אמנם משחק לא קיבלנו, אבל יוני ארליך, שפרש מוקדם יותר היום (רביעי) מהתחרות בשל פציעה, ונובאק ג׳וקוביץ׳ עלו למגרש המרכזי בטורניר ווטרג׳ן כדי להודות לקהל שהגיע לראותם.
כאמור ארליך חותם קריירה אדירה ואמנם לא יסיים את הקריירה במעמד הנוצץ לצד הכוכב הסרבי, אבל עלה למגרש לעיני הקהל הביתי כדי להודות ולהיפרד בפעם האחרונה.
ארליך אמר אחרי הפרישה: “שנה טובה, המשחק לא התקיים לצערי. זה היה אמור להיות הטורניר האחרון שלי ולפני שלושה ימים סבלתי מכאבי גב חמורים. יחד עם הצוות הרפואי ניסיתי לטפל ולהכשיר את עצמי ואני נשבע שגם אם הייתי כשיר רק ב-50 אחוז הייתי עולה ונותן לכם את ההופעה הכי טובה שאני יכול לתת”.
הישראלי הוותיק המשיך: “התפרקתי בחדר הלבשה, לא נשארו לי הרבה דמעות. אתם לא יודעים כמה אני אוהב אותכם ומצטער שאני לא יכול לתת לכם את ההופעה הזאת. אני רק רוצה להודות לנולה, מגיע לו”. לאחר מכן הוא פנה לסרבי ואמר: “כולם יודעים איזה שחקן אתה, ואיזה בנאדם נעים. מודה לך, אתה חבר. תמיד רציתי שתזכור שתואר הזוגות היחיד שלך זה איתי”.
ג’וקוביץ’ גם כן דיבר בפני הקהל בתל אביב: “אני יודע כמה מילים בעברית, זה כבוד גדול להיות פה שוב בישראל. הייתה אווירה מדהימה ברמה”ש בזמנו בדיוויס, חיכיתי לחזור. לרוע המזל היום לא שיחקנו, אבל אנחנו לא יכולים לשכוח את הרגעים המדהימים שיוני הביא לספורט הישראלי. אני מאחל ליוני המון בהצלחה בשלב הבא בחייו, הוא יודע שאני תמיד פה ואשמח לעזור לטניס הישראלי כמה שאוכל. אני מקווה שנוכל לשלב עוד את הספורט הסרבי והישראלי”.
יוני המשיך ואמר במסע״ת: ״אני מצטער עבור הקהל, אני יודע שכולם באו בשביל זה. אמרתי להם שאני אוהב אותם. כל כמה חודשים יש לי את הכאבים בגב התחתון, לצערי זה חזר בזמן הכי פחות נוח. ג׳וקוביץ׳ של 2010 הוא לא אותו שחקן של 2022, היה לנו קליק מהרגע הראשון. סוד הקסם? אולי באמת אסכים שזו האמונה העצמית הזו, לא משנה מול שיחקנו תמיד הייתה לנו את האמונה שאנחנו יכולים לנצח כל זוג ולא משנה. האגו שלי מעל ומעבר בחודש הזה, זה היה כיף. קיבלתי תמיכה שאפילו הביכה אותי״.
“אני רוצה להאמין שהשארתי חותם, השארנו אנדיוני. מקווה שנצליח להעביר את זה לדור הבא, החוכמה היא לא לחיות בעבר. מקווה שייזכרו אותי קודם כל כאדם טוב שהלך עם היושרה שלו, לא היה גדול הכישרונות אבל נתן את הלב והנשמה״, המשיך.
״לשים את נקודת השיא? לא יודע. היו כמה - דייויס, אוסטרליה, לא יודע. החוויה נגד רוסיה בדייויס תישאר תמיד בנשמה שלי. הרגע שלי נגד צ׳ילה, לא יכול לתאר את הרגשות בגביע דייויס. הרגע השיא כנראה זה היום, השבוע. השבוע אני עדיין פה, אצפה במשחקים. חוויה מדהימה, גם לצעירים. מקווה שהטורניר כאן יהפוך למסורת, לא ככה דמיינתי את הפרישה שלי אבל התברכתי בקריירה מופלאה. אמרתי אם אגיע לגיל 35 זה יהיה נס, לשחק בבית מול הקהל זה היה חלום”.
“התברכתי במשפחה מדהימה, לסיים פה מולם והקהל המדהים זה רק להגיד תודה וחלום שהתגשם. הפציעה היום? לא דבר מנטלי, אבל זה בהחלט גורם להעריך את הקריירה המדהימה שלי. הכאבים הולכים איתי לכל מקום, וכל יום אמרתי תודה לאלוהים על הקריירה הארוכה שהייתה לי. צריך לפתח דווקא את צוות המאמנים וכן למצוא את הכישרונות שיש, יש אותם. כן צריך למשוך את הילדים עם הפוטנציאל, עד שלא ישכילו לעבוד יחד ולשים את האגו בצד, רק אז נלך קדימה. לאחד כוחות כולנו ביחד ולהמשיך לטפח את הילדים, יש הרבה רעל בשנים האחרונות על הדור הזה והתפקיד שלנו לנקות את הרעל הזה. הדור הנוכחי גדל תחת הרבה רעש, בניגוד לדור שגדל תחת שקט מקצועי״.