אנטואן גריזמן הוא הכובש השלישי בתולדות אתלטיקו מדריד. כאשר הבקיע צמד באצטדיונה הקשה של בטיס ביום ראשון, כולל ביצוע מבריק הישר מנקודת הקרן, הוא טיפס מדרגה אחת למעלה, התייצב בה עם 147 שערים, וכעת רק שניים מקדימים אותו. לואיס אראגונס, הכוכב הגדול של הקבוצה אי פעם, הוא הראשון עם 172. אדריאן אסקודרו שכיכב בשנות ה-40' וה-50' שני עם 169. הצרפתי יעקוף את שניהם בהקדם. כעת, אחרי שחתם על חוזה ארוך טווח עד 2026, אין בכלל ספק בכך. הוא יהיה בפסגה, ויפתח פער כה משמעותי שיהיה קשה מאוד להוריד אותו משם.
כן, גריזמן הוא אתלטיקו. הוא ייזכר כאחד השחקנים המזוהים ביותר עם הקבוצה, וגורלו קשור בגורלה. לו באופן אישי לקח זמן להפנים זאת עד הסוף, כי הפיתוי של ברצלונה היה חזק במיוחד. ב-2018 הוא עמד בו, בחר להישאר תוך שהוא מתעד את ההתלבטות הגדולה בסרט דוקומנטרי, וכתב באותיות גדולות על קולצ'ונרוס: "זה הבית שלי". בחלוף שנה, הסיפור כבר היה שונה, והוא נדד לקאמפ נואו באחת העסקאות היקרות בהיסטוריה. בדיעבד, ברור שהייתה זו טעות, ולא לכולם מזדמן לתקן שגיאה כה מהותית במסלול החיים. גריזמן קיבל את הצ'אנס הזה, ולכן הוא רשאי להרגיש בר מזל. הבית קיבל אותו בחזרה בזרועות פתוחות.
טוב, לא כולם. אוהדים לא מעטים ביציעי איטדיון מטרופוליטנו התקשו למחול לו על הדרך בה הפר את ההבטחה ונטש. היה בכך עלבון לא מבוטל, ולכן הייתה גם חשדנות כלפי החלוץ שהגיע רק בהשאלה. האם ניתן לסמוך עליו שוב? האם הוא באמת מרגיש שייך? אלה השאלות שריחפו באוויר, והצרפתי לא הצליח להסיר אותן בעונה שעברה. אז דווקא בעיה גדולה סייעה לו לעשות זאת בתחילת העונה הנוכחית. במבט לאחור, זה הדבר הטוב ביותר שיכול היה לקרות לו.
לא ברור מדוע הסכימה אתלטיקו להכניס סעיף כה תמוה בעסקת ההשאלה עם ברצלונה, אבל היא התחייבה להחתים את החלוץ תמורת 40 מיליון יורו ב-2023 במידה וירשום הופעות בנות יותר מחצי שעה ביותר מ-50 אחוזים ממשחקיה על פני שנתיים. בהנהלה הוחלט כי מדובר בסכום מוגזם, ולכן בתחילת העונה הנוכחית קיבל המאמן דייגו סימאונה הוראה לא לשתף אותו למשך יותר מחצי שעה. "אני תמיד משרת את האינטרסים של המועדון", הצהיר המאמן הארגנטיני, גם אם האינטרסים האלה התנגשו עם השיקולים המקצועיים שלו. לפיכך, שולב גריזמן באמת כמחליף רק אחרי הדקה ה-60, שבוע אחרי שבוע.
תארו לעצמכם כיצד היה מגיב כוכב ממוצע למציאות ההזויה הזו. גריזמן הרי ממש לא ביקש את הסעיף הזה. הוא לא היה אשם בקיומו, ושום דבר לא הפריע לו למרוד ולדרוש להתייחס אליו בהגינות. "מכרתם אותי תמורת 120 מיליון יורו, ואתם לא מוכנים להוציא 40 מיליון כדי להחזיר אותי? אני לא שווה את זה? זה לא הגיוני, ואתם לא מעריכים אותי כלל", יכול היה לטעון החלוץ, וגישה מסוג זה הייתה מביאה את היחסים לפיצוץ במהרה.
גריזמן נהג אחרת. הוא לא הוציא מילה רעה מפיו, לא דרש דבר, ואפילו לא עשה פרצופים חמוצים כאשר סימאונה הקים אותו מהספסל בדקה ה-62 או ה-64. הוא פשוט עשה את העבודה על הצד הטוב ביותר, ללא כעס וללא רגשי נחיתות. הוא הבקיע מול חטאפה במחזור הפתיחה. הוא כבש את שער הניצחון בוולנסיה בחלוף שבועיים. הוא הכניע גם את פורטו עמוק בזמן פציעות בקרב דרמטי במיוחד במדריד בתחילת הקמפיין בליגת האלופות. הוא היה הכוכב כמחליף, השלים לחלוטין עם המציאות, וחיכה בסבלנות עד שהיא תשתנה.
הסבלנות הזו היא שעזרה לאתלטיקו להצליח במשא ומתן עם ברצלונה. אנשי בלאוגרנה ויתרו על הסעיף ואיפשרו לקולצ'ונרוס לרכוש לפני שבועיים את הצרפתי תמורת 20 מיליון יורו בלבד, לשביעות רצונה הגדול של אתלטיקו. כך הוכיח גריזמן מחויבות ונאמנות מעבר לכל ספק, וכיום איש לא יזכיר לו יותר את העזיבה. אחרי שחתם על החוזה החדש, הוא אף בחר לפרסם התנצלות מפורשת: "אנשים רוצים לשמוע זאת מפי, ואני אומר את זה היום. תסלחו לי בבקשה". לאור ההתפתחויות, זה היה אפילו מיותר. ברור שהאוהדים סולחים לו. מעכשיו, הוא שוב המנהיג האהוב שלהם.
אז גריזמן לקח את הפיקוד על הדשא. הוא כבש את שער הניצחון ב-0:1 בבילבאו לפני שבוע וחצי. הוא בישל לאלברו מוראטה במפגש הביתי מול ראיו וייקאנו. לבסוף, הוא הכניע במו רגליו את בטיס המסוכנת והעלה את אתלטיקו למקום השלישי על חשבונה. הוא לוהט כמו בימים הטובים לפני העזיבה, וזו יכולה להיות תקופה נהדרת בקריירה שלו, לקראת המונדיאל שעשוי להיות האחרון בקריירה בגיל 31.
יהיה מוגזם להגדיר את הקדנציה של גריזמן בבארסה ככישלון. לקח לו זמן להתאקלם ולפתח שיתוף פעולה יעיל עם ליאו מסי, וכאשר הציוות הזה החל לגלות ניצוצות של הצלחה בשלהי עונתו השנייה בקאמפ נאו, התברר שהעסק מתרסק כלכלית. הפרעוש עזב, וגם שכרו של גריזמן התברר כנטל בלתי נסבל – ולכן היה צורך להעבירו. הצרפתי התעקש אז על חזרה הביתה, כי הוא ידע שזו הדרך הנכונה לשקם את הכל ולא ללכת שוב לאיבוד. בברצלונה לא הייתה לאוהדים ולפרשנים סבלנות כלפיו, והוא הרגיש כמו נטע זר. באתלטיקו, הוא חלק אינטגרלי מהסביבה, ולא צריך לשמוע אפילו מילה אחת כדי לחוש זאת. האווירה מתאימה לו בול.
אז עכשיו, כאשר הוא כבר לא מושאל, זה הזמן להמשיך בתנופה בכל החזיתות. המשימה החשובה ביותר על הפרק היא ליגת האלופות, שם מצבה של הקבוצה עדין מאוד – אחרי החגיגה המאוחרת מול פורטו באו 3 משחקים רצופים ללא שער זכות, וההפסדים ללברקוזן ולברוז' העמידו את ההעפלה לשמינית הגמר בסימן שאלה גדול מאוד. נדרשים ניצחונות על לברקוזן ועל פורטו במחזורים האחרונים, וביום רביעי יתארח במטרופוליטנו צ'אבי אלונסו כמאמנה החדש של באייר.
גריזמן חולק איתו עבר משותף – שניהם גדלו בריאל סוסיאדד, גם אם בתקופות קצת שונות. הקרב מול צ'אבי אלונסו, שהפך לימים לסמל משמעותי של ריאל מדריד, יהיה יצרי ומסקרן מהיבטים מגוונים, ובשורה התחתונה מוטלת על הצרפתי האחריות להכניע את היריבה. הכל בידיים שלו – אם תצבור אתלטיקו 6 נקודות היא תהיה בשלב הבא, וגריזמן פשוט לא יכול לאפשר לעצמו תסריט אחר בעונת הקאמבק המרגשת שלו.