אופרת סבון מתמשכת. זה מה שקיבלנו ממרבית הקבוצות במערב במהלך חודשי הקיץ. אחרי הכל, אם אפילו אצל האלופה לא שקט, אז מה אפשר לומר על כל היתר? אז אחרי ריצת פלייאוף מטורפת שהסתיימה בטבעת, גולדן סטייט היא עדיין המועמדת הבכירה להגיע לגמר מהמערב. הווריורס ינסו להחזיר לעצמם את התואר, אך במקביל גם ליצור המשכיות לשושלת שהתחילה אצל סטף קרי, קליי תומפסון ודריימונד גרין, ואמורה להמשיך דרך ג'ורדן פול, ג'יימס ווייזמן וג'ונתן קומינגה. זה ממש לא הולך להיות קל.
דנבר, ממפיס ושתי הקבוצות מלוס אנג'לס (טוב, אולי בעצם רק אחת), ינסו לתת פייט. לוקה דונצ'יץ' מועמד מוביל ל-MVP, אבל עדיין לא בטוח שדאלאס שלו מספיק חזקה, ויש גם את מינסוטה וניו אורלינס שממשיכות בתהליך ההתבגרות שלהן. כך יוצא שיותר מחצי מהקונפרנס הולך לסוג של טאנקינג בתקווה לזכות בשירותיו של ויקטור וומבניאמה, או לכל הפחות סקוּט הנדרסון. וומבניאמה הוא כשרון יוצא דופן שעל פי הפרשנים אפשר למצוא רק "פעם בדור". האחרון שזכה להייפ כזה, היה לברון ג'יימס, שכבר קרא לאתלט הצרפתי האדיר "חייזר".
המועמדות הטבעיות:
- גולדן סטייט
הגיעו: דונטה דיוינצ'נזו, ג'מייקל גרין.
עזבו: אוטו פורטר ג'וניור, גארי פייטון השלישי.
אחרי עונה חלומית בה סטף שבר את שיא השלשות וקליי חזר מהיעדרות בת שנתיים, כל העסק היה חייב להסתיים כמו שהסתיים - בגמר שישי וטבעת רביעית לשושלת הגדולה מבית היוצר של גולדן סטייט. אבל הקיץ הנוכחי הביא איתו לא מעט דרמות, בראשן כמובן פרשת האגרוף של דריימונד גרין לפניו של חברו לקבוצה, ג'ורדן פול. זו לא הייתה סטירה סטייל גיא לוזון, אלא אגרוף אמיתי. גרין התנצל וזה הספיק לקבוצה ולליגה כדי להחזירו, אבל קשה להתעלם מהמחשבה שמדובר פה במשהו עמוק יותר.
הווריורס נמצאים בסוג של תהליך התחדשות שכולל את הבחירות הגבוהות שלהם משנים קודמות. וויגינס ופול כבר האריכו חוזים, ובהמשך גם ווייזמן וקומינגה יעשו את זה. כדי שזה יקרה, הווריורס יצטרכו כנראה לוותר על גרין ועל הדרמה שהוא מביא איתו. אבל עוד חזון למועד. בינתיים החבורה של סטיב קר, שאוהבת לחיות את הנרטיב של 'אנחנו מול כל העולם', נראית מוכנה להסתער על עוד תואר, כשפרשיית האגרוף עוד עשויה לספק עבורה את הדלק שהיא היתה זקוקה לו.
- ממפיס גריזליס
הגיעו: דני גרין, קני לופטון ג'וניור.
עזבו: קייל אנדרסון.
אם פעם ילדים היו חולמים לשחק כמו מייקל ג'ורדן, היום, אם אתה כדורסלן צעיר, אתה רק רוצה לחקות את התרגילים הבלתי אפשריים של ג'ה מוראנט. מוראנט הוא סופרסטאר ענק בהתהוות ומועמד לגיטימי ל-MVP השנה, כשהגריזליס שלו עוד יכולים להפתיע את כולם אחרי הפריצה הגדולה בשנה שעברה. עם דזמונד ביין, דילון ברוקס והחבר'ה, יש מצב שבממפיס ינצלו את ניהול דקות המשחק והפציעות הצפויות אצל המתחרות, כדי לגנוב את הפסגה בחלקים מסוימים של העונה. מה הם יעשו בפלייאוף? זה כבר סיפור אחר.
- דאלאס מאבריקס
הגיעו: כריסטיאן ווד, ג'בייל מגי, פקונדו קמפאסו, טיילר דורסי.
עזבו: ג'יילן בראנסון.
בשנה החמישית שלו, לוקה אמור לקפוץ מדרגה נוספת ואחרי העזיבה של בראנסון, זו כבר לגמרי הקבוצה שלו, ואולי בגלל זה הוא אחד הפייבוריטים ל-MVP. הפנומן הסלובני הרי משתפר משנה לשנה עוד מהימים בהם חרך את אולמות היורוליג, ואם זה יקרה גם הפעם, דאלאס אמורה להיות קבוצת טופ 3. האם יש לה את החלקים הנכונים לצד דונצ'יץ'? בשנה שעברה ראינו את ספנסר דינווידי ממציא את עצמו מחדש לצד הכוכב הסלובני, והשנה יש מצב שההחתמות של ווד כגבוה עם נוכחות וקמפאסו כמוביל כדור נוסף (שגם שיחק לצד לוקה בריאל מדריד), עוד יתבררו כבינגו.
- דנבר נאגטס
הגיעו: ברוס בראון, קנטביוס קולדוול פול, איש סמית', דיאנדרה ג'ורדן.
עזבו: וויל בארטון, מונטה מוריס, דמרקוס קאזינס, אוסטין ריברס.
ניקולה יוקיץ' מקבל סופסוף קצת עזרה, אבל כנראה לא יהיה הראשון לזכות שלוש פעמים ברציפות ב-MVP. הג'וקר הרי לא היה פייבוריט לזכות בתואר האישי גם בשנתיים שעברו, אבל בטוח שהוא יהיה ממש בסדר עם זה, אם המשמעות היא שהנטל הולך להתחלק גם בין שחקנים אחרים והסיכוי לאליפות יגדל. בראון הביא מניו ג'רזי הרבה אנרגיות וקולדוול פופ יוסיף עוד קצת נסיון פלייאוף, אבל את עיקר תשומת הלב ייקחו שני 'מצטרפים חדשים' שחוזרים מפציעות ממושכות.
אז אחרי כמעט שנתיים, ברור שכולם מדברים על החזרה של ג'מאל מארי, שהתפוצץ בבועה ומאז כבר כמעט שכחנו ממנו. בעוד מארי יצטרך להוכיח ולעבוד קשה על מנת לשחזר את היכולת מלפני שנתיים אחרי פציעה קשה בברך, מייקל פורטר ג'וניור הוא פייבוריט אצל לא מעט מהמרים כבדים, כמי שעוד יכול לגנוב את תואר השחקן המשתפר של העונה. מה שבטוח, לנאגטס יש שוב אחלה קבוצה. אם היא נשארת בריאה כמובן.
- פיניקס סאנס
הגיעו: אין.
עזבו: אין.
רוברט סארבר, הבעלים של פיניקס (סאנס ומרקיורי), נאלץ למכור את חלקו במועדון, אבל תהליך המכירה עדיין בעיצומו. מי שמחזיק גם במאיורקה הספרדית (אותה אגב, אף אחד לא הכריח אותו למכור), משלם את המחיר על פליטות פה והתנהלות שלפחות על פי חלק גדול מעובדיו - הייתה סקסיסטית וגזענית. בקבוצה שאותה מנהיג כריס פול, אחד מהקולות הכי בולטים ב-NBA שגם היה מעורב בסילוקו של דונלד סטרלינג מהקליפרס בזמנו, היה ברור שיהיה קשה להכיל את פרשת סארבר, שיצטרך לוותר על חלקו (ג'ף בזוס בעניין).
בנוסף לסאגת הבעלים, הייתה צריכה הקבוצה להתמודד עם בעיות החוזה של דיאנדרה אייטון והבקשות לטרייד של ג'יי קראודר, כמו גם חוזה רוקי שלא הוארך לקמרון ג'ונסון. כן, פיניקס תצטרך להתמודד עם כל הדרמות האלה וזה לא הולך להיות קל. אם בעונה שעברה הסאנס התחילו חזק וברחו לליגה כבר מהקפצת הכדור הראשונה, השנה זה עשוי להיות הפוך. פול כבר לא צעיר, והחבורה בסגול עדיין צריכה להתאושש מההפסד המביך לדאלאס במשחק 7 אשתקד, כמו גם מהפרשיות השונות סביב הסגל. הרי בקדם עונה הם אפילו הפסידו לאדלייד האוסטרלית…
- לוס אנג'לס קליפרס
הגיעו: ג'ון וול.
עזבו: אייזיאה הרטנסטין, רודני הוד.
בשנה שעברה הקליפרס סבלו מפציעות והפסידו בפלייאין לפליקנס. זו הייתה העונה השלישית תחת הנהגתם של פול ג'ורג' וקוואי לנארד, שחזרו לקליפורניה מולדתם, במטרה מוצהרת של זכייה באליפות. אם בעונה הראשונה הם סתם בזבזו יתרון 1:3 בסדרה מול דאלאס, בעונה שלאחר מכן, פציעה של קוואי לפני הפלייאוף הרסה הכל ואשתקד שני הכוכבים נעדרו בגלל פציעות.
והנה בלי לשים לב, פול ולנארד מתחילים כבר עונה רביעית וכמו במקרה של דנבר, גם כאן אפשר להכניס שני שחקני סגל קיימים, תחת ההגדרה של 'מצטרפים חדשים'. בעצם שלושה אם לוקחים בחשבון גם את ג'ון וול, שבינתיים הכניס הרבה אנרגיות באימוני הקבוצה. תיאורטית, לקליפרס יש הרבה רעב ופוטנציאל בלתי נגמר. בפועל, בסיס הסגל נותר מבוגר ופציע.
בדרך לפלייאין
- מינסוטה טימברוולבס
הגיעו: רודי גובר, קייל אנדרסון, בראיין פורבס, אוסטין ריברס.
עזבו: מאליק ביזלי, פטריק בברלי.
קארל אנתוני טאונס, אנתוני אדוארדס ודיאנג'לו ראסל הביאו סופסוף פלייאוף בעונה שעברה. השנה זה לא הולך להיות קל יותר, למרות ההצטרפות של כוכב רביעי לטריו בדמות גובר. פשוט בגלל כל הקבוצות שראיתם כאן למעלה. אז הצרפתי אמור להפוך את הצבע לבלתי חדיר בהגנה, אבל לא ממש ברור איך הוא מסתדר בתבניות ההתקפיות של כריס פינץ'. בנוסף, ממש לא בטוח ש-KAT והחברים שלו, יצליחו להוכיח את עצמם שוב ולעשות עוד קפיצת מדרגה. בקיצור, הזאבים נמצאים במקום (לא) טוב באמצע.
- לוס אנג'לס לייקרס
הגיעו: דניס שרודר, דמיאן ג'ונס, פטריק בברלי.
עזבו: כרמלו אנתוני, אייברי בראדלי, טיילן הורטון טאקר, דוויט האוורד, מאליק מונק, סטנלי ג'ונסון.
עד כמה הלייקרס היו גרועים בשנה שעברה? את זה קשה יהיה לבטא במילים. מספיק לומר שמרבית השמות בשורת העוזבים, עדיין לא מצאו קבוצה ונמצאים בעצם לפני פרישה. אבל השנה דברים נראים אחרת. עם מאמן חדש על הקווים בדמות דרווין האם, יש תקווה שדברים הולכים להשתנות. אחרי הכל, לברון ג'יימס עדיין כאן ומקווה לשבור לקראת סוף העונה, את שיא השיאים של ה-NBA. שיא שחשבנו שלעולם לא יישבר. שיא הנקודות של כל הזמנים אותו מחזיק קארים עבדול ג'באר.
בעונה שעברה אנתוני דייויס לא היה כשיר במאה אחוז וזה התבטא גם על המגרש. אם השנה האיש והגבה יחזור להיות השחקן הדומיננטי שהשתלט על הבועה, הלייקרס ידברו חזק. אם ראסל ווסטברוק יצליח להתחבר לקבוצה, הלייקרס ידברו חזק. אם הסגל יצליח להישאר בריא ולעשות הגנה לשם שינוי, הלייקרס ידברו חזק. בלאס וגאס אהבו את הסיכויים של לברון לזכות בתואר (1 ל-27) ובימים האחרונים זה הפך להימור הכי פופולרי, אבל אם כבר כדאי יהיה לחשוב בכיוון מטה בנוגע לאובר-אנדר של 44.5 ניצחונות. בעצם, מי יכול להמר נגד המלך?
- ניו אורלינס פליקנס
הפליקנס לא עשו יותר מדי בקיץ, אבל אחרי שהפתיעו ונכנסו לפלייאוף בעונה שעברה, מספיקה ההצטרפות המחודשת של זאיון וויליאמסון לקבוצה כדי לעשות הרבה רעש. בניגוד לכוכבים האחרים שחוזרים לשחק אחרי היעדרות ממושכת, מזאיון עדיין לא ראינו כלום. ועכשיו הוא מגיע לקבוצה שהשתפרה גם בלעדיו, עם סי ג'יי מקולום מחובר יותר וברנדון אינגרם בוגר יותר.
- פורטלנד טריילבלייזרס
בעונה שעברה דמיאן לילארד נפצע בשלב מוקדם והבלייזרס עברו למוד של טנקינג מהר מאוד. הם נתנו לאנפרני סיימונס את המפתחות, ויתרו על מקולום, נורמן פאוול ורוברט קובינגטון, ובקיץ הלכו על שיידון שארפ בבחירה 7. בניגוד לציפיות, דיים חתם על הארכת חוזה בשנתיים נוספות, כשעל הדרך הקבוצה מצרפת גם את ג'ראמי גרנט וגארי פייטון השלישי. על פניו לפורטלנד יש סגל שיכול להילחם על פלייאוף אם סיימונס ימשיך להשתפר ולילארד יישאר בריא.
הולכים ללוטרי
- אוקלהומה סיטי
הת’אנדר בחרו בצ'ט הולמגרן במקום השני בדראפט. ואז הוא נפצע וגמר את העונה. ואולי זה לא כל כך נורא כשאוקלהומה סיטי יכולה לשפר את סיכוייה לבחירה גבוהה נוספת בדראפט המתקרב. לו דורט ושיי גילג'ס אלכסנדר הקנדים, ביחד עם הידית של טרה מאן והוורסטיליות של ג'וש גידי, ימשיכו להשתפר ולקוות שמתישהו בעתיד, תהיה להם קבוצה שתוכל להתחרות על פלייאוף.
- יוסטון רוקטס
הקבוצה הכי צעירה ממשיכה בתהליך הבנייה שלה. בעונה שעברה לא ממש ראינו הגנה, אבל כן קיבלנו ניצוצות מצידו של ג'יילן גרין, שהופך להיות מכונת התקפה משומנת, לצד קווין פורטר ג'וניור. בקיץ הקבוצה הלכה על הפוטנציאל של ג'בארי סמית' בבחירה מספר 3, כשהיא מכוונת על בחירה גבוהה נוספת גם השנה, בכדי לבנות את הסגל לשנים הבאות.
- סקרמנטו קינגס
עוד קבוצה צעירה ומסקרנת, הפעם בגלל הרוקי המסקרן קיגן מארי, שמזכיר לרבים את סקוטי בארנס. מייק בראון עזב את התפקיד הנוח של עוזר המאמן בגולדן סטייט, כדי לנסות לעשות סדר בבלאגן שנקרא סקרמנטו - קבוצה שלא הגיעה לפלייאוף כבר 16 שנים. סביר להניח שזה לא יקרה גם השנה אחרי שהקינגס ביצעו עוד כמה טריידים לקראת סוף השנה שעברה, שהחלישו עוד יותר את הסגל גם לקראת הדראפט הנוכחי.
- יוטה ג'אז
הקרב על וומבניאמה לא יכול להיות שקוף יותר כמו במקרה של הג'אז. דני איינג' לחץ על ההדק והאיץ את תהליך ההריסה של מי שהייתה חברה קבועה בפלייאוף בשנים האחרונות. דונובן מיצ'ל, רודי גובר ובויאן בוגדנוביץ' כבר הלכו. גם המאמן קווין סניידר. עכשיו מחכים בסולט לייק סיטי גם לטרייד הנכון עבור מייק קונלי. העיקר שאחד משני המקומות הראשונים בלוטרי כבר ינחתו ביוטה.
- סן אנטוניו ספרס
"אולי עדיף שאני לא אגיד את זה, אבל אם הייתי צריך ללכת לווגאס, לא הייתי שם כסף על זה שנזכה באליפות השנה". הציטוט הזה שייך ללא אחר מאשר גרג פופוביץ', שלראשונה מאז 1998, יראה את הקבוצה שלו הולכת בגלוי ללוטרי. אז זה נגמר בטים דאנקן. איך זה ייגמר הפעם?