הבעיות של שתי היריבות בקלאסיקו היו ידועות מראש. ברצלונה הייתה צריכה למצוא את הפתרון הנכון להגנה שסובלת ממכת פציעות, ובפרט לאיוש נכון עד כמה שניתן של תפקיד המגן הימני. ריאל מדריד נאלצה לצאת לקרב ללא השוער הראשון טיבו קורטואה, ולכן אנדריי לונין – חסר ניסיון מינימלי במעמדים מסוג זה – היווה על הנייר סוג של נקודת תורפה. בשורה התחתונה, המשחק הזה הוכרע בהתאם להתמודדות שני המאמנים עם האתגרים שעמדו בפניהם.
חסרונו של הבלגי בין הקורות של אלופת ספרד לא הורגש כלל. למעשה, לונין היה כמעט מובטל במשך כל 90 הדקות, כנראה באחת ההופעות השלוות ביותר בחייו. הוא פשוט לא יכול היה לחלום על קלאסיקו רגוע יותר, גם אם לא שמר בסופו של דבר על רשת נקייה. לא היה לו מה לעשות מול ההתקפה אותה סיים פראן טורס בבעיטה מקרוב לרשת, אבל הייתה זו ההזדמנות הממשית היחידה של ברצלונה במשך כל ההתמודדות – ובוודאי עד לכניסתו של אנסו פאטי כמחליף מאוחר מדי.
התוכנית של הלבנים הייתה יחסית פשוטה – אפשר לתת לבארסה להניע את הכדור, אבל לא להתקרב לרחבה. היה זה ההיפך המוחלט מהמפגש הקודם בליגה, אז קו הגנה גבוה מאוד של ריאל איפשר לחלוצים המהירים של בלאוגרנה לדהור בשטחים הפנויים באושר ולצאת עם 0:4 יוקרתי וכייפי – גם אם חסר חשיבות בכל הקשור בכל הקשור למאבק בצמרת.
הפעם לא היססה המארחת לצופף את השורות, ואוריליאן טשואמני הפגין משמעת טקטית נהדרת בקלאסיקו הראשון בחייו, במשבצת שהייתה רשומה עד לא מכבר בטאבו על שמו של קאסמירו. המערך היה זהיר יחסית, ונועד למשוך דווקא את שחקני היריבה קדימה. כאשר זה קרה, היה למארחת קל למדי להכות בהם בהתקפות מתפרצות.
מנגד, ניסיונותיו של צ'אבי לפתור את הפלונטר בעורף נכשלו. היו שהעריכו כי ז'ול קונדה, שהחלים מפציעה לקראת הקלאסיקו, יוצב בעמדת המגן הימני, אבל המאמן בחר להשתמש בו כבלם, תוך שהוא מספסל את ג'רארד פיקה המאכזב. סרג'י רוברטו המשיך, אם כך, לשחק מימין ברביעיית ההגנה, ולא צריך להיות גאון כדי לחזות כי מאבקו מול ויניסיוס לא יהיה שווה כוחות, בלשון המעטה.
סרג'י הוא שחקן איכותי, אבל שיבוצו המתמשך בהגנה, שנוסה עוד מאז עזיבתו המקורית של דני אלבס ב-2017, פגע מאוד בתדמיתו שהייתה צריכה להיות טובה הרבה יותר. הוא ראוי ליותר, וגם הקבוצה ראויה ליותר. המחדל הזה הפך מזמן לסוג של בדיחה, וריאל נהנתה לצחוק כבר בדקה ה-12.
טוני קרוס, במשחק שקט ויצירתי כהרגלו, דאג לשחרר את ויניסיוס לדהירה באגף השמאלי, בדיוק לשטח שהופקר על ידי סרג'י – ולמגן לא היה סיכוי קלוש להשיג אותו. כל החוליה אחורית רדפה אחרי הברזילאי שהיה אמור לכבוש בעצמו. הצלה גדולה של מארק-אנדרה טר שטגן מנעה זאת, אבל הכדור הגיע הישר לרגליו של קארים בנזמה, שמצא את עצמו חופשי לגמרי.
הצרפתי לא ממעט להחמיץ ממצבים כאלה, במיוחד בשנת 2022 בה הוא מתעתד לזכות בכדור הזהב. וכך, ההימור של צ'אבי התגלה כטעות צפויה מאוד כבר בפתיחה. האם קונדה היה מצליח יותר כמגן? את התשובה לשאלה ההיפותטית הזו לא נגלה לעולם, אבל יהיה קשה למצוא אוהד ברצלונה אחד ששמח לראות את ההרכב – וזה אומר הכול.
זו לא הייתה הסוגיה היחידה במערך של צ'אבי שניתן להגדיר כשנויה במחלוקת. לקראת המשחק, נפוצו בתקשורת הקטלונית הדיווחים על חוסר שביעות רצונו של פרנקי דה יונג, ועל כוונתו לנסות לעזוב כבר בינואר, במיוחד אם ימשיך לשבת על הספסל בקלאסיקו. אין לדעת אם זה מה ששכנע את המאמן לתת להולנדי 90 דקות בסנטיאגו ברנבאו, אבל גאבי היה זה שנדחק החוצה, וללא האנרגיה יוצאת הדופן של הקשר בן ה-18 היה מרכז המגרש של בארסה הרבה פחות אגרסיבי ודינמי. כניסתו של גאבי במקומו של סרג'יו בוסקטס בדקה ה-60 הוסיפה המון, וזה בא לידי ביטוי במיוחד כאשר פאטי נשלח למערכה בדקה ה-73.
מדוע המתין צ'אבי זמן כה רב כדי להשתמש במספר 10 שלו? ומדוע, בעצם, לא היה פאטי בהרכב? קשה מאוד להבין זאת מהצד, לאור העובדה כי המשחק של בלאוגרנה תמיד היה מסוכן יותר איתו מאשר בלעדיו. גם ביום רביעי, במשחק הכושל מול אינטר בליגת האלופות, ההתקפה תיפקדה טוב הרבה יותר כאשר פאטי נכנס כמחליף. נגד מיורקה, במשחק הליגה היחיד בו פתח פאטי, הוא בישל את שער הניצחון לרוברט לבנדובסקי.
בשלב זה של העונה, ברור כשמש שהוא מסוכן יותר ויעיל יותר בהשוואה לראפיניה, וגם לאוסמן דמבלה. ובכל זאת, צ'אבי בחר אחרת. התוצאה – הסקורר הפולני שלו נעלם לחלוטין ליד אדר מיליטאו, ולונין יכול היה להרשות לעצמו לשתות קפה בנחת בעודו צופה במתרחש.
לעומת זאת, לא היו תהיות לגבי ההרכב הפותח של אנצ'לוטי, והוא תיפקד טוב עד כדי כך שהמאמן לא ביצע חילופים עד הדקות האחרונות. האיטלקי משתמש בשחקנים הטובים ביותר שנמצאים בכושר הטוב ביותר, ופירוש הדבר הוא כי פדריקו ואלוורדה חייב להיות שם כל הזמן. מכיוון שקרוס ולוקה מודריץ' נמצאים על הדשא בקלאסיקו אם הם כשירים, המשמעות היא כי האורוגוואי פותח בתפקיד המאולתר באגף הימני ב-4-3-3, כפי שכבר עשה פעמים רבות מאוד, כולל בגמר ליגת האלופות מול ליברפול בו בישל את שער הניצחון של ויניסיוס.
זו לא העמדה האופטימלית שלו, אבל אצל ואלוורדה מקבלים תמיד את מאמץ מקסימלי ויכולת משובחת – קל וחומר העונה, קל וחומר בקלאסיקו. האורוגוואי כבש מול בארסה בשתי העונות הקודמות, ואתמול הוסיף שער שלישי מול הבלאוגרנה, שמוגדרת אצלו ללא ספק כיריבה המועדפת.
לא במקרה צייץ קרוס כי ואלוורדה הוא אחד השחקנים הטובים בעולם לטעמו. רבים יסכימו איתו לאור היכולת היציבה והרב גונית של הבחור שקורא את המשחק בצורה כה חכמה, ויודע להיות במקום הנכון בזמן הנכון. הוא היה שם בדקה ה-35 כדי לקבוע 0:2, וכאשר הכניע את טר שטגן בלטה העובדה כי איש משחקני בארסה לא היה בסביבה כדי לנסות להפריע לו. התיאום בין שחקני בלאוגרנה היה לפרקים מתחת לכל ביקורת. בריאל התיאום היה לרוב מצוין, כי ההרכב שלה הרבה יותר יציב.
בהתחשב בכך, היה עצוב למדי לשמוע את צ'אבי מסביר במסיבת העיתונאים ששחקניו לא התמודדו עם ההתקפות שהובילו לשערים כי לא ביצעו עבירות טקטיות. זה לא סוד שקבוצות משתמשות בפעולות מסוג זה כדי לעצור מתפרצות – וזו גם הסיבה לכך שהשופטים חייבים להיות נוקשים הרבה יותר במקרים כאלה.
ואולם, למאמן אסור להודות שזו הטקטיקה המרכזית שלו, בוודאי אם מדובר במאמן ברצלונה. זה הרסני עבור תדמית המועדון כלפי חוץ, ומזיק עוד יותר תודעית לשחקנים עצמם. במועדון בסדר גודל זה, השאיפה המוצהרת חייבת להיות לנצח משחקים בצורה נקיה והוגנת. אם התוכנית היא לשחק מלוכלך, ואפילו היא לא עובדת, אין להתפלא שההפסד כה מוחץ.
מבחינת ההיגיון הבסיסי, היה זה ביזארי שברצלונה שמרה על סיכוי לצאת ממדריד עם נקודה עד לדקות האחרונות. לפי מאזן הכוחות על הדשא, רק תוצאה אחת הייתה מתקבלת על הדעת – והיא הובטחה בסופו של דבר בזכות הטעות התורנית של אריק גארסיה שהכשיל את רודריגו המחליף ברחבה.
ריאל הייתה צריכה לסגור את העסק הרמטית הרבה קודם לכן, אבל היא לא תתלונן. היא עלתה לפסגה, והיא הפייבוריטית הברורה לשמור על הכתר בתום העונה. לבארסה של צ'אבי יש הרבה מאוד חומר למחשבה לקראת הקלאסיקו הבא במרץ.