבת ועוד".
רותם חטואל, אימנת אותו בנוער והבאת אותו לבוגרים. אתה מופתע מההצלחה?
"רותם לאורך השנים היה גולר: אם זה במחלקת הנוער בק"ש, או בהזדמנויות המעטות בבוגרים. גם כשהוא עבר ללאומית, הוא כבש במדי אחי נצרת. הוא ממשיך להתפתח והיום הוא נמצא בזון טוב עם ביטחון ומחובר מאוד למועדון שלו. הוא עושה טוב לב"ש והיא עושה לו טוב והרבה פעמים זה עניין של חיבור. אני לא מופתע מההצלחה שלו: אני הייתי מופתע אם זה היה הפוך. אנחנו בקשר רציף עד היום וזה שחקן שלא משנה איפה הוא ישחק, הוא ירגיש אותו הדבר: אם זה באצטדיון ריק או באצטדיון עם 50,000. הדופק הוא אותו דופק והפעולות אותן פעולות".
יש איזה מאמן שהוא מעין מודל לחיקוי עבורך?
"אני מאוד אוהב את ולאדן איביץ', מאמן מכבי ת"א ומתחבר לאישיות ולסגנון העבודה שלו. לכריזמה ולדרישות שלו ובכלל אני מאוד מתחבר למה שקורה שם, מבחינת שליטה של מאמן בקבוצה. מכל מאמן אפשר ללמוד: גם מהדברים הטובים וגם מהפחות טובים".
מה המטרות האישיות שלך?
"אני כרגע מסתכל על המטרה הקרובה: להמשיך בבניית המועדון הזה, הפועל עכו. זה מועדון שהיה רגיל להחליף מדי עונה את רוב הסגל. אנחנו רוצים לבנות פה שלד שכל פעם יעלה מדרגה נוספת בדרך להיות מועדון יציב, תוך כדי שאני אוביל את המועדון הזה. השאיפה הראשונה שלי? לראות את עצמי מאמן את הפועל עכו בליגת העל בזמן הקרוב".