"ברצלונה היא ביתי ותמיד שמרתי על קשר עם האנשים שם. גדלתי שם, וזו תהיה האופציה הראשונה שלי", אמר אנדרה אונאנה בדצמבר האחרון. המגעים של השוער הקמרוני עם אינטר כבר נכנסו אז להילוך גבוה, אבל הוא עשה את המקסימום כדי לנסות לקדם את האופציה אותה ראה כעדיפה עבורו. בראיון לעיתון הקטלוני המוביל ‘ספורט’, יצא הכוכב מגדרו כדי להרעיף שבחים על הבלאוגרנה, להיזכר בשנים היפות בלה מאסיה ולהביע את משאלת ליבו. הוא ממש השתוקק לחזור.
אפשר להבין אותו, כי ברצלונה באמת בנתה את הקמרוני כשחקן. בגיל 10, הוא הצטרף לאקדמיה שהקים סמואל אטו במולדתו, לה היו באופן טבעי קשרים עסקיים ענפים מאוד עם הקטלונים. המטרה הייתה להעביר לבארסה במסלול ישיר את הכשרונות הבולטים ביותר מקמרון, על מנת שיוכלו ללכת בעקבותיו של החלוץ האגדי. אונאנה היה, ללא צל של ספק, אחד הבוגרים הבולטים ביותר, ולכן הקידום ללה מאסיה היה בלתי נמנע. היה רק צריך לתת את ההסכמה, והנער שכנע את הוריו לאפשר לו לרדוף אחרי החלום מעבר לים כאשר היה בן 14. שם, לפי העדויות של כל המאמנים שעבדו איתו, הייתה ההתאקלמות מהירה מהצפוי.
החיים היו נהדרים במשך חמש שנים תמימות, אבל בשלב מסוים החל אונאנה להרגיש שדרכו למעלה תהיה חסומה. אנשי בארסה ידעו שיש לו ספקות לגבי מעמדו, והשתדלו להעניק לו בטחון, בעיקר באמצעות שיתופו באימונים של הסגל הבכיר. הם ממש לא רצו לאבד את השוער שהוגדר כאחד הטובים בעולם לגילו. אלא שזה לא הספיק. מארק-אנדרה טר שטגן חתם ב-2014 כדי להפוך לשוער הראשון של הבלאוגרנה לשנים ארוכות. קלאודיו בראבו הגיע ביחד איתו. ג'ורדי מאסיפ היה השוער השלישי. אפילו בקבוצת המילואים המאבק על המקום בין הקורות לא היה פשוט, גם אם אונאנה קיבל הבטחות באוויר בסוגיה.
כאשר הגיע לגיל 18, בחר הקמרוני לעזוב, והוא עשה זאת מרצונו החופשי. איש לא דחק אותו החוצה, אבל בבארסה הבינו את מניעיו. בדיעבד, ניתן לומר כי אונאנה בהחלט צדק בשיקוליו. עובדה היא כי אף שחקן - אפילו לא אחד! – מהסגל בו שיחק בליגת אופ"א לקבוצות עד גיל 19 בעונת 2014/15 לא התקדם בסופו של דבר לקבוצה הבכירה של ברצלונה. רובם לא הגיעו כלל לליגה הספרדית הראשונה.
שוער הספסל שלו באותה עונה, אנדראו קאסס, נעלם בליגות החובבים בארצות הברית. לעומת זאת, אונאנה הצטרף לאייאקס, התקבל בזרועות פתוחות בתחילת 2015, קיבל הרצה בקבוצת המילואים בליגה השנייה, ואז קודם היישר להרכב – בין היתר בזכות ברצלונה עצמה שרכשה את יאספר סילסן כשוער משנה לטר שטגן.
במהרה התברר באמסטרדם כי אונאנה התעלה על קודמו. האינסטינקטים על קו השער, קור הרוח, וכושר המנהיגות עם נטייה לחלק הוראות קולניות מאוד לשחקני ההגנה הפכו אותו ליקיר היציעים. משחק הרגל המשובח שלו התאים כמו כפפה ליד לסגנון ההולנדי המסורתי, ולא לחינם שימש עבורו המנכ"ל אדווין ואן דר סאר אב רוחני ומנטור.
כבר בעונתו הראשונה כשוער ראשון עלתה אייאקס לגמר הליגה האירופית מול מנצ'סטר יונייטד, שהיה מיוחד מאוד מבחינת שוער העבר האגדי. כאשר סיפר לו הקמרוני עד כמה הוא חושש מהמעמד לפני שריקת הפתיחה, הגיב ואן דר סאר בבדיחה: "אתה חייב לשחק כי שכחתי את הכפפות שלי בבית". זה תרם לחיזוק הביטחון העצמי, וגם את ההפסד לשדים האדומים הגדיר אונאנה כחוויה חיובית ומעצימה.
בעונתו השלישית, ב-2018/19, זה כבר היה כביר הרבה יותר – לא רק דאבל בזירה ההולנדית, אלא דהירה חסרת המעצורים בליגת האלופות שכמעט הסתיימה בהעפלה לגמר. אחרי הניצחונות המזהירים על ריאל מדריד ויובנטוס, הפכה אייאקס ללהיט הגדול של אירופה, וניצחון חוץ על טוטנהאם במשחק הראשון בחצי הגמר הפך אותה לפייבוריטית ברורה להמשיך הלאה.
בגמר, היא הייתה אמורה לפגוש את ברצלונה שפירקה במשחק הראשון את ליברפול 0:3 בקאמפ נואו, ועבור אונאנה היה זה סוג של דרבי פרטי. הכל כבר היה מוכן, רק שלגורל היו תוכניות אחרות. תחילה הביסה ליברפול את בארסה 0:4 בגומלין. יממה לאחר מכן, השלים לוקאס מורה את השלושער המפורסם עמוק בזמן הפציעות באמסטרדם, וגם אונאנה ראה את הגמר בטלוויזיה – אם בכלל היה לו חשק כזה.
למרות זאת, הנסיקה נמשכה – עד שהגיע רגע אומלל אחד באוקטובר 2020 ששינה את הכל. השוער הרגיש חולה, רצה לקחת כדור נגד כאב ראש, בחר בארון התרופות את האריזה הלא נכונה, נטל בטעות את התכשיר שיועד לאשתו ההרה שהכיל חומר אסור עבור ספורטאים – ושום הסבר הגיוני לא עזר לו אחרי שנכשל בבדיקת סמים שגרתית. בפברואר 2021 הוא הושעה לשנה, וגם אם העונש קוצר בערעור לתשעה חודשים הוא עדיין היה חמור ולחלוטין לא פרופורציונלי לעבירה שנעשתה בתום לב.
בתקופה זו, עלו היחסים של הקמרוני עם אייאקס על שרטון. השוער היה מאוכזב מהדרך בה טיפל המועדון בפרשה, ובקבוצה לא היו מאושרים מהגישה שהפגין כאשר חזר לאימונים, ולא מיהרו לקדם אותו בחזרה להרכב כאשר ההשעיה תמה. היה ברור כשמש שהרומן הזה יסתיים ובטונים צורמים למדי. כשחקן חופשי, כל האופציות היו פתוחות בפני אונאנה, והוא רק היה צריך לבחור בתבונה, בערך כפי שעשה ב-2017. הלב אמר בארסה, ולכן נעשו מאמצים לא מבוטלים בכיוון זה, אבל הראש גרס שזו לא האלטרנטיבה הנכונה. טר שטגן ממש לא הולך לשום מקום, ובאינטר הדרך להרכב הייתה פשוטה הרבה יותר.
אז בארסה לא היתה רלוונטית. המעבר לסן סירו הושלם הרבה לפני שהוכרז באופן רשמי ביולי, והמטרה של הקמרוני היא להדיח מהר ככל הניתן את סמיר הנדאנוביץ' הוותיק. לאור הביקורת שספג בעונה שעברה הסלובני בן ה-38, קיווה אונאנה שהמקום בהרכב ייפול לידיו כפרי בשל כבר בתחילת העונה, אך זה לא קרה – והמאמן סימונה אינזאגי המשיך לסמוך על הקפטן שלו. רק בליגת האלופות קיבל אונאנה את האפודה, ועשה רושם טוב.
אחרי ההפסד לבאיירן מינכן במהלכו הדף 10 בעיטות, והניצחון הצפוי על פלזן, הגיע בשבוע שעבר האתגר המרגש ביותר מבחינתו – בבית מול בארסה. יש לומר כי ההגנה של הנראזורי עשתה עבודה פנומנלית, במיוחד בשמירה על רוברט לבנדובסקי שבקושי הורגש, אבל גם אונאנה תרם את חלקו בשמירה על שער נקי, והצטיין גם במסירות ארוכות מועילות. הוא גבר על האקסית 0:1, הרוויח את המקום בהרכב סוף כל סוף גם בליגה האיטלקית, סייע לאינטר לחזור למסלול הניצחונות בזירה זו עם 1:2 בססואולו, וכעת מגיע לבירת קטלוניה עם ציפיות גבוהות. הבמה כולה שלו.
"ברור שאשחק בבוא העת בקאמפ נואו. אני רק לא יודע אם במדי ברצלונה או נגדה", אמר הקמרוני בראיון ההוא בדצמבר. פחות משנה לאחר מכן, התחזית שלו התממשה, והוא ידרוך לראשונה על הדשא באצטדיון המיתולוגי דווקא כיריב. אם יצליח לעצור שוב את לבנדובסקי וחבריו, הוא עשוי להעניק לאינטר את הכרטיס לשמינית הגמר ולהדיח את בארסה – ותהיה זו סגירת מעגל מיוחד מאוד. וגם סמואל אטו צפוי לתמוך בו בקרב האקסיות שלו.