מונדיאל 1970 הביא לעולם את ברזיל האימתנית ואת ‘משחק המאה’ בין גרמניה ואיטליה, ב-1974 גרמניה שברה ליוהאן קרויף וה’טוטאל פוטבול’ את הלב וב-1986 דייגו מראדונה הפך לאגדה. אפשר להתווכח מה היה הטורניר הגדול בתולדות גביע העולם, אבל על דבר אחד אין שאלה – מונדיאל 1994 הביא את הבשורה לצפון אמריקה. היום בו מולדת ה’סוקר’ גילתה את ה’פוטבול’ האמיתי. היא לא העפילה למונדיאל 2018.
המטרה של פיפ”א הייתה להנגיש את הכוכבים הגדולים גם לתושבי המדינות הרחוקות. כך הגיע הטורניר ב-2002 ליפן ודרום קוריאה וכך, בקיץ 1994, הגיע הטורניר לארה”ב ושבר שיאים. כ-69,000 אנשים נכחו בממוצע למשחק בטורניר, יותר מכל אחד שקדם לו. אולג סלנקו שבר שיא הבקעות למשחק (5) ורוז’ה מילה הפך לכובש המבוגר בתולדות המונדיאל (42).
כדורגל מעולם לא עניין יותר מדי את האמריקאים. הם העדיפו כדורסל, בייסבול, הוקי קרח וכמובן פוטבול (לא זה שמשחקים עם הרגל). בקיץ 1994 משהו השתנה. הגעת כוכבים כמו וויין רוני, דייויד בקהאם, זלאטן איברהימוביץ’ ונוספים ל-MLS האיצה את התהליך והכדורגל הלך וצבר פופולריות בצפון אמריקה, עד שסקר שהתקיים לאחרונה קבע כי כדורגל הפך לספורט השלישי הפופולרי בארה”ב והוא כבר מקדים את הבייסבול.
זלאטן איברהימוביץ' במדי לוס אנג'לס גלאקסי (רויטרס)למעשה, נבחרת ארה”ב בכדורגל היא אחת הוותיקות בעולם והייתה שותפה למשחק הכדורגל הבינלאומי הלא רשמי הראשון מחוץ לבריטניה כשהיא הפסידה 1:0 לקנדה. גם בתחילת המאה הקודמת רשמה ארה”ב הצלחות יחסיות בטורנירים השונים, אך חוסר העניין של המקומיים בענף מנע ממנו להתפתח. עד שהגיע מונדיאל 1994 ועם גל המהגרים מדרום היבשת הביא את הבשורה.
ב-20 השנים האחרונות הכדורגל בארה”ב חווה צמיחה מטאורית והמרוויחה הגדולה מכך הייתה כמובן הנבחרת הלאומית. שני תאגידי הענק של ‘רד בול’ ו’סיטי גרופ’ הקימו אקדמיות וקבוצות מצליחות, מועדונים רבים בבונדסליגה כמו באיירן מינכן, שאלקה, אוגסבורג ועוד מנהלים קשרים עם מועדונים שונים ב-MLS ושחקנים אמריקאים רבים זכו לקפיצת המדרגה לרמות הגבוהות. האקדמיות גידלו כישרונות כדורגל רבים.
אחרי השפל הגיעה הצמיחה
תחילת שנות ה-2000 היו מעולות עבור נבחרת ה’כוכבים והפסים’ אבל ככל שחלפו השנים הסגל התבגר ושיא השפל הגיע לפני המונדיאל ברוסיה ב-2018. יורגן קלינסמן פוטר בתחילת הקמפיין וברוס ארנה שהחליפו ספג הפסד משפיל לטרינידד וטובגו במחזור הסיום, שסידר לפנמה את הכרטיס היקר לגביע העולם ושלח את ארה”ב הביתה בבושת פנים. לצד השפל זו הייתה תחילת התחייה של דור הזהב האמריקאי, לפחות על הנייר.
כריסטיאן פוליסיק מול הונדורס במוקדמות מונדיאל 2018 (רויטרס)"אנחנו מגיעים למונדיאל ורוצים לזכות בו. אנחנו מגיעים כנבחרת רעבה ובטוחה בעצמה שלא הולכת לפחד מאף אחד", אמר כריסטיאן פוליסיק ל-ESPN אחרי הבטחת המקום בקטאר. "אנחנו חושבים שאנחנו יכולים להפתיע, דברים מטורפים יותר קרו במונדיאל ויש לנו נבחרת חזקה מאוד". ואכן, לחבורה של גרג ברהאלטר יש הרבה סיבות לאופטימיות. חילופי הדורות הושלמו בדיוק בזמן ולפי התוצאות והיכולת בתקופה האחרונה האמריקאים לגמרי בשלים.
אחרי ההשפלה בגביע העולם נחלץ ברהאלטר לעזרת הנבחרת שהוא כל כך אוהב. כשחקן הוא שיחק בהולנד, אנגליה (קריסטל פאלאס) וגרמניה, לפני שחזר ללוס אנג’לס גלאקסי, בשורותיה שיתף פעולה עם לנדון דונובן, רובי קין ודייויד בקהאם וזכה בתארים. בנבחרת הוא שותף בשלושה מונדיאלים (1994, 2002 ו-2006) ואף הפך לשחקן קריסטל פאלאס הראשון אי פעם ששיחק בגביע העולם, כשב-2002 היה חלק מהנבחרת שהגיעה עד רבע הגמר.
ב-2011, האמריקאי ממוצא אירי החל בקריירת אימון והדריך את האמרבי השבדית במשך שלוש עונות עד שפוטר על ידי הבעלים בטענה ש”לא שיחק מספיק התקפי”. הוא חזר לארה”ב ואימן את קולומבוס קרו, עד שנקרא לדגל אחרי הכישלון ב-2018. עם הרבה התלהבות, נבחרת הפסים והכוכבים שבה לשלוט בצפון אמריקה. ניצחה ב-36 מ-53 משחקים תחת ברהאלטר והפסידה ב-10 מהם. המאמן הוביל את הנבחרת לזכייה בליגת האומות של צפון אמריקה, בגביע הזהב (אליפות צפון אמריקה) וכמובן למונדיאל בקטאר.
גרג ברהאלטר (רויטרס)הבחירה של ברהאלטר: ניסיון או כישרון?
למרות ההצלחה, אם תשאלו את הקהל האמריקאי רובו היה רוצה לראות דמות אחרת על הקווים. פרסום הסגל הרשמי למונדיאל עורר זעם רב בקרב האוהדים ולא מעט תהיות האם יש מניעים “פוליטיים” בזימונים של ברהאלטר. 17 מתוך 26 השחקנים שזומנו לגביע העולם משחקים בקבוצות באירופה, 13 מהם בחמש הליגות הבכירות, אבל המספר המעניין הוא תשעה שחקני MLS. עושה רושם שברהאלטר מאמין אולי קצת יותר מדי בליגה המקומית ולא ממש בצדק.
יש הגיון מאחורי הזימונים של ברהאלטר. הסגל האמריקאי מאוד צעיר והמאמן רצה לשלב שחקנים מנוסים שינהיגו את החבורה, גם הזימונים של טים רים, דיאנדרה ידלין ואנתוני רובינסון למשל מובנים מהסיבה שהנבחרת תשחק נגד ויילס ואנגליה ואלו שחקנים שמכירים היטב את הכדורגל הבריטי. עם זאת היו כמה בחירות תמוהות במיוחד של המאמן כמו למשל הבחירה בארון לונג שהחלים מפציעה באכילס ונראה לא טוב או לוקה דה לה טורה שממעט לשחק העונה בסלטה ויגו וסובל מפציעה מתמשכת.
למעשה, הסיפור הגדול ביותר בנבחרת הם דווקא השחקנים שלא זומנו. ריקרדו פפי נותר בחוץ, למרות שהוא מספק עונה מצוינת בכרונינגן ההולנדית עם חמישה שערים ושני בישולים בשמונה משחקים. החלוץ נחשב לאחת ההבטחות של הכדורגל האמריקאי ובהתאחדות עבדו קשה לשכנע אותו לשחק עבור ארה”ב ולוותר על מקסיקו. גם ג’ורדן פיפוק, שהפך העונה לשחקן הרכב באוניון ברלין, קבוצה שעד לאחרונה הוליכה את הבונדסליגה, לא זומן. אומנם בתקופה האחרונה הוא במשבר קל, אבל לדעת רבים היה ראוי למקום בסגל.
ג'ורדן פיפוק. נותר בחוץ (רויטרס)גם מאליק טילמן מגלאזגו ריינג’רס שוויתר על האפשרות לייצג את גרמניה, אוסטין טראסטי הבלם של ברמינגהאם ומארק מקנזי בלמה של גנק נותרו בחוץ. לעומתם זומנו שחקנים כמו כריסטיאן רולדן וג’ורדן מוריס מסיאטל סאונדרס. אפילו זאק סטפן, המושאל ממנצ’סטר סיטי למידלסברו, נותר בחוץ למרות היותו השוער הבכיר עד עתה. ההחלטות של ברהאלטר גרמו להרבה לתהות מה עומד מאחוריהן והאם המאמן היה נאמן מדי לליגה המקומית ולשמות המוכרים.
צעירים בוערים: ארה”ב המוכשרת אי פעם
ובכל זאת, זו כנראה הנבחרת האמריקאית המוכשרת אי פעם. מאט טרנר, השוער השני של ארסנל, מקבל לא מעט דקות בעיקר במפעלים האירופיים ואמור לעמוד בין הקורות. בהגנה ניתן למצוא את קמרון קרטר-ויקרס שמשחק עם ליאל עבדה בסלטיק, סרג’יניו דסט המושאל מברצלונה למילאן, טים רים ואנתוני רובינסון המשחקים לצד מנור סולומון בפולהאם וגם כמה ותיקים כמו דיאנדרה ידלין, ווקר צימרמן וארון לונג מה-MLS.
מרכז השדה הוא החלק החזק של הנבחרת. ווסטון מקני בן ה-24 הוא שחקן מרכזי ביובנטוס, טיילר אדאמס בן ה-23 נמכר בקיץ מלייפציג ללידס תמורת 17 מיליון אירו, ג’יו ריינה רק בן 19 אבל כבר מקבל דקות משמעותיות בדורטמונד והוא בעל הערך הגבוה בסגל הנבחרת (35 מיליון אירו), ברנדן ארונסון בן ה-22 חווה עונת פריצה בזלצבורג ונרכש בקיץ על ידי לידס תמורת למעלה מ-30 מיליון אירו, אליהם יצטרפו יונוס מוסא בן ה-19 מוולנסיה ודה לה טורה מסלטה ויגו.
ג'יו ריינה. היקר ביותר בסגל (רויטרס)בהתקפה ישחקו החלוץ ג’וש סרג’נט שבגיל 22 כבר הספיק לעבור בוורדר ברמן והגיע לנוריץ’ כשחקן מוביל. טים וואה, גם הוא בן 22, נחשב לכישרון על בצרפת ומשחק בליל, חאג’י רייט מאנטליספור נמצא בכושר אדיר והבקיע העונה תשעה שערים ב-12 משחקים בליגה הטורקית ולצידם זומנו גם חסוס פריירה מדאלאס וג’ורדן מוריס מסיאטל, שזימונו על חשבון פפי עורר זעם בקרב האוהדים.
קפטן אמריקה: הגיע זמן פוליסיק
ארה”ב מוכשרת, צעירה ורעבה, אבל מעל כולם ניצב קודם כל כריסטיאן פוליסיק, קשר צ’לסי וכוכב הנבחרת הבלתי מעורער. בסקר שנערך לאחרונה נמצא שהוא הכדורגלן האהוב ביותר ב-19 מדינות בארה”ב, כשהוא נמצא ברשימה יחד עם ליאו מסי שגם הוא פופולרי ב-19 מדינות, כריסטיאנו רונאלדו ושמות כמו סאדיו מאנה, לאונרדו בונוצ’י, ברונו פרננדש, דלה עלי, אנתוני מרסיאל ומרקוס רשפורד.
הוא רק בן 24 אבל כשהוא בעיצומה של עונה רביעית בצ’לסי זה מרגיש הרבה יותר. פוליסיק הגיע לאקדמיה של בורוסיה דורטמונד בגיל 16 אחרי שהשיג דרכון קרואטי, מה שגם הוביל לטעות בשמו והוא נקרא בהתחלה פוליסיץ’. דורטמונד, שהיא בית חרושת לכישרונות צעירים, פיתחה אותו לכוכב ואחרי שלוש עונות, בהן כבש 19 שערים ובישל 26 ב-127 הופעות, הוא נרכש על ידי צ’לסי תמורת 64 מיליון אירו.
כריסטיאן פוליסיק חוגג (רויטרס)אצל הבלוז קשיי הקליטה היו גדולים. שחקני הבית הועדפו על פניו של האמריקאי הצעיר, אבל פרנק למפארד האמין בו והוא סיים את עונת הבכורה בלונדון עם 11 שערים ו-10 בישולים ב-34 משחקים. אבל פוליסיק לא הצליח לשמור על יציבות וגם חילופי המאמנים והגעת תומאס טוכל לא עזרו לו. בשנתיים האחרונות הוא שיחק לא מעט אבל התקשה לספק מספרים והעונה ב-17 משחקים עד עתה במאזנו שער אחד ושני בישולים בלבד.
‘קפטן אמריקה’ הגיעה לצ’לסי כדי לרשת את אדן הזאר. בעונת הבכורה היה נראה שהבלוז שמו את ידם על משהו מיוחד ושלושער נגד ברנלי גרם לאוהדים לפנטז, אבל כמו הבלגי שעבר לריאל מדריד גם פוליסיק סבל מפציעות ובכל פעם שנכנס קצת למומנטום משהו שלילי קרה. לגביע העולם הקרוב יגיע פוליסיק עם שתי מטרות: להוביל את החבורה המוכשרת אי פעם של ארה”ב כמה שיותר גבוה ולהוכיח מול אנגליה שצ’לסי בהחלט יכולה לבנות עליו.
נבחרת ארה”ב הוגרלה בבית ב’ לצד אנגליה, איראן ו-וויילס. היא תגיע לטורניר עם מטרות ברורות והן לצלוח את שלב הבתים שיהיה לא פשוט ואולי סוף סוף לשחזר את ההצלחה מדרום קוריאה 2002, אז הגיעה בפעם האחרונה לשלב רבע הגמר. ברהאלטר ושחקניו יפתחו ב-21 בנובמבר מול וויילס, לאחר מכן ב-25 בנובמבר יפגשו את אנגליה החזקה ויסיימו את שלב הבתים בקרב מסקרן בעיקר על רקע פוליטי נגד איראן, ב-29 בנובמבר.
הרכב אפשרי של נבחרת ארה”ב: מאט טורנר, סרגינ’יו דסט/דיאנדרה ידלין, טים רים, ווקר צימרמן, אנתוני רובינסון, טיילר אדאמס, ווסטון מקני, ברנדן ארונסון, ג’יו ריינה, כריסטיאן פוליסיק וג’וש סרג’נט/חאג’י רייט.