מכבי תל אביב מציגה העונה את אחת מחוליות הקישור העמוסות והאיכותיות שנראו בכדורגל הישראלי בשנים האחרונות. פארפה גויאגון חזר ממכבי נתניה, אוסקר גלוך הוא כבר מזמן לא עוד שחקן שעלה מהנוער אלא כוכב על ובין כל אלה, לפחות עד תחילת העונה הנוכחית, מי שנשאר מעט בצל ובסימן שאלה היה גבי קניקובסקי. רבים תהו כיצד הקשר ימצא את מקומו, אבל עושה רושם שהמאמן ולאדן איביץ’ רואה בו משהו אחר ואפילו משדרג אותו.
קניקובסקי הגיע למכבי תל אביב בחודש אוגוסט בשנה שעברה בעסקה המפורסמת שבמסגרתה הצהובים העבירו למכבי נתניה את עדן קארצב בנוסף ל-650 אלף אירו. למרות עונה נהדרת של הקשר בעיר היהלומים, העסקה הזאת הייתה רחוקה מלהיות קונצנזוס בקרב הקהל הצהוב. קניקובסקי אמנם נחשב לאחד השחקנים הטובים בליגה בתפקידו, הוא חזר הביתה לקבוצה שבה גדל ולה היה שייך עד שהפועל עכו מימשה עליו את האופציה ב-2018, אך במקומו עשה את הדרך ההפוכה קארצב, מי שנחשב בקריית שלום לפרוספקט צעיר ומבטיח. במבט לאחור, כיום, נראה שכל הצדדים יצאו מורווחים מאותה עסקה.
הכול מושלם, אבל מה עם מספרים?
קניקובסקי, כמאמר הקלישאה, הוא “שחקן של מאמן”. זה לא רק בגלל העובדה שמדובר באדם צנוע, שקט ומופנם, כזה שלא תצטרך לחשוש שמא תראה אותו משתכר בבר לילה לפני משחק, אל בעיקר כי הוא שחקן שיכול למלא היטב מגוון רחב של תפקידים ועמדות. במכבי של תחילת העונה שעברה, תחת פטריק ואן לוון, הוא שיחק בעמדת הכנף השמאלי, עמדה שבה כמעט ולא שיחק בשנותיו במכבי נתניה. הוא שיחק טוב, כאשר בשונה משחקנים אחרים שקדמו לו בעמדה, הקהל הצהוב נהנה לראות שחקן שמקבל את הכדור ומיד חושב קדימה. במסירה, בדריבל, העיקר לקדם את המשחק. התכונה הזאת, מה שבישראל לרוב אוהבים לכנות כ”חוצפה חיובית”, הייתה חסרה למכבי ת”א, אבל מה שעוד היה חסר לה היו המספרים של קניקובסקי.
את שלב הבתים של הקונפרנס ליג קניקובסקי סיים עם שלושה שערים, אבל בשביל שער הליגה הראשון שלו הצהובים היו צריכים לחכות עד למחזור ה-18, אז ניצח את הפועל ירושלים בטדי עם בעיטה שטוחה ומדויקת מחוץ לרחבה בדקה ה-93. את אותה עונה קניקובסקי סיים עם שלושה שערים ושבעה בישולים בליגה, נתון הזוי כשמסתכלים עליו היום, בעוד אנחנו בתחילת חודש אוקטובר ובאמתחתו של הקשר כבר שלושה שערים ובישול בארבעה משחקי ליגה.
איביץ’ מצא גולסה משודרג
ואז הגיע איביץ’. המאמן הסרבי חזר בקיץ לקדנציה שנייה במועדון אל תוך האדמה החרוכה שהותירו אחריהם ואן לוון וקרסטאיץ’ (שלא באשמתו) והבין מהר מאוד שאין לו יותר מדי ברירות. בסגל הנוכחי, כמעט נטול שחקני כנף ברמה מספיק טובה, הוא חייב לשחק במערך של 3-5-2, או לחילופין 4-1-4-1, עוד לפני שהגיע ערן זהבי. הדבר הבולט הוא שבשונה מוואן לוון למשל, הסרבי הבין שבלפחות במשחקי הליגה אין לו צורך בשני קשרים אחוריים, כשיש לו מספיק כלים בעמדות ה-8 ו-10 כדי לייצר עומס בקישור וליצור שליטה במרכז השדה בעזרת יתרון איכותי ולאו דווקא אגרסיבי. בדיוק בשביל זה, קניקובסקי היה השחקן המושלם בשבילו.
קניקובסקי שיחק לאורך רוב הקריירה כמספר 10, אבל הוא מספר 10 מטעה, כזה שמתאים יותר לעמדת ה-8. עמדת המוצא הטבעית שלו היא במרכז המגרש, אבל הדינמיות שלו והכושר הגופני הנפלא מאפשרים לו להפתיע את היריב בתנועות בלתי פוסקות לאגפים וגם למרכז הרחבה כגל שני. אם יש משהו שבולט עד כה בקניקובסקי מאז הגיע איביץ’, דבר שבא לידי ביטוי גם במשחקה של נבחרת ישראל מול אלבניה, זו התנועה הבלתי פוסקת ללא הכדור.
אם רוצים להקביל את זה מעט לקדנציה הראשונה של איביץ’, אז כמובן עם קבוצה הרבה פחות מוכשרת מזו הנוכחית, מי שמילא את התפקיד הזה במידה מסוימת היה אייל גולסה, שחקן עם הרבה פחות אוריינטציה התקפית מקניקובסקי. מול אלבניה, הבישול של קניקובסקי הגיע לאחר שינוי המערך של אלון חזן, שהסיט את עבדה לחוד לצידו של וייסמן, כאשר גם הכניסות של אלי דסה למרכז השדה בהתקפות רבות פינו לקניקובסקי את קו ימין, משם גם הגיע הבישול לשער הראשון של וייסמן בכדור רוחב מושלם.
האמין בו מהרגע הראשון
מהרגע הראשון של העונה, קניקובסקי קיבל תפקיד משמעותי מאיביץ’. כבר במשחק הרשמי הראשון, נגד זירה במוקדמות הקונפרנס ליג, הוא פתח כקשר 50/50 וסיים עם בישול ושער שהגיע בבעיטה מרגל שמאל בדיוק מהעמדה שלו. ועדיין, עושה רושם שהרגע שבו המאמן הסרבי “התאהב” סופית בקשר הגיע במשחק מול אריס סלוניקי. אז, קניקובסקי פתח כמספר 10 מאחורי ברנדלי קוואס וג’ורג’ה יובאנוביץ’ וסיפק לאחרון בישול מרהיב, שכלל את כל האספקטים שאיביץ’ מצפה לקבל ממנו: דריבל מהיר ומדויק ומסירה מושלמת, אך לשתי הפעולות הללו קדמה חטיפה במרכז השדה שהבליטה יותר מכל את אחת האיכויות המרכזיות של הקשר, שהיא הסוויץ’ ממה שנקרא בשפה המקצועית Off the ball, ליציאה להתקפה מהירה.
בכדורגל המודרני, אחת האיכויות המרכזיות של קשרי 50/50 ואפילו מספרי 10 היא לאסוף את מה שנקרא “הכדורים השניים”, כאשר באותו משחק מתוך עשרה כאלה שהצליח להשיג קניקובסקי, הוא הצליח לייצר לא פחות משבע התקפות. בגומלין אגב, הוא שוב עשה את זה, כשעמד בדיוק במקום הנכון במרכז המגרש כדי לאסוף הרחקה של בלם אריס, להשתלט על הכדור ובנגיעה השנייה כבר להעמיד את ערן זהבי באחד על אחד מול השוער, בשער ששם את הצהובים בפלייאוף הקונפרנס ליג.
זכה באוסקר
את השינוי שעובר קניקובסקי העונה אכן צריך לייחס לעבודה של איביץ’, אך לא פחות מכך לאוסקר גלוך. ילד הפלא של הצהובים מנהיג את “שלישיית הקסמים” באגף שמאל, הלא היא המשולש סבוריט-גלוך-דוידזאדה, אליו עדיין אף קבוצה בליגת העל לא הצליחה למצוא פתרונות. במערך זה, בו רוב הכדורים הולכים דרך גלוך שאחראי על רוב המהלכים ההתקפיים היצירתיים, קניקובסקי מקבל תפקיד משמעותי בעיקר בעבודה ללא הכדור. למי שלא יורד לעומקם של הדברים, השליטה האבסולוטית של מכבי ת”א בכל משחקי הליגה שעברה עד כה נראית כמובנת מאליה, כשניתן לייחס אותה לאיכות השחקנים שברובה ככולה עולה בצורה דרמטית על כל קבוצה שהיא לא מכבי חיפה.
אם בכל זאת מנסים לרדת לרזולוציות הנמוכות, מגלים שהיא תולדה של הרבה מעבר לכישרון, אלא של עבודה קשה, כשקניקובסקי הוא אחד הסממנים הבולטים לכך. במשחק נגד בית”ר ירושלים למשל, שעל פניו נראה למתבונן מהצד “קל”, קניקובסקי היה אחד השחקנים שעבדו יותר קשה מכולם על המגרש. הקשר הוא בדיוק מה שחיפש איביץ’ בכל הקשור ללחץ אחרי איבוד כדור וללחץ השליש המרכזי המפורסם שלו, כשהדבר בא לידי ביטוי עם ארבעה חילוצי כדור של קניקובסקי ב-45 דקות. בשניים מהמקרים, הכדור לא היה ברגליים של שחקני בית”ר יותר משלוש שניות לפני שהיה ברגליו של קשר מכבי ת”א.
הנתונים שמספרים הכל
נחזור למספרים. אם אלו היו עקב אכילס של קניקובסקי בעונה הראשונה במדי הצהובים, הרי שהעונה הקשר נמצא בקצב הבקעה דו ספרתי. מי שמחפש הסבר לשיפור הדרמטי הזה, צריך להסתכל על הנתון המדהים הבא: אם בכל העונה שעברה קניקובסקי רשם 13 איומים על השער מתוך הרחבה, הרי שהעונה, אחרי 292 דקות בלבד, הוא כבר עם 9. מדובר על שיפור מאיום אחד מתוך הרחבה כל 218 דקות, לאיום מתוך הרחבה בכל 32 דקות. למעשה, כמעט שלושה איומים מתוך הרחבה למשחק. אגב, כל השלושה שערים שהבקיע העונה הגיעו בבעיטות מתוך רחבת היריב, מה שמדגיש עד כמה חשובה לאיביץ’ ההצטרפות שלו להתקפה מגל שני.
כעת, קניקובסקי עומד בפני האתגר הכי גדול שלו עד כה העונה. עם פתיחת עונה נהדרת והופעה מצוינת בנבחרת הוא הרים את רף הציפיות מעצמו והפך להיות אחד משחקני המפתח במערך של איביץ’. מכבי חיפה כמובן לא דומה לשום דבר שהקשר והצהובים פגשו עד כה במסגרת המקומית ובמשחק העונה הראשון בסמי עופר בין שתי הטוענות לכתר, קניקובסקי יצטרך להביא לידי ביטוי את כל שק האיכויות ההתקפיות שלו, אבל לא פחות מזה את הסגולות ההגנתיות שגרמו למאמן שלו ללכת איתו בעיניים עצומות.
העבודה הטקטית של קניקובסקי תעמוד במבחן מול חוליית קישור שלא נופלת מזו של מכבי תל אביב. אם קבוצות כמו בית”ר, חדרה וקריית שמונה קצת יותר קל ללחוץ אחרי איבוד כדור, הרי שנגד האלופה כל איבוד עלול להסתיים בעונש בצד השני. קניקובסקי כבר הוכיח נגד אריס סלוניקי וניס שהוא יודע להתמודד עם קישור דינמי ואגרסיבי לא פחות מזה של חיפה, כאשר הופעה נוספת שכזו, על הבמה הכי גדולה שיש לכדורגל הישראלי להציע, תקבע עוד קצת את מקומו של הקשר בראש ההיררכיה של המאמן שלו, כשאת ההופעה הבאה בנבחרת ישראל הוא כבר לא יעשה מכורח פציעה של שחקן כזה או אחר, אלא כשחקן הרכב לגיטימי ומוביל.