דנמרק
לא לגמרי ברור אם ניתן להגדיר את הנבחרת הדנית הנהדרת כהפתעה פוטנציאלית, כי כולם מכירים באיכותה, והיא העפילה רק בקיץ שעבר לחצי גמר אליפות אירופה, אבל עובדה היא כי דנמרק מעולם לא עברה את רבע הגמר בגביע העולם. יתרה מזו – ההופעה היחידה שלה בשלב זה הייתה ב-1998, כאשר בריאן לאודרופ סיפק את החגיגה המפורסמת שלו במפגש מול ברזיל. היא נכנסה היישר לפנתיאון, אבל הדנים הפסידו 3:2 והודחו – ומאז לא שבו למעמד דומה.
היה להם צ'אנס לעשות זאת ב-2018 והקרב מול קרואטיה בשמינית הגמר הלך לפנדלים. לו היה קאספר שמייכל המצוין גובר על דניאל סובאשיץ' במאבק האיתנים הזה, הכל היה משתנה ולוקה מודריץ' שהחמיץ פנדל בהארכה לא היה מקבל את כדור הזהב. כך או כך, השלד של הנבחרת הזו עדיין כאן, והוא מנוסה מאוד. הסגל אף השתדרג בזכות כוכבים צעירים שפרצו בינתיים, והמאמן קאספר יולמאנד נהנה מגיבוי מוחלט אחרי ההופעה המרעננת עם אופי ברזל ביורו 2020. אחרי קמפיין מוקדמות כמעט מושלם (בבית קליל שכלל את ישראל, יש לומר), דנמרק בהחלט מאמינה בכוחה ללכת רחוק גם בקטאר.
הסיפור של כריסטיאן אריקסן, שיחזור לטורניר גדול אחרי התקף הלב שעבר בפתיחת אליפות אירופה, יוסיף תמיכה נוספת לנבחרת שנהנית באופן מסורתי מאהדת הקהל הנייטרלי. פייר אמיל הויביירג ינהיג לצידו את הקישור בעיצומה של עונה טובה בטוטנהאם. יש סימני שאלה לגבי כושרו של הקפטן סימון קיאר, שהחלים לא מכבר בקרע ברצועות ברכו וסבל מפציעה גם באוקטובר, אבל הבלם הוותיק של מילאן עשוי להיות על הדשא.
דנמרק פייבוריטית ברורה להעפיל ביחד עם צרפת מבית 4, ואם המזל יהיה לצידה היא תימנע ממפגש עם ארגנטינה בשמינית הגמר. במקרה כזה, המומנטום עשוי לאפשר לה להגשים חלומות פרועים במיוחד, גם אם ההיסטוריה מלמדת שזה לא קורה בדרך כלל.
סרביה
ההתלהבות בסרביה פשוט לא יכולה להיות גדולה יותר לקראת הטורניר. ההעפלה הדרמטית, עם שער הניצחון של אלכסנדר מיטרוביץ' בזמן פציעות במשחק האחרון בפורטוגל, הכניסה את כל המדינה לאופוריה ומאמינים שם באמת ובתמים שזה הולך להיות החודש שלהם.
אגדת מיטרוביץ' יוצאת דופן בכל קנה מידה. האיש שקבע אשתקד שיא עם 43 שערים בליגת המשנה האנגלית במדי פולהאם, התאקלם לשם שינוי גם בפרמייר-ליג עם ממוצע של קרוב לשער למשחק, ובנבחרת הוא המבקיע המצטיין בכל הזמנים, עם 50 כיבושים ב-76 הופעות, וזה נתון פנומנלי עבור סקורר בן 28 בלבד. שיתוף הפעולה שלו עם חלוץ מרכזי נוסף, דושאן ולאחוביץ', מצוין – וכוכב יובנטוס נהנה באופן כללי מפתיחת עונה סבירה בהתחשב במצבה העגום של הגברת הזקנה. תוסיפו אליהם את סרגיי מילינקוביץ' סאביץ', שמוגדר על ידי מעריציו כקשר הטוב ביותר בליגה האיטלקית, ואת האמן דושאן טאדיץ', ותקבלו רביעייה אימתנית שמסוגלת לפרק ביום טוב כל יריבה שעומדת בדרכה.
וזו המטרה של סרביה במונדיאל הזה. היא מגיעה במומנטום חיובי היישר לבית שמזכיר מאוד את זה בו נכשלה בגביע העולם ב-2018. היא שוב פוגשת את ברזיל ואת שווייץ – ורק קמרון "מחליפה" את קוסטה ריקה. ואולי נגד הסלסאו היא לא תהיה פייבוריטית במשחק הראשון, אבל עם השווייצרים יש להם חשבון פתוח וייצרי במיוחד. בסרביה לא שכחו כיצד כבשו גרניט ג'אקה וג'רדאן שאקירי הקוסוברים בניצחון 1:2 לפני 4 שנים וחגגו בתנועות הנשר האלבני. הפעם, הגיע לדעתם הזמן לנקמה ספורטיבית ופוליטית בבת אחת, ואם זה אכן יקרה, הרי שלא יהיה פשוט לעצור את הדהירה הזו, עם המאמן הכריזמטי והפופולרי דראגן סטויקוביץ'. זו חבורה שבהחלט מסוגלת לחולל הפתעות.
קנדה
במונחי כדורגל בינלאומי, קנדה היא נמושה. הופעתה הקודמת היחידה במונדיאל הייתה ב-1986 והסתיימה עם שלושה הפסדים ללא שער זכות. היא מגיעה, אם כך, לקטאר במטרה ראשונית לכבוש שער ראשון ולהשיג נקודה ראשונה, וזה מציב אותה אוטומטית בעמדת אנדרדוג. פרשנים אולי מבינים שמדובר בסגל איכותי עם כוכבים בולטים, אבל עדיין קשה לאוהד הממוצע להתייחס ברצינות לקנדים – ולכן כל תוצאה חיובית שלה תוגדר כהפתעה. בבית עם בלגיה, קרואטיה ומרוקו, סיכוייה להעפיל לשמינית הגמר מוגדרים כנמוכים יחסית – הרי איך אפשר להתמודד עם הנבחרות שסיימו במקומות השני והשלישי בגביע העולם הקודם? ואולם, יש כאן הזדמנות לעשות היסטוריה, וקנדה יכולה להיות הסוס השחור בבית.
אלפונסו דייויס הוא אחד המגינים השמאליים המובילים בעולם, אבל בנבחרת הוא מתופקד בעמדה התקפית הרבה יותר, ויש כאן גיוון – לעתים כקיצוני שמאלי, ולעתים כפליימייקר. שיתוף הפעולה שלו עם ג'ונתן דייויד שמדורג כבר עכשיו, בגיל 22, כסגן מלך השערים של קנדה בכל הזמנים עם 22 כיבושים ב-34 משחקים, מבטיח הרבה. גם מלך השערים עצמו נמצא בסגל – קייל לארין "הוותיק" כבר בן 27. הכוכב הוותיק באמת, אטיבה האטצ'ינסון בן ה-39 צפוי להגיע במונדיאל ל-100 הופעות בינלאומיות.
קנדה מציגה תלכיד מצוין של שחקנים מנוסים וצעירים, וחזקה מאוד מנטלית בהדרכתו של המאמן האנגלי ג'ון הרדמן, אשר הצליח להתגבר על בעיית המחנאות שאיפיינה את הסגל לפני מינויו ב-2018. ההתלהבות בסגל עצומה, ושחקנים ממגזרים שונים מרגישים שייכות להרפתקה היסטורית. תבוסה כואבת מול בלגיה במשחק הראשון עלולה להוציא את האוויר מהמפרשים, אבל אם זה לא יקרה קנדה מסוגלת ללכת רחוק.
סנגל
הנבחרת היא אחת משלוש האפריקניות הבודדות שהעפילו לרבע גמר גביע העולם – זה קרה לפני 20 שנה ביפן ודרום קוריאה, וחוסר מזל מנע ממנה לגבור על טורקיה כדי להמשיך לחצי הגמר. גם קמרון ב-1990, ובמיוחד גאנה ב-2010, היו במרחק נגיעה מחצי הגמר, אבל לא השכילו לעשות זאת, והסנגלים חולמים לשבור את תקרת זכוכית הזו הפעם. הם מגיעים על תקן אלופי אפריקה, עם סאדיו מאנה כאחד הכוכבים המובילים בתבל, וסגל מנוסה אשר רובו נולד וגדל בצרפת. באופן עקרוני, מדובר בנבחרת אירופית, גם אם מאנה עצמו מגיע מאחד המחוזות הנידחים ביותר של סנגל.
האריות של טרנגה נחשבו לסוס השחור גם במונדיאל הקודם, במיוחד אחרי ניצחון על פולין במשחק הפתיחה, אבל הם סבלו מחוסר מזל ועפו בשלב הבתים בגלל מאזן כרטיסים צהובים גרוע יותר בהשוואה ליפן – מקרה חסר תקדים בתולדות הטורניר. סנגל מנוסה כיום הרבה יותר, עם אדוארד מנדי שהפך בצ'לסי לאחד השוערים הבכירים בעולם, וחלק מכוכביה רגילים לזכות בתארים. אחרי שעשו זאת ביחד באליפות אפריקה האחרונה, הם צברו ביטחון עצמי גבוה, והיציבות בעמדת המאמן מסייעת מאוד.
אליו סיסה היה שם כקפטן במסע הקסום ב-2002. עכשיו הוא הבוס הלאומי המוערך מאז 2015, והשחקנים יודעים כבר מזמן את כל הדרישות ומכירים היטב את המערך. היציבות מאפשרת גם קשר נכון עם ההתאחדות, והארגון טוב הרבה יותר בהשוואה לנבחרות אפריקניות אחרות. הגרלה נוחה יחסית בשלב הבתים מאפשרת לסנגל לשאוף להעפלה לשמינית הגמר, ומשם היא חולמת להתקדם לעבר ההישג ההיסטורי עבור היבשת.