באנגליה אוהבים להתפאר בכך שהליגה שלהם הרבה יותר חזקה בהשוואה לשאר העולם ולא ממש סופרים את הליגה הספרדית, שלא לדבר על הליגה הגרמנית. לכאורה, הרבה יותר קשה להצליח בה, והמעבר אליה עלול לדרוש פרק זמן להתאקלמות.
ובכן, ארלינג הולאנד עדיין נמצא בתקופת הסתגלות, אבל זה לא מפריע לו לכבוש בכמויות מסחריות, ויש כאן אירוניה לא מבוטלת. חלוץ מנצ'סטר סיטי שכיכב בדרבי, לא רק הבקיע שלושער בפעם השלישית בפרמייר-ליג והשתווה בכך למאזנים של דידייה דרוגבה, אולה גונאר סולשיאר, כריסטיאנו רונאלדו, פרנק למפארד, עמנואל אדבאיור, רובי קין, סון האונג-מין, תיאו וולקוט, דיון דאבלין, רומלו לוקאקו וג'יימי וארדי במשך כל הקריירה שלהם. הוא השווה גם את הנתון שלו עצמו שנקבע במהלך שנתיים וחצי בבונדסליגה.
במדי בורוסיה דורטמונד שמר הולאנד על קצב אחיד של שלושער אחד בעונה. הוא עשה זאת בבכורה שלו כאשר נכנס כמחליף באאוגסבורג בינואר 2020 והביא לצהובים-שחורים ניצחון 3:5. השלישיה הבאה (טוב, בעצם זו הייתה רביעייה) הגיעה רק בנובמבר 2021 כאשר דורטמונד הביסה את הרטה 2:5 בברלין. לבסוף, היה גם שלושער באפריל 2022 במשחק ביתי מול בוכום, אבל זה לא ממש מרגש, גם כי דורטמונד הפסידה 4:3 וגם כי שניים מתוך השערים הובקעו בפנדלים.
מה זה אומר בעצם? מדוע דווקא באנגליה מספק הולאנד ממוצע של כמעט שני שערים למשחק מאז פתיחת העונה? האם מדובר בחריגה סטטיסטית שתתאזן עם הזמן? האם ההגנות בפרמייר-ליג חלשות באופן משמעותי בהשוואה לבונדסליגה? או אולי הוא פשוט הגיע לקבוצה עם סגל התקפי כה פנומנלי, שהמלאכה שלו נהייתה קלה יותר? אולי ההתעקשות של פפ גווארדיולה על מערכים עם תשע מדומה מתבררת כמטופשת ואבסורדית כאשר אנו עדים לעוצמתה של מנצ'סטר סיטי עם תשע אמיתי?
הציוות הזה באמת פנטסטי. קווין דה בראונה המתין כל חייו לשותף מסוגו של הולאנד, כי אין שחקן שמצטיין במסירה לשטח פנוי כמו הבלגי ואין שחקן שמצטיין בדהירה לשטח פנוי כמו הנורבגי. הם משדרים על אותו גל ומסוגלים להנדס במוחם מהלכים ששחקנים אחרים לא מסוגלים לראות. הם גם יודעים לבצע אותם במיומנות טכנית עוצרת נשימה, אשר גם היא בלתי אפשרית לחלוטין עבור שחקנים אחרים. קחו, למשל, את השער השלישי של מנצ'סטר סיטי אתמול. הכדור המסובב ששלח דה בראונה למשבצת אליה הגיע הולאנד היה גאוני – הן מבחינת המחשבה, והן מבחינת הביצוע. הולאנד ידע שזה הולך לקרות, אבל רפאל וראן – הבלם המהולל והמנוסה של ריאל מדריד לשעבר – לא ידע. וזה כל הסיפור.
וראן, אגב, זכה לשבחים מפליגים בחודש האחרון על תרומתו לרצף הניצחונות שהשיגה מנצ'סטר יונייטד. הורדתו של הקפטן המושמץ, הארי מגווייר, לספסל הוגדרה כמהלך חשוב ומתבקש של המאמן אריק טן האח. דברים דומים הושמעו גם לגבי הוצאתו מההרכב של כריסטיאנו רונאלדו, אשר בעקבותיו השתפר פלאים האיזון בחלק הקדמי של השדים האדומים. העניין הוא כי אתמול נדמה היה כי לא ממש משנה מי נמצא על המגרש בחולצות האדומות. וראן וליסנדרו מרטינס נראו חסרי אונים לחלוטין, אפילו לא כמו מגווייר, אלא בערך כמו נערים בני 13 שנזרקו באכזריות להתמודד עם בריונים מהסגל הבוגר. ומאיפה צפה במתרחש רונאלדו? זה לא ממש משנה, כי במחצית הראשונה מנצ'סטר יונייטד בכל מקרה לא עברה את החצי.
זה נגמר 3:6 והתוצאה הזו מרמה כי הפערים היו גבוהים יותר. השערים של מנצ'סטר יונייטד הובקעו בגארבג' טיים וכאן נשאלת שאלה פילוסופית מסקרנת – האם הם באמת עוזרים תדמיתית ותודעתית? האם, למשל, סייע לברזיל השער של אוסקר בדקה ה-90 בחצי גמר גביע העולם ב-2014? האם תבוסה 7:1 עדיפה על 7:0? והאם אוסקר רצה להיות חתום על הרגע הזה בראייה ההיסטורית? כי הרי בעוד עשורים, כאשר יקראו על המשחק המכונן הזה בני הדורות הבאים שלא ראו אותו בשידור חי, הם ייתקלו קודם כל בשמו, והוא יזוהה יותר מכולם עם הפיאסקו.
אנתוני מרסיאל נכנס כמחליף והבקיע צמד, אבל האם הוא בכלל השתוקק להיות על המגרש? טן האח הסביר אחרי שריקת הסיום כי רונאלדו לא שולב "מתוך כבוד", כדי שלא יהיה לו קשר למפלה. היו לו מספיק קטסטרופות כאלה בעונה שעברה וגם העונה הוא היה שם באצטדיונה של ברנטפורד, כאשר השדים האדומים ספגו בפעם הקודמת רביעייה במחצית הראשונה. קריסה מסוג זה כמעט צפויה במקרה שלהם, בדיוק כמו שהתפרצותו של הולאנד הייתה צפויה למדי. יחסי ההימורים על שלושער שלו בסוכנויות ההימורים הבינלאומיות היו מדהימים למדי – בערך 1 ל-15. הדבר מלמד שאנשים לא מעטים שמו על כך את כספם. הם מאושרים כעת, מחייכים מאוזן לאוזן כמו הולאנד עצמו.
את השלישייה של פיל פודן כבר היה הרבה יותר קשה לחזות – היא הייתה הראשונה בקריירה שלו. התנועה החכמה שלו עשתה את ההבדל, אבל הוא צריך להודות על ההישג בעיקר להולאנד משתי סיבות. הנורבגי גם משך את כל תשומת הלב של ההגנה וגם ידע לספק לו שני בישולים מושלמים בסגנון דה בראונה.
המקרה הראשון – כאשר פודן קבע 0:4 על סף השריקה להפסקה – נבע ממבצע קבוצתי שנכנס הישר לפנתיאון. המקרה השני – השער השישי והאחרון של סיטי במהלך המחצית השנייה – היה תוצאה של משחק הגנה הזוי של היריבה. לא פחות מחמישה שחקנים היו בסביבתו של הולאנד כאשר הוא התנהל מחוץ לרחבה. איש מהם לא הצליח להפריע לנורבגי, אבל כולם ביחד הפקירו לחלוטין את פודן שמצא את עצמו חופשי ומאושר. וכאשר קיבל הפנומן האנגלי את הכדור, הרימו רוב השחקנים של יונייטד את ידם, בהו בעיניים מלאי תקווה בקוון ודרשו ממנו להניף את הדגל לנבדל.
הייתה זו תמונה חזקה מאוד שסיכמה היטב את המפגש. השדים האדומים קיוו לנס שלא הגיע וזה כל מה שנותר להם לעשות. אחד מהם היה קאסמירו וכדאי להתמקד בו לרגע קט. הברזילאי שנחשב לאחד הקשרים האחוריים הטובים בעולם, אם לא הטוב שבהם, הגיע בקול תרועה רמה מריאל מדריד, בה היה באנקר בהרכב המיתולוגי מאחורי טוני קרוס ולוקה מודריץ'. הוא התפתה לנסות אתגר חדש בליגה אחרת, מנצ'נסטר יונייטד שילמה 70 מיליון אירו תמורת שחקן בן 30 ורכישתו עוררה אופטימיות בלתי מרוסנת – הנה לכם הכוכב לו כה ציפו האוהדים אחרי שנים של פרד וסקוט מקטומיניי.
מיד אחרי הנחיתה באנגליה הצהיר קאסמירו שהוא נמצא בכושר מצוין ומוכן לקרב באופן מיידי, באותו יום ממש, כאשר הקבוצה אירחה את ליברפול. הוא לא נכלל בסגל באותו ערב, כמובן, אבל כולם הניחו כי הוא יישלח למערכה במהרה. ובכן, עד היום לא פתח הברזילאי באף משחק ליגה וברזומה שלו ארבע הופעות קצרות כמחליף. אתמול, בדרבי מול קבוצה שנוטה לשלוט בכדור במרכז המגרש, היה זה בדיוק המשחק בשבילו לפי ההיגיון הבריא, אבל גם הפעם הוא לא היה שם וטן האח שילב אותו כשכבר היה מאוחר מדי.
כריסטיאן אריקסן הותיר רושם חיובי בתפקיד הקשר הנסוג לצד מקטומיניי והוא מניע את הכדור היטב, אבל נגד מנצ'סטר סיטי המשבצת הזו לא התאימה עבורו – וניתן היה לראות זאת מהדקה הראשונה. אם קאסמירו לא מצליח לשכנע את המאמן ההולנדי שכדאי להשתמש בו במפגש כזה, הרי שמעמדו מעורפל מאוד בלשון המעטה, וזה לא מבשר טובות. גם העובדה כי הוא לא בדיוק תרם בחצי השעה שקיבל בדרבי לא מעודדת.
יהיה מעניין לראות כיצד מתפתחת הסוגיה הזו כי יהיו לה השלכות מהותיות מאוד על המשך העונה של מנצ'סטר יונייטד. אוקטובר החם מזמן לה מפגשים מול אברטון, ניוקאסל, טוטנהאם וצ'לסי, והיא תזדקק לקאסמירו במיטבו על הדשא, גם כדי להתאושש מנטלית מהקריסה הטוטאלית מול היריבה העירונית בתכלת.
מחירו של הולאנד, אגב, היה דומה לזה של קאסמירו בזכות סעיף השחרור שהוא דאג להכניס בחוזהו בדורטמונד. מבחינת עלות-תועלת, הייתה זו אחת העסקאות הטובות ביותר שאפשר לדמיין, ועם כל שבוע שחולף היחס הזה רק הולך ומשתפר.